הערות ונידונים בספר הלכה ברורה
- יוזם האשכול בנאות דשא
- תאריך התחלה
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 3,711
נראה לי שהועלו כמה באשכול אחר.
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
היום באשכול אחר (להחזיר עטרה ליושנה) ר' @אור תורה כתב (בעקבות תמיהות חזקות שכתבתי על הרב יצחק)-
והנה שם לא הבנתי למי כבודו התכוון, ואח"כ באישי שלחת לי הערה על ההלכה ברורה, וכתבת לי שאם ארצה אפרסמה, ולפני שאני אתייחס להערה שכתבת (שטענת שההלכה ברורה כתב הלכה בלי לראות את הרמב"ם והשו"ע), ראשית אני רוצה להגיד שהרב דוד יוסף לא חבר שלי (כמו שכתבת) ואני סה"כ אברך בן 25, ואני לא מחויב להסביר את כל דבריו, ואדרבה אם יש לך תמיהות עליו תציג אותם בפורום וידונו החברים (ואני לא בטוח יענה על כל דבר, אני לא למדתי את כל השו"ע כדי להיות מונח בכל נושא שתכתוב).
וכעת אביא את הערתך ותגובתי, ואדרבה שחכמי הפורום יקשו וידונו בדברים, לקרב או לרחק:
ההערה של כבודו על 'הדחיה' של הרב דוד לכאורה נכונה בעצמה. באמת פלא עליו.
אבל, א. מה זה 'הוא לא פתח את הרמב"ם והשו"ע'? הרי הוא כתב שאף אחד לא הביא ראיה זו, אז איך הוא הגיע לזה אם הוא לא פתח אותם???
אדרבה יש לו ראיה חזקה שאף אחד לא חשב עליה. מרוב שהיה קשה לו איך אף אחד לא חשב עליה הוא נדחק, ובאותו זמן לא שם לב למלה 'מגלה' שכתובה שם. זה דבר שיכול לקרות לכל אחד.
דוגמא מהבית יוסף. אחד על אחד.
עי' בב"י סוסי' קנ"ח שדן בענין ברכת נט"י אם היא עובר לעשייתן או לא וכתב והרמב"ם כתב סתם כל הנוטל ידיו מברך וכו', ותמהו עליו המטה יהודה סק"כ והמאמ"ר שם סוף סקט"ו שנעלמו ממנו דברי הרמב"ם שכתב להדיא בב' מקומות [פ"ו ופי"א מהלכות ברכות] שהנוטל ידיו מברך ואח"כ נוטל עי"ש.
הרי שהב"י לא פתח רמב"ם במקום שהוא עצמו מביא אותו...
אה"נ דברי הב"י שם תמוהים. אבל זה לא אומר כלום על האישיות ועל העיון של הרב.
אדרבה אני רואה בזה עיון גדול וראיה יפה ו'מקורית'.
לרב דוד לא היה חסר במקרה זה 'בהבנה' של הדברים, אלא נשכח ממנו מלה אחת [בגלל שלא העתיק את הלשון במילואה]. וכמו שנשכח מדברי הב"י מילה אחת ברמב"ם.
אני גם בטוח במאת האחוזים שאם יראו לו את הרמב"ם עם המילה 'מגילה' - הוא יחזור בו ואדרבה תתחזק אצלו הראיה. הוא בסה"כ ניסה להציל את האחרונים מזה שלא מצאו רמב"ם מפורש.
אדרבה תעלה לפורום קושיות על כל רב, (וכנ"ל אני לא מתחייב לענות כי אני לא מונח בכל הנושאים), וידונו החברים בפורום מה נכון ומה לא, ומה המסקנות מאותם קושיות (שהרי אין רב שניצל משגיאות, השאלה באיזה כמות, ומה מטרת השגיאות, ודו"ק).
והנה שם לא הבנתי למי כבודו התכוון, ואח"כ באישי שלחת לי הערה על ההלכה ברורה, וכתבת לי שאם ארצה אפרסמה, ולפני שאני אתייחס להערה שכתבת (שטענת שההלכה ברורה כתב הלכה בלי לראות את הרמב"ם והשו"ע), ראשית אני רוצה להגיד שהרב דוד יוסף לא חבר שלי (כמו שכתבת) ואני סה"כ אברך בן 25, ואני לא מחויב להסביר את כל דבריו, ואדרבה אם יש לך תמיהות עליו תציג אותם בפורום וידונו החברים (ואני לא בטוח יענה על כל דבר, אני לא למדתי את כל השו"ע כדי להיות מונח בכל נושא שתכתוב).
