עבודה זרה דף ל"ו - דמשכא בתריה

[משיב כהלכה]

הגמ' אומרת שיש חשש שבת ישראל תימשך אחר הגוי ותעבוד ע"ז כי נשים דעתן קלה.

וצ"ע, שהרי כאשר התקרב יעקב לפגישתו עם עשיו, לקח עמו את נשיו "ואת אחד עשר ילדיו" ( פרק לב פס' כג). וכתב רש"י "ודינה היכן הייתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשיו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".

כמדומה גם שיש מדרש שהאשה יכולה להחזיר בתשובה את בעלה אבל לא להיפך, כי אם הבעל צדיק ימשך אחר אשתו הרשעה.

ובגמ' דידן מבואר להיפך, שנמשכת אחר בעלה וצ"ע.

במאמר המוסגר צ"ע עוד כיצד התירה התורה זנות כמו יהודיה הנבעלת לגוי, וכל מה שגזרו בית דינו של שם הוא רק משום שלא תימשך לעבודה זרה, אבל לולא זה אין בעיה. והרי התורה מכנה זאת זנות, "ה.. יעשה את אחותנו").

כמו כן לאידך גיסא, יהודי הבועל גויה, כיצד הותר מהתורה, וכל מה ש"קנאין פוגעין בו" זה רק בגלל החילול השם בדבר (כמבואר כל זה בגמ' דידן ובראשונים. ראו תוספות ביבמות ט"ז ד"ה סבר, שכתבו במפורש דמאורייתא ביאת היתר היא. רק הר"ן סנהדרין פ"ב הסתפק בזה שמא איסור התורה נוהג גם בצנעא).

ועוד קשה, מדוע בפרהסיה קנאים פוגעים בו משום חילול השם, איזה חילול השם יש בדבר המותר?

ועוד, איזה חטא חטאו ישראל בבנות מדין, אם ביאה חד פעמית מותרת מדאורייתא? אם כל הסיפור שם היה רק ע"ז, מדוע התורה אומרת ויחל העם לזנות, ומפרש בעל הטורים שנתחללו מקדושתן?

וראה גם בספורנו: "תחלת ענינם לא היה לעבוד ע"ז כלל אבל היה לזנות בלבד. אמנם קרה להם כמו שהעידה התורה כשאסרה להתחתן באומות כאמרו וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו וזנו בנותיו והזנו את בניך אחרי אלהיהן: " ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן" שכך דרכו של יצר הרע לצאת מרעה אל רעה כמו שהעידו רבותינו ז"ל בשבת דף קה".

 

[משיב כהלכה]

ובכלל צ"ע, היתכן מצב שהתורה קוראת לזה "זנות", ובכל אופן מדאורייתא זה מותר?

 

[אור יעקב]

ועוד, איזה חטא חטאו ישראל בבנות מדין, אם ביאה חד פעמית מותרת מדאורייתא? אם כל הסיפור שם היה רק ע"ז, מדוע התורה אומרת ויחל העם לזנות, ומפרש בעל הטורים שנתחללו מקדושתן?

ובכלל צ"ע, היתכן מצב שהתורה קוראת לזה "זנות", ובכל אופן מדאורייתא זה מותר?

זכורני שאחד מהאחרונים דיבר על זה, וכתב שאין מציאות שלא יהיה איסור דאורייתא של "לא תתורו".

 

[שאינו יודע לשאול]

הגמ' אומרת שיש חשש שבת ישראל תימשך אחר הגוי ותעבוד ע"ז כי נשים דעתן קלה.

וצ"ע, שהרי כאשר התקרב יעקב לפגישתו עם עשיו, לקח עמו את נשיו "ואת אחד עשר ילדיו" ( פרק לב פס' כג). וכתב רש"י "ודינה היכן הייתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשיו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".

כמדומה גם שיש מדרש שהאשה יכולה להחזיר בתשובה את בעלה אבל לא להיפך, כי אם הבעל צדיק ימשך אחר אשתו הרשעה.

ובגמ' דידן מבואר להיפך, שנמשכת אחר בעלה וצ"ע.

