עניית אמן על ברכות עליה לתורה של כהן בציון הרשב"י

[ישראלי]

בס"ד

הערות על שיעור שנמסר בבית הכנסת היזדים במוצאי שבת קודש פרשת וירא תשפ"ו

עניית אמן על ברכות עליה לתורה של כהן בציון הרשב"י

אמר בשיעור דכהן העולה לתורה בציון הרשב"י, אין לענות אחריו אמן.

ולא ידעתי מניין חידש דבר זה, דכיון שעבר על מצוה אחת (לשיטתו, מנהג רבים מחכמי ירושלים היה שכהנים נכנסים לציון הרשב"י) אי אפשר לענות על ברכותיו. ואף אי נימא כדבריו לא מצינו ידינו ורגלינו ואין לענות כמעט לאף אחד על ברכותיו. ואילו הוא בעצמו אמר דחילוני ספרדי אפשר לענות אמן אחר ברכותיו. וצע"ג.​

 

[אלישמע]

אולי יש הבדל בין חילוני שהוא ספרדי, לבין כהן שעשה ע"פ שיטת האשכנזים (בעלי התוס' דס"ל שצדיקים אינם מטמאים), דחמיר טפי.

 

[ישראלי]

אולי יש הבדל בין חילוני שהוא ספרדי, לבין כהן שעשה ע"פ שיטת האשכנזים (בעלי התוס' דס"ל שצדיקים אינם מטמאים), דחמיר טפי.

גם החיד"א הביא המנהג שצדיקים לא מטמאים.
אא"כ תאמר שהושפע מאיזה גאון אשכנזי.

 

[אור יעקב]

ולא ידעתי מניין חחדש דבר זה, דכיון שעבר על מצוה אחת (לשיטתו, מנהג רבים מחכמי ירושלים היה שכהנים נכנסים לציון הרשב"י) אי אפשר לענות על ברכותיו. ואף אי נימא כדבריו לא מצינו ידינו ורגלינו ואין לענות כמעט לאף אחד על ברכותיו. ואילו הוא בעצמו אמר דחילוני ספרדי אפשר לענות אמן אחר ברכותיו. וצע"ג.

חבל שלא ראית שאת "החידוש" הזאת כתבו כמה וכמה מגדולי ישראל.

והחילוק פשוט בין חילוני לבין כהן שמברך בגלל שהוא עושה איסור.

 

[ישראלי]

לא דברתי על ברכת כהנים אלא על עליה לתורה.

פשוט טענו חיטים והודה לו בשעורים.

 

[ישראלי]

בזוהר פרשת וישלח דף קלח. הובא שקברי צדיקים אין מטמאין. והובא בספרים במירון אתרא דר"ש הלכה כהזוהר.
ובנוסף יש קבלה שהציון בנוי באופן שמותר לכהנים ליכנס שם.

אכן כל דברי הם אף בלי להכנס כמו מי הלכה.

 

[אור יעקב]

לא דברתי על ברכת כהנים אלא על עליה לתורה.

פשוט טענו חיטים והודה לו בשעורים.
כנראה למדת את זה ממישהו...

ואולי תלמד אותנו מה החילוק ביניהם???

אסור לו בכלל להיות במקום הזה!!!
והמצוה של "הברכה" באה בעבירה של כניסה לקבר!!!

 

[ישראלי]

ואולי תלמד אותנו מה החילוק ביניהם???

מי שלא רואה חילוק, כנראה לא למד 'תורת החילוק'

אסור לו בכלל להיות במקום הזה!!!

זה מחלוקת.

והמצוה של "הברכה" באה בעבירה של כניסה לקבר!!!

העליה לתורה לא קשורה לזה שהוא כהן (אולי הקדימה), משא"כ הברכת כהנים.

זאת ועוד שכל הרבנים שאסרו לענות אמן (יש גם רבים המצריכים לענות אמן, כגון הגר"מ מאזוז, הגר"א נבנצל, הפסקי תשובות ועוד), דיברו רק על ברכת כהנים, ומשום מה לא מצאת את ההמצאה הזו שעליה דיברתי בספרי הרבנים שאסרו לענות אמן על ברכת כהנים.

 

[אור יעקב]

העליה לתורה לא קשורה לזה שהוא כהן (אולי הקדימה), משא"כ הברכת כהנים.

לא הבאת שם נפק"מ ביניהם.

