א. יש לך מקורות יותר מדוייקים?מקורם מחכמי הדורות ומסידורי התפילה הקדמונים (למשל כמאז מקורו מנוסח קדמון בעדות המזרח, וחי העולם מקורו מנוסח פרס, עליהם השלום כמדומני מקורו ממדרש חז"ל), ובאילו עדות נהגו כן.
אשמח למאמר הרחבה או לכל הרחבה.
ומדוע בקהילות בני התורה רבים אינם נוהגים בזה?
על כל ברכה שאדם שומע צריך לענות ב"ה וב"ש, ובפרי חדש כותב שגם בשם ה' בברכת כהניםה', הקהל 'בהו"ש'.
אכןעל כל ברכה שאדם שומע צריך לענות ב"ה וב"ש, ובפרי חדש כותב שגם בשם ה' בברכת כהנים
העיפו מי שנהג בזה כמנהג מרוקו, איני יודע מה קורה בעדות אחרותבצעירותי בישיבות היו מעיפים לבית על זה שאומרים 'עליהם השלום'
כמדומה שיש קהילות של חסידים שנהגו גם כך.החזן אמר: 'כהנים', והקהל 'עם קדושיך כאמור'.
בסידור נפולי ר"נ [מלפני 530 שנה] מילת "כמאז" מופיע כחלק מנוסח שמו"ע בלא שום קשר לחזרה, ובלא קשר לציבור שעונה זאת בקול, אלא זה מגוף הנוסח.למשל כמאז מקורו מנוסח קדמון בעדות המזרח,
מה???בצעירותי בישיבות היו מעיפים לבית על זה שאומרים 'עליהם השלום'
מ"מ יש לענות בלחש כדי שלא להפריע לש"צ ולכהנים.על כל ברכה שאדם שומע צריך לענות ב"ה וב"ש, ובפרי חדש כותב שגם בשם ה' בברכת כהנים
סביר שלא כתבו את ההוספות שהקהל אומר.בסידור נפולי ר"נ [מלפני 530 שנה] מילת "כמאז" מופיע כחלק מנוסח שמו"ע בלא שום קשר לחזרה, ובלא קשר לציבור שעונה זאת בקול, אלא זה מגוף הנוסח.
כך שקשה לייחס זאת למנהג ספרדי כזה או אחר
נוסח התפלה של הרמב״ם אינו ספרדי בכלל.אמירת "כמאז" בגוף הנוסח היא נוסח הגאונים והרמב"ם (שהיה ספרדי כמובן)
שערי השערות לא ננעלו. ייתכן מאד גם כן שזה התחיל מגערה של הציבור: כלומר, בנוסח צפו״א הקדום היו אומרים "בשובך לציון ברחמים כמאז", וכשעברו לנוסח ספרד השמיטו כמאז וחלק מהציבור צעקו לחזן: "כמאז!" כדי שיאמר.ייתכן מאוד להיות שכמין פשרה
ח״ו. למה לענות בלחש? ממה יש להתבייש? למי זה מפריע? ווזווז שמגיע להתפלל אצל ספרדים ילמד את סדר התפלה אצלם וכך זה לא יפריע: "ברוך אתה ה׳", עוצרים, נותנים לציבור לענות, "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן" עוצרים ונותנים לציבור לענות, "באהבה" עוצרים ונותנים לציבור לענות אמן ומתחילים מיד יברכך, החזן אומר ה׳ הכהנים חוזרים והחזן מחכה שיענו ב״ה וב״ש, וכן הלאה. מי שלא מכיר את מנהג המקום, שלא יהיה חזן!מ"מ יש לענות בלחש כדי שלא להפריע לש"צ ולכהנים.
תשובה פשוטה ששמעתי מהג״ר יעקב פרץ ע״ה: רגשי נחיתות של ספרדים.ומדוע בקהילות בני התורה רבים אינם נוהגים בזה?
גם אחר המנהגים השונים. מי מכיר את המנהג שהציבור עונים "חננו ועננו ושמע תפלתנו" (ויש ממשיכים גם "כי אתה שומע תפלת כל פה")? כמדומני כתוב בספר מנהגי בית אבא, אבל ברוב בתי הכנסת מכל העדות לא שמעתי, רק לאחרונה בבית כנסת מרוקאי אחד. כמו כן, יש שנוהגים לענות אמן אחר "מכל דבר רע (אמן), ומכל מיני משחית (אמן), ומכל מיני פורענות (אמן)". אצל אילו עדות זה נהוג? (לפי מה שראיתי, אני חושב עיראקים אבל צריך בירור).מעניין להתחקות במקצועיות אחר כלל המקורות למנהג
בצעירותי בישיבות היו מעיפים לבית על זה שאומרים 'עליהם השלום'
"אני משה בן מימון הספרדי"... זה נכון שהשתנה ממקום למקום, אבל בוודאי שהרמב"ם והגאונים במקרה הזה מהווים לפחות אחד מנוסחאות ספרדנוסח התפלה של הרמב״ם אינו ספרדי בכלל.
יכול להיות מאוד שזה התחיל מגערה, אבל לא מסתבר שגערה בלבד ללא שום מקור ומקום תתפשט ותתקבל אצל גדולי תורה.שערי השערות לא ננעלו. ייתכן מאד גם כן שזה התחיל מגערה של הציבור: כלומר, בנוסח צפו״א הקדום היו אומרים "בשובך לציון ברחמים כמאז", וכשעברו לנוסח ספרד השמיטו כמאז וחלק מהציבור צעקו לחזן: "כמאז!" כדי שיאמר.
ומה הקשר בין מה שכתבת ולבין עניית לברכה?לגבי אמירת "לברכה" במוריד הטל, זה גמ' מפורשת בתענית
שטל רגיל אינו פוסק לעולם, וטל של ברכה לפעמים מפסיק ועליו יש להתפלל.
תבקש בשמו"ע ותוסיף טל לברכההקשר הוא, שאין טעם לבקש על טל רגיל, כיון שבין כך אינו מפסיק,
ורק על טל של ברכה צריך לבקש
ולכן הציבור אומר "לברכה", כשהכוונה שהבקשה היא על טל של ברכה ולא על טל רגיל.
שאלה יפה.תבקש בשמו"ע ותוסיף טל לברכה
אבל לא יתכן שבפילה העיקרית היינו שמו"ע אתה לא מקיים את דברי הגמ'
ואז בחזרה אתה שולף שיש גמ' שהטל יהיה לברכה
תשובה פשוטה ששמעתי מהג״ר יעקב פרץ ע״ה: רגשי נחיתות של ספרדים.
מנהגים אלה בוודאי לפי נוסחאות קדומות ביותר ואינם המצאה של מאן דהו
כך נהוג אצל הרבה מקהילות החסידיםהחזן אמר: 'כהנים', והקהל 'עם קדושיך כאמור'.
יש לעיין אם יש ענין להחזיר לעולם מנהג שנעלם מהעולם (בהנחה שבקהילות מסוימות הוא נעלם כמ''ש כאן)
לענ''ד מנהג שאין לו ממש מקור ריציני בראשונים או בהאר''י וכדו', אין שום ענין להחזיר ולהנהיג (זו ענית דעתי)
כתבתי 'בהנחה שכן' (כי כתבו לעיל שיש קהילות שהפסיקו עם זה)הוא לא נעלם,
ממש לאגם הנוסחאות הכי קדומות הן "המצאה של מאן דהו"...
ומדוע בקהילות בני התורה רבים אינם נוהגים בזה?