האם אתה מחמיר כזמן ר"ת במוצאי שבת?
- יוזם האשכול אור יעקב
- תאריך התחלה
לצערי אני לא יכול להוסיף עכשיו אופציות לסקר.
אבל בפשטות אני לא חושב שיש צד כזה, כי נכון שאולי יש מי שלא מעריך את עיקר החומרא של ר"ת, אבל וודאי מעריך את עניין הוצאת שבת מאוחר כמו שיש עניין לקבל שבת מוקדם.
אא"כ לא מעריך זאת כי יש בעיות בחומרא זאת כמו "הוצאת לעז" וכדו' שזו האפשרות השנייה.
אור נאמן
חבר חדש
- הצטרף
- 8/1/25
- הודעות
- 137
נכון. אבל בלי קשר לר"ת...
אמרי פי
חבר חדש
אני גם לא מעריך את העניין של להוציא שבת מאוחר.
ראה מג"א סי' קפח שעניין תוספת שבת נאמר רק על כניסתה ולא על יציאתה.
ראה מג"א סי' קפח שעניין תוספת שבת נאמר רק על כניסתה ולא על יציאתה.
לא כתבתי למה הוא מעריך...
דיבר על עצם שיעור תוספת שבת מהו.
וגם לעניין כניסת שבת קיי"ל ששיעור תוספת שבת כל דהוא.
אבל עצם להכניס מוקדם ולהוציא מאוחר נזכר כבר בגמ' (שבת קיח:) "אמר ר' יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי" - עיי"ש.
אמרי פי
חבר חדש
לא דיבר על כך.
עיין שו"ע רסא ס"ב וחזון עובדיה שבת ח"א עמ' קפב
אמרי פי
חבר חדש
צודק טעיתי.
נו ו -
אין הספר תח"י.
לעצם העניין אתה צודק שהמג"א כתב שתוספת שבת הוא משהו,
אך למעשה מבואר מדבריו שאין שום עניין לתוספת שבת אחרי תוספת המחויבת וכלשונו
"מה שא"כ במ"ש דסגי במשהו כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט, דאם היה מצוה בתוספתו היו המדקדקים נזהרים בדבר כמו בע"ש"
ומבואר להדיא בדבריו שיש הבדל בין ערב שבת למוצאי שבת,
ומכיון שאף שיעור החיוב בער"ש הוא במשהו,
ע"כ שההבדל הוא לעניין מצוות התוספת שבער"ש יש מצווה ביותר ממשהו,
ובמוצאי שבת אין מצווה ביותר ממשהו,
וכמו שהוכיח המג"א ממנהג העולם שלא מדקדקים להוסיף במוצאי שבת.
רק הראיתי לך שמבואר שם ששיעור תוספת שבת כל דהוא.
אבל וודאי שיש עניין לקבל שבת מוקדם כמבואר בגמ' שם.
המג"א מביא ראיה ששיעור "תוספת שבת" היא כל דהוא דאל"כ מדוע המדקדקים במצוות לא מוציאים מאוחר?
אבל כמובן שלא סובר שאין בכך שום עניין דמבואר להדיא בגמ' שכן יש עניין.
ורק לעניין "תוספת שבת" ביאר מה הגדר שלה שא"א לומר שיש לה שיעור.
אמרי פי
חבר חדש
אצטט שוב את דברי המגן אברהם
לא דק דדוקא בע"ש אמרי' כן כיון דלר"י מפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין ערבית מה שא"כ במוצאי שבת דסגי במשהו כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט, דאם היה מצוה בתוספתו היו המדקדקים נזהרים בדבר כמו בערב שבת.
אשמח שתענה על השאלה הבאה -
לדעת המגן אברהם, מה ההבדל בין מוצאי שבת לערב שבת?
הרי ודאי שהמגן אברהם לא סבר שתוספת שבת של ערב שבת מחויבת יותר ממשהו,
ובודאי שכל ההבדל בין מוצאי שבת לערב שבת הוא במצווה, שבערב שבת יש מצווה להוסיף על חיוב התוספת ובמוצאי שבת אין מצווה להוסיף על התוספת.
לגבי השאלה מהגמרא אני אענה בתגובה נפרדת.
אמרי פי
חבר חדש
רש"י מבאר שההבדל בין ציפורי לטבריה הוא עניין השקיעה שעל ההר השקיעה יותר מאוחרת ובבקעה יותר מוקדמת.
מבואר אם כן, שיש עניין להיות כמה שיותר תחת השבת, ולכן יש מעלה מסוימת להיות במקום שבו צאת הכוכבים בשעה יותר מאוחרת כיון שנמצא יותר תחת כנפיה של השבת.