לא משנה אם זה קשור או לא, אם הוא לא היה עושה את העבירה הוא לא היה עושה את הברכה.
ופוק חזי מה הטעמים שהובאו לעיל.

.

 

[אור יעקב]

עריכה:
זאת ועוד שכל הרבנים שאסרו לענות אמן (יש גם רבים המצריכים לענות אמן, כגון הגר"מ מאזוז, הגר"א נבנצל, הפסקי תשובות ועוד), דיברו רק על ברכת כהנים, ומשום מה לא מצאת את ההמצאה הזו שעליה דיברתי בספרי הרבנים שאסרו לענות אמן על ברכת כהנים.

כי יותר מצוי הנושא הזה מאשר "עליה לתורה".
והטעם של האבני ישפה שייך גם בנידון דידן - ופשוט...

(השרשור הזה מזכיר לי גם שאמרו פה כמה פעמים שמרן שליט"א "המציא" שמותר לחמם מים שנתבשלו מער"ש, ולא ראו שקדם לו הרב משה לוי זצוק"ל ועוד)

 

[שאינו יודע לשאול]

על פניו באמת אין שום חילוק אם יש טענה כזאת שהברכה היא ברכה לבטלה מחמת שעובר איסור.
אבל עיקר הדבר צ"ב רב [ולא באתי חלילה להקניט רק לברר] הלא עצם הברכה היא ברכה של אדם שעובר איסור, ואין לזה שייכות לעצם העבירה, ומאי שנא מחילוני שמברך [או אפילו מיהודי שאיננו ת"ח שראית אותו עובר עבירה כגון לשון הרע, ואין חזקה שעשה תשובה] שמסתמא אין חולק שעונים אחריו אמן, ואף שכאן הוא בשעת העבירה גופא אבל כבר אמרו חז"ל בסוטה שעבירה לא מכבה מצוה, ומנין שיש שייכות בין זה לזה.
ואם הכוונה היא מצד מצוה הבאה בעבירה, הלא גם בזה אין המצוה מכוח ומחמת העבירה, וכמו שכתבו התוס' בסוכה לא ע"א ועוד, א"כ לא שייך לומר אי"ז מברך אלא מנאץ, שלא אמרו כן אלא במקום שמברך על לולב גזול או חלה גזולה, אבל כאן מברך ברכת כהנים או ברכת התורה ובאותה שעה עובר עבירה אחרת לגמרי.
ובאמת אדם שלובש שעטנז במזיד ועולה לתורה האם שייך בזה מצוה הבאה בעבירה ? צריך מקור.
[זכורני שיש רמב"ן בפסחים דלא כהתוס' הנ"ל ואין לי ישוב הדעת לחפש כרגע]

 

[אברימי]

על פניו באמת אין שום חילוק אם יש טענה כזאת שהברכה היא ברכה לבטלה מחמת שעובר איסור.
אבל עיקר הדבר צ"ב רב [ולא באתי חלילה להקניט רק לברר] הלא עצם הברכה היא ברכה של אדם שעובר איסור, ואין לזה שייכות לעצם העבירה, ומאי שנא מחילוני שמברך [או אפילו מיהודי שאיננו ת"ח שראית אותו עובר עבירה כגון לשון הרע, ואין חזקה שעשה תשובה] שמסתמא אין חולק שעונים אחריו אמן, ואף שכאן הוא בשעת העבירה גופא אבל כבר אמרו חז"ל בסוטה שעבירה לא מכבה מצוה, ומנין שיש שייכות בין זה לזה.
ואם הכוונה היא מצד מצוה הבאה בעבירה, הלא גם בזה אין המצוה מכוח ומחמת העבירה, וכמו שכתבו התוס' בסוכה לא ע"א ועוד, א"כ לא שייך לומר אי"ז מברך אלא מנאץ, שלא אמרו כן אלא במקום שמברך על לולב גזול או חלה גזולה, אבל כאן מברך ברכת כהנים או ברכת התורה ובאותה שעה עובר עבירה אחרת לגמרי.
ובאמת אדם שלובש שעטנז במזיד ועולה לתורה האם שייך בזה מצוה הבאה בעבירה ? צריך מקור.
[זכורני שיש רמב"ן בפסחים דלא כהתוס' הנ"ל ואין לי ישוב הדעת לחפש כרגע]