גם ברחל נאמר אסף אלקים את חרפתי, ופירש רש"י שיגרשנה יעקב ותנשא לעשיו, ומה בכך, הלא היא יכולה להשיב אותו בתשובה, ולאה עצמה שדרשו חז"ל שהיתה בוכה כי היו אומרים שהיתה מיועדת לעשיו מדוע לא נענשה על זה כמו יעקה שנענש על שנעל את ביתו בתיבה.
ולענ"ד נראה דוודאי אסור להתחבר לרשע, ורק דינה שבתחלת עיבורה היתה במעי רחל ויוסף היה במעי לאה והתחלפו העוברים [עיין ברכות ס ע""א, מהרש"א נדה לא ע"א בשם פענח רזא, ותרגום יונתן בראשית ל כא] והרי אין עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל, וכיון שנולד יוסף נולד שטנו של עשיו וכו' לכן לא היה חשש כלל שעשיו יקלקל אותה, כי היתה בה בחינה של בני רחל ודמיון מיוחד ליוסף, ולכן היה ברור שהיא תשפיע על עשיו ולא איפכא וזו הטענה על יעקב.

 

[שאינו יודע לשאול]

במאמר המוסגר צ"ע עוד כיצד התירה התורה זנות כמו יהודיה הנבעלת לגוי, וכל מה שגזרו בית דינו של שם הוא רק משום שלא תימשך לעבודה זרה, אבל לולא זה אין בעיה. והרי התורה מכנה זאת זנות, "ה.. יעשה את אחותנו").
ועוד, איזה חטא חטאו ישראל בבנות מדין, אם ביאה חד פעמית מותרת מדאורייתא? אם כל הסיפור שם היה רק ע"ז, מדוע התורה אומרת ויחל העם לזנות, ומפרש בעל הטורים שנתחללו מקדושתן?
וראה גם בספורנו: "תחלת ענינם לא היה לעבוד ע"ז כלל אבל היה לזנות בלבד. אמנם קרה להם כמו שהעידה התורה כשאסרה להתחתן באומות כאמרו וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו וזנו בנותיו והזנו את בניך אחרי אלהיהן: " ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן" שכך דרכו של יצר הרע לצאת מרעה אל רעה כמו שהעידו רבותינו ז"ל בשבת דף קה".

קודם כל לא כתוב כאן בהכרח שהדבר אסור אלא שהוא מוגדר זנות, וזה בהחלט יתכן שמחמת גזירת בית דינו של שם נחשב הדבר כזנות, [אם אני זוכר נכון קושיית התוס' ביבמות שלא שייך שיהיה ממזר, כי אין ממזר אלא באיסור ולא מחמת גזירת בי"ד של שם, אבל להחשיבו כזנות י"ל דשפיר אפשר].
לגבי מה שהתורה אומרת על דינה ושכם טענת שמעון ולוי היתה שדינה תהיה שם באופן קבוע לכאורה וזה כן מוגדר זנות בתורה.
ועוד שאין הכרח ברור שבבנות מואב היה רק ביאה חד פעמית אף שגם אין הכרח אחרת, אבל אולי הבעל הטורים והספורנו למדו שהיה כאן משהו יותר מחד פעמי. [וזאת מלבד שעצם הדבר מוגדר זנות ויוצר ממזרות אף שאינו איסור מהתורה כמבואר בתוס' שם ג"כ ואם לא אז בראשונים אחרים]

 

[שאינו יודע לשאול]

כמו כן לאידך גיסא, יהודי הבועל גויה, כיצד הותר מהתורה, וכל מה ש"קנאין פוגעין בו" זה רק בגלל החילול השם בדבר (כמבואר כל זה בגמ' דידן ובראשונים. ראו תוספות ביבמות ט"ז ד"ה סבר, שכתבו במפורש דמאורייתא ביאת היתר היא. רק הר"ן סנהדרין פ"ב הסתפק בזה שמא איסור התורה נוהג גם בצנעא).
ועוד קשה, מדוע בפרהסיה קנאים פוגעים בו משום חילול השם, איזה חילול השם יש בדבר המותר?

הדבר המותר יוצר ולד ממזר, משמע שהוא מדבק את זרעו בזרע סוסים וחמורים, וזרעו הוא זרע קודש, ונשמתו היא צלם אלוקים, א"כ שפיר י"ל שמחלל שם ה' שטבוע בו הלא כן ?

