הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

[מילה בסלע]

יש לך שיטה נגד חז"ל? וכי המצאתי את קללת חוה?

אתה מבין שזה נגד חז"ל ואני מבין שזה מה שכתבו חז"ל, לגיטימי?
זכותך לא לקבל זאת, וזכות כל אחד ואחד כן לקבל זאת או לא.

 

[מילה בסלע]

לא, אתה טועה, כי כבר כתבו הראשונים שאין השיער פריצות בעצם אלא רק אם לא רגילים לראותו גלוי. ממילא הפאה אינה שונה מכל שיער אחר הרגיל להיות גלוי, או שיער המונח על השולחן.

הגוף לעומת זאת הוא פריצות בעצם, גם תמונתו גורמת הרהור, או בגד המדמה את גוף האשה, או פסל בדמות אשה כפי שעשתה איזבל לאחאב כדי שיתחמם.

כבר עניתי על זה, שיש חילוק בין הרהור, שזה דין לגבי ק"ש וכדו', לבין צניעות. ואני מבין שאתה לא סובר כך, אבל חבל למחזר את הויכוח הזה.
ס"ה שאלתי אם אתה מסכים שאפשר להבין אחרת ממה שכתבת, ויש כאן שני צדדים.

 

[משיב כהלכה]

אתה מבין שזה נגד חז"ל ואני מבין שזה מה שכתבו חז"ל, לגיטימי?
זכותך לא לקבל זאת, וזכות כל אחד ואחד כן לקבל זאת או לא.

חז"ל לא כתבו בשום מקום שהטעם הוא משום צניעות, נהפוך הוא, מהגמ' ורש"י בכתובות משמע להיפך, ומהגמ' בברכות משמע להיפך.

אבל הטעם של קללת חוה מפורש בחז"ל.

 

[משיב כהלכה]

כבר עניתי על זה, שיש חילוק בין הרהור, שזה דין לגבי ק"ש וכדו', לבין צניעות.

ודחיתי את דבריך, שלא יתכן לומר שאין הרהור אבל יש בעיה של צניעות. זה תרתי דסתרי, כי פריצות גורמת הרהור. כל הסוגיה של ברכות כ"ד היא הרהור וטרדה כמפורש בראשונים.

 

[משיב כהלכה]

ס"ה שאלתי אם אתה מסכים שאפשר להבין אחרת ממה שכתבת

לא.

 

[א. כהן]

למה שתראה בזה קושיה? הכל ברור ופשוט, וכל מה שמפריע לך בדרך אל היעד הוא מצוץ מהאצבע...

כאשר הענין הוא הבלטת הראש ע"י נפח, איזה קשר יש לשיער, ואיזה נפק"מ יש במה הם השתמשו כדי לנפח את הראש?

(ואני שוב מדגיש שאני כותב כל זאת לשיטתך שיש איזה ענין של יופי או הבלטה בניפוח הראש, אבל למעשה זה חוכא ואיטלולא).​

זה סתם מיחזור של דבריך הקודמים, אין כאן שום תירוץ אמיתי, יש כאן קשקוש כלשהו לצאת ידי חובה ולסמן "עניתי"...

ההתייחסות היחידה לדברים היא הקושיא המוזרה שלך על הקב"ה, מדוע הענישם בזה ולא בזה...:​

מדוע שהקב"ה יעניש על "במה השתמשו לנפח את הראש" ולא על ניפוח הראש עצמו?​

ובזה אתה נגרר לקושיות של הבל, מבלי לראות את התמונה הכללית. הם השתמשו בשיער להבליט, ה' העניש אותם בהסרת השיער. כל הפלפול המוזר שלך שמכיון שהרעיון שלהם ה"עמוק" יותר הוא הבלטה אז ה' יעניש אותם בניפוח הראש – אין בו שום הכרח, כי הדבר פשוט שה' העניש אותם מדה כנגד מדה יותר ממוקדת במה שהם השתמשו.