לכאו' הפשטות היא שאותו כהן לא היה יכול להגיד את המילים "ברוך אתה ה' וכו' נותן התורה" בזמן העלייה לספר תורה במקום בו הוא נמצא.
כלומר, מה שגורם לו כעת לברך את ברכות הס"ת במקום בו הוא נמצא, זה בגלל האיסור שעשה, וא"כ זה לא שייכות של שני דברים, אלא דבר אחד גורם.
כלומר, בגלל שעשה איסור - כעת הוא יכול לברך ברכות התורה.
ואם לא היה עושה איסור - לא היה יכול להיות כאן כעת ולברך את ברכות התורה.
לכן עצם הברכה שלו נגרמת בגלל האיסור, והוי מצווה הבאה בעבירה, (וכמו אדם שמברך על דבר גזול, שכל מה שהוא יכול לאכול כעת את הדבר זה רק בגלל האיסור שנעשה).

 

[שאינו יודע לשאול]

זאת אומרת - הלובש שעטנז ועולה לתורה, אין השעטנז קשור כלל למצוות תלמוד תורה שמברך עליה.
אבל העולה לתורה כהן בקבר הרשב"י יש לומר שאילולי היה כאן תפלה בציבור שגורמת לספר תורה לבוא למקום הזה לא היה יכול לברך, וכן אילולי היה כאן ציבור שגורם שתהיה ברכת כהנים במקום הזה לא היה יכול לברך, וכל מה שהוא מברך זה רק בגלל שהוא נמצא במקום הזה, אם כן המצאותו כאן היא העבירה שגורמת למצוה, זו הכוונה ?

 

[אברימי]

זאת אומרת - הלובש שעטנז ועולה לתורה, אין השעטנז קשור כלל למצוות תלמוד תורה שמברך עליה.
אבל העולה לתורה כהן בקבר הרשב"י יש לומר שאילולי היה כאן תפלה בציבור שגורמת לספר תורה לבוא למקום הזה לא היה יכול לברך, וכן אילולי היה כאן ציבור שגורם שתהיה ברכת כהנים במקום הזה לא היה יכול לברך, וכל מה שהוא מברך זה רק בגלל שהוא נמצא במקום הזה, אם כן המצאותו כאן היא העבירה שגורמת למצוה, זו הכוונה ?

אכן כן.

 

[אד יעלה]

על פניו באמת אין שום חילוק אם יש טענה כזאת שהברכה היא ברכה לבטלה מחמת שעובר איסור.
אבל עיקר הדבר צ"ב רב [ולא באתי חלילה להקניט רק לברר] הלא עצם הברכה היא ברכה של אדם שעובר איסור, ואין לזה שייכות לעצם העבירה, ומאי שנא מחילוני שמברך [או אפילו מיהודי שאיננו ת"ח שראית אותו עובר עבירה כגון לשון הרע, ואין חזקה שעשה תשובה] שמסתמא אין חולק שעונים אחריו אמן, ואף שכאן הוא בשעת העבירה גופא אבל כבר אמרו חז"ל בסוטה שעבירה לא מכבה מצוה, ומנין שיש שייכות בין זה לזה.
ואם הכוונה היא מצד מצוה הבאה בעבירה, הלא גם בזה אין המצוה מכוח ומחמת העבירה, וכמו שכתבו התוס' בסוכה לא ע"א ועוד, א"כ לא שייך לומר אי"ז מברך אלא מנאץ, שלא אמרו כן אלא במקום שמברך על לולב גזול או חלה גזולה, אבל כאן מברך ברכת כהנים או ברכת התורה ובאותה שעה עובר עבירה אחרת לגמרי.
ובאמת אדם שלובש שעטנז במזיד ועולה לתורה האם שייך בזה מצוה הבאה בעבירה ? צריך מקור.
[זכורני שיש רמב"ן בפסחים דלא כהתוס' הנ"ל ואין לי ישוב הדעת לחפש כרגע]

לכאורה אם הוא סתם מתפלל ובאותו רגע עובר עבירה אין קשר בין העבירה למצווה
אבל ברכת כהנים הברכה היא בגלל שהוא כהן וכהן במקום הזה אסור להיות

 

[אברימי]

לכאורה אם הוא סתם מתפלל ובאותו רגע עובר עבירה אין קשר בין העבירה למצווה
אבל ברכת כהנים הברכה היא בגלל שהוא כהן וכהן במקום הזה אסור להיות

השאלה היא אם מתייחסים לזה ש"הברכה היא בגלל שהוא כהן" או "הברכה בגלל שהכהן נמצא פה". ודו"ק במש"כ לעיל.