וכעת אביא את הערתך ותגובתי, ואדרבה שחכמי הפורום יקשו וידונו בדברים, לקרב או לרחק:
ההערה של כבודו על 'הדחיה' של הרב דוד לכאורה נכונה בעצמה. באמת פלא עליו.
אבל, א. מה זה 'הוא לא פתח את הרמב"ם והשו"ע'? הרי הוא כתב שאף אחד לא הביא ראיה זו, אז איך הוא הגיע לזה אם הוא לא פתח אותם???
אדרבה יש לו ראיה חזקה שאף אחד לא חשב עליה. מרוב שהיה קשה לו איך אף אחד לא חשב עליה הוא נדחק, ובאותו זמן לא שם לב למלה 'מגלה' שכתובה שם. זה דבר שיכול לקרות לכל אחד.
דוגמא מהבית יוסף. אחד על אחד.
עי' בב"י סוסי' קנ"ח שדן בענין ברכת נט"י אם היא עובר לעשייתן או לא וכתב והרמב"ם כתב סתם כל הנוטל ידיו מברך וכו', ותמהו עליו המטה יהודה סק"כ והמאמ"ר שם סוף סקט"ו שנעלמו ממנו דברי הרמב"ם שכתב להדיא בב' מקומות [פ"ו ופי"א מהלכות ברכות] שהנוטל ידיו מברך ואח"כ נוטל עי"ש.
הרי שהב"י לא פתח רמב"ם במקום שהוא עצמו מביא אותו...
אה"נ דברי הב"י שם תמוהים. אבל זה לא אומר כלום על האישיות ועל העיון של הרב.
אדרבה אני רואה בזה עיון גדול וראיה יפה ו'מקורית'.
לרב דוד לא היה חסר במקרה זה 'בהבנה' של הדברים, אלא נשכח ממנו מלה אחת [בגלל שלא העתיק את הלשון במילואה]. וכמו שנשכח מדברי הב"י מילה אחת ברמב"ם.
אני גם בטוח במאת האחוזים שאם יראו לו את הרמב"ם עם המילה 'מגילה' - הוא יחזור בו ואדרבה תתחזק אצלו הראיה. הוא בסה"כ ניסה להציל את האחרונים מזה שלא מצאו רמב"ם מפורש.
אדרבה תעלה לפורום קושיות על כל רב, (וכנ"ל אני לא מתחייב לענות כי אני לא מונח בכל הנושאים), וידונו החברים בפורום מה נכון ומה לא, ומה המסקנות מאותם קושיות (שהרי אין רב שניצל משגיאות, השאלה באיזה כמות, ומה מטרת השגיאות, ודו"ק).
אהבתי. גם אני חושב כך. שהוא לא שם לב למילה 'מגילה'.
קריאת המגילה חמורה יותר משאר מצוות דרבנן, איני יודע אם ממש 'דברי סופרים' של הרמב"ם, אבל יותר מדרבנן רגיל.
וא"כ אין להביא ראיה ממצווה זו לחינוך בשאר מצוות.
ויל"ע עוד.
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
בהלכה ברורה הנ"ל, דן אם אפשר להביא ראיה מהשו"ע בהלכות מגילה שחייב לחנך את הקטנים, למרות שזה דרבנן, ודן בזה אם זה יותר חמור מדרבנן כי זה דברי קבלה, אלא שכתב שכ"ז במגילה של היום אבל המגילה של הלילה היא מדרבנן. (ומ"מ לא כתבתי את זה בהודעה הקודמת כי הוא לא הביא את הראיה מהרמב"ם שהביא אור תורה, אלא מהשו"ע בהלכות מגילה)
מחילה. האחרונים הביאו רמב"ם מפורש שסובר שיש חינוך במצוה דרבנן מהלכות קריאת שמע פ"ד ה"א ז"ל נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצות. והביא כן בהל"ב בעמ' הקודם מהאחרונים שהביאו ראיה זו.
