נפקא מינות למעשה בדין חשמל בשבת לדעת החזון איש

  • יוזם האשכול יוזם האשכול מסוא משה
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

מסוא משה

חבר חדש
הצטרף
23/4/26
הודעות
13
האם ניתן להצביע על נפקא מינות מעשיות בין מי שחושש לדעת החזון איש, הסובר שיש בסגירת מעגל חשמלי משום איסור דאורייתא, לבין מי שאינו מקבל את חידושו, ורואה בדבר לכל היותר איסור דרבנן?

לעת עתה עלו בידי כמה נפקא מינות אפשריות:

1- פסיק רישא דלא ניחא ליה
2- גרמא — שאף לדעת הסוברים שגרמא אסורה, מכל מקום כשעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן הדבר קל יותר
3- שבות דשבות על ידי ישראל במקום מצוה או צורך.

אשמח אם יש למישהו נפקא מינות נוספות להוסיף.
 
3- שבות דשבות על ידי ישראל במקום מצוה או צורך.

ח"ו - כל מה שהותר שבות דשבות במקום מצווה הוא רק ע"י גוי , והטעם - כיון שזה "שבות קל" של אמירה גרידא בלי מעשה, לכן בכה"ג הותר שבות דשבות במקום מצווה, אבל ע"י ישראל? מאן דכר שמיה
 
יולדת בשבת, שתיסע ברכב חשמלי ולא ברכב עם דלק שיש בו איסור מבעיר.
 
ח"ו - כל מה שהותר שבות דשבות במקום מצווה הוא רק ע"י גוי , והטעם - כיון שזה "שבות קל" של אמירה גרידא בלי מעשה, לכן בכה"ג הותר שבות דשבות במקום מצווה, אבל ע"י ישראל? מאן דכר שמיה
זו דעתך, לא כן דעתו של הרב עובדיה יוסף, ואף שיש חולקים בדבר זה, מכל מקום אי אפשר למחוק נפקא מינה זו ולומר שאינה קיימת, שהרי רבים וטובים הם הסומכים למעשה על המקילים בזה.
 
זו דעתך, לא כן דעתו של הרב עובדיה יוסף, ואף שיש חולקים בדבר זה, מכל מקום אי אפשר למחוק נפקא מינה זו ולומר שאינה קיימת, שהרי רבים וטובים הם הסומכים למעשה על המקילים בזה.

זה לא דעת הר' עובדיה , אלא זה כבר דברי הפמ"ג סי' ש"ז , אלא שהרבה דחו והקשו על דבריו , שמהסוגייא מוכח דכל מה שהתירו הוא רק באמירה לגוי שזה שבות קל , ולא בכל שבות.
ולכן קשה לסמוך על היתר כזה דחוק שהוא נגד פשטות הסוגייא
 
זה לא דעת הר' עובדיה , אלא זה כבר דברי הפמ"ג סי' ש"ז , אלא שהרבה דחו והקשו על דבריו , שמהסוגייא מוכח דכל מה שהתירו הוא רק באמירה לגוי שזה שבות קל , ולא בכל שבות.
ולכן קשה לסמוך על היתר כזה דחוק שהוא נגד פשטות הסוגייא
כמובן, כשכתבתי “הרב עובדיה” לא הייתה כוונתי לומר שהדבר הוא חידוש או המצאה שלו.

ולגופו של עניין, לא באתי כאן ללבן את כל הסוגיא מצד עצמה, אלא רק להצביע על מקרים שבהם יכולה להיות נפקא מינה למעשה. אם לדעתך אין בזה נפקא מינה, זה בהחלט מובן, אבל לא כולם סוברים כך.
 
זה לא "ספק" אלא ודאי , כי סוגיות מפורשות וראשונים מפורשים זה לא בגדר ספק.
יש גם ראשונים המקלים ואפילו במקום דניחא ליה. אם אתה רוצה להכריע בן הראשונים בכבוד, לא כולנו נמצאים שם
 
@כאחד העם
מה תענה על דברי השו"ע (סימן שי"ד סעיף א') דמתיר להוציא ולתחוב סכין בחבית, ומבואר בתרומת הדשן (סימן ס"ד) שהוא מקור הדין דהוא מטעם פס"ר בדרבנן דשרי.
 
