האם הרב מנוח"א המציא דין שלא הוזכר באף אחד מן הפוסקים

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כאחד העם
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

כאחד העם

חבר בכיר
הצטרף
20/4/25
הודעות
2,330
הר' יצחק יוסף כתב בכמה מקומות בעניין משחה בשבת האם יש בה איסור מוליד , וכתב על הרב משה לוי שהמציא וחידש דבר שלא מבואר באף אחד מהפוסקים.

שלחן המערכת ח"א עמ' כה אות ח- אם יש איסור מוליד במירוח במשחה, וכן במה שכתב מחבר אחד לחדש מדעתו איסור חדש במריחת משחה בשבת , והוא משום נולד, דבר שאינו מבואר בשום אחד מהפוסקים, וכבר הערנו על דבריו באורך להלן במערכת ב ערך ברד.

ושם בערך ברד עמ' תקלו אות קיט.- ועיין במנוח"א ח"ג שכתב לחלוק ע"ד מרן אאמו"ר שליט"א בדין מירוח משחה בשבת, והמציא מדעתו איסור שיש בזה "נולד" דדמי למרסק שלג וברד בידיו דאסור, וכתב כן בלשון "יראה לי" , אולם אין זה נכון, דהא לא מצינו לשום אחד מהפוסקים שכתב לדון במירוח משחה בשבת משום נולד, לא בראשונים ולא באחרונים , ומה שדנו לאיסור במירוח משחה משום ממרח וכו'.

ובעוד מקומות חזר על אותם דברים בשאר ספריו.

וראה עוד - בקובץ ענף יוסף ב' עמ' 13- צא וראה מה קרה לאותם שפוסקים הלכה מסברא א. במה שכתב במחבר אחד איסור חדש בשימוש במשחה בשבת, שהוא מצד נולד דדמי למרסק שלג וברד דהוי נולד, ותמיהני , דהא כל הפוסקים הקדמונים שדנו בעניין משחה בשבת לא דיברו אלא מצד ממרח וכו' אבל אף אחד מהפוסקים לא רמז שיש בזה איסור נולד, וע"כ שהבינו שיש לחלק וכו' , ויש להבין מכאן שאין להוציא דין בלי הסתמכות ברורה על דברי הפוסקים הקדמונים בדברים מוכחים.

[הערת סוגריים - מהלשון כל ההקדמה שם והתוכן והלשון זה נראה של ר' יצחק יוסף , כי כל הדוגמאות שהביא שם בהקדמה על הרב משה לוי , הודפסו בשאר ספריו שהדפיס אח"כ בשנים הבאות , וע"ש].

מ"מ מצאתי הרבה ת"ח חשובים, ומעיינים, דגם סברו הכי.

א. ציץ אליעזר ח"ז סי' ל' אות ב – דן גבי משחות אם יש בהם איסור ונושא ונותן ומסיק דיש בהם איסור דרבנן וביניהם איסור של מוליד וכמו שכותב שם בס"ק ט.

ב. שש"כ פרק לג ס"ק סד'- הביא להוכיח שלא חששו לממרח והביא את המ"ב שבשמן עב יש איסור מוליד דמשמע שאין איסור ממרח אלא רק איסור דרבנן של מוליד וכיון שכאן הוא חולה שאין בו סכנה שרי מצד האיסור דרבנן של מוליד, דלהדיא- הבין בפשטות דיש במשחה את האיסור של מוליד אלא דשרי איסור דרבנן בשביל חולה, ולאפוקי במיחוש וכד' דאיכא איסור מוליד אף שאין איסור ממרח.

וכן בשש"כ פי"ד ס"ק סד גבי שפתון הוא אוסר, ובהע' שם כותב- דאם הוא קשה יש לו איסור מוליד [דזה ממש כמשחה התוצאה של השפתון זה כתוצאה של מריחת משחה, שרק מתרכך ולא הופך לנוזל].

ג. ארחות שבת ח"א פרק יז הע' לט- שדן אם יש במשחה איסור ממרח הוסיף דזה מלבד איסור מוליד שיש במשחה.