כך שפלא הוא שההל"ב תמה עליהם למה לא הביאו ראיה מהרמב"ם הל' נחלות... כאילו אין ראיה מפורשת עד שצריך להביא ראיה ממרחק מהלכות נחלות.
נערך לאחרונה:
פשוט, משום שבהלכות נחלות הדברים כתובים להדיא.
מהלכות קריאת שמע זו ראיה ומהלכות נחלות זה דברים מפורשים.
וקצת יש להתווכח עם ראיה זו בתרתי, חדא, שברכה שאחריה בשחרית היא מה"ת שיש בה זיכרון יציאת מצרים. ועוד, שיתכן ואע"פ שהברכות מדרבנן כיון שנטפלות הן לק"ש שהיא מה"ת וכך צורת מצוות ק"ש נחנך את הקטן למרות שבשאר מצוות דרבנן א"צ.
לא עדיף לפתוח כל נושא בפני עצמו?...
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
זה לא מפורש, שאפשר לחלק ששם אתה מחנך את הילד למצוה דאורייתא שזה קריאת שמע, והברכות (הדרבנן) נגרר אחר הדאורייתא, והוא רצה להביא ראיה שמצוה דרבנן 'עצמית'
פלא על כבודו שלא ראה בהלכה ברורה שכתב כנ"ל לדחות את הראיה זו, וז"ל:
נוריאל עזרא
חבר קבוע
- הצטרף
- 15/2/25
- הודעות
- 821
מהיכי תיתי שכל פעם שמזכיר יציאת מצרים מקיים מצווה מהתורה?
עיקר הדין כפי שנתבאר באחרונים הוא, שבקריאת פרשה שלישית בק"ש - שם מקיימים מצות זכירת יצ"מ.
צודק, היה זכורה לי רק הגמ' שזכירת יציא"מ בברכה זו,
אבל השלחן ערוך (סי' סז) פסק שבספק אינו חוזר ומברך, והסביר המשנ"ב (סק"ה) שאפי' ברכת אמת ויציב מדרבנן.
כעת חשבתי שא"א להביא ראיה מהרמב"ם שהזכיר 'מגילה' בהלכות נחלות, שהרי הקריאה של היום חמירא טפי דהוי דברי קבלה, והרמב"ם איירי שם אם מוטל על האפוטרופוס לקנות להם מגילה לקיים את המצווה, ולו יצוייר שמחוייבים רק ביום, די לי בזה לקנות עבורם מגילה.
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
תירוץ יפה מאוד!
ראית ר' @אור תורה, זה כדאי לעלות את הקושיות לפורום, אדרבה יש כאן ת"ח גדולים, שיודעים מה לקרב או לרחק, ולמשל לקושיא זאת הביא כאן הרב @בנאות דשא תירוץ נפלא.
זה לא מתרץ. איך לא ראה את תחילת דברי הרמב"ם. כי אם היה רואה לא היה כותב מה שכתב וכדלהלן.
ז"ל הרמב"ם והשו"ע במלואם. האפוטרופסין עושים לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר וספר תורה ותפילין ומזוזות ומגילה, כללו של דבר כל מצות עשה שיש לה קצבה בין שהיא מדברי תורה בין שהיא מדברי סופרים עושים להם אע"פ שאינם חייבים במצוה מכל אלו המצות אלא כדי לחנכן.
כשכתב הרמב"ם כללו של דבר, זה סיכום למה שכתב לפני כן, הן מצוות דאוריתא והן דרבנן, סוכה לולב תפילין ומגילה.
אשר על כן, כיצד ההלכה ברורה רוצה לפרשן את דברי הרמב"ם בזה"ל ומה שכתב [הרמב"ם] "בין שהיא מדברי תורה בין שהיא מדברי סופרים" כוונתו בין מצוה שהיא מפורשת בתורה ובין מצוה שאינה מפורשת בתורה אלא נלמדת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. עכ"ל.
ואם היה רואה את כל דברי הרמב"ם, לא היה כותב לפרשן כן. כי כללו של דבר איירי על לולב וסוכה ... ומגילה. ומגילה אינה מצוה מהתורה שלא מפורשת בתורה ואינה נלמדת מי"ג מדות.
אני באתי לומר רק שאין ראיה ממגילה למצוות דרבנן.
