ב.
תרתי לריעותא נאסר בחסר ואתאי.
והתוס' הקשו מדוע במקווה שנמדד ונמצא חסר מטמאים כל הטהרות מדין תרתי לריעותא ולא אומרים מקווה איתרעאי אדם לא איתרעאי ותירצו ע''ז שלושה תירוצים ובתירוצם הראשון תירצו שבמקווה זה חסר ואתאי
[1] והפמ''ג סי' קה סק''ג ביאר בשתי אופנים דברי התוס' הראשונה שכיון שהמקווה חסר ואתאי הרי זה מגרע בכל החזקה דמעיקרא של המקווה או מבאר עפ''י יסוד הראשונים [עיין ברשב''א יא. בסוגיא דגבינות] שהיכא שא''א לתלות בזמן ידוע א''א לומר חזקה וכיון שמקווה זה ספק ארוך א''א לומר חזקה דמעיקרא ובאמת שכך נראה בדברי רש''י בנדה ב: בד''ה חסר וז''ל ואיתרע ליה לחזקה מקמי הכי טובא ולא ידעינן מאימת הלכך ריע טפי מאשה עכ''ל משמע כדברי הרשב''א שכיון שא''א לתלות בזמן ידוע אין לומר חזקה
[2].
והרמב''ן שהביא תי' זה [בד''ה וליכא לדמויי] וז''ל משום משום דמקוה אכל גברא וגברא דטביל ביה חסר ואתאי אע''ג דלא ידעי מאיזה שעה חסר מארבעים סאה משעה שחסר תולין להחמיר עכ''ל משמע שאין כוונתו לומר כסברת הרשב''א שהיכא שא''א לתלות בזמן ידוע לא אומרים חזקה אלא סברא אחרת שהיכא שיש חיסרון שמתמשך עד שנפסל המקווה א''א לומר חזקה כיון שכבר מיד בתחילת ההתחסרות הרי זה נגד החזקה שלא תשתנה ולומר שהחזקה תאמר שבמשך ההתמשכות זה קרה בסוף אין דין החזקה לומר כן אלא ענינה של החזקה שלא השתנה המצב
[3].
עכ''פ למדנו לפי התי' הראשון בתוס' שתרתי לריעותא מותר אא''כ הריעותא באותו אדם שבו יש חזקת איסור כמו טבל ונמצא עליו דבר החוצץ או היכא שיש חיסרון דחסר ואתאי.
ולכאורה אם התוס' השוו את סוגיין לשם כשם שבמקווה לולי חסר ואתאי היה ההיתר מחמת חזקת המקווה ה''נ בסוגיין ההיתר צריך להיות חזקת הסכין וכדברי הר''ן ודלא כשאר הראשונים אבל אפשר לומר שבאמת ההיתר אינו חזקת המקוה וחזקת הסכין אחא הרי טבל לפניך והרי שחט לפניך וכנגד ההרי טבל יש ריעותא דחסר ואתאי שאין אני רואה מעשה טבילה כיון שאף אם אני ימצא חסר זה לא יהיה התחדשות ועכ''פ אין מוכרח שההיתר בסוגיין משום חזקת הסכין ודו''ק נמצא שיש ב' דרכים בהבנת הסוגיא האם ההיתר הוא מחמת חזקת הסכין או מחמת ששחוטה לפניך
[4].
ולפי הדרך הזאת צ''ע מה שתי הלישנות לקמן האם ר' חסדא פסל את כל הבהמות או לא והלא תרתי לרעותא מכשירים [ורק היכא שיש סברא שחסר ואתאי מחמירים ]וא''כ מה סברה אותה לישנא שאסר ואולי אפש''ל שנח' האם לשחוט הרבה בהמות נחשב כמו חסר ואתאי וצריך לעיין.
[1] ומקור דבריהם שהגמרא בריש נדה דנה ממקווה ובאמצע אומרת שמקווה חמור כיון שחסר ואתאי והמסקנא נאסר מדין תרתי לריעותא ויש לדון האם נכלל בזה גם הסברא שחסר ואתאי או לא ובזה נח' התירוצים.