הרי גם לשיטתך שהתקשטו בשיער גלוי [צמות על צמות], הרי הרעיון של הקישוט הוא לא בעצם השיער אלא ביופי שבו, והרי באותה מידה יכלו להתקשט גם בדברים נוספים, אז מדוע שהקב"ה לא יעניש אותם בעצם הקישוט – לעשותם מכוערות (אולי שיצמח להם זנב או פצעים וחבורות על כל הראש)? אלא מה, 'בפועל' הם התקשטו בשיער ולכן הענישם בשיער, כך גם לפירושי, 'בפועל' ההבלטה נעשתה על ידי שיער, ולכן הענישם בשיער.

בפרט שהרעיון של 'מדה כנגד מדה' הוא "כדי שיכירו כי יד ה' עשתה זאת" (כלשון הב"י באו"ח סי' תרצב ס"א), וא"כ ככל שהמדה כנגד מידה יותר ממוקדת במה שהם השתמשו להבליט - כך יותר יכירו כי יד ה' עשתה זאת בעקבות מה שעשו באותו הדבר.​

 

[א. כהן]

ולשיטתך איזה "גובה הראש" יש כאן, הלא כל הנפח היה בצמות הקלועות, וכי הצמות נמצאות בגובה הראש?

כן, כמבואר ברש"י בשיר השירים (פרק ז פס' ו) "דלת ראשך, על שם שהקליעה מודלת [מוגבהת] על גובה הראש".

ואדרבה, לשיטתך שמדובר על קליעות בצידי הראש, לא אתי שפיר לשון רש"י שכתב במדה כנגד מדה שהיו הלוך וטפוף תלכנה "בגובה הראש".

 

[א. כהן]

וראה גם רד"ק: "ענינו תחת אשר היו מתקנות השער ומשוות אותו, תהיה עתה קרחה תחת אותה השוות השער ותקונו".

וראה גם מלבי"ם: "ותחת. במקום שהיו מקשים שערותם שיעמדו תלתלים יהיה קרוח בלי שער".

אכן אין שום קשר - כי אתה מערבב פירושים של שאר הרד"ק והמלבי"ם שלא כתבו כן על הפירוש של "הלוך וטפוף", וגם לא קשור כלל לפירוש של תרגום יונתן שעליו אנו דנים. אבל אתה עושה סלט ואז שואל בתמימות שאף אחד מהמפרשים לא חלם על הפירוש שלי בדברי תרגום יונתן... [ואם תרצה לשאול מצד עצם פירושם, הרי אין בדבריהם שום רמז דמיירי רק על שיער מהצדדים, ואם כבר – יש ללמוד מדבריהם שכל הגילוי היה באיסור (אלא שבנוסף גם תיקנוהו וכו'), וכ"ה בהדיא בדבריהם (הן של הרד"ק והן של המלבי"ם) על פסוק יז, עי"ש].​

 

[א. כהן]

רש"י עצמו הולך לשיטתו, "ואני הייתי מפרשו תחת המעשה מקשה מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה".

זה בוודאי נעלם ממך, נכון? בגלל זה לא הזכרת אפילו ברמז את הפירוש של רש"י עצמו...

לא הזכרתי את זה אפילו ברמז, כי רש"י בעצמו דחה את הפירוש הזה... וכתב שאם כפירוש זה, יוצא שה'מקשה' דבוק ל'מעשה' שלפניו ולא ל'קרחה' שלאחריו, ואם כן היה צריך להיות ציר"ה תחת השין של תיבת 'מעשה' ולא סגו"ל, דכל 'מעשה' שהוא דבוק לתבה של אחריו הוא נקוד ציר"ה.

זה בודאי נעלם ממך, נכון? או שאפילו לא טרחת להבין?