אכן, מה שרצה ליישב דד"ס הכוונה מה"ת, הוא דוחק גדול, כי א"כ יש כפילות
ולגופו של עניין, נראה שהרמב"ם מנה את כל המצוות שנדרשת הוצאה כספית קצובה שצריך לקנות 'מוצר' ליתומים. ויש לתת את הדעת מה רצה הרמב"ם להוסיף ולרבות כשאמר 'כללו של דבר' וכו'.
(וראיתי בעלי תמר, בבר אילן, שלומד מהרמב"ם אפילו למנהגים גבי חיוב חינוך בערבה. ע"ש)
ולעצם הקושיא, נכון שיש כאן השמטה, אבל עיקר הדין אינו נפגע, לא יצאה מתחת ידו שגגה בהוראה ח"ו.
אכן, מה שרצה ליישב דד"ס הכוונה מה"ת, הוא דוחק גדול, כי א"כ יש כפילות
ולגופו של עניין, נראה שהרמב"ם מנה את כל המצוות שנדרשת הוצאה כספית קצובה שצריך לקנות 'מוצר' ליתומים. ויש לתת את הדעת מה רצה הרמב"ם להוסיף ולרבות כשאמר 'כללו של דבר' וכו'.
(וראיתי בעלי תמר, בבר אילן, שלומד מהרמב"ם אפילו למנהגים גבי חיוב חינוך בערבה. ע"ש)
ולעצם הקושיא, נכון שיש כאן השמטה, אבל עיקר הדין אינו נפגע, לא יצאה מתחת ידו שגגה בהוראה ח"ו.
מעיקרא דנתי על הישוב שלו על דברי האחרונים, שניכר שלא ראה דברי הרמב"ם בפנים, ולכן ביאר את הרמב"ם לא נכון.
הישוב שלך מיישב שפיר.
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
כבר כתבתי בהודעתי הראשונה שבודאי הוא ראה את הרמב"ם (הרי הוא כתב שלא ראה ראיה זו באחרונים וכנ"ל) אלא שלא שם לב לדיוק מהמילה מגילה (קורא שאדם קורא דבר ולא שם לב לדייק ממילה מסוימת וכמו שהבאתי דוגמא מהבית יוסף!, אבל כנראה ניחא ליה לכבודו לחזור על משפט זה ש"הוא לא ראה את הרמב"ם בפנים".
ואח"כ הרב @בנאות דשא כתב יישוב נוסף, שאין ראיה ממגילה למצות דרבנן, שהרי מגילה (עכ"פ ביום) זה מדברי קבלה, ודברי קבלה כדברי תורה, ולכן צריך לקנות לילדים מגילה, ואין ראיה למצוה דרבנן רגילה שחייב לקנות להם, אלא מסוף דברי הרמב"ם.
לפי הנ"ל זה לא קשה, כי יש לה דין כמו תורה (דדברי קבלה כדברי תורה).
(וגם אם תירוצו של בנאות דשא לא מתיישב לך, עדיין אין מטרה להכניס את המילים שלא ראה את הרמב"ם בסוגיא- שהרי כל תחילת האשכול הזה נפתח שכתבת לי ש"ידידך" כותב הלכות בלי לראות את הרמב"ם והשו"ע במקום, וציפיתי לראות דברים הרבה יותר תמוהים, ולא הערה קלה שיכולה להיות על כל מחבר "כולל הב"י". וגם חשבתי שזה "ידידי" ולא הראש"ל הגאון ר' דוד יוסף).
הפלא הוא שכתב לדחות ולחלק חילוק בלא תמוכין, דמאי איכפת לן דק"ש דאוריתא, מ"מ ברכות ק"ש הם דרבנן.פלא על כבודו שלא ראה בהלכה ברורה שכתב כנ"ל לדחות את הראיה זו, וז"ל:
וגדולה מזאת מצינו דס"ל לקמאי ולמרן השו"ע דאפילו במצוה דאורייתא גופא, מצות החינוך היא רק על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה וכמבואר להלן.
