ריבוע התפילין (או"ח סימן ל"ב סעיף ל"ט)
תוכן הדברים
א. הערות בגפ"ת. (עיוני)
ב. תפילין מרובעות המתחדדין כסביבון ועוד כיו"ב האם יש בהם מצוה. (עיוני)
ג. האם התפירה התיתורא או הבתים צ"ל מרובעים. (עיוני)
ד. פסול אריך וקטין (-מלבן).
ה. בענין דיוק הריבוע. (נושא מדובר)
ו. שקע או בליטה האם מקלקלין את הריבוע. (דף היומי)
ז. בענין שקע או בליטה כל שהיא. (דף היומי)
א. הערות בגפ"ת
מדוע תפילין עגולות הם סכנתא
מדוע תפילין עגולות הם סכנתא
מנחות ל"ה א' תנא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, אמר רבא (-כן הוא במגילה ובכת"י וכן משמע להלן) בתפרן ובאלכסונן. לימא מסייע ליה כו'. במגילה גרסינן לימא תנינא להא דתנו רבנן, דהיינו שמביאין מהמשנה סייעתא לברייתא ולא לאמורא, ולכאורה כן עיקר, אלא אגב ריהטא שהזכירו דברי האמורא המשיכו כאן בלשון לימא מסייע ליה.
לימא מסייע ליה העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה, אמר רב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא. צריך ביאור הרי לכאורה הסכנה דברישא רוצה לומר שאינם בטיחותיות שמא יתנגש במשקוף ויכאיבו בראשו, וזה שייך רק בדעבידא כאמגוזא, ומאידך בתשובת הגמרא אמר רב פפא מתני' דעבידא כאמגוזא משמע דעד השתא לאו באמגוזא עסקינן אלא כפולסא וכדו', ואם כן מאי סכנתא שייך.
ויש מפרשים דסכנה היינו בשעת השמד שגזרו להעניש את מי שמניח תפילין, ומי שמניח תפילין כשרות יכול לקוות לנס, מה שאין כן בתפילין פסולות לא יתרחיש ליה ניסא. וקשה מידי שעת השמד תנן, ועוד דבשעת השמד גם בכשרות יש סכנה. ויש מפרשים סכנה משום כבוד השם, שנושא אותו שלא כהלכתו, וכדאמרינן בברכות כ"ה ב' סכנתון לברי, וגם זה קשה דהואיל ואישתרי לישראל להניח פארו עלי, לא שמענו שיש איסור לעשות זאת בכל מיני צורות דומות, כגון שסבור שיש ענין ע"פ נסתר לעשותם, אע"פ שאין מקיימין בהם את המצוה. -ומה שקשה על שני הפירושים כאחד, מדוע לא אמרינן כן על כל תפילין העשויות שלא כהלכתן- שהם סכנה.
ולענ"ד נראה דאכן גם בעל ההוה אמינא ידע דמתניתין דעבידא כאמגוזא והסכנתא היא שמא יתקעו בראשו, אך סבר שדרכה של תורה ליתן דין כללי על כל מימדי החפץ אם יהיה עגול או מרובע, לכן יתכן דהא דתנן העושה תפלתו עגולה... אין בה מצוה, זה רומז להלכה שאומרת שתפילין צריכות להיות מרובעות. (כמובן שאת ההלכה של "באלכסונן" לפי מה שפירשו רוב הראשונים דבעי מרובע עם קירות וזויות שוות, לא הייתי יודע מכח המשנה מבלי מימרא דרבא, אך אין מגמת הגמרא מימרא דרבא, והיא נזכרה כאן מסירכא דברייתא [וכדרך הגמרא], אך מגמת הגמרא לומר שאת מה שודאי כתוב בברייתא, דהיינו דפנות ישרות ולא עגולות, אפשר ללמוד מהמשנה.) והגמרא דוחה שלעולם אי אפשר לנחש בביטחה גדרי ההלכה למשה מסיני, ואולי ההלכה מחלקת בין כאמגוזא לכפולסא, שכאמגוזא פסולות וכפולסא כשירות, ואילו הברייתא שוללת גם כפולסא. ואף שזה לא נתפרש כל הצורך בדחיית הגמרא, שהגמרא רק חזרה על מה שכבר היה ידוע מקודם, והוה ליה למימר אי ממתניתין הוה אמינא כפולסא כשרה, מכל מקום סוף סוף הגמרא אמרה דבר נכון והמבין יבין, וכן הוא דרך הגמרא. ואכמ"ל.