יש גם ראשונים המקלים ואפילו במקום דניחא ליה. אם אתה רוצה להכריע בן הראשונים בכבוד, לא כולנו נמצאים שם

אני דיברתי והעלתי שם סוגיות "שנפסקו להלכה" ולא סתם ראשונים.
 
@כאחד העם
מה תענה על דברי השו"ע (סימן שי"ד סעיף א') דמתיר להוציא ולתחוב סכין בחבית, ומבואר בתרומת הדשן (סימן ס"ד) שהוא מקור הדין דהוא מטעם פס"ר בדרבנן דשרי.

יש לי בזה אריכות דברים , אלא שאני צריך יותר "לערוך" את זה , ועוד חזון למועד.

אך על רגל אחת ובקצרה - שהב"י פסק כתרומה"ד לא מטעם של פ"ר בדרבנן , אלא מטעם אחר, [ואכן יעויין שם בב"י על הסוגייא שהעלת , ותראה שאין את סבת ההיתר מחמת פ"ר בדרבנן]
 
האם ניתן להצביע על נפקא מינות מעשיות בין מי שחושש לדעת החזון איש, הסובר שיש בסגירת מעגל חשמלי משום איסור דאורייתא, לבין מי שאינו מקבל את חידושו, ורואה בדבר לכל היותר איסור דרבנן?

לעת עתה עלו בידי כמה נפקא מינות אפשריות:

1- פסיק רישא דלא ניחא ליה
2- גרמא — שאף לדעת הסוברים שגרמא אסורה, מכל מקום כשעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן הדבר קל יותר
3- שבות דשבות על ידי ישראל במקום מצוה או צורך.

אשמח אם יש למישהו נפקא מינות נוספות להוסיף.

בא נתחיל עם זה, שאם זה רק איסור דרבנן צריך להגדיר תחילה מצד מה רבנן אסרו ואז תמצא נפק"מ רצינית.
 
נראה לי שכאן התייחסו לזה...
 
ח"ו - כל מה שהותר שבות דשבות במקום מצווה הוא רק ע"י גוי , והטעם - כיון שזה "שבות קל" של אמירה גרידא בלי מעשה, לכן בכה"ג הותר שבות דשבות במקום מצווה, אבל ע"י ישראל? מאן דכר שמיה
נחמד לשמוע מה דעתך.
אבל ישנם דעות אחרות שלא חושבות שזה "חס ושלום" או "מאן דכר שמיה"
 
אמירה לגוי להדליק חשמל
אם זה דאו' יש להחמיר ברוב האופנים
ואפי' לצורך מצוה / בית כנסת
אבל אי זה דרבנן יש צירופים רבים
 
ח"ו - כל מה שהותר שבות דשבות במקום מצווה הוא רק ע"י גוי , והטעם - כיון שזה "שבות קל" של אמירה גרידא בלי מעשה, לכן בכה"ג הותר שבות דשבות במקום מצווה, אבל ע"י ישראל? מאן דכר שמיה
כן כתב להקל המג"א סי' שז סוף ס"ק ז.
 
כן כתב להקל המג"א סי' שז סוף ס"ק ז.

המ"א כותב שם להדיא רק במקום "הפסד גדול" וכגון מה שנתבאר שם בסעיף יט , "סחורה הנפסדת" או נהר שבא לשטוף את העיר או דליקה וכד' , בדברים של הפסד מרובה יש להתיר אף ע"י ישראל שזה שבות , אבל לא בשאר דברים.
ולהיפך - הוא שם מאריך לומר שא"א להקיש משבות לשבות ואין מדמין בין השבותים, ואצלינו איתמר רק ע"י גוי.
 
