האם אתה מחמיר או מיקל באכילת דגים בחלב

[משיב כהלכה]

אז תכתוב ש"מותר" לאכלן להדיא - וזה רבותא בהרבה יותר גדולה מאשר לומר שאין איסור דרבנן

הלשון "אין איסור אפילו מדרבנן" יותר נכונה מהלשון "מותר אפילו מדרבנן".

 

[משיב כהלכה]

ולבד מהנ"ל יש לומר בפשיטות שהשו"ע לא מיירי לעניין סכנה וכמבואר בש"ך בסימן צז

הצג קובץ מצורף 20539

הש"ך כתב ליישב את הסתירה מדוע לא הזכיר כאן איסור, ובשו"ע במקום אחר כתב לאסור. ועל זה תירץ שלא מיירי לענין סכנה, שזה דוחק, אבל אין ברירה.

אבל כאן השו"ע לא כתב בשום מקום לאסור, ובמקום אליו מפנה הוא כלל לא מדבר על חלב ודגים. למה שנידחק ונמציא איסור שלא קיים בשום מקום? (הרי אפילו רבינו בחיי לא דיבר על דגים וחלב, לפני הבית יוסף אין אפילו מקור אחד לזה!)

 

[אור יעקב]

אפשר לפרש כך, ואפשר לפרש כפי שכתבתי.

ויותר ברור לפרש שמכל מקום קאי על אותו עניין מאשר לומר שהבית יוסף מדלג מעניין לעניין ויש לו טעות ספר.

"לא נפיש מפלוגתא" זו הדרך שלך להתחמק מטענת החיד"א?

אנחנו עכשיו מבארים את דברי השו"ע או בורחים מדיון?

אף אחד לא מתחמק.
האחרונים הנ"ל הבינו שיותר דחוק לומר טעות סופר בבית יוסף מאשר לומר שהתכוון לדוגמת סכנה של בשר ודגים.

הלשון "אין איסור אפילו מדרבנן" יותר נכונה מהלשון "מותר אפילו מדרבנן".

אף אחד לא אמר לכתוב "מותר מדרבנן" אלא "מותר" כמו שהטור כתב.

אבל כאן השו"ע לא כתב בשום מקום לאסור, ובמקום אליו מפנה הוא כלל לא מדבר על חלב ודגים. למה שנידחק ונמציא איסור שלא קיים בשום מקום?

כפי שכתבתי.
כתב דברים מפורשים בבית יוסף והאחרונים האוסרים הבינו שיותר דחוק לומר בדבריו ט"ס מכיון שזה לא המקום והעניין ולא מסתדר כ"כ עם הלשון.
לא אמרתי שלצד השני אין דוחק, אבל כך האחרונים הנ"ל הבינו ולבוא ו"לנופף" בשולחן ערוך כאילו הוא מתיר נגד האחרונים האלה הוא דבר תמוה.

 

[משיב כהלכה]

ויותר ברור לפרש שמכל מקום קאי על אותו עניין מאשר לומר שהבית יוסף מדלג מעניין לעניין ויש לו טעות ספר.

אתה מתעלם לגמרי מכל מה שכתבתי, ולסיום כותב

אף אחד לא מתחמק.

 

[משיב כהלכה]

האחרונים הנ"ל הבינו

"האחרונים הבינו" זה להתחבא מאחרי האחרונים במקום לנהל דיון, ובעברית זה נקרא להתחמק.

 

[משיב כהלכה]

אף אחד לא אמר לכתוב "מותר מדרבנן" אלא "מותר" כמו שהטור כתב.

והוא רצה לחדש שמותר גם מדרבנן.

 

[משיב כהלכה]

כתב דברים מפורשים בבית יוסף

מה?

אתה מסוגל לכתוב דברים ברורים, ולענות על זה בבקשה?

הש"ך כתב ליישב את הסתירה מדוע לא הזכיר כאן איסור, ובשו"ע במקום אחר כתב לאסור. ועל זה תירץ שלא מיירי לענין סכנה, שזה דוחק, אבל אין ברירה.

אבל כאן השו"ע לא כתב בשום מקום לאסור, ובמקום אליו מפנה הוא כלל לא מדבר על חלב ודגים. למה שנידחק ונמציא איסור שלא קיים בשום מקום? (הרי אפילו רבינו בחיי לא דיבר על דגים וחלב, לפני הבית יוסף אין אפילו מקור אחד לזה!)

 

[אור יעקב]

אתה מתעלם לגמרי מכל מה שכתבתי, ולסיום כותב

"האחרונים הבינו" זה להתחבא מאחרי האחרונים במקום לנהל דיון, ובעברית זה נקרא להתחמק.

כתבתי דברים ברורים שיש דוחק לשני הצדדים - והמבין יבין והבוחר יבחר.