אעתיק לך את לשונו עם ביאור משולב של 'מקרא מפורש' למען ירוץ הקורא בו: ואני הייתי מפרשו, תחת המעשה מקשה - מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה, אלא שהוא [מעשה] נקוד [תחת השי"ן] פתח [-סגול. ולא ציר"ה. רש"י קורא לסגול פתח לפי ששניהם תנועות קטנות, וכן בהמשך דבריו הוא קורא לציר"ה קמ"ץ לפי ששניהם תנועות גדולות (נסיונות אברהם)], והוא [נכלל] במסורה (מסורה גדולה כאן) בעשרה [לשונות 'מעשה' ה]נקודים פתח [סגול וכנ"ל], ואין [אף] אחד מהם [הנקודים כך] דבוק לתבה של אחריו, וכל 'מעשה' שהוא דבוק לתבה של אחריו נקוד קמץ [-ציר"ה וכנ"ל, ולא סגול]. עכ"ל.​

 

[א. כהן]

בנוסף, אין קשר הכרחי בין "גובה הראש" לבין הבלטה של ארוכה בין שני קצרות, ואם תאמר שהראש הציץ מביניהם, מנלן? אולי נראה כל שליש גופה העליון?

אולי. אבל אולי לא. לפי הנ"ל שרש"י לא הביא עוד פירוש שנשאר אלא דחה אותו, לכאו' מוכרחים לומר כך (אא"כ תאמר שלא נחת לפרש כעת לפי שני הפירושים, אך זה דוחק דיפרש רק אליבא דיונתן ולא אליבא דהפירוש שלו עצמו), וא"כ אדרבה לפ"ז מנלן שנראה כל שליש גופה העליון ואז להקשות? ועוד שגם אם היה בולט יותר מזה, כנראה נקט את הקצה של הבליטה, שהוא בגובה הראש.​

 

[א. כהן]

וזו בדיוק הנקודה שאינך מבין. את הבאר שבע עוד אפשר להסביר שאשה קרחת רצתה להראות כמו כל הנשים, ולא שהכיסוי יצמד לראשה וכולם יראו שאין נפח מינימלי תחתיו, ויבינו שהיא קרחת.

אבל אין שום ערך לתוספת שיער תחת הכיסוי ולניפוח יתר, לא רואים מה יש תחת הכיסוי, לא קליעות ולא תוספות, רואים רק דבר מנופח, גם אם נניח כדבריך המופרכים שיש בזה יופי כלשהו, הרי אין שום ענין בצמות קלועות שאף אחד לא רואה אותם.

ובשלמא אם היית מסביר שמדובר בהכנסת הרבה שיער תחת הכיסוי כדי ליצור נפח כללי עבור הראש, בגלל "המרקם הרך של השיער" (עוד המצאה שהמצאת לצורך הענין) אבל אין שום ענין בצמות קלועות,

אכן, לצורך המרקם - דהיינו המבנה הנראה כלפי חוץ שיש לשיער בניגוד למילויים שונים (ואפילו כלפי חוץ, או אפילו כלפי עצמה נוח לה שיהיה תערובת של מין במינו) אתה צודק שלא היה צורך בצמות, אלא היה אפשר גם במילוי סתם שיער (אם כי אולי עדיין יש שינוי במראה של מבנה הבליטה הנעשית על ידי כמה צמות, לבין מבנה הבליטה הנעשה על ידי סתם שיער בעלמא, אבל גם אם נניח שלא), אולם מ"מ עניתי לעיל שכנראה היה להם גם עניין בצמות כי זה היה מצוי אצלם ונגיש לקשירה בראשן, כי השתמשו בהם בבית, דהיינו שבמקום להחליף כל פעם כשיוצאים החוצה את הצמות בבד מקופל או בובו וכד', העדיפו להישאר עם אותו 'מילוי' [הנראה בבית, ומכוסה ובולט בחוץ].​

 

[א. כהן]

וזה גם לא "גובה הראש" שכתבת בתגובה הקודמת

ראה לעיל לפני מספר תגובות.

