מכה שרק לפעמים מחלימה -לכשתבריא תתכשר. מה דין החָלָב שבינתיים
הספק
ויש לדון מה דין מכה שהרפואה מועילה בה רק במיעוט הפעמים, וכן נקב שרק במיעוט הפעמים הוא נסתם סתימה מעלייתא. והנה גבי נקב יש לנו ב' נידונים מוכרעים והשלישי מסופק. א. כל זמן שהנקב קיים, דיינינן לה כטריפה, דהא תנן (מ"ב א') אלו טריפות בבהמה כו' הריאה שניקבה או שחסרה. ב. כשהנקב נסתם סתימה מעלייתא, הרי היא כשירה, דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן (מ"ח א') ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה ואמר רבינא והוא דסביך בבשרא. ג. ומה שיש להסתפק הוא באם הנקב נסתם כראוי וכנ"ל, מה דין החלב שחלבו ממנה קודם שהנקב נסתם והרי הוא מונח לפנינו בהקפאה וכדו', האם הוא מותר, דאיגלאי מילתא למפרע שאינה טריפה, או שהוא אסור, דכל זמן שלא נסתם הנקב הרי היא טריפה, והיוצא מן הטמא טמא, וכאשר נסתם הנקב, הרי היא כשירה מכאן ולהבא. וכמו דעת הרמב"ן בענין ניטל צומת הגידין ואחר כך ניטלו שאר הגידין.
ואותו נידון יש לדון בריאה שיש בה סירכא, לדעת רש"י דסירכא מעידה על נקב שהיה שם והויא טריפה משום שהסתימה עשויה להתפרק, ואם הסירכא נדבקה לאונא הסמוכה, חזרה להכשירה, דהאונא הסמוכה תעזור לסתימה להתקיים, יש לדון מה דין חלב שחלבו ממנה לפני שהסירכא נדבקה לאונא הסמוכה.
דעת הרא"ה והר"ן שהתברר למפרע שהיא היתה כשירה, וכ"מ ברמב"ן
והנה הרא"ה בבדק הבית בית ב' שער ג' וכן הר"ן בדף י"א א' מדפי הרי"ף כתבו שכשנסתם הנקב כראוי מתברר למפרע שלא היתה טריפה, דאין לומר שבתחילה היתה טריפה ועכשיו הוכשרה, דהא אמרינן (ס"ח ב') מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר. אלא ביאור הדבר שאין כל הנקבים שוים יש נקב שאין ראוי שייסתם סתימה מעלייתא ויש נקב שהוא ראוי שייסתם סתימה מעלייתא וכל שהוא כן כיון שיש לה תקנה לא נטרפה מעולם, ואילו היינו בקיאין בכך אפילו קודם שייסתם היינו מתירין אותה, אלא מפני שאין אנו יודעין אם ראוי שיסתם אם לאו, אנו אוסרין כל נקב מחמת הספק, ואם וכאשר נסתם סתימה מעלייתא הוברר הדבר שלא נטרפה מעולם. וכן נראה ברמב"ן ע"ו א'[1]. ופשטות דבריהם דלאחר דסביך בבשרא איגלאי מילתא שגם החלב שחלבו ממנה קודם דסביך בבשרא הוא חלב היתר, גם אם סביך בבשרא הוא תופעה שקורה רק למיעוט.
הקושי בזה, ולו"ד ז"ל ההיתר הוא רק מכאן ולהבא
וקשה לי אטו כל תוצאות הריפוי תלויות בדבר שבהווה, הרי אין ספק שיש גורמים התלוים בעתיד, כגון שאם הבהמה תעשה תנועה פלונית זה ימנע את הסתימה האיכותית ואם תנועה אלמונית זה יעזור לסתימה האיכותית, ובכי האי גוונא קשה לומר שהמאורע שאירע בשלב ב' יגרום לחלב שנחלב בשלב א' להיות מותר, אלא מסתבר לומר שהכשרות שלה רק מכאן ולהבא. ועוד הגע עצמך, אם כן נאמר גם לאידך גיסא, שבמכה שמיעוט בהמות מתות, כגון ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית, (נ.ב. אין ספק שצריך להיות מצבים שמיעוט בהמות מתות,) אם כן זו שמתה נימא שכל הנתונים כבר היו קיימים בשעת המכה, והתברר שמעיקרא היא לא היתה עשויה להתרפא, ואיגלאי מילתא למפרע שהחלב שחלבו ממנה היה חלב טריפה, וזה לא שמענו. אלא על כרחך דאמרינן שמה שהיא מתה זה בגלל המאורעות שבינתיים, אם כן הכי נמי במקרה שרובן למיתה זו שחיה זה בגלל המאורעות שבינתיים.
