אם ישן אדם בלילה הראשון בבית האבל צריך לישון שם כל השבעה?

[כדאמרי אינשי]

בית האבל - מה שישנם אומרים שאם ישן אדם בלילה הראשון בבית האבל צריך לישון שם כל השבעה אין לו שום יסוד ועיקר.

הנה הגאון רבי כלפון משה הכהן בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סי' שצו) נשאל בענין הלינה בבית האבל, שיש אומרים שהלן בליל שמיני של אבלות בבית האבל חייב ללון שם כל לילה עד סוף השלשים. והשיב שאין בזה ממש, ואין זה אלא שיחת נשים זקינות. ע"ש.

וכיו"ב כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ד יו"ד סי' כה) שמה שנוהגים מבני מרוקו שהישן בלילה הראשון בבית האבל חובתו להישאר שם כל השבעה ללון שם, הוא משום שהרבה היה להם דמיון זה שצריכים להשלים ללון כל השבעה אבל הרבה לא מקפידים על זה וחוזרים לביתם אחר שלנו לילה ראשונה בבית האבל.

וכ"כ בספר עטרת אבות (עמ' קפא) בשם הגאון רבי שלום משאש זצ"ל דאין לחוש לזה כלל.

וכ"כ בספר מגן אבות (יו"ד עמ' רנו) שהוא שיחת נשים וזקינות ואין לו שחר.

וכן העלה בספר והחי יתן אל לבו (עמ' קכב) שאין לדבר זה מקור.

וכ"ז דלא כמש"כ בספר כתר שם טוב (ערך אבילות אות סב) שנוהגים שאם אירע שאחד לן בלילה הראשון בבית שדר בו האבל, צריך שילין שם כל שבעה ואם לן בליל פקידת השבעה ילין שם כל החודש. וכן הוא בספר זה השלחן לרבי אליהו גיגי מרבני אלג'יר (דף קע) שכתב שיש שנהגו גם לגבי השבעה וגם לגבי השלושים, וסיים שבעירו מקפידים רק על השבעה שאם ישן בליל ראשון יצטרך לישן שם כל השבעה, אבל לגבי כל השלושים לא נהגו.

ועיין בשו"ת אליבא דהלכתא (ח"ב עמ' קצה) דהעיר על המגן אבות הנ"ל שהביא במקורות את כתר שם טוב שמשמע שגם הוא נוקט שזה שיחת זקינות, ואין הדבר כן אלא הביא שכן נוהגים ולא ערער על כך. ולכן למעשה מי שאבותיו ועדתו נהגו בדבר זה ימשיך להקפיד במנהג זה. ע"כ. ואינו מוכרח, דכיון דאין לזה מקור מאן דלא קפיד לא קפדינן ביה.

וכבר כתב בספר והחי יתן אל לבו (הקדמה) לגבי הלכות אבילות שחשוב לדעת את הדרך הנכונה והרצויה לפי ההלכה הצרופה ולא לפי מנהגים כאלה ואחרים שמורים אותם אנשים ונשים זקנים וזקנות שלא הגיעו כלל להוראה, ופעמים רבות להלכות ומנהגים אלו, אין משענת ומשענה, וברובם הם רק מנהגים ואמונות טפלות שונות ומשונות שאין בהם שמץ של אמת, ולצערנו האבלים מקבלים את דבריהם כהלכה למשה מסיני והלכות אלו מכבידין עליהן וגורמים להם צער רב, בו בזמן שאין להם שום יסוד בהלכה, ואדרבה רבותינו הקדושים לימדונו שגם במקום שיש צד להחמיר באבילות לפי ההלכה אף על פי כן הלכה כדברי המיקל באבל, וכדאיתא במועד קטן (יח.).​

 

[משיב כהלכה]

ופעמים רבות להלכות ומנהגים אלו, אין משענת ומשענה, וברובם הם רק מנהגים ואמונות טפלות שונות ומשונות שאין בהם שמץ של אמת, ולצערנו האבלים מקבלים את דבריהם כהלכה למשה מסיני

וכן הוא גם לגבי אכילת דגים וחלב שאין לזה משען ומשענה חוץ מאיזה רופא שחי בימיו של רבינו בחיי, ואמונה טפלה שהשתרשה כתוצאה מטעות סופר בב"י והתעלמות ממה שכתב בשו"ע להתיר.

ולצערנו הציבור מקבל זאת כהלכה למשה מסיני, מבלי לבדוק מהיכי תיתי לאסור, אם משום "חמירא סכנתא" הרי דעת הרופאים שאין בזה שום סכנה, ושתיית קוקה קולה גרועה פי אלף.

וכן הוא גם לגבי שתיית מים בתקופה, שהמקור הכי קדום לזה - רבינו האי גאון - אמר במפורש שאין לזה שום מקור, רק להפחיד את העם, והיעב"ץ כתב בשם אביו שהמקור הוא דמיונות של נשים זקנות.

ולצערנו הציבור מקבל זאת כהלכה למשה מסיני, ואע"פ שלפי הדמיון הנ"ל אם יש ברזל במים אין לחוש, והמים זורמים בצינורות של ברזל ודרך ברזים של ברזל, בכל זאת קשה להוציאם מהדמיון.