 

[א. כהן]

לא אני, אלא בהקדמת ספר חן וכבוד. ועוד לפני כל הראיות שהביא מחז"ל, כבר בתחילת דבריו, הביא אחרונים שכתבו כן.​

וכי לא ידעתי שספר חן מנסה לגבות את עצמו מחז"ל ומאחרונים? ראיותיו הן נידון בפני עצמו שהתייחסתי לעיל [בעטרת קודש ובאשכול זה לעיל, ואין עניין להסתעף כאן ולכפול הדברים שטרם התייחסת אליהם], אבל עיקר כוונתי כאן היא שלפי דרכי שאין דבריו נכונים ממילא זה בגדר 'דרך חדשה' ואי אפשר לתלות הוכחה מדיוק קלוש ברש"י בישעיה, אבל אתה שסבור שדרך זו היא הדרך שנמצאת בראשונים ובאחרונים, לכן אתה מפרש גם את רש"י בישעיה כך. אבל 'ראיה' לכאן או לכאן מהרש"י הזה – אין.​

 

[א. כהן]

זה לא "הגדלת הראש", או כלשונך הזהב "ראש רחב נפוח ומכובד", אלא הגדלת הכיסוי, כמו הגדלת כל פריט לבוש אחר.

כשאתה מוסיף נפח לצמה, אתה מקבל כדור גדול באיזור הצמה של הראש, אי שם מאחורי הראש. הראש לא גדל, הכיסוי לא גדל, סתם כדור נפוח. אין לזה שום הבנה,

אין לזה שום הבנה, כי אתה לא רוצה להבין, ואתה ממשיך להתעקש כי פשוט אינך מסוגל להודות באמת.

אבל מי שבאמת רוצה להבין – מבין.

(כל זה לשיטתך שאתה משתמש בביטויים כאלו, אבל אליבא דאמת, כל אחד יכול לכתוב זאת על חבירו, ולכן אין בביטויים אלו ממש לא לכאן ולא לכאן).

[ולגבי מה שכתבת שהוספת הנפח לצמה גורמת לכדור אי שם מאחורי הראש, זה אינו לפי מה שהבאתי מרש"י בשיר השירים הנ"ל, שהיה דרכן להגביה הקליעות בגובה הראש].

 

[א. כהן]

לגבי הסלט, דומני שהתייחסתי כרגע לטענותיך במדוייק (למרות שהכל קשור זה בזה).

ולגבי ההתייחסות שלך, כתבת שמרקם השיער הוא יותר רך ונראה טבעי. אין כאן שום תירוץ אמיתי, יש כאן קשקוש כלשהו לצאת ידי חובה ולסמן "עניתי"... אם המטרה היא בניפוח הראש כמו בובו, אין שום קשר למרקם רך וטבעי, העיקר הוא נפח

ראה לעיל לפני מספר תגובות.

 

[א. כהן]

הצמה המוגזמת היא הבלטה של הצמה כלפי שאר צמות הנשים, לא מובן בכלל מה אתה רוצה.

לגבי הקישוט, אתה יכול גם להעמיד שהלכו עם עמוד תאורה מעל הראש וכך התבלטו, השאלה אם זה יש בזה שמץ של הגיון שהתקשטו בכזה דבר, ועל זה כתבתי לך שהביאור שלך דחוק ומופרך מכל בחינה.

כוונתי היתה שהקושיא שלך נובעת מכך שאתה יוצא מנקודת הנחה שחייב להיות שמדובר פה בקישוט מהמם, ואז שואל איזה קישוט מהמם יש בהגדלת גובה הראש, אולם כאמור את אותה שאלה אתה יכול לשאול על ארוכה בין שני קצרות – איזה קישוט מהמם זה? אבל מובן ופשוט שהכוונה להתבלטות, וכך גם לפי הפירוש של תרגום יונתן.​

 

[א. כהן]

וכל זה מבחינה רעיונית, אבל לפני כל הפלפולים יש את המילים הפשוטות של רש"י שהנשים הראו את קליעותיהן גסות וטפופות.

אין עניין למחזר את התקבעותך בזה, דהרי על זה גופא הנידון.

 

[א. כהן]

החילוק הוא מאוד פשוט:

כאשר הצמות הקלועות מכוסות בכיסוי, אין כאן מראה טבעי גדול יותר, ואין כאן צמות כלל, יש כאן כדור נפוח שלא קשור כלל לשיער או לצמות. גם אם נעייל פילא בקופא דמחטא, אין שום סיבה לשבת ולקלוע צמות כדי לכסות אותן וליצור "נפח", כי לא רואים צמות.

