יש לו כמה מעלות יחודיות ואמנה מה שעולה לי עכשיו:
1. סדר - מנוחת אהבה כתוב בצורה מסודרת להפליא. אפשר להתווכח על הפסיקה האם כך או אחרת, אבל מאנשים רבים שמעתי שהסדר בו הספר כתוב (כולל בהלכות למעלה) הוא טוב מאוד, לענ"ד יותר מחזו"ע וילקו"י. לפי הסיפורים, ככה הוא גם היה לומד, הסוגיה היתה מונחת לו מסודרת בראש מתחילה ועד סופה ולאחר שסיים הוא היה כותב הכל בבת אחת (אני, להבדיל, בכל פעם כותב רסיסי רעיונות שעולים לי שבסוף מנסה לסדר את זה).
2. יצירה - יש כתיבת הלכות לפי נושאים קיימים או לפי סדר השו"ע, זה כמובן קשה בפרטי ההלכה אבל המהלך קיים. בתחילת כרך ב' של מנוחת אהבה הרב סידר את כל כללי מלאכת מחשבת וגרמא ופס"ר וכו', כמדומני לראשונה בספרות התורנית.
3. דיוקים - הרב לא דן רק בראשונים והאחרונים המתייחסים לשאלות במפורש, היתה לו יכולת לדייק מה דעת הרשב"א בשאלתנו למרות שהוא לא כתב על זה, אלא מתוך רמיזות וכו'.