משניות אלו דברים שאין להם שיעור וכו'

[סייג לחכמה שתיקה]

וק"ק שלא הביאו על סיפור יציאת מצרים שכל המרבה וכו'.

ואולי שם זה רק שבח אבל לא בגדר מצוה.

ואפשר דתנא ושייר גם אכילת מצה וכמו שדייקו מברכות לה:
שהיה שותה שיאכל וכו' (ואף שאפשר לדחות דהתם משום חביבות וכו')
וגם אתרוג שיש שסברו ע"פ רש"י ותוס' ב"ק ט: שיש מעלה אם הוא גדול
וכדחזי' בר"ע בסוכה לו: שהביא על כתפו וכן בציצית יש טורי אבן חגיגה ז. וכו'.
(ובתי' הזה לא שמיעא לי כלו' לא ס"ל כתי' קמא דאיכא חילוקא בין שבח למצוה ודו"ק).


והיה מקום לומר שיש שיעור למטה, כי כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא כו'.
וזה ניחא לשי' תוס' סוכה ג. וכו'. אמנם ידוע שהר"ן בפסחים
ס"ל דהאי לא יצא, היינו שלא יצא למצוה מן המובחר,
אבל בדיעבד יצא ידי חובה גם כשלא פירש הטעמים וכו'.
וכמו"כ כתוב בר"ן וריטב"א בסוכה (כח.).
והובא במנ"ח (כא, א). ולפ"ז עדיין ק"ק.

ויש לדון שבגלל שרק בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך פתיכא מצות הסיפור, ממילא לא הוי דומיא
דכל הדוגמאות שבמתני' שאין פרט חיצוני שמעכבם והכל רק מניה וביה.
וממילא הוי דומיא דתירוץ תוס' (מגילה יא. טו. ועוד).