מה שאין כן אדם הרוצה להיראות כבעל בשר, בעל שרירים, בעל זרועות עבות ושמנות, המטרה היא להראות כלפי חוץ כך, כי גם מבעד לבגדים, הגוף נראה שמן, והזרועות נראות שמנות, בניגוד גמור לצמות שלשיטתך מגולגלות תחת הכיסוי ככדור נפוח מאחורי הראש ומכוסות בכיסוי גמור.

איני רואה פה תשובה עניינית. כי כשרואים נפח מרובה במקום של הקליעות [דהיינו בגובה הראש, ולא כפי שכתבת שזה נראה ככדור נפוח מאחורי הראש] - תולים אוטומטית לומר שיש כאן קליעות מרובות יותר. כמו הדוגמאות של בעל בשר, בעל שרירים, ובעל זרועות עבות ושמינות, שאוטומטית תולים לומר שהדבר הטבעי הוא שמן ועבה יותר באותו מקום ולא ממולא במילויים אחרים.​

 

[א. כהן]

לכרוך זה ללפף יחד כמה דברים. עברית פשוטה, וגם את זה צריך להסביר.

אכן, ללפף בשביל עצם הקשר והחיבור, זה הרעיון של 'כריכה' [ויתכן גם על ידי כריכה מסביב הצמות הקיימות, אבל לא מוכרח].

להיעשות מראה אחיד חדש על ידי שילוב כל הקליעות, היה צריך לומר 'קולעות'.

וכן נראה מרש"י עצמו, שכתב: "היו קושרות פיאות נכריות, - קליעת שערות תלושין, [דהיינו] כורכות עם קליעותיהן, שייראו גסות וטפופות". משמע שמדובר על קשירה ותו לא, לא על קליעה ושילוב של הקליעות.​

 

[א. כהן]

אז נהגו לעשות צמות דקות מאוד, מה שמכונה בימינו "צמות אתיופיות" (כי האתיופים נותרו בעבר), וכמו הפאה שנמצאה במערת קבורה מלפני 3400 שנה, והם לקחו צמה נוספת מפאה נכרית וכרכו את צמתן עם צמה זו, כך הצמה הפכה לגסה ולא לדקה, מה שהיה בולט וחריג.

גם בתמונה הנ"ל, על ידי הוספת צמות, אין הצמות הראשונות נהפכו להיות גסות, אלא המראה הכללי נהפך להיות גס.

ואדרבה לשיטתי שמדובר שהכל מכוסה [אלא שבולט] אז אתי שפיר טפי כאשר זה קאי על קליעותיהן, כי באמת על ידי הוספת קליעות אז זה נותן אשליה שיתכן שהצמות המקוריות שלה ייראו כעבות ושמינות. ורק לשיטתך שזה גלוי על כרחך לומר שזה קאי על הנשים. וא"כ אם אתה כל כך בטוח שזה קאי על הקליעות, תהיה מוכרח להסביר כמוני דזה מכוסה...

 

[משיב כהלכה]

ההתייחסות היחידה לדברים היא הקושיא המוזרה שלך על הקב"ה, מדוע הענישם בזה ולא בזה...:

הם השתמשו בשיער להבליט, ה' העניש אותם בהסרת השיער. כל הפלפול המוזר שלך שמכיון שהרעיון שלהם ה"עמוק" יותר הוא הבלטה אז ה' יעניש אותם בניפוח הראש – אין בו שום הכרח, כי הדבר פשוט שה' העניש אותם מדה כנגד מדה יותר ממוקדת במה שהם השתמשו.

שתי המצאות בשמי בחדא מחתא - זה כבר כישרון לא מבוטל. ראשית, לא "הקשיתי על הקב"ה" אלא כתבתי שלדבריך אין כאן מדה כנגד מדה, ואין קשר בין המעשה לבין העונש. שנית, לא הצעתי שהקב"ה יעניש אותן בניפוח הראש, או כל הצעה אחרת, הרי כל זה הוא רק לשיטתך, אליבא דההמצאה שלך שהיה כאן "ניפוח הראש", לדידי זה לא מתחיל בכלל.

