במדבר מנין השבטים והפערים ביניהם

שאינו יודע לשאול

חבר מוביל
הצטרף
4/11/25
הודעות
1,536
חז"ל (במדבר רבה ה ב, תנחומא במדבר אות יז) והמפרשים (להלן נדון בעיקר בדברי הרמב"ן ג יד והאור החיים ג לט) עסקו בתמיהה כיצד יתכן ששבט לוי היה מעט כל כך, ולסבר את האוזן שני השבטים עם המספר הנמוך ביותר מגיל 25 שנה ומעלה הם בנימין - 35400, ומנשה - 32200, ואילו הלויים מגיל חודש היו 22300 [ומגיל 30 היו 8580 כמבואר בפרק ד פסוק מח].
ונאמרו בזה כמה הסברים.
אבל על עצם התמיהה יש להתבונן, מדוע לא הקשו כן על שאר הפערים בין השבטים ?
עשיתי חשבון לפני כמה שנים וכתבתי אותו, הממוצע של המספר לשבט מבן 25 שנה ומעלה הוא 50295, והמספר החציוני הוא 53400.
שבט יהודה עם 74600, שבט דן עם 62700, יוצא שבין בנימין ומנשה לדן יש פער של למעלה מ40000.
יש כאן פערים עצומים, ומדוע רק על לוי דנו חז"ל בשינוי הגדול.
[כי היה אפשר לומר שישנה הסתברות סטטיסטית שבקצב ילודה כזה, כמו שהיה במצרים, ובקצב תמותה כזה כמו שהיה במכת חושך שיתכן שמתו הרבה משבט אחד ומעט משבט אחר, וכן ממרחק הדורות, אכן יתכנו פערים כאלה, וא"כ מאי קשיא על שבט לוי דווקא]
 
בעיקר המהלך על שבט לוי הרמב"ן תירץ תירוץ קמא שלא היתה בהם גזרת שעבוד ועל כן לא היה שייך בהם פן ירבה וכן יפרוץ.
והק' על זה האור החיים מחז"ל שבני ישראל הגיעו לששים ריבוא כבר כשמת יעקב אבינו.
עוד תירץ הרמב"ן שמקללת יעקב נתמעט לוי, ואף שיעקב קילל גם את שמעון, וכאן שמעון הוא מהמרובים יחסית [59300] מכל מקום בכניסתם לארץ נמנו שוב ונמצא שמעון 22000 בלבד.
והקשה על זה האור החיים דבימי דוד נעשו הלויים פי ארבעה, שכאן היו מגיל 30 שנה - 8580, ובימי דוד נעשו 38000 כמבואר בדברי הימים (א כג ג).
ובני ישראל כולם בימי דוד לא נעשו אפילו קרוב לפי ארבעה (עיין רש"י בד"ה שם א כז כד שהיו בין 1,100,000 לבין 1,800,000.
והאור החיים עצמו תירץ שלא נשאו נשים ולא קיימו פו"ר כמעשה עמרם, ותמוה טובא - שהרי משה היה בן שמונים ואחת שנה כאן, ואם לא קיימו פו"ר מתקופת לידת משה, הרי שהיו כולם מבוגרים ממשה, וכיצד נולדו אנשים שכבר היו בני שלושים, 8580 במספר, ועוד למעלה מ12000 שהיו מעל גיל חודש, מהו המאורע שקרה באמצע שעבוד מצרים קצת פחות משלושים שנה קודם סיום הגלות שגרם לכולם להחזיר נשותיהם?!
ומצווה ליישב.
 
חז"ל (במדבר רבה ה ב, תנחומא במדבר אות יז) ביארו, שהטעם שהלויים נדלדלו כל כך היה מחמת שהיו קרובים אל הקודש, והיו מתים מחמת זה, וגם על זה הקשה האור החיים שזה שייך רק אחרי נשיאת הארון שי"ל שהיה הארון מכלה בהם, וכאן היה המנין באחד באייר בשנה השנית.
וגם זה מצוה ליישב
 
ראשי תחתית