 

[אד יעלה]

השאלה היא אם מתייחסים לזה ש"הברכה היא בגלל שהוא כהן" או "הברכה בגלל שהכהן נמצא פה". ודו"ק במש"כ לעיל.

לכאורה צד א' הוא הנכון
כיון שאם הוא לא היה כהן לא היה עולה

 

[אברימי]

לכאורה צד א' הוא הנכון
כיון שאם הוא לא היה כהן לא היה עולה

בדיוק על ה"לכאורה" הזה אנחנו דנים.
כי אפש"ל שעצם זה שפלוני הכהן נמצא פה הוא מברך, כלומר שאם הוא לא היה הוא לא היה מברך את הברכה וברכתו שלו נגרמה בגלל שהיה שם באיסור.

 

[שאינו יודע לשאול]

ברור שאם הוא לא היה כהן לא היה מברך.
וברור שאם לא היה נמצא עם הציבור שכאן לא היה יכול לברך את הברכה שמברך כאן [אלא היה מברך עם ציבור אחר].
שני הדברים הם תנאי לברכה, ובלעדיהם לא היתה הברכה הזו.
אלא שלענ"ד השכל הישר אומר שהיותו כאן הוא רק תנאי לברכה, והיותו כהן הוא סיבה לברכה, והמורים שלא לענות אמן סבורים שבשניהם חשיב מצוה הבאה בעבירה. [אע"פ שהנוסח שהביא הרב אור יעקב הוא "ברכה לבטלה" וזה לענ"ד לא מוסבר כלל שמצוה הבאה בעבירה זה ענין אחר מברכה לבטלה].

 

[אברימי]

והיותו כהן הוא סיבה לברכה

גם אם הוא לא היה כהן הוא היה עולה כישראל (כיון שאין כהן) ומברך את אותה ברכה.
היותו כהן זה סיבה שדווקא הוא יברך את הברכה, ולכן זה דומה לעניין שהיותו כאן גורמת לברכה, כי באמת ברכה זו לא באה מחמת הכהן אלא הברכה קיימת, רק מה שהוא זה שמברך אותה עכשיו היא ברכה בעייתי, כי המילים שמוציא מפיו הוא אינו יכול להוציאם בהיתר במקום זה.

 

[יעקבי]

על פניו באמת אין שום חילוק אם יש טענה כזאת שהברכה היא ברכה לבטלה מחמת שעובר איסור.
אבל עיקר הדבר צ"ב רב [ולא באתי חלילה להקניט רק לברר] הלא עצם הברכה היא ברכה של אדם שעובר איסור, ואין לזה שייכות לעצם העבירה, ומאי שנא מחילוני שמברך [או אפילו מיהודי שאיננו ת"ח שראית אותו עובר עבירה כגון לשון הרע, ואין חזקה שעשה תשובה] שמסתמא אין חולק שעונים אחריו אמן, ואף שכאן הוא בשעת העבירה גופא אבל כבר אמרו חז"ל בסוטה שעבירה לא מכבה מצוה, ומנין שיש שייכות בין זה לזה.
ואם הכוונה היא מצד מצוה הבאה בעבירה, הלא גם בזה אין המצוה מכוח ומחמת העבירה, וכמו שכתבו התוס' בסוכה לא ע"א ועוד, א"כ לא שייך לומר אי"ז מברך אלא מנאץ, שלא אמרו כן אלא במקום שמברך על לולב גזול או חלה גזולה, אבל כאן מברך ברכת כהנים או ברכת התורה ובאותה שעה עובר עבירה אחרת לגמרי.
ובאמת אדם שלובש שעטנז במזיד ועולה לתורה האם שייך בזה מצוה הבאה בעבירה ? צריך מקור.
[זכורני שיש רמב"ן בפסחים דלא כהתוס' הנ"ל ואין לי ישוב הדעת לחפש כרגע]

אכן.
ושאני ברכת כהנים שמבואר בשו"ע שהנטמא למתים (ע"פ שיטת האוסרים כמובן) אסור לו לברך ברכת כהנים.

 

[שאינו יודע לשאול]

כתוב בשו"ע "וכל מעלות כהונה" א"כ מסתמא ה"ה לעליה לתורה.
אבל זה נושא אחר לגמרי ממצוה הבאה בעבירה ואפילו לא שייך כ"כ לברכה לבטלה אלא גזירת חז"ל להוציא ממנו מעלת כהן, וגזירה זו לא שייכת אלא במזיד כמבואר בפוסקים שם, ואומר מותר לאו מזיד הוא.