לימא מסייע ליה העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה, אמר רב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא. צריך ביאור הרי לכאורה הסכנה דברישא רוצה לומר שאינם בטיחותיות שמא יתנגש במשקוף ויכאיבו בראשו, וזה שייך רק בדעבידא כאמגוזא, ומאידך בתשובת הגמרא אמר רב פפא מתני' דעבידא כאמגוזא משמע דעד השתא לאו באמגוזא עסקינן אלא כפולסא וכדו', ואם כן מאי סכנתא שייך.
ויש מפרשים דסכנה היינו בשעת השמד שגזרו להעניש את מי שמניח תפילין, ומי שמניח תפילין כשרות יכול לקוות לנס, מה שאין כן בתפילין פסולות לא יתרחיש ליה ניסא. וקשה מידי שעת השמד תנן, ועוד דבשעת השמד גם בכשרות יש סכנה. ויש מפרשים סכנה משום כבוד השם, שנושא אותו שלא כהלכתו, וכדאמרינן בברכות כ"ה ב' סכנתון לברי, וגם זה קשה דהואיל ואישתרי לישראל להניח פארו עלי, לא שמענו שיש איסור לעשות זאת בכל מיני צורות דומות, כגון שסבור שיש ענין ע"פ נסתר לעשותם, אע"פ שאין מקיימין בהם את המצוה. -ומה שקשה על שני הפירושים כאחד, מדוע לא אמרינן כן על כל תפילין העשויות שלא כהלכתן- שהם סכנה.
ולענ"ד נראה דאכן גם בעל ההוה אמינא ידע דמתניתין דעבידא כאמגוזא והסכנתא היא שמא יתקעו בראשו, אך סבר שדרכה של תורה ליתן דין כללי על כל מימדי החפץ אם יהיה עגול או מרובע, לכן יתכן דהא דתנן העושה תפלתו עגולה... אין בה מצוה, זה רומז להלכה שאומרת שתפילין צריכות להיות מרובעות. (כמובן שאת ההלכה של "באלכסונן" לפי מה שפירשו רוב הראשונים דבעי מרובע עם קירות וזויות שוות, לא הייתי יודע מכח המשנה מבלי מימרא דרבא, אך אין מגמת הגמרא מימרא דרבא, והיא נזכרה כאן מסירכא דברייתא [וכדרך הגמרא], אך מגמת הגמרא לומר שאת מה שודאי כתוב בברייתא, דהיינו דפנות ישרות ולא עגולות, אפשר ללמוד מהמשנה.) והגמרא דוחה שלעולם אי אפשר לנחש בביטחה גדרי ההלכה למשה מסיני, ואולי ההלכה מחלקת בין כאמגוזא לכפולסא, שכאמגוזא פסולות וכפולסא כשירות, ואילו הברייתא שוללת גם כפולסא. ואף שזה לא נתפרש כל הצורך בדחיית הגמרא, שהגמרא רק חזרה על מה שכבר היה ידוע מקודם, והוה ליה למימר אי ממתניתין הוה אמינא כפולסא כשרה, מכל מקום סוף סוף הגמרא אמרה דבר נכון והמבין יבין, וכן הוא דרך הגמרא. ואכמ"ל.
