אצל מרן הגרש"א היה כן פעמים רבות
והאחת שזכורני היטב זה א' הראשונים [כמדו' הרמב"ן]
בלא יחפור
כידוע שהיה למרן זלה"ה חיבה גדולה לפרק זה.
ואז עסק בדבריו כמה ימים ברציפו' עד שהיה חשש לבריאותו, ואחרי שמצא תירוץ או הסבר מניח את הדעת נסע למנוחה
ואגב
אז כולם ראו שהוא נראה אחרת לגמרי ויש להאריך לדקי השכל והראות. ואין כאן מקומו
