ידוע ומפורסם טובא. ועכ"פ, שפיל לסיפיה התם (ע"ד ברכות י.), ולא סיימוה קמיה (ע"ד מציעא מ.). ועוד, שגם לרישא יש לחלק האידנא שכל המוטציות קיימות. ועוד וכי האתה הוא רבי שאמר זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג: וע' היטב יבמות קה:). ועוד שגם בצחוק הי"ל להוסיף שכעי"ז מצינו וכו'. ובפרט, שכבודו ממדבר מתנה, ואמרי' בנדרים (נה.), כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר: וממדבר מתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, שנאמר: וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר: ומנחליאל במות, ואם הגביה עצמו - הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר: ומבמות הגיא, ולא עוד, אלא ששוקעין אותו בקרקע, שנאמר: ונשקפה על פני הישימון, ואם חוזר בו - הקדוש ברוך הוא מגביהו, שנאמר: כל גיא ינשא". ע"כ. וגם היה צריך לחשוש בהנ"ל משום ברכות יט. מו"ק יח. ועוד. וכמו"כ יותר היה לכב' להביא מחולין ס: ממש מענין לענין באותו ענין, דאמר רב חנן בר רבא (דברים יד, ז) השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי היה מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים א"ל רב חסדא לרב תחליפא בר אבינא זיל כתוב קניגי ובליסטרי באגדתיך ופירש"י שאגדה זו יש בה תיבות יפים ולשון צח. ע"כ. ומ"מ חזינן ושמעינן, בריה משונה כעי"ז. ועוד יש להעיר שנעלם מעיני כת"ר תוס' ב"ב כג: ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא - אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא וכו'. ע"כ. וגם לרש"י שם הטעם, משום שהיה מטריח עליהם, וזה לא שייך בנ"ד, שלא קיימינן בשיעור ברבים. ועוד, שאפשר לדלג על ההרים וכו'. ומכיון שסייג לחכמה שתיקה, צמצמתי בלהרחיב בשיחת חולין של ת"ח, כוותיה דמר.
