לכל אדם ישנם דברים מסוימים מהם הוא נהנה במיוחד - רצונות המיוחדים אך ורק לו. אבל ישנם דברים שכולנו בלי יוצא מן הכלל צריכים, דברים אלה הם מועטים אך אנו רוצים אותם בהתמדה, בלי הפסק.
כל אדם ממוצע צריך --
[1]
חיים. – בריאות. – בן זוג – ילדים – פרנסה – תחושת חשיבות וערך!
כמעט כל המאויים הללו קשורים לחברה הסובבת אותנו, בריאות – ישנם רופאים המטפלים בתחומי בריאות שונים, הנאות – ההנאות הכי גדולות הם בחיי החברה, הרגעים היפים באמת תמיד נמצאים בסביבת חברים איתם אתה נהנה וטוב לך. הצרכים בבן זוג וילדים הם ממש
צורך באחרים. פרנסה אף היא תלויה במעסיקים אותנו, או לחלופין בקונים מאיתנו.
כל עולמנו נבנה על חברה, כל אדם באשר הוא, מספק תועלת לחברה, והחברה מתגמלת אותו על כך, לפעמים כראוי ולפעמים לא כל כך...
אולם כמעט בכל צורך שלך, שלי, כמו של כל בני האדם, אין צורך ישיר באדם עצמו. מוכר וקונה אינם חשים קשר אמיתי, הדבר דומה כמעט לשימוש בתנור לאפות בו לחם, לרוב אין בזה יותר מכך.
אבל יותר מכל המאויים והצרכים האחרים, השני זקוק לך עצמך בכל הנוגע ל"
כָּבוֹד" – תחושת חשיבות והערכה. תחושה זו אנשים מצפים לקבל - מגורמים חיצוניים.
זה הצורך שמסופק כמעט לכולנו אך ורק על ידי החברה והסביבה.
מאווי זה של הרגשת ה"כבוד" והחשיבות עולה על כל הצרכים שלנו כבני אדם.
על עצמת הצורך של כל אדם באשר הוא ב"כבוד" כותב
רבינו הרמב"ם; "כי אתה מוצא רוב בני האדם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה
שאין למעלה ממנה, עד שיגיע לו
מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם! והרבה מבני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף, מיראתו שישיגהו מזה חרפה ובושת מבני אדם, או שמבקש שיהא לו שם טוב"
[2]. כלומר, מתוך כך שאנו חפצים וצריכים "כבוד" אנו נתאמץ פיזית ונפשית יותר מלמען כל מטרה אחרת. כל תענוג גופני גדול ככל שיהיה אינו שווה פחיתות כבוד!
יוצא איפוא, כי הרצון החזק ביותר שיש לו לאדם הוא - "
כבוד"!!!
רבינו משה חיים לוצאטו זצוק"ל מפרש זאת באופן ברור; "כללו של דבר: הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם"!
[3]
הן אמת שכבוד הבנוי על הדמיון והערכה חיצונית הוא דבר שלילי שעוצר את כל התקדמותו של האדם, אולם כל אדם צריך שיכירו את מעלותיו האמיתיות ולהיות שווה ערך בעיני הסובבים אותו!
הכבוד ותחושת החשיבות של האדם הוא הכח המניע את רוב בני האדם לתפקד, להתקדם ולהמשיך לחיות.
ישנם "דתות שבהם קיים חדש צום! ביום אין אוכלים כלל, ורק בלילה, אחר שקיעת השמש. ממשיכים הצמים לחיות, שנה לאחר שנה. לעומת זאת, קח מהאדם העומד מולך את תחושת החשיבות וההערכה העצמית שלו, אפילו לרגע אחד, באותו הרגע מחשבותיו יקחו אותו למחשבות אבדון, או במקרה 'הטוב' לשגעון! אולם למרות זאת אנו לא נראה אבא או אם, עובד או מעסיק שיזניח את אנשיו וישאיר אותם רעב – אולם בכל מה שקשור לספק את רגש החיוני של האדם ה"כבוד" במחמאות אנשים יכולים לעיתים לעבור חדשים שלימים מבלי לחשוב לעשות זאת!
מנהלה הרוחני של ישיבת "חברון" הגאון רבי מאיר חדש זצ"ל הלך ללמוד אצל מרן הסבא מסלבודקא וכשחזר לאחר כחצי שנה שאלוהו מה למד אצלו? והשיב: למדתי שעבור טיפת כבוד אדם מוכן לטפס על הר גבוה ולזחול כהולך על ארבע!
כח הדחף הגדול ביותר לפעולות האדם – הוא הרצון בהכרה בערכו "כבוד"!
[1] אינני מדבר כאן על הצרכים הרוחניים שהם התכלית בודאי, אלא על הבסיס שעליו אפשר לבנות הכל.
[2] פירוש המשניות סנהדרין פרק חלק.
[3] מסילת ישרים פרק יא.
