הנה מבואר בש"ס דלמאן דאמר טריפה אינה חיה אין שום יוצא מן הכלל, כלומר שהטריפות שנתחדשו מסברא, אם ראינו שאירע מקרה כזה וחיתה י"ב חודש יש להוכיח שההנחה מוטעת ואין חסרון זה מן הטריפות, (חוץ מיותרת שהיא שונה משאר הטריפות לדעת תוס' הרא"ש נדה ב' ב' והרשב"א בתשובה.) וכן נראה ברמב"ן בריש אלו טריפות (מ"ב א') וכן כתב הרשב"א להדיא בתשובה ח"א סי' צ"ח.
ומצאנו לזה ד' ראיות בש"ס, א. בחולין מ"ג א'- גבי ניקבה המרה. ואמר רבי יצחק בר' יוסף אמר רבי יוחנן מאי אהדרו ליה חבריה לר' יוסי בר' יהודה ישפוך לארץ מררתי ועדיין איוב קיים אמר להם אין מזכירין מעשה נסים דאי לא תימא הכי יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי אלא ניסא שאני דכתיב רק את נפשו שמור הכא נמי ניסא שאני.
ב.ג. חולין נ"ז ב' שאל רבי יוסי בן נהוראי את ר' יהושע בן לוי קדירת קנה בכמה אמר לו משנה שלמה שנינו עד כאיסר האיטלקי אמר לו והלא רחל אחת היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומין של קנה וחיתה אמר לו ועל דא את סמיך והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה (כלומר, אמנם שיעור קדירת קנה איתאמרא רק משמיה דרשב"ג, אבל שמוטת ירך בעוף היתה הלכה רווחת,) ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה אלא מאי אית לך למימר תוך י"ב חדש הוה הכא נמי תוך י"ב חדש הוה. וכפי הנראה באמת רבי דסבירא ליה דטריפה אינה חיה אלא שלשים יום סמיך אעובדא דרבי שמעון בן חלפתא להתיר שמוטת ירך, כיון שחייתה ל' יום, ולהכי לא פסקינן כרבי בזה.
ד. שם. א"ר יוסי בן המשולם מעשה בענבול באחד שנפחתה גלגלתו ועשו לו חידוק של קרויה וחיה אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראיה ימות החמה היה וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת.
ברם כבר כתבנו לעיל דעל ידי שינוי הגוף, כגון תפירות השתלות וכריתות, או בצירוף מקרים נדיר, כגון במעשה דענבול (נ"ז ב') אם היה עובר להתגורר בקו המשווה שאין בו צינה, יתכן שיחיה יותר מי"ב חודש. והראיות שהש"ס הביא הם ממקרים שלא עשו שינוי הגוף ושינוי מקום.
ומצאנו לזה ד' ראיות בש"ס, א. בחולין מ"ג א'- גבי ניקבה המרה. ואמר רבי יצחק בר' יוסף אמר רבי יוחנן מאי אהדרו ליה חבריה לר' יוסי בר' יהודה ישפוך לארץ מררתי ועדיין איוב קיים אמר להם אין מזכירין מעשה נסים דאי לא תימא הכי יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי אלא ניסא שאני דכתיב רק את נפשו שמור הכא נמי ניסא שאני.
ב.ג. חולין נ"ז ב' שאל רבי יוסי בן נהוראי את ר' יהושע בן לוי קדירת קנה בכמה אמר לו משנה שלמה שנינו עד כאיסר האיטלקי אמר לו והלא רחל אחת היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומין של קנה וחיתה אמר לו ועל דא את סמיך והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה (כלומר, אמנם שיעור קדירת קנה איתאמרא רק משמיה דרשב"ג, אבל שמוטת ירך בעוף היתה הלכה רווחת,) ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה אלא מאי אית לך למימר תוך י"ב חדש הוה הכא נמי תוך י"ב חדש הוה. וכפי הנראה באמת רבי דסבירא ליה דטריפה אינה חיה אלא שלשים יום סמיך אעובדא דרבי שמעון בן חלפתא להתיר שמוטת ירך, כיון שחייתה ל' יום, ולהכי לא פסקינן כרבי בזה.
ד. שם. א"ר יוסי בן המשולם מעשה בענבול באחד שנפחתה גלגלתו ועשו לו חידוק של קרויה וחיה אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראיה ימות החמה היה וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת.
ברם כבר כתבנו לעיל דעל ידי שינוי הגוף, כגון תפירות השתלות וכריתות, או בצירוף מקרים נדיר, כגון במעשה דענבול (נ"ז ב') אם היה עובר להתגורר בקו המשווה שאין בו צינה, יתכן שיחיה יותר מי"ב חודש. והראיות שהש"ס הביא הם ממקרים שלא עשו שינוי הגוף ושינוי מקום.