מצוות דרבנן - האם להלכה צריכות או אין צריכות כונה

[כהן]

האחרונים [כנה"ג וממנו במג"א ושא"ר] הביאו בשם הרדב"ז שמצוות דרבנן א"צ כונה, וכך פסקו המ"ב, הכה"ח, האור לציון ועוד.

יש לשאול על זה.

א. מי יודע היכן נמצא רדב"ז זה. ניסיתי בעבר לחפש הרבה ולא מצאתי.

ב. הרב יצחק יוסף האריך לנכון כמה פעמים שמפורש בשו"ע בסי' רי"ג ורי"ט ועוד מקומות שגם בברכות 'דרבנן' צריך כונה. השאלה היא מדוע המג"א ושאר האחרונים כביכול 'התעלמו' מהשו"ע הזה, והעתיקו את דברי הרדב"ז שלא צריך כונה, ובפרט אחרוני הספרדים כמו הכה"ח והאור לציון ועוד.

 

[דברי מלך]

שמפורש בשו"ע בסי' רי"ג ורי"ט ועוד מקומות שגם בברכות 'דרבנן' צריך כונה.

היכן מפורש?

 

[כהן]

היכן מפורש?

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריג סעיף ג
אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה, אפי' יענה אמן, אא"כ ששמעו מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג"כ להוציאו ידי חובתו.

 

[דברי מלך]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריג סעיף ג
אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה, אפי' יענה אמן, אא"כ ששמעו מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג"כ להוציאו ידי חובתו.

לכאו' יש לחלק בין כונת שומע ומשמיע, לכונה לצאת יד"ח המצוה שעושה בעצמו.

 

[כהן]

לכאו' יש לחלק בין כונת שומע ומשמיע, לכונה לצאת יד"ח המצוה שעושה בעצמו.

בב"י על אתר מפורש לא כך
בית יוסף אורח חיים סימן ריג
ומ"ש רבינו שיוצאין בשמיעתן שמכוונים אליו. דמשמע שצריך שיתכוין לצאת וכן מה שכתב הרמב"ם כל השומע ברכה וכו' ונתכוין לצאת בה ידי חובתו יצא אתי כמאן דאמר מצות צריכות כוונה ולדעתו הכי נמי צריך המברך להתכוין להוציאו כדאיתא בסוף פרק ראוהו בית דין (שם כט.) דאילו למאן דאמר אינן צריכות כוונה אף על פי שלא נתכוין לצאת וגם חבירו לא נתכוין להוציאו כיון ששמע יצא כדאיתא התם

 

[דברי מלך]

א. מי יודע היכן נמצא רדב"ז זה. ניסיתי בעבר לחפש הרבה ולא מצאתי.

אוצר החכמה

tablet.otzar.org

ח"א סי' ל"ד

 

[דברי מלך]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריג סעיף ג
אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה, אפי' יענה אמן, אא"כ ששמעו מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין ג"כ להוציאו ידי חובתו.

וכן מבואר בשו"ע תר"צ י"ד.
(וד"ז יש לדחות דהוי כדברי קבלה כדברי תורה ואכמ"ל).
ושוב, הצד השווה שבהן, דאזלי על כונת יוצא ומוציא.

 

[כהן]

ח"א סי' ל"ד

לא קשור כלל, הוא כותב בדיוק להיפך
שו"ת רדב"ז חלק א סימן לד
והוי יודע דהאי פלוגתא לא שייכא במצות צריכות כוונה או אין צריכות דאפליגי בה תנאי ואימוראי כדאיתא בפסקים /בפסחים/ ובר"ה דהכא טבילה ושחיטה לאו מצות נינהו אלא מכשירין ובהני איפליגו רב ור' יוחנן דלמר מכשירין קילי ממצות ולמר חמירי אבל במצות גופייהו אי בעו כוונה או לא לא מעיילי נפשייהו בהכי רב ור' יוחנן וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ודעת הר"ן ז"ל להקל כהרמב"ם ז"ל והכי משמע מדברי הרש"בא ז"ל שכתב אבל ראיתי להרמב"ם ז"ל שפסק כרב וכו' ולא הקשה עליו כלום וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל שלא השיג על הרמב"ם ז"ל וכן פיר' ר"ח ז"ל דכרב קי"ל וכן פי' ר"י ז"ל ופסק דמי שקנה כלים חדשים ונפלו לו במים עלתה להם טבילה ע"כ. ומלתא דפשיטא הוא. ואי לאו דמסתפינא אמינא דאפי' ר' יוחנן מודה בהא כיון דטבילת כלים חדשים לאו דאורייתא היא מודה הוא דלא בעו כוונה ואף על גב דילפי' לה מכלי מדין אסמכתא בעלמא היא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות: ע"כ.