וההתייחסות שלך לטענה שלי היא משחק מילים, נשמע כמו בינה מלאכותית - חזרה על הרעיון בדיוק נמרץ, ללא שום חידוש. הטענה שלי שמדובר כאן בכיסוי ראש נפוח, לא בצמות קלועות, ולא בשיער, ואין שום נפק"מ מה היה המילוי.

לא רק שלא ענית על זה, אתה גם מצמיד לזה חיקוי חיוור לדברים שכתבתי לך - "זה סתם מיחזור של דבריך הקודמים, אין כאן שום תירוץ אמיתי, יש כאן קשקוש כלשהו לצאת ידי חובה ולסמן "עניתי"... "ובזה אתה נגרר לקושיות של הבל, מבלי לראות את התמונה הכללית"... "כל הפלפול המוזר שלך"...

בשלמא אם היית מחקה את סגנון כתיבתי באופן מושכל, עוד היה לזה טעם וריח, אבל בדברים שכתבתי אין פלפול, אין קשקוש, נהפוך הוא - יש כאן פשט פשוט לכל מעיין, אם המעשה הוא כיסוי ראש נפוח, אין שום קשר לשיער ואין שום קשר לקליעות, ולגבי זה גופא הצעתי לך לראות את התמונה הכללית.

 

[משיב כהלכה]

הרי גם לשיטתך שהתקשטו בשיער גלוי [צמות על צמות], הרי הרעיון של הקישוט הוא לא בעצם השיער אלא ביופי שבו, והרי באותה מידה יכלו להתקשט גם בדברים נוספים, אז מדוע שהקב"ה לא יעניש אותם בעצם הקישוט – לעשותם מכוערות (אולי שיצמח להם זנב או פצעים וחבורות על כל הראש)? אלא מה, 'בפועל' הם התקשטו בשיער ולכן הענישם בשיער, כך גם לפירושי, 'בפועל' ההבלטה נעשתה על ידי שיער, ולכן הענישם בשיער.

זה אכן עונה להגדרה "קושיות של הבל". יופי השיער קשור לשיער, והקרחת היא עונש נאה על קישוט השיער.

אותו דבר אם ההבלטה נעשית על ידי שיער, כדבריך. אם השיער הוא הפרט שבולט - ממילא העונש הוא חוסר שיער.

אבל כאן יש הבלטה של כיסוי, מה שרואה הרואה הוא כיסוי נפוח ותו לא. אין שום נפק"מ איך הכיסוי התנפח, ע"י אוויר או נוצות או עיתונים.

 

[משיב כהלכה]

בפרט שהרעיון של 'מדה כנגד מדה' הוא "כדי שיכירו כי יד ה' עשתה זאת" (כלשון הב"י באו"ח סי' תרצב ס"א), וא"כ ככל שהמדה כנגד מידה יותר ממוקדת במה שהם השתמשו להבליט - כך יותר יכירו כי יד ה' עשתה זאת בעקבות מה שעשו באותו הדבר.

יישר כח!

אכן, אם התהדרו בצמות יפות, והקב"ה מקרח להם את כל השיער, ממילא ניכר שיד ה' עשתה זאת, וזה כל הרעיון של מידה כנגד מידה...

אבל אם הכל תחת הכיסוי, היום זה צמות קלועות ומחר זה כדור פינג פונג, כיצד ניכרת יד ה'?

להבא כדאי שתחשוב קצת לפני שאתה כותב דברים שסותרים את הביאור המופרך שלך.

 

[משיב כהלכה]

כן, כמבואר ברש"י בשיר השירים (פרק ז פס' ו) "דלת ראשך, על שם שהקליעה מודלת [מוגבהת] על גובה הראש".

ואדרבה, לשיטתך שמדובר על קליעות בצידי הראש, לא אתי שפיר לשון רש"י שכתב במדה כנגד מדה שהיו הלוך וטפוף תלכנה "בגובה הראש".