ב. תפילין מרובעות המתחדדין כסביבון ועוד כיו"ב האם יש בהם מצוה
והשתא באמת יש להסתפק האם תפילין מרובעות שמקום מושבם מחודד כסביבון או מעוגל, הם סכנה ואין בה מצוה, או סכנה ויש בה מצוה, ואם הגג שלהם מחודד כסביבון או מעוגל שמא הם בטיחותיים ויש בהם מצוה, שהרי מרובעות שאמרו פירשו הראשונים ז"ל דהיינו על האורך והרוחב ולא על הגובה, ולכאורה כמו שהגובה יכול להיות שונה מהאורך והרוחב כמו כן הוא יכול להיות מחודד, ובפרט אם בכל מפלס ומפלס עדיין האורך והרוחב שוים זה לזה. ולשון המשנה ששולל בנשימה אחת את העגולות ואת מחודדות השוליים יכול להתפרש כלפי מנהג חיצוניים ידוע שהיה בזמנם לעשות תפילין עגולות בניגוד לחכמים שהיו עושים תפילין מרובעות, ועל זה קתני דיש בשל החיצוניים שני חסרונות חלוקות משני כיוונים, מכיוון מטה אמנם אין כאן פסול מצד גדרי תפילין אך יש כאן חסרון של סכנה, ומכיוון האורך והרוחב יש בו חסרון מצד גדרי תפילין, ולעולם אימא לך דמרובעות ומחודדות סכנה ויש בה מצוה. ועיין לשון האור זרוע שאולי כוונתו שמרובעות ומחודדות כסביבון הם סכנה ויש בהם מצוה.
והנה כשאין מגמת חידוד אלא שמכל מקום אינו מסותת היטב ביושר , זה מצב שגם בצדדים לא ברירא שפוסל, עיין להלן. אך כי תיבעיא לך כשיש מגמת חידוד לקראת סוף התפילין ונראת ככובע וסיום של המרובע . ועיין תוס' חולין פ"ג ב' ד"ה קא מוסיף אבנין, וצריך עיון. שוב ראיתי מראה מקום לזה בדברי המשנה ברורה, וז"ל בסקקפ"א- ואם נתעקם התיתורא אף שבעצם הוא מרובע רק מחמת התעקמות התיתורא נראית כמו שאינו מרובע יחזור ויתקן. ועיין ביאור הלכה ד"ה שצריך, ולא עיינתי.
מיהו תפילין שמלמטה עד למעלה הולכות ומתחדדות , אף שבכל מפלס לכשעצמו האורך והרוחב שוים, אפשר דנפקי מכלל סתם מרובע, וכן תפילין המדורגות אפשר דנפקי מכלל סתם מרובע. ומה שבמזבח היה בליטה של יסוד, יש לומר שזו בליטה מועטת ואינה מבטלת את תמונת הריבוע. ומה שבתפילין שלנו יש בליטה של התיתורא, אין זה שני ריבועים, אלא כך הוא סגנון הכיסוי של התפילין, שמכסה בעודף. אבל לחלק את גובה התפילין לשני גדלים של ריבועים, אפשר דפסול. ויל"ע.
והנה כשאין מגמת חידוד אלא שמכל מקום אינו מסותת היטב ביושר , זה מצב שגם בצדדים לא ברירא שפוסל, עיין להלן. אך כי תיבעיא לך כשיש מגמת חידוד לקראת סוף התפילין ונראת ככובע וסיום של המרובע . ועיין תוס' חולין פ"ג ב' ד"ה קא מוסיף אבנין, וצריך עיון. שוב ראיתי מראה מקום לזה בדברי המשנה ברורה, וז"ל בסקקפ"א- ואם נתעקם התיתורא אף שבעצם הוא מרובע רק מחמת התעקמות התיתורא נראית כמו שאינו מרובע יחזור ויתקן. ועיין ביאור הלכה ד"ה שצריך, ולא עיינתי.