[2] ובאמת שיש מקום לומר שכוונת התוס' היא רק לומר שבמקווה היא חסר ואתאי לכן לא שיך לומר מקווה איתרעאי אדם לא איתרעאי שכיון שחסר ואתאי הרי כל ספק במקווה הוא ספק באדם ואדם איתרעאי אבל אין לומר כן דמאי שנא מסכין שאין הריעותא בה משפיעה על הבהמה אלא מחמת חזקת הסכין ובמקווה אין חזקה א''כ חזרנו לסברא שחסר ואתאי הוא מגרע בחזקה דמעיקרא של המקווה.
[3] וצריך מאד להבין לפי''ז דברי הגמרא בנדה שגם באשה יש סברא שהגס הגס חזיתיה ולפי''ד רש''י שאין אנו יכולים לתלות בזמן ידוע נצטרך לומר שכהיום היא ראתה שיעור של דם ואנו מסתפקים למפרע מאמיתי ראתה את הטיפת דם כחרדל וכיון שאינך יכול לתלות עכשיו אין חזקה כיון שחזקה צריך לתלות בזמן ידוע ועיין שם רד''ה הגס שכתב שאשה נטמאת בחרדל ולהאמור א''ש שהוצרך לומר כן שמה''ט אין לתלות שכעת ראתה, אבל לפי הרמב''ן שכל דבר המתמשך א''א ללכת אחר חזקה צ''ל שם שאף שם דרכה להיות ממלאה ונופצת ולכן הוי תהליך שאין החזקה יכולה לקבוע מאימתי ראתה.
[4] והעולם שואלים מדברי התוס' בע''ב שהקשו מדוע בנגע לא אומרים תרתי לריעותא שהרי חסר לפניך וגברא בחזקת טהור וצ''ע מדוע לא תירצו שלפי הדרך הראשונה בתוס' דידן שתרתי לריעותא אוסרים דוקא בחסר ואתאי לק'מ שנגע אינו חסר ואתאי ומדוע לא תירצו כך.
ובאמת שהתוס' בנדה ב: הקשו כמו התוס' בסוגיין מאי שנא מקווה מסכין ותירתו רק את השתי תירוצים אחרונים שבסכין יש תלייה ועוד תירצו שבסכין יש ס''ס ואח''כ שאלו את שאלת התוס' בע''ב שמוע בנגע מטמאים הלא צריך להיות תרתי לריעותא לטהר ותירצו שדוקא במקווה שחסר ואתאי אמרינן הכי וצ''ב מדוע לא תירצו בזה גם את קושייתם הראשונה שזה החילוק בין מקווה לסכין וכמו שתירצו בסוגיין
וליישב זה נצטרך לומר שהתוס' אצלינו ס''ל כהבכור שור שר' הונא ס''ל שתרתי לריעותא אוסרים גם בלא חסר ואתאי ומה שהתוס' בתירוצם כתבו שבמקווה זה חסר ואתאי קאי אליבא דר''ח אבל אליבא דר' הונא אי'ז נכון וכיון שהלכה כר' הונא ממילא לגבי נגע לא יישבו כן כיון שא''צ חסר ואתאי כדי לאסור.
אבל התוס' בנדה ס''ל שאף ר' הונא מודה שכדי לאסור צריך חסר ואתאי ולגבי סכין נחשב חסר ואתאי שדרכו להפגם מעט מעט [וכמבואר במשבצות זהב סק''ג] וממילא יישבו אליבא דאמת שנגע זה לא חסר ואתאי כיון שלשיטתם לר' הונא גם צריך חסר ואתאי וממילא מיושב מדוע לא תירצו על סוגיין שבענין חסר ואתאי דס''ל שאף סכין נחשב חסר ואתאי.
אבל שמעתי מהראש כולל שליט''א באופ''א לגמרי שכאן ההיתר של הסוגיא הוא מחמת השחוטה לפניך והתוס' שאלו מדוע במקווה לא אומרים זאת וע'ז תירצו שכיון שחסר ואתאי א''א לומר הרי טבל לפניך וממילא התוס' בע''ב לגבי נגע שאין שם סברא של חסר לפניך או שחוטה לפניך ממילא צריך לדון כדינא דהגמרא בנדה שהיכא שיש תרתי לריעותא אוסרים דהיינו שהסוגיא בנדה מדברת מה בדין היכא שיש חזקה נגד חזקה וע''ז הגמרא אומרת שיש תרתי לריעותא אבל כאן מדברים ההיתר הוא מחמת שחוטה לפניך וע''ז התוס' דנים בסברת חסר ואתאי שבנגע אינו שייך כלל.