 

[משיב כהלכה]

גם ברחל נאמר אסף אלקים את חרפתי, ופירש רש"י שיגרשנה יעקב ותנשא לעשיו, ומה בכך, הלא היא יכולה להשיב אותו בתשובה

רחל רצתה להתחתן עם צדיק ולא עם רשע, וכי אתה יכול לכופה להתחתן עם רשע כדי להחזירו בתשובה? ואם לא תצליח? וכי יש ערובה שתצליח? לא זכיתי להבין מה אתה מנסה להוכיח מזה.

 

[משיב כהלכה]

ולענ"ד נראה דוודאי אסור להתחבר לרשע, ורק דינה שבתחלת עיבורה היתה במעי רחל ויוסף היה במעי לאה והתחלפו העוברים [עיין ברכות ס ע""א, מהרש"א נדה לא ע"א בשם פענח רזא, ותרגום יונתן בראשית ל כא] והרי אין עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל, וכיון שנולד יוסף נולד שטנו של עשיו וכו' לכן לא היה חשש כלל שעשיו יקלקל אותה, כי היתה בה בחינה של בני רחל ודמיון מיוחד ליוסף, ולכן היה ברור שהיא תשפיע על עשיו ולא איפכא וזו הטענה על יעקב.

זה לא פשט דברי חז"ל.

ובכל אופן לא מתרץ את השאלה, מי נמשך אחרי מי.

 

[משיב כהלכה]

קודם כל לא כתוב כאן בהכרח שהדבר אסור אלא שהוא מוגדר זנות

וכי מותר לזנות?

 

[משיב כהלכה]

ועוד שאין הכרח ברור שבבנות מואב היה רק ביאה חד פעמית

זה מה שהיה שם, זנו באופן חד פעמי כשעברו דרכם. וחז"ל גם מתארים את התהליך.

 

[שאינו יודע לשאול]

רחל רצתה להתחתן עם צדיק ולא עם רשע, וכי אתה יכול לכופה להתחתן עם רשע כדי להחזירו בתשובה? ואם לא תצליח? וכי יש ערובה שתצליח? לא זכיתי להבין מה אתה מנסה להוכיח מזה.

הלא גם יעקב לא רצה שדינה תתחתן עם רשע אלא עם צדיק, והיתה עליו טענה, אם כן על רחל שלא רצתה להתחתן עם רשע היה ראוי שתהיה את אותה הטענה.

זה לא פשט דברי חז"ל.
ובכל אופן לא מתרץ את השאלה, מי נמשך אחרי מי.

לעולם הנשוי לרשע או למרשעת יש לחוש שיימשך אחר מעשיו, מלבד מי שיש לו סגולה מיוחדת של "בניה של רחל" ומול רשע שמולו מועילה אותה סגולה מיוחדת שהוא עשיו, אין לחוש כלל, ומדוע זה לא הפשט ? כת"ר מתכוון ללשון הגמ' בברכות ? עד כמה שידי משגת אינני מוצא שם משמעות שמורה אחרת, אשמח אם יפרש מר את כוונתו יותר

 

[שאינו יודע לשאול]

וכי מותר לזנות?

ח"ו.
ובלאו הכי יש להקשות, אחרי שהדבר יוצר ממזרים, וגורם לדבקות בדרכי הגוים ועבודה זרה, איך יתכן שהוא מותר ?
אלא מוכרחים לומר שלא כל דבר שנאוי בעיני ה' מפורש בתורה בהדיא, וידועים דברי הרמב"ן בתחילת פרשת נח [ו ט] על איסורים שהשכל מחייב, א"כ מה בכך שנגדיר זאת כזנות מחמת הנימוקים שהעליתי הא בלאו הכי גם לפי מה שהעלה כת"ר בקושייתו ודאי הדבר שנאוי לפני ה', והנולד מביאה זו הוא ממזר, כנלענ"ד.

 

[שאינו יודע לשאול]

זה מה שהיה שם, זנו באופן חד פעמי כשעברו דרכם. וחז"ל גם מתארים את התהליך.

כת"ר מתכוון לגמ' בסנהדרין, ולספרי בפרשת בלק ? לא זכור לי שמפורש שם שזו היתה ביאה חד פעמית, [וגם לא ההיפך וכפי שכתבתי קודם], או שמא יש דברי חז"ל אחרים בזה שאינני מכיר

 

[משיב כהלכה]

כל הענין הוא ביאה חד פעמית, הם לא נשאו את בנות מדין.