דלת ראשך היא מלשון להדלות, כמו להדלות את הגפן, ראה במדרש שם, "מתי ישאו ישראל ראש בדליות של גפן", הגפן מונחת על הקנים (ראה במשנה מסכת כלאים פרק ו משנה ח) ומשם משתלשלת לרצפה, וזה שאמר הפסוק "דלת ראשך", שהקליעה משתלשלת מגובה הראש ויורדת.

הקליעה עצמה לא נמצאת "בגובה הראש" אלא רובה מחוץ לכיסוי, והאשה מתייפה בצמותיה היוצאות.

לא עשית אפילו את המינימום, לברר מהן צמות אתיופיות וכיצד הן נראות?

הצמה נקשרת בגובה הראש, ויורדת ומשתלשלת למטה. כמובן שהציבור לא ראה את גובה הראש, שהוא מכוסה, אבל הציבור ראה היטב את הצמות המוגזמות שיצאו מהכיסוי, ועל כך נענשו.

מצ"ב איור להמחשה.

(אגב, כך היו גם הפאות בזמן חז"ל - נקשרו תחת הסבכה, אך היו גלויות מחוץ לסבכה. וזה לא בהכרח בצידי הראש).

 

[משיב כהלכה]

אכן אין שום קשר - כי אתה מערבב פירושים של שאר הרד"ק והמלבי"ם שלא כתבו כן על הפירוש של "הלוך וטפוף", וגם לא קשור כלל לפירוש של תרגום יונתן שעליו אנו דנים. אבל אתה עושה סלט ואז שואל בתמימות שאף אחד מהמפרשים לא חלם על הפירוש שלי בדברי תרגום יונתן... [ואם תרצה לשאול מצד עצם פירושם, הרי אין בדבריהם שום רמז דמיירי רק על שיער מהצדדים, ואם כבר – יש ללמוד מדבריהם שכל הגילוי היה באיסור (אלא שבנוסף גם תיקנוהו וכו'), וכ"ה בהדיא בדבריהם (הן של הרד"ק והן של המלבי"ם) על פסוק יז, עי"ש].​

הרד"ק והמלבי"ם לא כתבו מאומה על "הלוך וטפוף", ואתה ממציא ש"לא פירשו כן" ועוד מדגיש זאת....

ובוודאי שזה לא קשור לתרגום יונתן, רק במקרה יצא שתרגום יונתן ורש"י פירשו הלוך וטפוף שקשרו פאות נכריות לשערן, ובמקרה יצא שהרד"ק פירש שתיקנו את השיער, והמלבי"ם פירש שעשו תלתלים, למרות שבגמ' שבת ס"ב אין זכר לזה...

"אין שום קשר"! כך נראה אדם המשכנע את עצמו.

 

[משיב כהלכה]

ואם כבר – יש ללמוד מדבריהם שכל הגילוי היה באיסור (אלא שבנוסף גם תיקנוהו וכו'), וכ"ה בהדיא בדבריהם (הן של הרד"ק והן של המלבי"ם) על פסוק יז, עי"ש]

ואם כבר, אולי תודה באמת, לאחר שראית בהדיא (המילה החביבה עליך) גם ברד"ק וגם במלבי"ם שהשיער המדובר היה מגולה, ועד עכשיו טענת בעקשנות שהוא מכוסה אליבא דכולי עלמא?

ולגוף דבריך, לא מובן כלל מה אתה רוצה, גברא אגברא קא רמית? רש"י לא סבר כמותם ופירש אחרת, ואנו הלא דנים בפירוש דברי רש"י ולא בדברי הרד"ק או המלבי"ם, ולשיטת רש"י מה שהיה גלוי הן הצמות הגסות והטפופות ועל כך נענשו.

 

[משיב כהלכה]

לא הזכרתי את זה אפילו ברמז, כי רש"י בעצמו דחה את הפירוש הזה

הוא דחה, אבל זה מה שרצה לפרש. זאת אומרת שהפירוש האחר שהביא הוא לא מה שרצה לפרש, אלא מה שתרגם יונתן, ופשוט.

 

[משיב כהלכה]

אולי. אבל אולי לא. לפי הנ"ל שרש"י לא הביא עוד פירוש שנשאר אלא דחה אותו, לכאו' מוכרחים לומר כך (אא"כ תאמר שלא נחת לפרש כעת לפי שני הפירושים, אך זה דוחק דיפרש רק אליבא דיונתן ולא אליבא דהפירוש שלו עצמו), וא"כ אדרבה לפ"ז מנלן שנראה כל שליש גופה העליון ואז להקשות? ועוד שגם אם היה בולט יותר מזה, כנראה נקט את הקצה של הבליטה, שהוא בגובה הראש.​

אולי ואולי, אבל מה שבטוח הוא האמת הפשוטה שהקליעה נקשרת בגובה הראש ומשתלשלת למטה עד מחוץ לכיסוי, ועל זה רש"י כותב שצמותיהן היו נראות גסות וטפופות, ותחת כיסוי לא נראה שום דבר, רק כדור בקודקוד האחורי של הראש ותו לא.

וממילא מיושב הלשון בגובה הראש, ולפירושך אין שמץ ראיה אלא להיפך. וככל שאנו מעמיקים עוד ועוד, ואין בית המדרש בלא חידוש, הביאור שהבאתי הופך להיות בהיר יותר ויותר, והביאור שכתבת מופרך יותר ויותר.

ולשיטתך, אין שום קשר בין העונש לבין המעשה של ניפוח הכיסוי.

וגם הכיסוי כולו לא היה מנופח אלא כעין כדור בקודקוד האחורי של הראש, שאין לזה שום הסבר הגיוני, רק למי שמתעקש לשכנע את עצמו שכך היתה האופנה אז וכולן היו הולכות עם כדורים על הראש וככל שהכדור היה גדול כך היתה הבליטה יותר, ו"גסות וטפופות" הן הנשים עצמן שהיו גסות ע"י הכדור הגס.

ומה שהבאת ראיה משיר השירים, אדרבה היא ראיה לסתור.

ומה שהבאת הוכחה ממידה כנגד מידה שהעונש היה גלוי, גם זה ראיה לסתור.

ומה שהבאת ראיה מרד"ק ומלבי"ם שהשיער היה גלוי, גם זה ראיה לסתור.

 

[משיב כהלכה]

מ"מ עניתי לעיל שכנראה היה להם גם עניין בצמות כי זה היה מצוי אצלם ונגיש לקשירה בראשן, כי השתמשו בהם בבית, דהיינו שבמקום להחליף כל פעם כשיוצאים החוצה את הצמות בבד מקופל או בובו וכד', העדיפו להישאר עם אותו 'מילוי' [הנראה בבית, ומכוסה ובולט בחוץ].

מה שענית לעיל הוא תירוץ אוטומטי, מכורח תירוץ אוטומטי אחר.

ודחיתי דא"כ העיקר חסר מן הספר, שהקב"ה מעניש אותן על מה שעשו בהיתר להתייפות בפני בעליהן בבית ובחצר, ובחוץ הכל היה מכוסה ולא היה ניכר אלא בליטה.

ועוד, דעיקר המעשה הוא כיסוי מנופח ואין שום קשר לקליעה או שיער, ולדבריך הפשט מעוות ביותר.

ועוד, דלא מסתבר לומר שהתייפו בבית בקליעה והתייפו בחוץ בבליטה, וזה לתפוס את החבל בשני קצותיו. או שתאמר שעיקר היופי וההתבלטות היה בכדור מנופח כהמצאתך, או שתאמר שעיקר היופי היה הקליעה.

 

[משיב כהלכה]

וכי לא ידעתי שספר חן מנסה לגבות את עצמו מחז"ל ומאחרונים?

ניסוח דמגוגי לחלוטין, אני לא דיברתי כאן על "ראיות" אלא על אחרונים שכתבו את אותו הדבר במדוייק.