כל זה לעניין השבת עצמה, לא התוספת.
דעת המגן אברהם (הט"ז ועוד אחרונים),
שאין מציאות של תוספת במוצאי שבת יותר מזמן החיוב,
וע"כ בשעה שיצאו ג' כוכבים רצופים אין שום עניין להמשיך להיות בשבת כיון שהשבת יצאה ואין מציאות של תוספת במוצאי שבת.
צודק,
אם היתה אפשרות של תוספת במוצאי שבת היה עניין להוסיף כמה שיותר,
וכמו שמוכח בגמרא שיש עניין להיות בשבת כמה שיותר וע"כ יש מעלה במגורים על ההר,
אבל מרגע שיצאה שבת, כיון שאין אפשרות להוסיף על השבת, אין שום עניין בהימנעות ממלאכה בזמן הזה.
והדברים פשוטים וברורים.
מבואר אם כן, שיש עניין להיות כמה שיותר תחת השבת, ולכן יש מעלה מסוימת להיות במקום שבו צאת הכוכבים בשעה יותר מאוחרת כיון שנמצא יותר תחת כנפיה של השבת.
כל זה לעניין השבת עצמה, לא התוספת.
דעת המגן אברהם (הט"ז ועוד אחרונים),
שאין מציאות של תוספת במוצאי שבת יותר מזמן החיוב,
וע"כ בשעה שיצאו ג' כוכבים רצופים אין שום עניין להמשיך להיות בשבת כיון שהשבת יצאה ואין מציאות של תוספת במוצאי שבת.
צודק,
אם היתה אפשרות של תוספת במוצאי שבת היה עניין להוסיף כמה שיותר,
וכמו שמוכח בגמרא שיש עניין להיות בשבת כמה שיותר וע"כ יש מעלה במגורים על ההר,
אבל מרגע שיצאה שבת, כיון שאין אפשרות להוסיף על השבת, אין שום עניין בהימנעות ממלאכה בזמן הזה.
והדברים פשוטים וברורים.
המג"א סבר שבערב שבת יש שיעור לתוספת שבת ובמוצאי שבת אין שיעור. (וכשיטת תוס' ודעימיה)
השמטת שהם היו "טועים" (וסבורין שחשכה) דהיינו שכל ההחמרה שם הייתה בטעות ואפ"ה ר' יוסי רצה שכך יהיה חלקו.
המקום שם לא שונה משאר מקומות וזה לא קשור לעניין הנ"ל, אלא יש עניין להמשיך את קדושת השבת עליו כמה שיותר.
אמרי פי
חבר חדש
כדאי שתקרא את כל דברי המגן אברהם ואח"כ תבוא עם הסברים שונים ומשונים.
אני אצטט קטע נוסף מדבריו -
ומ"ש דרך פשרה דשעה ורביעית תוך הלילה הוי מתוספות שבת לא דק דדוקא בע"ש אמרי' כן [-שאפשר לקבל שבת מפלג המנחה ואילך] כיון דלר"י מפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין ערבית, מה שא"כ במוצאי שבת דסגי במשהו [-ואי אפשר להוסיף על התוספת המחויבת] כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט, דאם היה מצוה בתוספתו היו המדקדקים נזהרים בדבר כמו בע"ש.
לדבריך שהחילוק בין מוצ"ש לער"ש הוא אם יש שיעור או לא, א"כ בהכרח שלדעת המגן אברהם יש חובה לקבל תוספת שבת מפלג המנחה ואילך, וכמו שכתב להדיא שכל החילוק בין ער"ש למו"ש הוא דבער"ש יש פלג. ולא עלה על דעת אף אדם מעולם לומר שיש חיוב לקבל שבת מפלג. אלא ע"כ שדבריו נאמרו ביחס לדין שאפשר לקבל שבת, ועלה קאמר המג"א שבערב שבת אפשר לקבל שבת מפלג המנחה ואילך ואילו במוצאי שבת אי אפשר לעשות תוספת מעבר לשיעור המחויב.
לא אכחד שדעת הלבוש ועוד אחרונים שיש מציאות של תוספת גם במו"ש אבל א"א למחוק את דעת הט"ז המג"א ועוד אחרוני שלא שייך תוספת במוצ"ש.
ולחיבת הקודש אצטט גם את דברי הט"ז שהוכיח שאין דין תוספת במוצאי שבת.