 

[משיב כהלכה]

אחרי שהדבר יוצר ממזרים

איזה ממזרים?

 

[שאינו יודע לשאול]

לשון התוס' ביבמות :
וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מעובד כוכבים אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא ביאת היתר היא וי"ל אע"ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעא מ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר כמו בעבד דאפילו ר"ש התימני היה מודה אי לאו משום דלא תפסי בה קידושין לא לדידיה ולא לאחריני והואיל דמעבד הוי ממזר לר"ע דאע"ג דלא תפסי ביה קדושין לא לדידיה ולא לאחריני ה"ה מעובד כוכבים א"נ מעובד כוכבים לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר עובד כוכבים אגב עבד כמו שמזכיר חלוצה אגב גרושה בכל דוכתי ובאלו הן הלוקין (מכות יג.) והראשון עיקר.

 

[משיב כהלכה]

ממזר לר"ע

 

[שאינו יודע לשאול]

??
התוס' לא טוענים שמגוי הוי ממזר רק לר"ש התימני אלא לכו"ע, ואפילו אם היו טוענים כן אני רק מביא סימן משם ששייך ממזרות מביאה של היתר ולהוכיח ששייך שהביאה תהיה שנואה ומרוחקת לפני ה', אבל לא נאסרה בלאו

 

[משיב כהלכה]

אני לא מבין מה כבודו רוצה, תוס' כותב במפורש "וכל הנהו דסברי הולד ממזר אתו כר"ע", בהמשך דבריו אף מכריע בדעת ר' יוחנן שהוולד אינו ממזר וכסתם משנה.

אתה לא יכול להביא "ששייך ממזרות" בדבר שהוא במחלוקת בש"ס, כי מה תענה למ"ד השני? בפרט שלהלכה נפסק כמ"ד שהוולד לא ממזר מביאת גוי.

 

[שאינו יודע לשאול]

אנסה לפרש יותר.
גם אם ההלכה לא כך, וגם אם יש רוב תנאים לא כך, עצם זה שיש תנא שסובר כך [שהולד ממזר], ואותו תנא מודה שמן התורה הדבר מותר, א"כ יש לנו כאן סימן [ולא סיבה] לכך ששייך ממזר מדבר שהוא מותר, אם כן מצינו דבר שהתורה השניאה ועדיין לא העמידה אותו באיסור לא תעשה, אם כן לענ"ד אפשר לפרש את המושג זנות באותו הקשר, [ולא שכיון שהולד ממזר לכן יש זנות, אלא שאם מצינו שהולד ממזר סימן ששייך לטעון כזאת טענה ואיננה טענה משוללת הגיון ובסיס], שהתורה רואה את זה כדבר מתועב שישראל מדבק זרעו בבת עכו"ם, ועדיין אין זה באיסור לא תעשה, ומכיון שהוא דבר מתועב שפיר שייך לקרוא לו בשם זנות.

 

[משיב כהלכה]

ועדיין, תעבור על השאלות ששאלתי בפתיחת האשכול ותראה עד כמה הביאור שלך לוקה בחסר.

כיצד התורה יכולה לומר "זנות" על דבר המותר? כיצד יש בו חילול השם? וכיצד יש בו תיעוב?

כיצד תסביר שכל מה שגזרו בי"ד של שם הוא משום ע"ז ולא משום "דבר מתועב" כדבריך?

ומדוע הספורנו כותב שכל ענין החתנות נאסר משום ע"ז, הרי עצם ביאת גויה הוא דבר מתועב?

ומדוע התורה עצמה אומרת "ולקחת מבנותיו וזנו בנותיו והזנו את בניך אחרי אלהיהן"? הרי גם מבלעדי זה, עצם ביאת גויה הוא דבר מתועב ולא צריך להגיע לע"ז?

ומה תאמר על יהודי שבועל גויה, ואין מ"ד שהוולד ממזר כי הוולד בכלל מתייחס אליה?

וכל זה רק במאמר המוסגר, לפני שנגענו בשאלה בפתיחת האשכול האם בעל נמשך אחר אשתו או להיפך.