הרי שכל הנידון שלו בדרבנן זה לא בכוונת המצוות הרגילה אלא בטבילה שהיא שונה ולא תלויה באותה המחלוקת וכפי שכתב להדיא.

ושוב, הצד השווה שבהן, דאזלי על כונת יוצא ומוציא.

כבר כתבתי לעיל שמפורש בב"י לא כך

 

[דברי מלך]

לא קשור כלל,

תעיין בסוף התשובה.

חבל שמזדרזים להשיג בלא לעיין היטב.

 

[כהן]

תעיין בסוף התשובה.

חבל שמזדרזים להשיג בלא לעיין היטב.

לא קשור כלל, הוא כותב בדיוק להיפך
שו"ת רדב"ז חלק א סימן לד
והוי יודע דהאי פלוגתא לא שייכא במצות צריכות כוונה או אין צריכות דאפליגי בה תנאי ואימוראי כדאיתא בפסקים /בפסחים/ ובר"ה דהכא טבילה ושחיטה לאו מצות נינהו אלא מכשירין ובהני איפליגו רב ור' יוחנן דלמר מכשירין קילי ממצות ולמר חמירי אבל במצות גופייהו אי בעו כוונה או לא לא מעיילי נפשייהו בהכי רב ור' יוחנן וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ודעת הר"ן ז"ל להקל כהרמב"ם ז"ל והכי משמע מדברי הרש"בא ז"ל שכתב אבל ראיתי להרמב"ם ז"ל שפסק כרב וכו' ולא הקשה עליו כלום וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל שלא השיג על הרמב"ם ז"ל וכן פיר' ר"ח ז"ל דכרב קי"ל וכן פי' ר"י ז"ל ופסק דמי שקנה כלים חדשים ונפלו לו במים עלתה להם טבילה ע"כ. ומלתא דפשיטא הוא. ואי לאו דמסתפינא אמינא דאפי' ר' יוחנן מודה בהא כיון דטבילת כלים חדשים לאו דאורייתא היא מודה הוא דלא בעו כוונה ואף על גב דילפי' לה מכלי מדין אסמכתא בעלמא היא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות: ע"כ.

הרי שכל הנידון שלו בדרבנן זה לא בכוונת המצוות הרגילה אלא בטבילה שהיא שונה ולא תלויה באותה המחלוקת וכפי שכתב להדיא.

 

[דברי מלך]

חילוק נוסף יש לחלק בין כל מצוות צריכות כונה בתורה, לאלו הדוגמאות,
והוא ע"פ דברי הרבינו יונה בברכות שכתב דהוא מצוות התלויות בדיבור וחמיר טפי.

 

[כהן]

חילוק נוסף יש לחלק בין כל מצוות צריכות כונה בתורה, לאלו הדוגמאות,
והוא ע"פ דברי הרבינו יונה בברכות שכתב דהוא מצוות התלויות בדיבור וחמיר טפי.

גם חילוק זה לא עולה יפה לדעת הב"י הנ"ל, שהרי תר"י כתב שבמצות שבדיבור 'לכו"ע' צריכות כונה
רבינו יונה מסכת ברכות דף ו עמוד א
אמנם רבינו האי גאון זכרונו לברכה והרבה מן המפרשים פסקו דמצות אינן צריכות כונה וקשה להם דהוה לן למימר שאע"פ שלא נתכוון לברך על השכר מתחלה כיון שנעשית המצוה יצא ואמאי לא איפשיטא וי"ל דאפי' מי שסובר דמצות אינן צריכות כוונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כוונה כגון נטילת לולב (סוכה ד' מב א) דאמרי' מדאגבהו נפק ביה וכן כל כיוצא בזה אבל במצות שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כוונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי שלא עשה שום דבר מהמצות ע"כ.

והב"י ס"ל שגם במצות שבדיבור תלוי במחלוקת הנ"ל, וא"כ לא ס"ל את החילוק של תר"י, וכשפסק בברכות ובהגומל שצריך כונה - לשיטתו זה גם במצות שיש בהם מעשה בדרבנן.