ט"ז אורח חיים סימן רסג סק"ג
ומ"ש הרב רבי מרדכי יפה [-בעל הלבוש] דקדושת שבת נמשכת ממילא עליו הוא דבר בלתי מתקיים כלל לפע"ד ואדרבא בגמרא פרק שואל דף ק"נ לא מוכח כן דאי' התם משום ראב"י אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל משמע איסורא בעלמא איכא אבל לא קדושת שבת ממש וכן פירש"י אח"כ שם במה דאית' א"ל ר' אבא לרב אשי במערבא אמרי' הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין ופירש"י שאמירה זו ללות את המלך להיכרא בעלמא ואף על גב דלא אבדיל עדיין בתפילה ומוכח ג"כ התם דע"י אחרים מותר לעשות חפציו מדאמר אסור לו לאדם כו' משמע דוקא בעצמו וזה פשוט אלא שהרב רמ"י כתב דכיון שלא בירך ב"ה לא הסיח דעתו מן השבת ואינו נכון לפי ע"ד.
אולי תוכל להביא מקור לדבריך שהם היו טועים. (גם אם תמצא מישהו שכותב כך כל עוד שאין זה מוכרח אי אפשר להקשות מהגמרא על המגן אברהם).
ברש"י לא מצאתי שום מקור לכך.
אם כוונתך לדייק ממה שרש"י כתב "סבורין שחשכה" -
שים לב שרש"י כתב כן רק גבי כניסת השבת ולא יציאתה, (ובכניסה שייך תוספת)
מלבד מה שאפשר לפרש דברי רש"י באופ"א.
אכן זה המקור, ופשטות דבריו משמע גם על המוציאים.
נכון, דעת המג"א לקבל מהפלג, כי כתב כן לשיטת ר"ת והשו"ע ששעה ורבע קודם צאת הכוכבים זה ממש סמוך לשקיעה ראשונה.
(וכתב בסי' רסא שלב"ח ועוד יש להחמיר אפי' ב' שעות קודם הלילה - דהיינו קודם הלילה של ר"ת)
אמרי פי
חבר חדש
ומפשטות דבריו החלטת להקשות ולהוכיח כדבריך?
אדרבה, ממה שכתב כן רק גבי הכניסה ולא גבי היציאה יש לדקדק כדברי המג"א.
איזה סלט.
נכון, יש עניין לקבל שבת שעתיים קודם הלילה כיון שזהו שייך לזמן פלג המנחה של הלבוש והגר"א,
יש לך צד שהוא התכוון שיש חובה לקבל מפלג של הלבוש והגר"א?
רחמנא ליצלן מהאי דעתיה.
המגן אברהם חלק על השו"ע וסבר שיש חובה לקבל שבת מפלג?
שים לב שא"כ הוא חלק בתרתי על השו"ע:
א. השו"ע כתב משקיעה ראשונה והמג"א כתב מפלג. [וראה ברמ"א שם שכתב "ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך, הרשות בידו".
ב. השו"ע כתב שמשקיעה ראשונה רצה לעשותו כולו עושה וכו', ומבואר להדיא שאין חיוב לקבל שבת מזמן שקיעה ראשונה אלא רק זהו זמן שמותר לקבל שבת [ועיין בביה"ל שם שהקשה שאף השו"ע מודה שאפשר לקבל מפלג].
והמג"א לא הזכיר מאומה מנושא זה בסי' רס"א. נשמע סביר?
פשוט וברור שהמג"א לא סבר שיש חובה לקבל מפלג,
בגמרא בברכות כז מוכח שאין חובה לקבל מפלג,
ואין שום סיבה לעקם את השכל ואת דבריו כדי להיראות צודק.
מותר להודות בטעות.
אגב, בכוונה התעלמת מדברי הט"ז?
אחרי עיון קצר ראיתי שיש דיון בזה בפוסקים ויש באמת לכך שני צדדים האם הם החמירו או שזה היה מדינא.
כנראה לא הבנת אותי.
לפי השו"ע גופיה ברור שאין צריך מפלג המנחה לקבל תוספת שבת אלא אפי' אחרי צאת הכוכבים דידן אפשר לקבל תוספת שבת, משום שסובר כר"ת וכרוב הראשונים.
אבל המג"א שכתב להחמיר מפלג המנחה של השו"ע, הוא משום שחושש לזמן הגאונים לשקיעה שאנו נוהגים. ופלג המנחה של השו"ע הוא צמוד לשקיעה כמו שנתבאר.
