הרהורים אחרי חנוכה...

[אברך]

ומנותר שושנים…
כן זה לא טעות!
עברנו את ימי החנוכה, אמרנו הלל ברציפות שמנה ימים, כמה הודיה לקב"ה על הניסים שעשה עימנו, בכל בית בישראל קיימו 'ערבי לביבות', יחד עם הילדים, יחד עם הסבים והסבתות, וסיפרו מהניסים שעשה עימנו הקב"ה בימים ההם בזמן הזה.
עם מה אנחנו יוצאים, עם שושנים…
עם קצת הרגשת רוממות הלב, עם עליה טפח מעל שגרת חיי היום יום.
ניקח איתנו 'שושנים', נטען אותם לתוכינו, לשטף החיים שלנו, בכולל, בלימודים, בעבודה, ואפי' סתם בקניות במכולת. נוסיף מקודש על החול.
נרומם עם הרגשת החג את ימי החולין.
* * *
בהיכלי התורה חוזרים לשגרת חורף ארוכה, הן בכוללים והן בהיכלי הישיבות הקדושות. מי שלא טעם לא יבין, מה זה לילה של חורף, וגמרא פתוחה, אין משהו מתוק מזה.
גם כאן ניתן להמליץ את הביטוי שושנה…
אנו שולחים את השושנים שלנו, ולפעמים את עצמינו, להיכלי התורה. אם זה ליד הבית, ואם זה למקום מרוחק, שעתיים שלוש שעות נסיעה.
השושנים מפיצים ריחם בכל הארץ, ולנו נשאר רק מעט מהריח…
אך כשהם יחזרו לבין הזמנים פסח, הם יהיו זר של שושנים.
בברכת המשך חורף בריא!

 

[בן מנוח]

להרבות במחשבה שהנה נשאר עוד ימי חורף עוד הלילות המיחדים, לילות שבת ומוצש"ק ללימוד וכתיבה חידוש וחקיקה
וע"י שאדם מעורר המחשבה בגדולת ומעלת ויוקר הימים מתחזק ומתעצם רצונו וכך פועל ביתר שאת ויתר עוז

 

[חיים]

אחר המשח הכח מהימים הטובים שהם נמשכים וממשיכים להאיר גם בימים אפלולים