דבשו"ע סימן תרנח (ס"ו) כתב ז"ל לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות מותר ואם תופס עם התינוק כיון שלא יצא מידו, שפיר דמי:
וכתב המשנ"ב ס"ק כח כיון שלא יצא מידו שפיר דמי — רוצה לומר דעל ידי זה אין הקטן קונה כלל ולכן מותר אפילו בלא הגיע לעונת הפעוטות והוא הדין אם לא מקנה ליה כלל לקטן או שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחילה דהוה ליה כשאול כנ"ל בסעיף ג אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אחר כך לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי "לכם" ולא קיים בו אביו מצות חינוך ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצוות וכן משמע במרדכי בשם ראב"ן:
ובשער הציון (אות לו) כתב וזה תוכן דבריו אלא ודאי דסבירא ליה [לראב"ן] דמצות חינוך הוא רק עצם המצוה ולא על פרטי המצוה... ואח"כ מצאתי בברכי יוסף שגם הוא כתב דמזה משמע דלראב"ן דיוכל הקטן ליטול לולב ללא הקנאה... וגם פשטיות הלשון דהשו"ע דכתב 'שפיר דמי' משמע ג"כ דיוכל אביו לעשות כן לכתחילה ולברך עמו ויוצא בזה מה שמוטל עליו. ע"ש.
הוי אומר דבמצוה דאורייתא אין מצות חינוך על פרטי המצוה שהם דאורייתא, ויכול לחנך הקטן במצות לולב דאורייתא בלולב שאול, או שלא יצא מידי אביו. וכ"ש שלא צריך לחנך קטן בפרטי מצוה מדרבנן במצוה דאורייתא. (דהיינו במצות ברכות ק"ש שהם מדרבנן, שהוא מפרטי מצוה דאוריתא)
ולכך כאשר הרמב"ם כותב שמחנכין הקטן לברך ברכות ק"ש ודאי דס"ל שיש חינוך קטן במצוה דרבנן. ולא שייך לדחות ולומר דשאני התם שחכמים חייבו לחנכו בפרטי מצות דאורייתא.
את הכלל שהברכה נגררת אחר המצוה לא שמעת אף פעם?
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
תשים לב איך הפלא שלך משתנה מפעם לפעם, בתחילה כתבת לי על ההלכה ברורה: ש"דן במקום אחד ומפלפל בדברי הרמב"ם והשו"ע ומתוך דבריו רואים שהוא לא ראה בכלל את הרמב"ם ואת השלחן ערוך", וזה באמת פלא לא לראות הרמב"ם והשו"ע בנושא שכתב עליו, ואחרי ששלחת הערתך ביארתי למה בודאי שהוא ראה את הרמב"ם שם, אלא שלא דייק ממילה מסוימת (או כתי' של ר' @בנאות דשא הנ"ל).
ואח"כ הפלא נהיה אחר וזה לשונך: "כך שפלא הוא שההל"ב תמה עליהם למה לא הביאו ראיה מהרמב"ם הל' נחלות... כאילו אין ראיה מפורשת", ועל הפלא הזה עניתי שזה בכלל לא פלא, כי הוא כתב שאפשר לחלק בין דבר דרבנן עצמי ובין ברכה שנגררת אחר המצוה הדאורייתא.
ועכשיו 'חיפשת פלא אחר' שאיך כתב לדחות ולחלק "בלא תמוכין"?, אלא שזה בכלל לא נקרא 'פלא', כי להביא ראיה או לבסס הלכה או להקשות צריך ראיות "עם תמוכין", אבל שאתה מביא ראיה ממקום אחר ואתה רוצה להגיד שזה לא דומה, מספיק לדחות מסברא ולהגיד למה זה לא ראיה, כידוע. אז זה לא פלא.
אלא שיש לך קושיא על הדחיה שלו כמבואר בהמשך ההודעה (ואני ידון עליה בהמשך, אבל גם אם יש לך הערה על הדחיה זה לא הופך ל'פלא', מי שרגיל לעיין בספרי הפוסקים ובמקורות שלהם לא ייבצר שלא יהיו לו השגות עליהם, וזה דרכה של תורה, לי למשל יש הרבה השגות על הרב עובדיה, וההלכה ברורה, והאור לציון, ועוד, וזה נורמלי (בכל שיעור כללי בישיבה יש השגות על גדולי האח'), אבל לא כל השגה נקראת פלא, פלא זה לבזות ת"ח על דברים שלא אמרו, ופלא זה להעתיק תשובות ממחברים אחרים, ופלא זה לכתוב פסק הלכתי ולהחסיר את "עיקר" הנושא, ופלא זה להכניס ספר בדיחות (על תכלת) לספרך, וכו' וכו'. אז דכבודו ישים לב מה נקרא פלא ומה נקרא שאלה כדרכה של תורה!)