עיין חזו"ע שבת ח"ג עמ' תעז שהביא מדברי רבים מהאחרונים שמקילים וכן הביא לזה כמה ראיות.
המ"א כותב שם להדיא רק במקום "הפסד גדול" וכגון מה שנתבאר שם בסעיף יט , "סחורה הנפסדת" או נהר שבא לשטוף את העיר או דליקה וכד' , בדברים של הפסד מרובה יש להתיר אף ע"י ישראל שזה שבות , אבל לא בשאר דברים.
ולהיפך - הוא שם מאריך לומר שא"א להקיש משבות לשבות ואין מדמין בין השבותים, ואצלינו איתמר רק ע"י גוי.
אתה מעלים מן האמת שהמ"א מדמה להדיא את שניהם בחדא מחתא.

ומה שהיקל "בהפסד מרובה" הוא משום שחשש לראשונים המחמירים בהפסד רגיל אף בגוי ולכן כמו שמיקל בגוי (כדרכו) בהפסד מרובה, מיקל לישראל שלא כדרכו.
ואצרף דבריו.

1779006144469.png
 
ואוסיף את חלקי על זה:
שבות דשבות הותר (בשו"ע) במקום מצוה, קצת חולי וצורך הרבה.
והמג"א הביא מח' ראשונים האם ה"ה למקום הפסד, שיש שהתירו ויש שאסרו, והמג"א הכריע שבמקום הפסד מרובה יש להקל בשבות דשבות, או ע"י עכום בשבות אחת, או ע"י ישראל בשינוי.
כלומר, המג"א מוסיף לרשימה בשו"ע גם הפסד מרובה. ואם שם הותר ע"י ישראל ה"ה להנך.

ועוד, שבמג"א הבא (ס"ק ח) הביא ראיה (נגד דעת היש בשו"ע) להתיר שבות דשבות ממעשה דעירובין שהיה ע"י ישראל (כמפורש בגמ' שם). וזה גופא מה שדחה האליה רבה שם שע"י ישראל גם לסתם השו"ע אסור.
כך דמשמע דהמג"א לא חילק בזה והתיר גם ע"י ישראל וכמ"ש הפמ"ג על אתר בדעתו. וזה מתחבר נפלא למג"א הקודם
 
אתה מעלים מן האמת שהמ"א מדמה להדיא את שניהם בחדא מחתא.

ההבנה שלך לוקה בחסר

המ"א מדבר רק במקום שיש הפסד מרובה , ועל זה מחלק בין ישראל לגוי , שבגוי שרי אף "כדרכו" ובישראל "בכלאחר יד"

אבל שלא במקום הפסד מרובה, מאן דכר שמיה .
 
המ"א מדבר רק במקום שיש הפסד מרובה , ועל זה מחלק בין ישראל לגוי , שבגוי שרי אף "כדרכו" ובישראל "בכלאחר יד"

אבל שלא במקום הפסד מרובה, מאן דכר שמיה
ברור שדיבר רק בהפסד מרובה כי זה נתון במחלוקת בהפסד רגיל גבי גוי, ולכן היקל רק בהפסד מרובה - ודימה ללא שום חילוק שבות ע"י ישראל.
 
אתה מתכוון שההבנה של הפרי מגדים "לוקה בחסר"? (ועוד כמה פוסקים הבינו כן במג"א)

הצג קובץ מצורף 20112

אתה טוחן קמח טחון
כאילו גילית איזה תגלית שלא ידענו , כבר דובר ע"ז לעיל

זה לא דעת הר' עובדיה , אלא זה כבר דברי הפמ"ג סי' ש"ז , אלא שהרבה דחו והקשו על דבריו , שמהסוגייא מוכח דכל מה שהתירו הוא רק באמירה לגוי שזה שבות קל , ולא בכל שבות.
ולכן קשה לסמוך על היתר כזה דחוק שהוא נגד פשטות הסוגייא
 
אתה טוחן קמח טחון
כאילו גילית איזה תגלית שלא ידענו , כבר דובר ע"ז לעיל
תעיין שוב במה שהעליתי...
זה לא לברר דעת הפרי מגדים עצמו. (יש רבים מהאחרונים שמקילים בשבות דשבות ע"י ישראל)

זה לברר דעת המגן אברהם ולראות שהפרי מגדים הבין בדבריו שמיקל כמו שרבים וגדולים הבינו גם כן.
 
ראשי תחתית