לא הבנתי ראייתך מדבריו
אמרי פי
חבר חדש
א. המג"א פסק להדיא כר"ת [אינני זוכר מקור, אם כל הדיון עומד על זה אחפש] ולא חשש בשום מקום לצאה"כ של הגאונים.
ב. אצטט את דברי המג"א עם ביאור לפי דבריך "ומ"ש דרך פשרה דשעה ורביעית תוך הלילה הוי מתוספות שבת לא דק דדוקא בע"ש אמרי' כן [-שחובה לקבל שבת מפלג המנחה ואילך] כיון דלר"י מפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין ערבית, [???] מה שא"כ במוצאי שבת דסגי במשהו כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט, דאם היה מצוה בתוספתו היו המדקדקים נזהרים בדבר כמו בע"ש".
אבאר, לפי דבריך, המגן אברהם לא היה צריך לכתוב שחובה לקבל שבת מפלג המנחה כיון דלר"י הוי לילה, אלא שחובה לעשות כן משום שיש לחשוש לגאונים.
מבואר מדבריו להדיא שיש עניין תוספת מפלג משום שלר"י הוי לילה מפלג, אבל במו"ש שאין שייך עניין זה לא שייך עניין תוספת אחרי הזמן המחויב.
ג. הנחת המוצא שלך לוקה בחסר. הרבה פעמים זמן פלג של השו"ע אינו צמוד לשקיעה, ואכמ"ל.
הט"ז כותב להדיא שאין תוספת שבת במוצאי שבת ומה שצריך להבדיל קודם עשיית מלאכה הוא להיכרא בעלמא.
אמרי פי
חבר חדש
לא מבין בקבלה.
כתבתי שלהבנת פוסקים רבים אין בזה משום מצוות תוספת,
וכבר לימדנו מרן רבינו הגדול זיע"א במקום שיש מחלוקת בין הפשט למקובלים הלכה כמו הנגלה.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,841
יש ענין להוסיף על השבת בכניסתה וביציאתה, אבל אין ענין לחשוב שהלילה הוא יום (ור"ת היה בצרפת, ועליו אין קושיה, וכשם שבעלי התוס' לא ראו זיתים וסברו שזית הוא חצי ביצה).
ובדרך הלצה יתבאר ע"פ הגמ' (ראש השנה יד:), "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם, "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל... והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".
והנה מחלוקת ר"ת והגאונים היא דוגמא טובה להנ"ל, שמחמירים להכניס השבת כגאונים, ומאידך מחמירים להוציאה כר"ת, וע"ז נאמר "והאוחז בחומרי שניהם כסיל בחושך הולך הוא", שאע"פ שהולך בחושך עדיין מדמה שעכשיו יום. וממילא מובן מדוע נקטו דוקא פסוק זה.
ואם תקשה, הרי הרבה פסקו כר"ת ואע"פ שלא חיו בצרפת. על זה ממשיך הפסוק בקהלת (ב, יד) "וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם"... שימשכו אחרי ר"ת.
ובדרך הלצה יתבאר ע"פ הגמ' (ראש השנה יד:), "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם, "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל... והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".
והנה מחלוקת ר"ת והגאונים היא דוגמא טובה להנ"ל, שמחמירים להכניס השבת כגאונים, ומאידך מחמירים להוציאה כר"ת, וע"ז נאמר "והאוחז בחומרי שניהם כסיל בחושך הולך הוא", שאע"פ שהולך בחושך עדיין מדמה שעכשיו יום. וממילא מובן מדוע נקטו דוקא פסוק זה.
ואם תקשה, הרי הרבה פסקו כר"ת ואע"פ שלא חיו בצרפת. על זה ממשיך הפסוק בקהלת (ב, יד) "וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם"... שימשכו אחרי ר"ת.
אמרי פי
חבר חדש
כבר נתבאר שאין זה נכון אליבא דהט"ז והמג"א ועוד פוסקים.
[ולדעת הרמב"ם אין עניין בתוספת אף בכניסה]
אין לי עניין להמשיך במשא ומתן בדעת האחרונים הנ"ל אחר שמהגמ' בברכות והזוהר ועוד משמע להדיא שיש עניין לאחר את צאת השבת.
אמרי פי
חבר חדש
דרך נפלאה להודות בטעות.
אגב, מחקת גם את דעת הרמב"ם שסובר שכל מצוות תוספת נאמרה רק על יום כיפור?
אתה מוזמן לענות על גמרות מפורשות וזוהר, ואז נתפנה לדון בדברי האחרונים.
מה הקשר?
אין מצוות תוספת, אבל יש עניין לאחר את צאת השבת כנ"ל.
