פשוט וברור שבית הכסא שלנו כאשר האסלה נקיה (וקל וחומר אם סגורה) יש לו דין בית הכסא דפרסאי, ומצבו הרבה יותר טוב מבית הכסא דפרסאי שעליו אמרו חז"ל שאין לו דין של בית הכסא.
וגם בבית הכסא דפרסאי, הצואה נמצאת שם כמה רגעים עד שמתגלגלת לאן שמתגלגלת (הרי לא מדובר במגלשה חלקה עם זרם מים וסבון).
וגרף של רעי בזמנם, אע"פ שהיו שופכים את הרעי, הרי הגרף היה מסריח מאוד ואין צורך לבאר מדוע.
ואפי' בגרף של רעי, כתבו הראשונים (תוס' ד"ה גרף, תלמידי רבינו יונה יז. ד"ה גרף והרא"ש סי' נד) שיתכן שאין חיוב הרחקה מגרף של רעי ועביט של מי רגלים העשויים ברזל וזכוכית, כיוון שכלים אלו אינם בולעים את הטינוף. קל וחומר באסלה עם מים שברוב המקרים הרעי הולך לתוך המים ולאחר כמה דקות נשטף עם המים.
וגם אם לאסלה יש דין גרף של רעי - יש לדון אם זה הופך את החדר כולו ל"בית הכסא" כאשר האסלה סגורה (וזה לשון השו"ע בסימן פג סעיף ד, "עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, כסתום דמי ומותר לקרות בו") והחדר אינו רק לשירותים אלא משמש לעוד דברים ויש בו כיור וארונות.
והגאון רבי שמעון פולאק בשו"ת שם משמעון (חלק אורח חיים סימן ט') כתב שהיוצא מבית הכסא נראה שאין צריך נטילת ידים כל שלא עשה צרכיו, ושכן דעת המגן אברהם.
וכן כתב בשו"ת זקן אהרן (וואלקין, חלק א' סימן א') ודימה בית הכסא שלנו לבית הכסא דפרסאי, והוסיף: ועוד שהרבה אנשים נכנסים שם לצורך רחיצת פניהם וידיהם ושאר דברים, ואינו חדר המיוחד רק להתרחץ ולעשות צרכיו, ולכן לא שייך בו טעם של רוח רעה.
וכן כתב בשו"ת ארץ צבי (פרומר, סימן ק"י), שכל שמדיח הגרף של רעי בכל פעם, אין עליו תורת גרף של רעי, והוא הדין בית הכסא שדרך להדיח האסלה תמיד, אין עליו תורת בית הכסא.
וכן הגאון החזון איש (הלכות קריאת שמע סימן י"ז אות ד') אחר שחילק בין בית הכסא דפרסאי לנידון שלנו, חזר לצדד בזה, שהואיל והקערות מצופות כעין היתוך זכוכית או פורצליין, ותיכף מפנה את הרעי, הדבר ספק אם יש בזה דין של בית הכסא.
וכן הגאון רבי משה יונה הלוי צוייג בשו"ת אהל משה (חלק ב' סימן קכ"ו אות ג') הביא בשם הגאון רבי יוסף אליהו הנקין זצ"ל בספר עדות לישראל, שפסק להתיר ליטול ידיו בשירותים לתפלה ולסעודה, ויברך על נטילת ידים בחוץ.
וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק א' סימן ס') ע"ש.
וכן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן א) הביא הרבה מהאחרונים הנ"ל והסיק שאם אין לו מקום אחר לנטילת ידים, כדאים הם האחרונים הנ"ל לסמוך עליהם. וכן פסק בנו הגר"י יוסף לגבי הנמצאים בבתי מלון, שיכסו האסלה ויטלו ידיים שם.
וכן הגרש"ז אויערבאך בספר הליכות שלמה (פרק כ’ אות כ”ד בשמו) סבר שאם יש שם תשמישים נוספים או שבית הכסא נקי באותו זמן מצואה, המיקל שלא ליטול ידיו יש לו על מי לסמוך.
וכן הגרב"צ אבא שאול בשו”ת אור לציון (חלק א’ סימן א’ וחלק ב’ פ”א סי’ ט’) כתב שאין צריך ליטול ידים כשיוצא מהשירותים דידן, אם האסלה מכוסה.