ומצאתי קצת ראיה לדברי מנידון האחר הדומה קצת לעניננו, והוא- החולץ למעוברת והפילה, דאמר ריש לקיש (יבמות ל"ה ב') תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן, ואפשר דהוא משום שישנם גורמים להפלה או לקיום הוולד התלויים בעתיד, לכן זה נקרא מצב שהיא אסורה, ואפ"ה אם הפילה הרי היא חוזרת להתירה, וקיימא לן כריש לקיש. והכי נמי בנידון דידן היה נראה שהדין נקבע במוחלט שאם יש נקב היא טריפה, ומכל מקום אם וכאשר הנקב יסתם כראוי היא תחזור להכשירה.
"כיון שנטרפה שוב אין לה היתר" ביאור חדש
ומה שאמרו (ס"ח ב') מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר. נראה דהכוונה לדין טריפה הידוע, שגם אם הבהמה התאוששה למראית עין מהטירוף (עיין ב"ק ט"ז ב' שנראה שעיקר לשון טריפה הוא על המתה בקרוב) והמשיכה לחיות כמה חודשים היא אסורה, דידוע שבסופו של דבר המכה תכריע אותה ותמות, וכמעשה דענבול (נ"ז ב') [והיה נראה דזה נפקא לחז"ל מדכתיב "החיה אשר לא תאכל" ואכמ"ל], והכי נמי לידה שהוחזרה לאחוריה למראית עין, כיון שבפועל אין ספק שהתרחשה התנתקות של חיות העובר מחיות האם, שאין הרחם כפונדק שיוצאים ונכנסים אליו מתי שרוצים, לכן האברים שיצאו החוצה חלו עליהם דיני ילוד, ואל תתמה מדוע רק על האיברים שיצאו חלו דיני ילוד, דמאחר שהמצב שקול, מובן שהתורה סידרה זאת שיחול דין ילוד על מה שכבר יצא ולא יחול דין ילוד על מה שעוד לא יצא. אך בכל זה לא מיירי בבעיה שחזרה לאחוריה ונפתרה באמת, דאי משכחת לה כי האי גוונא, אכן אתמול היתה טריפה ועכשיו היא בריאה ומותרת.
ואדרבה לדעת הראשונים שיש בטריפה דינים מחודשים שאינה חוזרת להתירה, ושנקב שנסתם וסביך בבשרא אמרינן ביה תיגלי מילתא למפרע שלא היתה טריפה, הגמרא היתה צריכה להביא מקור לזה, ולא סגי בהצהרה גרידא דטריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר.
סימוכין לדברינו מדברי הארחות חיים
ויש סימוכין לדבר מדברי האורחות חיים הלכות טרפות אות נ שכתב- ומה שאמרו טרפה אינה חיה בטרפותה אבל ודאי מתרפאת וחיה יותר מי"ב חדש. כלומר אם אכן הקנה שלה עדיין קדורה (עיין נ"ז ב') לא תחיה יותר מי"ב חודש, אבל ישנם נקבים שיתכן שיסתמו, כמו ריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך בבישרא, ובזה תחיה יותר מי"ב חודש. ומשמעות דבריו שלפני שנתרפאה אכן היא טריפה גמורה, והחלב שנחלב אז, אסור משום יוצא מן הטמא. [כמובן שמסתבר שהדברים אמורים רק בנקבים שע"פ רוב אינם חוזרים לבראותן, אבל נקבים שע"פ רוב חוזרים לבריאותן, אינה טריפה, ולכן בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה אינה טריפה, משום שהגוף יֶיַצֵר סתימת עורקים ושכבת הגנה.]
[1] וז"ל- אלא דהתם מתחלה פסול החוזר להכשירו מעצמו הוא, אבל זו כל זמן שהיא נטולת הגידין טרפה ולוקין עליה חתך הרגל למעלה לאו נטולת הגידין היא זו. עכ"ל. ומשמע דבנקב בריאה לא קאמר לוקין עליה.