ולגבי שאלתך על הדחיה של ההלכה ברורה,
א). ראשית יש שם מחלוקת אחרונים בהלכה זאת (ראה כה"ח שם), וגם בדעת השו"ע יש מחלוקת אם מה שכתב "שפיר דמי" זה הולך על הקטן, או שפיר דמי שהאב יוצא בזה י"ח אתרוג ביום הראשון, ולא חשיב שהקנה לינוקא, אלא שחינוך הוא לא יצא. בקיצור זה מחלוקת ובודאי שלכתחילה צריך להחמיר בזה (וכהכרעת הכה"ח והאח' שם). וכיון שכך א"א להוכיח מהרמב"ם בקריאת שמע שאולי ס"ל שבאמת צריך לחנך את הקטן גם הפרטי המצוה, ועכ"פ אין ראיה מדבריו שם.
ב). דבר שני, בסימן תרנ"ז, הב"י הביא בשם הירושלמי שצריך לחנך את הקטן גם לנענועים כדינו, כלומר לא מספיק שיודע להגביה אלא גם לנענע, ולכן בשו"ע שם הדגיש "קטן היודע לנענע בלולב כדינו", ולפי שכתבת שלא צריך לחנך את הקטן אלא למצוה ולא לפרטיה זה קשה, שהרי מדאורייתא כיון דהגבהה נפק בה, וא"כ מספיק לחנכו להגביהה, ולמה צריך ללמדו את הנענועים שהם מדרבנן. וצ"ע על דבריך.
ג). דבר שלישי השער הציון (שם) מביא מחלוקת אחרונים אם צריך לחנך את הקטן לנענע לולב ביום השני והוא רק מדרבנן, ואף אחד לא עלה על דעתו להביא ראיה מזה שצריך ללמדו לנענע שזה דרבנן, וכן לא הביאו ראיה מזה שצריך לחנך את הקטן "לברך" על הלולב (שהרי הפסקים כתבו לחנכו לנענע לולב ובפשטות עם הברכה), ולשיטתך צ"ע למה. אלא שלפי ההלכה ברורה זה מובן ששם מחנכו ללולב דהוא דאורייתא (לדעות של"צ לחנך לדרבנן) והנענועים והברכה נגררים. ואין משם ראיה למצוה דרבנן עצמית.
ד). ועוד קשה להבנת כת"ר, שאפשר לתת לקטן לולב שאול ביום הראשון, ול"צ לחנכו לפרטי המצוה העיקר ינענע לולב, לבד הקושיות הנ"ל, צ"ב א"כ שיתן לקטן שינענע את הלולב בלילה, שהעיקר שינענע ולא איכפת לי מתי, אלא ודאי שזה אינו, אלא צריך לחנך אותו למצוה מושלמת, ואם זה קריאת שמע צריך שיהיה "בזמנה" וכן "בברכותיה" כמו בלולב.
ולענין מה שהקלו כמה אחרונים לתת לולב שאול לילד בראשון, האחרונים ביארו כך (כמדומני שראיתי כך באגרות משה): שהרעיון של חינוך שאתה מחנך את הילד מה לעשות שיגדל, ולכן אם אתה מחנך את הילד תחנך אותו למצוה נורמלית, ולכן אם אתה מחנך אותו ללולב צריך עם ה"נענועים" וה"ברכה" וכן בקריאת שמע בזמנה ובברכותיה, שאם לא כן לא חינכת את הילד טוב, שהרי שיגדל יחשוב שאפשר לקיים מצוה בלי פרטיה וברכותיה ולא בזמנה, משא"כ שהילד מנענע לולב שאול, הוא לא יודע שזה שאול (לא מבין בעניני קנין וכו' או שחושב שהאב הקנה לו), ולכן שהוא יגדל ויקיים את המצוה כך הוא יעשה מצוה מושלמת, שהרי הוא לא יודע שהיה אז בעיה במצוה, וע"ז נחלקו האחרונים אם זה מועיל או לא. אבל דברים שניכרים בודאי שחייב לחנכו לכו"ע, ולפ"ז דברי ההלכה ברורה ברורים מאוד!
