שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 3,864
בגוף ד' השבט הלוי, אצרף מש"כ בזה:
האם חולק על מרן השו"ע בעיקר הדין או רק אומר את מנהגם - מרן עט"ר זיע"א בקול סיני (עמ' 391) כ' שע"פ רוב מודה בעיקר הדין ורק מבאר מנהגם, ובשו"ת שבט הלוי ח"ג (סי' א) כ' בתוקף נגד דברים אלו, ועי' למו"ר הראש"ל שליט"א, בעין יצחק ח"ג (עמ' תקצז) מש"כ לסייע דברי מרן אביו זיע"א מדברי הקדמת הרמ"א לספרו תורת חטאת. ובילקו"י פסח ח"א (עמ' עד והלא') הביא שבשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' עה) כ' דהרמ"א הביא ד' החולקין לחלוק כבוד למנהג במקום שנהגו כן. ושכ"ה בתשו' מהר"ם זיסקינד (סי' ד), ושכ"מ בש"ך (יו"ד סג סקי"ג. ובסי' שטו אות ד). שאפי' במקום שהמחבר הביא דעה אחת, והרמ"א כתב י"א, דעת המחבר היא עיקר. והביאו הפמ"ג (בכללי או"ה סעיף ג). וכ"כ בדברי חיים (אה"ע ח"א סימן צה), שאע"פ שהרמ"א הגיה על דברי מרן שי"א וכו'. כיון שלא סיים וכן עיקר, מודה הרמ"א להלכה כדעת מרן. (אלא שבפמ"ג שם נסתפק בזה, די"ל דבדרבנן אזלינן לקולא, דר"ל דהוי ספק). וכ"כ בשו"ת הרי"ם (או"ח סי' ד). וכ"כ בשד"ח (כללי הפוסקים סי' יד אות יד) בשם הגר"ד בן הפנ"י, שאמר שקבלה בידו כן מאביו. ושבשו"ת בית שערים (יו"ד סי' ז) כתב שדעת מרן עיקר בכה"ג שלא סיים הרמ"א והכי הלכתא. עכת"ד. ושם (עמ' תרכ והלא') הרחיב בזה. ע"ש. ולכאורה ממש"כ הרמ"א בהקדמה לדרכי משה שאחת ממטרות חיבורו על הב"י היא "תוכחת מגולה בענין פסק הלכה בענין פסק הלכה וכו' עם השגות בדברי הרב במקומות הרבה בדברים הנוגעים בפסק הלכה". עכ"ל. ומוכח שבא לחלוק גם בעיקרא דדינא. (וע"ע בילקו"י ד' המינים עמ' קמד).