ועוד שהאחרונים בשם הרדב"ז סתמו שבכל מצוה דרבנן לא צריך כונה, ולא כתבו דוקא במצוה שיש בה מעשה.

ובפרט שסי' ס' מדבר על 'ק"ש' שזה מצוה שאין בה מעשה.

 

[יעקבי]

ב. הרב יצחק יוסף האריך לנכון כמה פעמים שמפורש בשו"ע בסי' רי"ג ורי"ט ועוד מקומות שגם בברכות 'דרבנן' צריך כונה. השאלה היא מדוע המג"א ושאר האחרונים כביכול 'התעלמו' מהשו"ע הזה, והעתיקו את דברי הרדב"ז שלא צריך כונה, ובפרט אחרוני הספרדים כמו הכה"ח והאור לציון ועוד.

וכן מבואר בשו"ע תר"צ י"ד.
(וד"ז יש לדחות דהוי כדברי קבלה כדברי תורה ואכמ"ל).
ושוב, הצד השווה שבהן, דאזלי על כונת יוצא ומוציא.

מה שאמר הרב בשיעור שמגילה כדברי קבלה הינה רק לדיני אונן,
במשנ"ב, בערוך השלחן ועוד, מבואר שזה לכולם.
וצ"ע מניין לו.

 

[נוריאל עזרא]

האחרונים [כנה"ג וממנו במג"א ושא"ר] הביאו בשם הרדב"ז שמצוות דרבנן א"צ כונה, וכך פסקו המ"ב, הכה"ח, האור לציון ועוד.

יש לשאול על זה.

א. מי יודע היכן נמצא רדב"ז זה. ניסיתי בעבר לחפש הרבה ולא מצאתי.

...

אוצר החכמה

tablet.otzar.org

ח"א סי' ל"ד

לא קשור כלל, הוא כותב בדיוק להיפך
שו"ת רדב"ז חלק א סימן לד
......

שו"ר שכתב להקשות בזה הגר"ע זצ"ל (בשו"ת חזון עובדיה סימן יז בהערה ד"ה וכשאני וכן ביביע אומר חלק ג סימן כח אות כד) והביא למי שהגיה לסימן לד וגם דחה שאין ראיה משם.

 

[מבקש אמת]

האחרונים [כנה"ג וממנו במג"א ושא"ר] הביאו בשם הרדב"ז שמצוות דרבנן א"צ כונה, וכך פסקו המ"ב

אדרבא במשנ"ב משמע שיותר נוטה להחמיר בזה דצריך כונה
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ס סעיף ד
(י) וכן הלכה - כתב המ"א בשם הרדב"ז דזה דוקא במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן א"צ כונה. ולפ"ז כל הברכות שהם ג"כ דרבנן לבד מבהמ"ז אם לא כיון בהם לצאת יצא בדיעבד אך מכמה מקומות בשו"ע משמע שהוא חולק ע"ז וכן מבאור הגר"א בסימן תפ"ט משמע ג"כ שאין לחלק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן.
ועיי"ש בביה"ל דג"כ נראה שיותר נטה לזה.

 

[כהן]

אדרבא במשנ"ב משמע שיותר נוטה להחמיר בזה דצריך כונה

כעת ראיתי שגם הכה"ח ציין לערך השולחן, ושם הביא באמת את הראיות מסי' רי"ג ורי"ט וכתב לחלק בין שומע לאומר וכו' עי"ש.

נמצא שהקושיא נשארה על האור לציון שנקט בפשיטות כהמג"א בשם הרדב"ז.

 

[דברי מלך]

וכתב לחלק בין שומע לאומר וכו' עי"ש.

אפשר ציטוט? יישר כח.

 

[כהן]

אפשר ציטוט? יישר כח.

 

[אור יעקב]

א. מי יודע היכן נמצא רדב"ז זה. ניסיתי בעבר לחפש הרבה ולא מצאתי.

מה שבטוח שהאחרונים הנ"ל התכוונו לרדב"ז בסי' לד ששם דיבר על הנושא.
אבל כמו שכתב כת"ר אין ראיה משם וכנ"ל. (ואולי היה לפניהם רק החלק השני של התשובה, ונמשכו אחריהם)

 

[אור יעקב]

במגן גיבורים (וכן בשו"ת ציץ אליעזר) כתב שכנראה המג"א נמשך אחר כנה"ג שרק בא לציין המקומות שמפלפלין בעניין זה.