ואסיים כמו שכתבתי בתחילה, שמותר ומצוה להקשות ולהשיג על אחרונים, ואדרבה זה כבוד להם שדנים בדבריהם, ואם יש תשובות מצויין ואם לא נשארים בצ"ע וחולקים (ודלא כמו שכתבת שאתה לא רוצה להתכבד בקלון חבירך, שזה שייך דוקא בקושיות תמוהות המעידות דבר בגופו של המחבר, ודו"ק, משא"כ השגות וראיות ממקומות אחרים כדרכה של תורה).
נערך לאחרונה:
כי לשיטתו מרן הראש"ל שליט"א הוא חבירו, וכן הוא ידידו של @הלכה ברורה .
אין שום בושה להיות ידיד של הר' הלכה ברורה שניכר שהוא ת"ח יודע ספר.
ואם בן גביר זכה השבוע לנשיקות מהגר"ד שליט"א אין ספק שגם הר' הלכה ברורה יכול לקבל ולהקרות ידידו.
אבל אל נא להתעסק בטפל ולהסיט את הדיון ההלכתי.
בעז"ה אני יעיין במ"ש הר' הלכה ברורה.
הרב יצחק יוסף גם ידיד שלך?
הגר"ד שליט"א גם זכה לנשיקות מהגר"ד כהן שליט"א לאחרונה.
מה הקשר לדיון?
הודעה כ"כ ארוכה, ובסוף - אבל אל תגיב לי...
נתפסת על המילה פלא, הייתי יכול לכתוב תמיהה או קושיא, זה לא הנושא. סה"כ כתבתי שכל הישוב והדיון של ההל"ב זה משום שלא ראה את כל דברי הרמב"ם. וכנ"ל.
ולדיון השני בהל"ב כתב לדחות שאין ראיה מברכות ק"ש שהרמב"ם כתב שמחנכין את הקטנים לברך ברכות ק"ש שהם מדרבנן, ודחה שברכות ק"ש הגם שהם מדרבנן הם מפרטי המצוה של מצוה דאוריתא, ולכך מחנכין אותם, אבל מצוה דרבנן גרידא אין ראיה שמחנכין את הקטנים.
ומאידך גיסא הבאתי דיון בפוס' שאפילו במצוה דאוריתא (נטילת לולב) אין צריך לחנך הקטנים בפרטי המצוה שהם דאוריתא (שאול וכיו"ב).
ומזה יש ללמוד שאין לחנך את הקטנים בפרטי מצוה דרבנן (ברכות ק"ש) במצוה דאוריתא (קריאת שמע).
אז גם אם דעת השו"ע שם לא ברורה במה שאמר 'שפיר דמי' אם זה על האב או הבן. מ"מ שם פרטי המצוה דאורי', וכאן פרטי המצוה הם דרבנן, שיש לומר שאין צורך לחנכו בזה, וכיון שבככ"ז כתב הרמב"ם שמחנכין אותם לברך ברכות ק"ש, למדין מכאן, שיש מצות חינוך במצות דרבנן.
נוריאל עזרא
חבר קבוע
- הצטרף
- 15/2/25
- הודעות
- 821
הערה קטנה בדברי ההלכה ברורה סימן רב סעיף א על מש"כ בטעות שאמרו בירושלמי בשם ר' נחמיה שיש לומר הבורא פרי הגפן כדי שלא לערב אותיות:
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 458
לא נתפסתי על המילא פלא, אלא שזה בא לחזק את מטרת האשכול שבא להגיד שיש דברים תמוהים מאוד בהלכה ברורה, ואתה לא רוצה להתכבד בקלון חברו, וע"ז באתי להגיד שלא מצאתי איזה "פלא" אלא קושיא. נקודה.
אתה עוד פעם חוזר על הטענה שהוא לא "ראה" את כל הרמב"ם.
כדאי שכבודו יראה את הסוגיא שם (כתבתי בקצרה למי שכבר ראה את ההלכה שם!)
אם ה"שפיר דמי" הולך על האב, זה אומר שאיה"נ הוא לא יצא מדין חינוך כיון שחסר "בפרטי המצוה", והוא צריך לתת לבן לולב לא שאול!
ואגב, אני כתבתי לעיל כ-4 דחיות למה שכתבת, ואתה נתפסה רק על מה שכתבתי באות א'. וגם בזה בארתי כעת את דברי!
נושאים דומים:
