נ.ב. הדברים הגיעו בעקבות מה שחילקתי במערכה של פרשת נשוא לגבי גלגול שבועה בין איסור לממון.
במחשבה שנייה אמרתי לצרף את ריש המערכה הרלוונטי לענייננו.
א. מקור הדין בסוטה והלימוד לממון
בגמרא קידושין (כז:) מנין לגלגול שבועה מן התורה, שנאמר "ואמרה האשה אמן אמן", ותנן (סוטה יח.) על מה היא אומרת אמן אמן, אמן על האלה, אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה, האי ארוסה היכי דמי וכו' התנן (סוטה כג:) ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה וכו', אלא ע"י גלגול. אשכחן סוטה דאיסורא, ממונא מנלן, תנא דבי רבי ישמעאל, ק"ו ומה סוטה שלא ניתנה להיתבע בעד אחד מגלגלין, ממון שניתן להיתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין. אשכחן בודאי, ספק מנלן, תניא רשב"י אומר, נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי.
ויש להתבונן במה שהוצרכה הגמרא לימוד מיוחד לגלגול שבועה בממון דלא ילפינן ליה ממילא מאיסורא דסוטה, דלכאורה צריך ביאור מה אכפת לן מהו הגורם לשבועה אם זה איסור או ממון, הרי אחר שנתחדש שיש גלגול שבועה אז השבועה עצמה מגלגלת שבועה שניה, שזו ההלכה בדין שבועה שיש בכוחה לגלגל שבועה אחרת, וכיון שיש חיוב שבועה מאיזה טעם שיהיה אם כן יהיה גם גלגול. [רמז לדבר דהנה אין חילוק באיסור שבועה בין נשבע על ממון לבין נשבע על איסור, דאמנם באיסור הנלוה יש חילוק בין דין סוטה לדיני ממונות שכאן היא עברה על עריות וכאן הוא עובר על איסור גזל וכדומה, אבל בשבועה עצמה אין חילוק].
ואכן מצאנו בספרִי (סוף פיסקא טו) שלמדו גלגול שבועה לכל התורה כך, הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שמגלגלים עליה את הישן, אף פורטני בכל שבועות שבתורה שיגלגלו עליה את הישן, והלא דברים קל וחומר, ומה סוטה שלא נתבעה מקודם מגלגלים עליה את הישן, גזלות שנתבעו מקודם אינו דין שיגלגלו עליהם את הישן. ע"כ. והנה בביאור הק"ו של הספרי, יעוין בזית רענן (על ילקוט שמעוני בפרשתנו רמז תשח אות מא) שפירש, דהיינו (כדעת הריטב"א המובא להלן סוף אות ג) שבסוטה אע"פ שהבעל אינו תובע בכל זאת הבית דין מגלגלין, אבל גזלות נתבעו מקודם שהבעל דין תובע ובלא זה אין גלגול. ובטעם הדבר שלא פירש הספרי כהבבלי יש לומר שהספרי הולך בשיטת רבי אליעזר (כמוזכר בדבריו קודם) הסובר שגם סוטה אפשר להשקות על פי עד אחד, ולכן אי אפשר לעשות את הקל וחומר של הבבלי. ומכל מקום נראה לכאורה שבתחילה סבר הספרי דשפיר יש ללמוד מסוטה לכל מילי, ואע"פ דממונא מאיסורא לא ילפינן, יש לומר כאמור שאין הדיון מצד הממון והאיסור עצמו אלא הלימוד הוא לגוף השבועה שהיא שוה בין שניהם.
ואמנם קושטא שצריך ביאור דאי סבירא לספרי שמצד עצם הדבר יש ללמוד מסוטה לכל דוכתי, מדוע הוצרך אח"כ להוסיף עוד לימוד של קל וחומר. ואולי הוסיף זאת על הצד שנדחה את ההנחה הראשונה שיש ללמוד משבועה זו לכל השבועות, וצ"ע. ואכן בגמרא דילן גופא יש לעיין, שלבסוף הביאו לימוד דנאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים ומזה ילפינן לגלגול גם בספק, הרי לנו שהשוו בלא ק"ו. וכבר עמדו בזה התוספות (ב"מ צז:) וכתבו דאה"נ השתא לא מצרכינן תו לק"ו אלא מגזירה שוה ד'שבועה שבועה' ילפינן לכולה מילתא. מאידך, הרשב"א (קידושין כח. סוד"ה אשכחן) כתב ליישב דהאי לאו ג"ש היא, אלא 'מה מצינו' ואי לאו ק"ו ממונא מאיסורא לא ילפינן, אבל השתא דילפינן עיקר גלגול בממון מק"ו אזי דרשינן מה מצינו בסוטה שמגלגלין ומגלגלין בה שמא וכו'.
ובשו"ע (חו"מ סי' פז סעיף כה) הביא הרמ"א מה שפסק בתרומת הדשן (פסקי מהרא"י סו"ס לז) גבי חיוב שבועה, שהיא דווקא שתבעו ממון, אבל אם עיקר התביעה הוא משום האיסור אין משביעין אפילו דנפקא מזה ממונא. וכתב שם הש"ך (ס"ק נז) שדין זה צ"ע, דהא אדרבה באיסורא אמרינן גלגול שבועה גבי סוטה וממנה ילפינן לממונא. והתומים (ס"ק כד) תירץ קושייתו דאה"נ שבועה דאורייתא שייכא באיסורא, אך מהרא"י איירי גבי שבועת היסת מצד חזקה "אין אדם תובע אא"כ יש לו" וזה לא שייך באיסורים, ועוד דשבועה באיסורים אין זה דבר שכיח ולהכי לא תיקנו. וכן תירץ בספר בית אברהם ישראל (על חו"מ שם ד"ה כתב הגאון מוהרא"י) עיי"ש. ובמנחת פתים (על השו"ע שם) מבאר שבדברי מהרא"י נראה שדיבר על שבועה דאורייתא ולהכי פליג הש"ך, ואין דבריו מובנים דהא מהרא"י כתב כן להדיא בשבועת היסת דוקא, עייש"ה. נמצאנו למדים שיש שבועה בדאורייתא בתביעה שבין אדם לחבירו גם שעיקרה היא איסורא, ורק בדרבנן יש לומר שלא תיקנו.
ב. גלגול שבועת ממון על סוטה
ויש לעיין גבי סוטה גופא שמשביעים אותה ומגלגלים עליה כל מה שאפשר, האם גם יהיה אפשר לגלגל עליה שבועות ממון, אחר דילפינן מסוטה גופא דאיכא גלגול שבועה גם בשבועות של ממון. ובפשטות לא מצאנו כזאת, שסוטה תצטרך להישבע גם על עניינים ממוניים, וצריך עיון. והנה גבי סוטה גופא, הקשה הפני יהושע (קידושין כז:) בגמרא ד"ה אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנ"ל, הרי מסקינן בשבועות (לו:) דסוטה מוגדרת "איסורא דאית ביה ממונא" והיינו משום הפסד כתובה, וא"כ היאך אמרינן דלא אשכחן ממונא, ותירץ דאפ"ה מקשה הגמ' שפיר מנ"ל דגלגול משום ממון הוא דילמא משום איסורא לחוד ולעולם בממון גרידא אין מגלגלים. וראה להגרי"ח בספרו רב ברכות (מערכת המ"ם אות ב ממונא מאיסורא לא ילפינן) שהקשה כן והוכיח מזה שאיסורא דאית ביה ממונא אית ליה דין איסורא (ולכאו' כוונתו במש"כ שם דאיסורא חמיר, דלהכי מחמירים בו ומגלגלין, משא"כ בממון), ולהאמור בפנ"י אין ראיה ודו"ק.
והנה בהא דתנן בסוטה (יח.) שאפשר לגלגל על אשתו גם על הזמן שהיא היתה שומרת-יבם שלו, מבואר בגמרא (יח:) שיש בזה שני ביאורים, או כדעת רב המנונא ששומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, או כדעת רבי עקיבא שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כי ערוה. וזהו מאי דתנן בסוף המשנה שכל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה, והיינו דבעי שתיאסר לו כדי שיוכל לגלגל עליה שבועה. ולהלכה הרי נקטינן לא כרב המנונא ולא כרבי עקיבא, ויוצא דלא קיימא לן כמאי דתנן שמקנא לשומרת יבם. וכן פסק הרמב"ם בהלכות סוטה (פרק ד הלכה יז) דאם כנס יבמתו אינו מגלגל עליה שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם. אך יש להקשות, הרי פסק שם (בפרק ב הלכה ב) דשומרת יבם אינה שותה ולא נוטלת כתובה, ואם כן שייכא בה שבועה מצד הממון להפסידה כתובה. וזו קושיא במשנה גופא, דתלי לכל דין באיסור לבעל אע"ג שיש נפ"מ ממונית.
ולכאורה מפורש כאן דאע"פ שיש ענין ממוני לגלגל עליו שבועה, מ"מ כיון שעיקר השבועה אינה שבועת ממון אלא שבועת איסור של סוטה, אין לגלגל מאיסור לממון. [ולפי זה בעיקר שבועת סוטה אע"ג דאית בה ממונא ולמסקנה משביעים על ממון, מ"מ לא חשיבא אלא שבועת איסורא, ודו"ק בזה מדברי הפנ"י והגרי"ח הנ"ל]. אולם קושטא שהגאון רי"א מקובנא בנחל יצחק (חו"מ סימן צד סעיף א ענף ב ד"ה אכן) הביא ראיה זו דאע"ג דאית ממונא בשומרת יבם אין מגלגלים על זה, ופשיטא ליה דאין לחלק דשאני התם דהוי גלגול ממון על איסור, כיון שלמסקנה ילפינן ממון מאיסור א"כ כיון דמגלגלין איסור על איסור הו"ה דמגלגלין ממון על איסור. ולהכי הכריח מדחזינן דאינה נשבעת משום הכתובה בתורת גלגול, דהיינו טעמא משום שעל "נשבעין ונוטלין" אין מגלגלין, (ובקצוה"ח סי' צד ס"ק א הסתפק בזה) עיי"ש. אמנם בפשטות אדרבא מבואר מדין זה שאין מגלגלין מאיסור לממון [ושו"ר שהנחל יצחק גופיה בהמשך דבריו חזר בו וס"ל שאין לגלגל ממון על איסור או איסור על ממון], וצריך ביאור מדוע.
ג. גדר גלגול – הרחבת השבועה
והנראה בזה בגדר גלגול שבועה, שאין הפשט שמאחר ומתחייב בשבועה לחבירו חל עליו עוד חיוב שבועה חדש, אלא התחדש שמאחר ומוטל עליו לברר דבריו מול חבירו על ידי שבועה, יכול חבירו להכליל בתביעתו את כל החיובים שיש לו עליו, ולחייבו לברר בשבועתו את כל טענותיו, ונמצא שהגלגול הוא הרחבת השבועה הראשונה לכל תביעות שיש לו נגדו. ומעתה מיושב מה שהתקשינו בפתח דברינו, מה צריך לימוד מחודש לגלגול שבועה בממון, מאחר ויש לנו לימוד שאפשר לגלגל בשבועה מדוע נחלק בין איסור לממון. ולהאמור, אה"נ אילו הייתה השבועה עצמה מהווה סיבה להשביע עוד שבועה, אם כן אין חילוק בין איסור לממון, שהרי תרוייהו שבועה נינהו, אבל מאחר והתבאר שהדין של גלגול שבועה הוא שיכול התובע לדרוש להכליל בתוך שבועת הנתבע לברר את כל התביעות שיש לו עליו, שפיר דנים על שורש הדבר וממילא יתכן שכשמקור התביעה הוא ממון לא נתחדש דין זה, ולהכי בעי לימוד שגם בממון מגלגלים שבועה.
ובזאת יש לבאר גם את מה שלא מצינו שמגלגלים על הסוטה כל חיובי ממון, אע"פ שלמעשה גם בממון איכא גלגול שבועה. והיינו טעמא דאילו היה גדר הדבר ששבועה אחת גוררת שבועה אחרת, אם כן שפיר תגרור שבועת איסור לשבועת ממון, אבל מאחר והענין הוא שאין כאן שבועה חדשה אלא חיוב לברר בשבועה זו את כל התביעות שיש לתובע נגדו, אם כן הרחבת השבועה הראשונה שייכא רק בתביעות שהן ממין הענין של התביעה השורשית שעליה נסובה התביעה, משא"כ כאשר מוטלת עליה שבועה של איסור מצד דין סוטה אי אפשר לגלגל עליה לברר בשבועה זו ענייני ממון, וכן גם להיפך אי אפשר לגלגל ענייני איסור מחיוב שבועה של ממון, כיון שאינם שייכים זה לזה להיותם נכללים בשבועה אחת.
ויש להוסיף בזה, דיעוין בריטב"א (קידושין כז:) שכתב דאע"ג דגמרינן גלגול שבועה מסוטה, איכא בסוטה מאי דליכא בעלמא, דאילו בסוטה הכהן פותח הגלגולים מעצמו, ואילו בעלמא קיימא לן דאין בית דין פותחין לו לגלגל עד דטעין תובע, משום דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבים זה לזה ומחייבי לאפרושיה מאיסורא ובעלי דבר חשיבי (ועייה"ט בשו"ת הרדב"ז ח"א ס"ע ונודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' עב בסתירת ההיתר הרביעי), אבל הכא דממונא הוא אי לא טעין בעל דבר אין לנו לעשות עצמינו עורכי הדיינים ולפתוח לו שיגלגל עליו. ומבואר בדבריו ששבועת סוטה שהיא בגדר איסורים הרי היא חפצא אחרת משבועת ממון, שבממון השבועה היא של הבע"ד שכנגדו (ולא שייך 'אפרושי מאיסורא' מצד גזל, כיון שאין כאן ידיעה על גזל אלא רק בירור בין שני בע"ד, ואכמ"ל), ואילו בסוטה היא שבועה מצד כל ישראל. ומובן טפי אמאי אין לגלגל מזה לזה. [ואמנם לשון הרמב"ם (סוטה פ"ד הי"ז) "יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זינתה" וכו', ודייקו האחרונים (מנ"ח מצוה שסה אות לד, או"ש טו"ט פ"א הי"ב, וחידושי מרן רי"ז הלוי במכתבים עמ' פא) שאין לבי"ד לגלגל מעצמם על האשה אלא הדבר תלוי ברצונו של הבעל, וכן גבי ממונא נראה מלשון הרמב"ם (פ"א הי"ב והי"ג, ועי' שכירות פי"א ה"ט) שהדבר תלוי בבעל דין ואין הבי"ד מגלגלין מעצמם. אמנם השו"ע (סימן צד סעיף א) פסק שאפילו לא תבע התובע לגלגל בכל זאת בי"ד מגלגלין מעצמם, ואכמ"ל].