ד. שו"ת באר משה [לר' משה שטרן, אב"ד ברעצין ועוד] ח"ח סי' רמה – דן שם גבי סחיטה וכו' ואח"כ כותב שיש במשחה איסור נולד כבורית וז"ל "אבל ליתן איזה משחה על הצאהנבורסטע ולקנח בזה, בודאי אסור מידי דהוי כמו בורית שאסור לרחוץ בו משום נולד"

ה. אהל משה [לר' משה יונה צווייג אב"ד אנטרופן] ח"ב מהדורה תנינא סי' צ"ח ד"ה ועוד – מביא שיש במשחה איסור של מוליד וכההיא דבורית וכן מלח וכן שלג וברד כפי שיעו"ש.

ו. מגדל צופים ח"ה [לר' גדליהו אקסלרוד, אב"ד בחיפה] עמ' דע- הביא את המטה לוי דהתיר משחה לתינוק ודחהו שיש איסור מולדי, וכן הביא את קצות השולחן דהתיר משחת שיניים והקשה עליו מצד מוליד.

ז. שבת היום [ר' נחמיה רוטנברג , בנו של הרה"ג ישעיהו פנחס בעל הספרים מנחת פרי על השו"ע וכן שו"ת מנחת פרי] ח"ג עמ' שד- ג"כ אוסר במשחה מצד מוליד.

ח. שיעורי מורינו הגר"פ [פנחס] ברונפמן [רב ומו"ץ במערב ב"ב]- בעמ' כד- אסר במשחות משום מוליד, וכתב דזה מ"ב מפורש על הסעיף של חלב, הוסיף וה"ה שמן עב, שזה בעצם משחות, ואיכא בזה איסור מוליד.

ט. וביום השבת [לר' ישראל מאיר וויל] – עמה תמה – דן גבי משחה אם יש ממרח וע"ז מוסיף "אבל נראה שיש לאסור מצד איסור מוליד כמו המסת שומן וריסוק קרח , ובאמת הרמ"א אסר השימוש בסבון מטעם זה וכו'.

י. תועפות ראם [לר' איתמר מחפוד] ח"א עמ' שנ- דן במשחה מצד ממרח וע"ז מוסיף דבלאו הכי יש בזה איסור מוליד וכמו שכתב השו"ע סי' שכ"ח סכ"ב דאין סכין את המכה בחלב משום מוליד.

יא. הלכה שלימה [לר' שלמה סודרי] מלאכות שבת א עמ' קצז- ג"כ אסר במשחה מצד מוליד.



ופלא על הרב המשיג – שדרכו תמיד להביא את כל השיטות ולחפש מקורות , ואילו כאן כל זה נעלם ממנו עד כדי כך שכתב שזה "דבר חדש" , "ושזה לא הוזכר באף אחד מהפוסקים".​
 
בעוניי לא הבנתי,
אם אכן הופך דבר גוש לנוזל, מה החידוש בזה שיש כאן מוליד, ומאי שנא מקרח, ומה הצד שאין כאן מוליד?
 
לא מכיר את הסוגיה לעומק
אבל דווקא לשון הקובץ ענף יוסף (מי כתב את זה?) יותר מדוייקת שכתב שכוונתו לפוסקים הקדמונים
 
אבל דווקא לשון הקובץ ענף יוסף (מי כתב את זה?) יותר מדוייקת שכתב שכוונתו לפוסקים הקדמונים
לכן בחר 'לתקוף' דוקא את הגר"מ לוי זצ"ל?
למה לא תקף את הציץ אליעזר והשש"כ? את הבאר משה והארחות שבת?
 
כשהמנוחת אהבה כתב את הדין הזה, הוא חידש זאת מעצמו? או שהוא נסמך על הבאר משה והציץ אליעזר וכו'?
 