והוא רצה לחדש שמותר גם מדרבנן.

יש כזה דבר בשולחן ערוך "מותר" שהוא רק מדאורייתא ולא מדרבנן?
לא ידעתי.

אתה מסוגל לכתוב דברים ברורים, ולענות על זה בבקשה?

כתבתי שכתב מפורשות בבית יוסף להחמיר לעניין סכנה.
לומר שזו ט"ס ולא תיקן זאת בבדק הבית וזה לא קשור לעניין וללשון זה גם דוחק.

 

[משיב כהלכה]

כתבתי דברים ברורים שיש דוחק לשני הצדדים - והמבין יבין והבוחר יבחר.

זה לא דברים ברורים, זה התחמקות. לאחר שכתבת ש"לענ"ד" זה דוחק עצום, פתאום יש דוחק לשני הצדדים, והבוחר יבחר, והאחרונים כתבו, ואתה בכלל לא צד בדיון.

 

[משיב כהלכה]

יש כזה דבר בשולחן ערוך "מותר" שהוא רק מדאורייתא ולא מדרבנן?
לא ידעתי.

יפה מאוד, אני שמח לראות שהבנת. לכן הוא כתב לשון של "אין איסור אפילו מדרבנן".

 

[משיב כהלכה]

כתבתי שכתב מפורשות בבית יוסף להחמיר לעניין סכנה.
לומר שזו ט"ס ולא תיקן זאת בבדק הבית וזה לא קשור לעניין וללשון זה גם דוחק.

הוא כתב מפורשות "כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג", ולא רק ששם לא נתבאר, אלא בשום מקום בחז"ל בראשונים ובאחרונים לא נתבאר!

ומה שכתבת שלא קשור לענין, הוכחתי שאתה טועה. והדוחק היחיד הוא להתעקש על הט"ס הזה.

 

[אור יעקב]

זה לא דברים ברורים, זה התחמקות. לאחר שכתבת ש"לענ"ד" זה דוחק עצום, פתאום יש דוחק לשני הצדדים, והבוחר יבחר, והאחרונים כתבו, וכו' וכו'.

מאז ומעולם יש דוחק לשני הצדדים.
וגם אם נאמר שיש דוחק יותר גדול לצד אחד זה לא מבטל את הצד השני.

יפה מאוד, אני שמח לראות שהבנת. לכן הוא כתב לשון של "אין איסור אפילו מדרבנן".

לא הבנת.
למה לא כתב "מותר" ובכלל מאתיים מנה - לא רק שמותר מדרבנן אלא גם אין חשש סכנה.

ומכך דנקיט בלשונו הטהור "שאין איסור מדרבנן" זה רק מה שבא להשמיענו שאין איסור כבשר וחלב.

הוא כתב מפורשות "כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג", ולא רק ששם לא נתבאר, אלא בשום מקום בחז"ל בראשונים ובאחרונים לא נתבאר!

שם נתבאר שיש חשש סכנה לבשר ודגים, ודימה זאת לחלב ודגים.

ומה שכתבת שלא קשור לענין, הוכחתי שאתה טועה. והדוחק היחיד הוא להתעקש על הט"ס הזה.

לא הוכחת כלום.
לשון "מכל מקום" והקשר העניין מוכיחים להדיא שכוונתו על דגים וחלב.

לומר שנקט דברים שאינם קשורים לעצם העניין, ונקט לשון מבלבלת, ובטעות כתב ט"ס ולא תיקן בבדק הבית היא גופא גם דוחק.

 

[משיב כהלכה]

מאז ומעולם יש דוחק לשני הצדדים.
וגם אם נאמר שיש דוחק יותר גדול לצד אחד זה לא מבטל את הצד השני.

ושוב אתה מגיב בלי קשר למה שציטטת, ומתחמק מדיון בפשט הדברים.

 

[משיב כהלכה]

לא הבנת.
למה לא כתב "מותר" ובכלל מאתיים מנה - לא רק שמותר מדרבנן אלא גם אין חשש סכנה

כי רצה להדגיש שאין איסור אפילו מדרבנן.

 

[משיב כהלכה]

ומכך דנקיט בלשונו הטהור "שאין איסור מדרבנן" זה רק מה שבא להשמיענו שאין איסור כבשר וחלב

והוא לא היה יכול לכתוב שאסור משום סכנה, כי חסך בדיו, וסמך על הקורא הנבון שיבין ש"אין איסור" פירושו שלא מותר לגמרי. מדהים.

 

[משיב כהלכה]

שם נתבאר שיש חשש סכנה לבשר ודגים, ודימה זאת לחלב ודגים

לכתוב "ושם נתבאר" כאשר לא נתבאר שום דבר, וגם לפניו אף אחד לא כתב איסור בזה?