 

[יעקבי]

כתוב בשו"ע "וכל מעלות כהונה" א"כ מסתמא ה"ה לעליה לתורה.
אבל זה נושא אחר לגמרי ממצוה הבאה בעבירה ואפילו לא שייך כ"כ לברכה לבטלה אלא גזירת חז"ל להוציא ממנו מעלת כהן, וגזירה זו לא שייכת אלא במזיד כמבואר בפוסקים שם, ואומר מותר לאו מזיד הוא.

לא קשור לענית אמן.
'הקדמת' הכהן לעלות לתורה, אינה קשורה לעצם העליה.

 

[שאינו יודע לשאול]

לא חשבתי על זה.
מצד שני אם הוא לא כהן הוא לא היה עולה את העליה הזאת, אלא אחר היה עולה, נמצא שמה שמעלים אותו זה נגד תקנת חז"ל שלא לתת לו מעלות כהונה, ובאותה עליה גופא יש עבירה דרבנן על תקנת חז"ל ואולי מצד זה יש כאן מצוה הבאה בעבירה ?
אבל כבר כתבתי שלא נאמרה תקנת חז"ל אלא על מזידין ואלה שעולים ודאי מוגדרים אומר מותר, א"כ לא שייך תקנת חז"ל, ויש כאן נידון תיאורטי בכהן שמקבל את זה שאסור ועולה כי הוא חושב שזה יביא לו מרפא לנשמה וכיו"ב....

 

[יעקבי]

אלא אחר היה עולה

לא בטוח.
כי אם אין כהן ישראל עולה, והוא לא גרע מכל ישראל.

 

[אור יעקב]

לכאו' הפשטות היא שאותו כהן לא היה יכול להגיד את המילים "ברוך אתה ה' וכו' נותן התורה" בזמן העלייה לספר תורה במקום בו הוא נמצא.
כלומר, מה שגורם לו כעת לברך את ברכות הס"ת במקום בו הוא נמצא, זה בגלל האיסור שעשה, וא"כ זה לא שייכות של שני דברים, אלא דבר אחד גורם.
כלומר, בגלל שעשה איסור - כעת הוא יכול לברך ברכות התורה.
ואם לא היה עושה איסור - לא היה יכול להיות כאן כעת ולברך את ברכות התורה.
לכן עצם הברכה שלו נגרמת בגלל האיסור, והוי מצווה הבאה בעבירה, (וכמו אדם שמברך על דבר גזול, שכל מה שהוא יכול לאכול כעת את הדבר זה רק בגלל האיסור שנעשה).

דברים פשוטים וברורים, שהאיסור "גורם" לו לעשות את הברכה ואין ספק שיהיה אסור לענות אמן.
וכדברי של שו""ת אבני ישפה.


(והרואה יראה שגם הרבנים המתירים לענות זה מכח שזה ספק בהלכה ולא מחמת הטענה הנ"ל.
וא"כ אם כמה רבנים אשכנזים הורו שאסור לענות אמן אע"פ שלשיטתם מותר לענות אמן על ברכה המסופקת,
כל שכן וכל שכן לדברי מרן הגרע"י זצוק"ל שאסור לענות אמן יהיה אסור כאן)

 

[יעקבי]

וכדברי של שו""ת אבני ישפה.

איך שו"ת אבני ישפה נהפך לדברי מרן הגרח"ק זצ"ל?
בשיעור אמרו שהגרח"ק ועוד אסרו מטעם מצוה הבאה בעבירה.

 

[אור יעקב]

איך שו"ת אבני ישפה נהפך לדברי מרן הגרח"ק זצ"ל?
בשיעור אמרו שהגרח"ק ועוד אסרו מטעם מצוה הבאה בעבירה.

לא שמעתי את השיעור.
אבל בילקו"י כמדומני ציין גם לשו"ת אבני ישפה.

 

[יעקבי]

לא שמעתי את השיעור.
אבל בילקו"י כמדומני ציין גם לשו"ת אבני ישפה.

גם זה בסדר. רק א"א להגיד כזה דבר בדעת הגרח"ק וכו'.

 

[אור יעקב]

רק א"א להגיד כזה דבר בדעת הגרח"ק וכו'.

יכול להיות שלמד כן בדעתו.
(כמדומני ראיתי שרק השיב "אסור")