כשהמנוחת אהבה כתב את הדין הזה, הוא חידש זאת מעצמו? או שהוא נסמך על הבאר משה והציץ אליעזר וכו'?
כשהציץ אליעזר כתב את הדין הזה, הוא כתב מעצמו או בשם אחרים?
 
אולי לא העיר כי כולם אשכנזים...
(לאשכנזים באמת יותר מחמירים באיסור נולד כמש"כ הרמ"א בסימן שכו גבי רחיצה בבורית שאסור משום נולד)

אין הבדל בין ספרדים לאשכנזים כשמוליד "בידיים"

כל ההבדל הוא אם זה נעשה "ממילא" ע"י שרק גרם לכך, וכגון שמניח ליד האש ואז נעשה ממילא בגלל מעשיו , דבזה הרמ"א מחמיר , והשו"ע היקל

דכל מה שהשו"ע התיר ולא ס"ל כהתרומה הוא רק מאיליו והיינו שמניח ליד האש וממילא מחום האש נולד, בזה שרי

אך שמוליד בידיים אסור אף לשו"ע בכמה מקומות.

א. שו"ע סי' ש"כ סעיף ט'- גבי ריסוק שלג וברד דאסור לרסק, וטעם האיסור כפי שיעויין בב"י הוא מפני "מוליד", שבורא המים והוי סרך מלאכה [וכן יש עוד טעם שהובא שם מפני גזירה משום סחיטה].

והנה יבוא הלומד לומר- דדווקא בקרח יש איסור מפני שנהפך למים, אך דבר אחר שהוא מוקשה ואני הופכו לנוזל אין בעיה של מוליד.

אולם זה אינו כפי שנביא מהדוגמא הבאה שנביא מהשו"ע.

ב. שו"ע שכ"ג סעיף י'- אין חופפין כלים במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחוזקה.

וכפי שמבואר שם בב"י שכ"ג- בסוף הסימן, דשם הנושא לצחצח כלים אי יש בהו ממחק, דשרי חוץ מכלי כסף יעו"ש.

ומביא הב"י שם בשם המרדכי- בשם התרומה [שם כתוב ספר המצוות אך זה טעות, דלהדיא הוא בתרומה לפנינו], שאסור לחוף כלי כסף במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחוזקה.

ובעצם- דברי התרומה הללו שהביאם כאן הב"י זה בעצם דברי התרומה על איסור ריסוק שלג וברד דשם כותב התרומה איסור זה שלא לשפשף כלים במלח לפי שנמחים, וכנראה- שזה כוונת הטור שהביא בש"כ גבי לשפשף ידיו במלח דבהיא בשם התרומה דאסור לפי שהמלח נמחה והוי ליה נולד.

ומוסיף הב"י- שלכאורה בתוספתא בביצה סוף פרק ד', להדיא כתוב דמדיחין הכלים במלח בשבת?.

ומיישב הב"י- דיש הבדל בין מדיח לבין חופף, והוא דחופף הוא בידיים, והוי ליה כמרסק שלג וברד דאסור דהוי מוליד, אך מדיח זה דומה לדין של נותן לתוך הכוס דשרי.

והיינו- דכשם שנותן לתוך הכוס ראינו דשרי כי הוא ממילא ולא מרסק בידיים א"כ הה"נ במדיח עם מלח כיון שאינו משפשף המלח אלא רק שופך מים ונמלח נמחה מאיליו שרי, אך כשחופף הוי כמרסק בידיים.

דלהדיא בב"י- דדין מיחוי מלח ודין ריסוק שלג וברד חד הם ושוים הם, דאין הבדל בין שלג וברד שע"י הריסוק מוליד מים ולבין מלח שע"י שמשפשף בידיים וע"יז המלח נמוח דהוי ליה מוליד.

והיינו- כל דבר שאתה מוחה בידיים יש בו איסור של נולד [היינו מוליד בידיים, לאפוקי שזה ממילא דשרי לשו"ע].

ולאו דוקא- מקרח למים אלא אפי' במלח שאם אתה מוחה אותו בידיים ונהיה מגוש למחוי ונוזל הוי ג"כ איסור מוליד.