לסמוך על הקורא שיעשה גזירה שווה דגים בחלב דגים בבשר?

 

[משיב כהלכה]

לא הוכחת כלום.
לשון "מכל מקום" והקשר העניין מוכיחים להדיא שכוונתו על דגים וחלב.
לומר שנקט דברים שאינם קשורים לעצם העניין, ונקט לשון מבלבלת, ונקט ט"ס ולא תיקן בבדק הבית היא גופא גם דוחק.

"נקט טעות סופר"... הוא גם טעה במתכוון וגם לא תיקן במתכוון...

הלשון מכל מקום יכול להתפרש בנקל כמו שכתבתי, ולכן אין כאן לשון מבלבלת, ולא דוחק, רק ט"ס וצ"ל דגים ובשר והכל מיושב.

 

[אור יעקב]

כי רצה להדגיש שאין איסור אפילו מדרבנן.

"מותר"!!!
זה מדגיש בהרבה יותר.

והוא לא היה יכול לכתוב שאסור משום סכנה, כי חסך בדיו, וסמך על הקורא הנבון שיבין ש"אין איסור" פירושו שלא מותר לגמרי. מדהים.

לא איירי מצד סכנה, רק בא להשמיענו בשולחנו שמותר מצד ההלכה וכיון שלא נכנס לעניין סכנה לא נקט לשון מותר בשופי.

לכתוב "ושם נתבאר" כאשר לא נתבאר שום דבר, וגם לפניו אף אחד לא כתב איסור בזה?

לסמוך על הקורא שיעשה גזירה שווה דגים בחלב דגים בבשר?

"כמו שנתבאר" שם לעניין בשר ודגים אותו סכנה יש כאן.
הוא לא בא לומר ששם יתבארו הדברים.

 

[משיב כהלכה]

מותר"!!!
זה מדגיש בהרבה יותר

אתה ממחזר. כפי שכתבתי, זה דיוק של הבל, ולא מוכיח מאומה.

 

[משיב כהלכה]

לא איירי מצד סכנה, רק בא להשמיענו בשולחנו שמותר מצד ההלכה וכיון שלא נכנס לעניין סכנה לא נקט לשון מותר בשופי

כפי שכתבתי, תירוץ זה אפשר לכתוב כאשר כתב במפורש בשו"ע במקום אחר שאסור מצד סכנה.

לא כאשר השו"ע, וכל מי שחי לפניו - חז"ל, הראשונים והאחרונים לא כתבו כזה דבר.

 

[אור יעקב]

כפי שכתבתי, זה דיוק של הבל, ולא מוכיח מאומה.

מה לעשות שאתה לא הבנת...
אני שמח שעכשיו לפחות הבנת - ואם אתה לא מסכים וחושב שזה דיוקי הבל זה החלטה שלך.

כפי שכתבתי, תירוץ זה אפשר לכתוב כאשר כתב במפורש בשו"ע במקום אחר שאסור מצד סכנה.

או בבית יוסף.

לא כאשר השו"ע, וכל מי שחי לפניו - חז"ל, הראשונים והאחרונים לא כתבו כזה דבר.

יש עוד חידושים שהשו"ע חידש ללא מקור.
והבין שדין דגים וחלב שווה לבשר ודגים לעניין סכנה.

 

[אור יעקב]

הוכחתי שאתה טועה.

אולי הבינה מלאכותית תעזור לך להבין טיפה.

הלשון "מכל מקום" שייכת על דבר שאינו באותו עניין?
לדוגמא "מותר לשתות מים עם מיץ תפוזים ומכל מקום אסור לשתות מים עם קולה"
או דווקא "מותר לשתות מים עם מיץ תפוזים ומכל מקום לא כדאי כך כך לבטן"



הביטוי "מכל מקום" (שמשמעותו היא "בכל אופן", "למרות זאת" או "על כל פנים") משמש בשפה העברית כדי לציין הסתייגות, הגבלה או חזרה לעניין המרכזי, והוא תמיד נאמר בהקשר של זיקה וקשר ישיר למשפט שלפניו.

לכן, הדוגמה השנייה שהבאת היא השימוש המדויק והנכון יותר מבחינה לשונית:

"מותר לשתות מים עם מיץ תפוזים, ומכל מקום לא כדאי כל כך לבטן."

למה הדוגמה השנייה נכונה והראשונה פחות?​

• בדוגמה השנייה (הנכונה): המשפט עוסק באותו עניין בדיוק (שתיית המים עם מיץ התפוזים). החלק הראשון אומר שזה מותר, והחלק השני מציג הסתייגות או דגש נוסף על אותה פעולה עצמה (שזה לא כדאי לבטן). יש כאן קשר לוגי ישיר של "למרות זאת".
• בדוגמה הראשונה (הפחות מתאימה): המעבר בין מיץ תפוזים לקולה הוא מעבר לשני עניינים שונים (שני סוגי משקאות עם דינים או כללים הפוכים). כדי ליצור ניגוד בין שני דברים שונים, נכון יותר להשתמש במילות ניגוד כמו "אבל", "אולם" או "לעומת זאת" (למשל: "...ואילו עם קולה אסור", או "אבל עם קולה אסור").

לסיכום: המילה "מכל מקום" נועדה לקשור קצוות בתוך אותו עניין, להוסיף סייג או להבהיר נקודה לגבי הנושא שכבר דיברת עליו, ולא כדי לעבור בצורה חדה לנושא חדש או שונה.

 

[אור יעקב]

ושו"ר מי שהביא כדברים האלה שכתבתי.

 

[משיב כהלכה]

פיטומי מילי בעלמא.

הרי לכל הדעות מדובר על אותו ענין, והוא דגים. ואע"פ שמותר לאכול דגים עם חלב, מכל מקום אסור לאכול דגים עם בשר.

דרושה בינה אנושית לפני הבינה המלאכותית, השאלה ששאלת את הב"מ אפילו לא מתחילה.

אז במקום "לעזור לי להבין", תעזור לעצמך.

 

[משיב כהלכה]

יש עוד חידושים שהשו"ע חידש ללא מקור.
והבין שדין דגים וחלב שווה לבשר ודגים לעניין סכנה

איך הבין? ככה סתם החליט שגם בזה יש סכנה, ואפילו לא כתב את החידוש הנשגב הזה על ספר?

התגובות שלך הופכות למשעשעות ממש.

 

[משיב כהלכה]

או בבית יוסף.

על הבית יוסף גופא אנחנו דנים.

 

[אור יעקב]

אני רואה שאין לך טענות חדשות ואנחנו הולכים סחור סחור.

והבוחר יבחר.

 

[אדם מועט]

אני נמנע מלאכול חלבי עם דג, ומעולם לא הגעתי למצב שהיה צורך לשאול מותר או אסור, נמנעים וזהו.

אשריך, אתה עושה בשכל. ואני אסביר: דהנה מכל המלל כאן עומד לנגדינו רבנו בחיי המבאר שאכילת דגים עם חלב מוליד תכונה רעה ומטמטם הלב כמו בשר בחלב, וא"כ אפי' שהרפואה היום טוענת שאין סכנה בריאותית אבל אני שואל מה שייך זה אצל הרפואה הרי הרפואה שוללת רק את חולי הגוף משא"כ תכונה רעה זה לא חולי הגוף כי אם חולי הנפש תשאלו את הרפואה אם יש סכנת חולי הגוף בבשר בחלב גם בזה בהם יגידו שאין סכנה וא"כ לא נותר לרפואה כאן אלא איבחון בעיא נפשית של 'תכונה רעה'. ואם רבינו בחיי כרך את הבשר והדגים לענין התכונה הרעה וטמטום הלב הללו כנראה שלדידיה גם אם אין כאן בעיא רפואית לגוף (צרעת) אבל הבעיא של תכונה רעה וטמטום הלב נותרה בעינה. ואולי זה הטעם הכמוס שנתפש אצל העולם להחמיר וכן ממנו אפשר דראה לנכון מרן הגרע"י זיע"א לכתוב ביחו"ד "יש להמנע". כך שאין כאן שום דמיונות כפי סברת הגר"ש משאש ע"ה והנמשך אחריו יבדלט"א הרב משיב כהלכה... אשמח אם יחכמונו רבני האשכול בנקודה הזאת ותרבה הדעת

 

[משיב כהלכה]

רבנו בחיי המבאר שאכילת דגים עם חלב מוליד תכונה רעה ומטמטם הלב כמו בשר בחלב

כמה שגיאות הצלחת להעמיס כאן בשורה אחת...

רבינו בחיי לא "ביאר" כלום, הוא רק הביא את דעת הרופאים בזמנו.

הוא לא דיבר על דגים וחלב, אלא על דגים וגבינה.

הוא לא דיבר על אכילתם יחד, אלא כשהתבשלו כאחד.

הוא גם לא הזכיר טימטום הלב לגבי דגים וגבינה, ואכן לא מסתבר שהרופאים בזמנו היו בעלי רוח הקודש.

 

[משיב כהלכה]

אבל אני שואל מה שייך זה אצל הרפואה הרי הרפואה שוללת רק את חולי הגוף משא"כ תכונה רעה זה לא חולי הגוף כי אם חולי הנפש תשאלו את הרפואה

קושיה עצומה, למה לא תשאל אותה על הרופאים הטיפשים שחיו בזמנו של רבינו בחיי?

ולגבי חולי הנפש, חסרים רופאי נפש? לך תשאל אותם אם חלב ודגים עושה משהו לנפש...