וכן החילוק שאמרנו הוא במגן אברהם שם סקט"ז- על האיסור של לרחוץ כלים במלח מוסיף.

"אבל הדחה בעלמא שרי דנמחה ממילא וכמו שכתוב סי' ש"כ סעיף ט'",

והיינו- דמשלים לנו דכל האיסור בשו"ע הוא רק שעושה כן בידיים, אך שמדיח עם מים בלא שפשוף הוי לן ממילא ושרי וכדכתב הב"י הכי להדיא.

ג. עוד מקום להדיא בשו"ע שכ"ח סעיף כ"ב- גבי חלב על המכה "אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח"

ועיין שם בב"י- דהאיסור הוא כשלג וברד דהוי "מוליד".

א"כ נמצינו למדים- דלכו"ע יש איסור נולד כשזה בידיים, ולא רק בקרח שנהפך למים אלא אף בדבר מוקשה שנהפך לרך, כחלב, וכן כמו שראינו גבי מלח, דכל הדברים שוים לגבי איסור של מיחוי בידיים.

וכל מה דשרי הוא רק בממילא.

ולכן לפי כל הנ"ל- במקרה של משחה שעושה כן בידיים לכו"ע יש איסור מוליד.
 
כשהמנוחת אהבה כתב את הדין הזה, הוא חידש זאת מעצמו? או שהוא נסמך על הבאר משה והציץ אליעזר וכו'?
הוא לא חידש מעצמו
אלא ע"פ סוגיית "שלג וברד" וע"פ סוגיית "חלב" דזה כבר הובא לעיל דינא דשו"ע שאסור.

וכן כל הנ"ל שהזכרתי בהודעה הראשונה - כולם דימו זאת לההיא דחלב וההיא דשלג וברד , ולא צריך בשביל כזה דבר להיסמך על ציץ אליעזר וכד', כי זה דינא דשו"ע וראשונים
 
כל ההבדל הוא אם זה נעשה "ממילא" ע"י ששגרם לכך, וכגון שמניח ליד האש ואז נעשה ממילא בגלל מעשיו , דבזה הרמ"א מחמיר , והשו"ע היקל

דכל מה שהשו"ע התיר ולא ס"ל כהתרומה הוא רק מאיליו והיינו שמניח ליד האש וממילא מחום האש נולד, בזה שרי

אך שמוליד בידיים אסור אף לשו"ע בכמה מקומות.

א. שו"ע סי' ש"כ סעיף ט'- גבי ריסוק שלג וברד דאסור לרסק, וטעם האיסור כפי שיעויין בב"י הוא מפני "מוליד", שבורא המים והוי סרך מלאכה [וכן יש עוד טעם שהובא שם מפני גזירה משום סחיטה].

והנה יבוא הלומד לומר- דדווקא בקרח יש איסור מפני שנהפך למים, אך דבר אחר שהוא מוקשה ואני הופכו לנוזל אין בעיה של מוליד.

אולם זה אינו כפי שנביא מהדוגמא הבאה שנביא מהשו"ע.
מפורש בב"י שהביא את דברי התרומה לעניין ריסוק שלג וברד וסיים "שרוב הפוסקים חולקים על בעל התרומה".
 
מפורש בב"י שהביא את דברי התרומה לעניין ריסוק שלג וברד וסיים "שרוב הפוסקים חולקים על בעל התרומה".
חולקים עליו על "ממילא" אך בידיים כו"ע מודו
ולכן אסר "השו"ע" בחלב כי זה בידיים וכן הה"נ במלח [הבאתי ג' מקומות , לפי תגובתך לא עברת עליהם, או שלא הבנת]
 
חולקים עליו על "ממילא" אך בידיים כו"ע מודו
הביא את דבריו לעניין טעם ריסוק שלג וברד בידיים.
ולכן אסר "השו"ע" בחלב כי זה בידיים וכן הה"נ במלח [הבאתי ג' מקומות , לפי תגובתך לא עברת עליהם, או שלא הבנת]
אין משם שום ראיה וכבר האריך בזה מרן הגרע"י זצוק"ל ביבי"א (ח"ד סימו כח)
 
כמדומני שבקונטרס אמת ושלום שיצא לאור ע"י תלמידי הגר"מ לוי זצ"ל הביאו את דברי הגר"מ לוי ואת השגת הגר"י יוסף עליו והסבירו את דברי הגר"מ לוי
מי שיכול להעלות שיעלה
 
כמדומני שבקונטרס אמת ושלום שיצא לאור ע"י תלמידי הגר"מ לוי זצ"ל הביאו את דברי הגר"מ לוי ואת השגת הגר"י יוסף עליו והסבירו את דברי הגר"מ לוי
מי שיכול להעלות שיעלה
נמצא בגליון א' סימן ב'.
 

קבצים מצורפים

"מוליד" היא המצאה שלך.

לפחות אם אתה לא מונח בסוגייא אל תגיב , שלא תהיה לבוז.

וכבר על אנשים כמוך שעירבבו בין "נולד" של התרומה ולבין "מוליד" כבר צעק הרב עובדיה זצ"ל [כפי שנעלה בסמוך].

בשלושת הסוגיות שהעלתי טעם האיסור הוא משום מוליד הם בשלג וברד והן במלח והן בבורית.

אלא שהיביע אומר נסמך על הפחד יצחק שחילק בין סוגיות הנ"ל לבורית, אך דבריו מרפסין איגרא למעיינים בסוגייא זו , ומכיוון שהוכחת שאינך בקי בפרטים ובסוגיות הנ"ל ממילא לא יהיה לך שום נפק"מ בעניין.

מוליד א.JPG

מוליד ב.JPG
 
ג. עוד מקום להדיא בשו"ע שכ"ח סעיף כ"ב- גבי חלב על המכה "אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח"

ועיין שם בב"י- דהאיסור הוא כשלג וברד דהוי "מוליד".
איפה כתוב שהאיסור בחלב הוא משום מוליד???
 
איפה כתוב שהאיסור בחלב הוא משום מוליד???


מוליד ב''י ב.JPG


הב"י להדיא דימה את איסור "חלב" לאיסור שלג וברד
וכן הוא בראשונים שם דדימו את איסור של ריסוק שלג וברד לחלב , ובמרדכי שם להדיא כתב דהטעם נולד , אולם כתבו האחרונים דאע"פ שהב"י פליג על נולד אך כאן כיון דזה בידיים הוי מוליד כשלג וברד ולכן הב"י אסר מטעם זה
 
כתבו האחרונים...
לפני רגע כתבת שהבית יוסף כתב זאת...

וכמש"כ אין שום בית יוסף כזאת וזו המצאה שלך.
יש לך בעייה בהבנת הנקרא??

הב"י כותב להדיא שהאיסור הוא כמו "שלג וברד"
 
ובשלג וברד הביא להדיא ב' טעמים וכתב שרוב הפוסקים חולקים על בעל התרומה
אתה לא בסוגייא אז אל תראה את בורותך

וכבר הראיתי לך מהיביע אומר גופיה שלא התבלבל בזה, ונקט בדעת השו"ע "מוליד" כרש"י , גבי שלג וברד.

כי יש "מוליד" כרש"י ויש "נולד" של התרומה שזה ממילא ומה שחלק על התרומה זה על גבי נולד ולא על מוליד של רש"י
 
ובשלג וברד הביא להדיא ב' טעמים וכתב שרוב הפוסקים חולקים על בעל התרומה

עכשיו אבאר לך מה התכוונתי "בורות", וכמה אתה לא מונח בסוגייא

הטעם השני שהובא בב"י "הוא משום משקין שזבו" והיינו משום "סוחט"

ולפי הטעם הזה - מחקת שני סעיפים בשו"ע גבי "מלח" שאסר לחוף בו כשלג וברד , וכן "חלב" כשלג וברד

כי לפי הטעם השני אין שום איסור סוחט "בחלב" ולא "במלח" ואין בהם גזירת משקין שזבו

וכל מה שאסר השו"ע מלח וכן את חלב זה רק שייך לטעם הראשון שכתב הב"י
 
אתה לא בסוגייא אז אל תראה את בורותך
עכשיו אבאר לך מה התכוונתי "בורות", וכמה אתה לא מונח בסוגייא
אין עניין להעכיר במילים כדי להצדיק את מה שאתה חושב.
הטעם השני שהובא בב"י "הוא משום משקין שזבו" והיינו משום "סוחט"

ולפי הטעם הזה - מחקת שני סעיפים בשו"ע גבי "מלח" שאסר לחוף בו כשלג וברד , וכן "חלב" כשלג וברד

כי לפי הטעם השני אין שום איסור סוחט "בחלב" ולא "במלח" ואין בהם גזירת משקין שזבו

וכל מה שאסר השו"ע מלח וכן את חלב זה רק שייך לטעם הראשון שכתב הב"י
כנראה לא פתחת את היבי"א שציינתי אליו.
1772184664506.png
 
אין עניין להעכיר במילים כדי להצדיק את מה שאתה חושב.

כנראה לא פתחת את היבי"א שציינתי אליו.
הצג קובץ מצורף 17900

אני מכיר את היביע אומר הזה בע"פ

ויש הרבה השגות על דבריו, כי יש שם כמה וכמה סתירות מקטע לקטע - ולא רק בתשובה הנ"ל , אלא גם בחזו"ע כל פעם כותב משהו אחר.
אך זה לא לאנשים שלא מונחים בסגייא כמוך.

מ"מ למעיינים בסוגייא - יש 2 טעמים לאסור ריסוק שלל וברד , או מטעם "מוליד" שזה סרך מלאכה שבורא המים , או מטעם "גזירת משקין שזבו"

ויש נושא שלישי - של נולד שדעת התרומה לאסור אף בנולד ממילא ולא שהוליד בידיים.

והב"י פסק כשני הטעמים הראשונים.

ולכן אסר גם "מלח" למחותו מצד מוליד וכשלג וברד , ובמלח לא שייך גזירת משקין שזבו וסחיטה .
וכן "חלב" אסר מצד טעם זה וכדכתב בב"י להדיא בשם המרדכי , והמרדכי כלל לא אסר מצד משקין שזבו וסחיטה.
 
אני מכיר את היביע אומר הזה בע"פ

ויש הרבה השגות על דבריו, כי יש שם כמה וכמה סתירות מקטע לקטע - ולא רק בתשובה הנ"ל , אלא גם בחזו"ע כל פעם כותב משהו אחר.
אך זה לא לאנשים שלא מונחים בסגייא כמוך.

מ"מ למעיינים בסוגייא - יש 2 טעמים לאסור ריסוק שלל וברד , או מטעם "מוליד" שזה סרך מלאכה שבורא המים , או מטעם "גזירת משקין שזבו"

ויש נושא שלישי - של נולד שדעת התרומה לאסור אף בנולד ממילא ולא שהוליד בידיים.

והב"י פסק כשני הטעמים הראשונים.

ולכן אסר גם "מלח" למחותו מצד מוליד וכשלג וברד , ובמלח לא שייך גזירת משקין שזבו וסחיטה .
וכן "חלב" אסר מצד טעם זה וכדכתב בב"י להדיא בשם המרדכי , והמרדכי כלל לא אסר מצד משקין שזבו וסחיטה.
פרשנות שלך.
 
אין עניין להעכיר במילים כדי להצדיק את מה שאתה חושב.

כנראה לא פתחת את היבי"א שציינתי אליו.
הצג קובץ מצורף 17900
נקוט מיהא חדא
דהרי''ח הטוב סבירא ליה דאיכא ''נולד''
בניגוד לשותא דמר דסבירא ליה דסברא בעלמא היא
 
ראשי תחתית