מיהו תפילין שמלמטה עד למעלה הולכות ומתחדדות , אף שבכל מפלס לכשעצמו האורך והרוחב שוים, אפשר דנפקי מכלל סתם מרובע, וכן תפילין המדורגות אפשר דנפקי מכלל סתם מרובע. ומה שבמזבח היה בליטה של יסוד, יש לומר שזו בליטה מועטת ואינה מבטלת את תמונת הריבוע. ומה שבתפילין שלנו יש בליטה של התיתורא, אין זה שני ריבועים, אלא כך הוא סגנון הכיסוי של התפילין, שמכסה בעודף. אבל לחלק את גובה התפילין לשני גדלים של ריבועים, אפשר דפסול. ויל"ע.
ג. האם התפירה התיתורא או הבתים צ"ל מרובעים
בתפרן- ביאור הדבר
בתפרן- ביאור הדבר
בתפרן ובאלכסונן. פירש רש"י בתפירתן ישמור את ריבוען שלא ימשוך חוט התפירה יותר מדאי שלא יכווצו ויקצר רחבו שקורין דגרזלי"ר. וזה דוחק, דלפי הצמדת הגמרא את דברי רבא לברייתא תמיד (עי' מגילה כ"ד ב'), ולפי הקדמת "בתפרן" ל"באלכסונן", היה נראה ש"בתפרן" בא לומר פירוש לברייתא, ולא פרקטיקה בעלמא. כמו כן לכאורה חסר מילים בדברי רבא, דהוה ליה למימר [ויזהר על כך] בתפרן. ו[גדר מרובעות] באלכסונן. אלא פירשו התוס' (מגילה כ"ד ב') בשם רבינו תם דבתפרן היינו שהתפר עצמו יהיה מרובע. וכן דעת רוב הראשונים וכן עיקר.
מקורו של רבא
וכמדומה דלפי הרגלינו בגמרא עדיף לומר שפרטי ההלכה כבר נכוחים למבין בדברי התנא, ולא בא רבא לחדש חידושים שהיו כמוסים, שנאמר בהלכה "כל פניות שאתה פונה בתפילין לא יהיו אלא מרובעות", אלא רק בא לומר כיצד דברי התנא מתפרשים לבעלי הוראה, אך צריך ביאור מדוע כשאומרים "תפילין מרובעות" על פי החכמה יש לפרשו על התפירות, דלכאורה היה פשוט להיפך, שאין הכוונה לתפירות אלא לגוף הקציצה, ויש לומר בזה כמה דרכים.
א. דיש לדון האם כל בית מהארבעה בתים של ראש צריך להיות רחבו כארכו , או כדידן, שרוחבו רבע מאורכו, ורק בצירוף הארבעה יש כאן ריבוע. ועל זה קאמר "בתפרן" להורות כהאפשרות השניה שהריבוע המושלם של ארכו כרחבו מורגש רק בתיתורא, והתיתורא נקראת על שם התפר כדרך שאמרו לעיל "צריך שיגיע חריץ למקום התפר". וכבר צידדנו בסוגית תיתורא כדעת העיטור שההלכה למשה מסיני היא שהתפילין יבלטו לצדדים ושם יתפרו אותם, ובלשון הירושלמי תיפורה הלכה למשה מסיני, וכנהוג מימי עולם ומשנים קדמוניות, אך בבתים של ראש עצמם צריך להיות ארכו רבע מרחבו. ולפי זה באמת אין כאן קולא בריבוע הבתים, אלא בדרך הסבר אמר רבא בתפרן.
ב. דלא מסתבר שההלכה אמרה לשון מרובעות על הקציצה של ראש, שהרי כל בית בפני עצמו אינו מרובע אלא מלבני, וכי תימא דמחשיבין את כל הארבעה בתים כאחד והאחד הזה הוא מרובע, זה מחודש לקרוא תואר אחד לארבעה גופים מחולקים, ובפרט שיכולים להיות שבילים מפסיקים בין הבתים, לכן הבין רבא שלשון מרובעות שנאמר בהלכה הוא על הלמטה בתפרן. ולפירוש זה נראה דאין צריך לדקדק בקבוצת הבתים שיהיו כריבוע, דבלאו הכי לא נדבק כאן שם ריבוע, ומשל ראש נלמד לשל יד. מיהו אפשר שצריך שייראה בהם פועל יוצא של ריבוע התפירה, דהיינו שלא יעשה לבתים דפוס עגול וכדומה, אלא הם יהיו אצבעות מלבניות שיוצאות מן הריבוע, עם כל הסטיות המתרגשות לבוא.
ג. דיש קושי ביצועי בעשיית הריבוע של הקציצה של ראש, [נ.ב. וכן משמע במ"ב סקקע"ו שזו המציאות,] וכן יש קושי בשמירת הריבוע שלא יפרדו הבתים, ולכן הבין רבא שעיקר הריבוע הוא למטה בתפירה. ולפירוש זה נראה דאין צריך לדקדק כו' כנ"ל. ולפי פירושים ב' וג' הנ"ל יש לדון האם העיקר הוא מקום התפרים עצמם [לא בתור ציור מרובע אלא בתור שהם מגדירים את גבול התפילין] או שהעיקר הוא התיתורא אך התיתורא נקראת בתפרן כיון ששם תופרים, ונפקא מינה כשהתפרים בריבוע והתיתורא אינה בריבוע או להיפך, ויש נטיה כהצד הראשון, משום שכלי שנסגר בתפירה, אזי השוליים שהם יותר מצורך התפירה לכאורה אינם מכלל הכלי, ואף שרהיטת צורת התפילין נראית לעין לפי התיתורא כמות שהיא, מכל מקום י"ל שבהלכה אזלינן לפי עומק הענין, וכל מה שמיותר בתיתורא כנטול דמי.
ד. דיש להעיר הרי בקצה התיתורא יש מעברתא ויש לדון אם גם היא צריכה להיות בכלל הריבוע או לא, ובזה הכריע רבא דהמעברתא היא כמו ידות והיא מחוץ לגבול התפילין, וגבול התפילין נקבע לפי התפר. ולפירוש זה אין כל כך גילוי מה דין ריבוע הבתים, אך קצת משמע דאין צריך ריבוע התיתורא.
ה. דיש לדון על כדור עור וכדומה העשוי עור כפול שהכפלים נתפרים זה על זה, ויש שם שיור של שפה חוץ לתפר, האם מה שמן התפר ולחוץ הוא בכלל תוך הכלי או שהוא אחוריים בעלמא. ובזה הכריע רבא דגבול התפילין נקבע לפי מקום התפר, וממילא הריבוע צריך להיות בתפר, ומה שחוץ לתפר כמאן דליתיה דמי. ולפירוש זה אין כל כך גילוי מה דין ריבוע הבתים, אך מבואר דאין צריך ריבוע התיתורא.
א. דיש לדון האם כל בית מהארבעה בתים של ראש צריך להיות רחבו כארכו , או כדידן, שרוחבו רבע מאורכו, ורק בצירוף הארבעה יש כאן ריבוע. ועל זה קאמר "בתפרן" להורות כהאפשרות השניה שהריבוע המושלם של ארכו כרחבו מורגש רק בתיתורא, והתיתורא נקראת על שם התפר כדרך שאמרו לעיל "צריך שיגיע חריץ למקום התפר". וכבר צידדנו בסוגית תיתורא כדעת העיטור שההלכה למשה מסיני היא שהתפילין יבלטו לצדדים ושם יתפרו אותם, ובלשון הירושלמי תיפורה הלכה למשה מסיני, וכנהוג מימי עולם ומשנים קדמוניות, אך בבתים של ראש עצמם צריך להיות ארכו רבע מרחבו. ולפי זה באמת אין כאן קולא בריבוע הבתים, אלא בדרך הסבר אמר רבא בתפרן.
ב. דלא מסתבר שההלכה אמרה לשון מרובעות על הקציצה של ראש, שהרי כל בית בפני עצמו אינו מרובע אלא מלבני, וכי תימא דמחשיבין את כל הארבעה בתים כאחד והאחד הזה הוא מרובע, זה מחודש לקרוא תואר אחד לארבעה גופים מחולקים, ובפרט שיכולים להיות שבילים מפסיקים בין הבתים, לכן הבין רבא שלשון מרובעות שנאמר בהלכה הוא על הלמטה בתפרן. ולפירוש זה נראה דאין צריך לדקדק בקבוצת הבתים שיהיו כריבוע, דבלאו הכי לא נדבק כאן שם ריבוע, ומשל ראש נלמד לשל יד. מיהו אפשר שצריך שייראה בהם פועל יוצא של ריבוע התפירה, דהיינו שלא יעשה לבתים דפוס עגול וכדומה, אלא הם יהיו אצבעות מלבניות שיוצאות מן הריבוע, עם כל הסטיות המתרגשות לבוא.
ג. דיש קושי ביצועי בעשיית הריבוע של הקציצה של ראש, [נ.ב. וכן משמע במ"ב סקקע"ו שזו המציאות,] וכן יש קושי בשמירת הריבוע שלא יפרדו הבתים, ולכן הבין רבא שעיקר הריבוע הוא למטה בתפירה. ולפירוש זה נראה דאין צריך לדקדק כו' כנ"ל. ולפי פירושים ב' וג' הנ"ל יש לדון האם העיקר הוא מקום התפרים עצמם [לא בתור ציור מרובע אלא בתור שהם מגדירים את גבול התפילין] או שהעיקר הוא התיתורא אך התיתורא נקראת בתפרן כיון ששם תופרים, ונפקא מינה כשהתפרים בריבוע והתיתורא אינה בריבוע או להיפך, ויש נטיה כהצד הראשון, משום שכלי שנסגר בתפירה, אזי השוליים שהם יותר מצורך התפירה לכאורה אינם מכלל הכלי, ואף שרהיטת צורת התפילין נראית לעין לפי התיתורא כמות שהיא, מכל מקום י"ל שבהלכה אזלינן לפי עומק הענין, וכל מה שמיותר בתיתורא כנטול דמי.
ד. דיש להעיר הרי בקצה התיתורא יש מעברתא ויש לדון אם גם היא צריכה להיות בכלל הריבוע או לא, ובזה הכריע רבא דהמעברתא היא כמו ידות והיא מחוץ לגבול התפילין, וגבול התפילין נקבע לפי התפר. ולפירוש זה אין כל כך גילוי מה דין ריבוע הבתים, אך קצת משמע דאין צריך ריבוע התיתורא.
ה. דיש לדון על כדור עור וכדומה העשוי עור כפול שהכפלים נתפרים זה על זה, ויש שם שיור של שפה חוץ לתפר, האם מה שמן התפר ולחוץ הוא בכלל תוך הכלי או שהוא אחוריים בעלמא. ובזה הכריע רבא דגבול התפילין נקבע לפי מקום התפר, וממילא הריבוע צריך להיות בתפר, ומה שחוץ לתפר כמאן דליתיה דמי. ולפירוש זה אין כל כך גילוי מה דין ריבוע הבתים, אך מבואר דאין צריך ריבוע התיתורא.
דברי הראשונים ז"ל על ריבוע התיתורא
הראשונים המקילים
הראשונים המקילים
להאמור נראה שהתיתורא שחוץ לתפר לא איכפת לן כיצד צורתה, שהיא זנבות הכלי בעלמא. אמנם בראשונים ז"ל הדבר אינו פשוט כלל. ותחילה נביא את המקילים בזה.
נעתיק כאן את לשון התוספות ואת פירושו לענ"ד- תפילין מרובעות - יש שאין מרבעין אלא במקום מושבן לכאורה היינו התיתורא ולאפוקי הקציצה, וטעמייהו דהא מפרש רב פפא לברייתא דהיינו בתפרן.
ושמא צריך [נמי שיהיו] הבתים מרובעין והיכי דמי מרובעים- של ראש כשארבעתן דבוקות והשתא כל חד בפני עצמה מלבני, וכן בית של יד מרובע בכללותו, (ואם כן מסתמא גם של ראש כן, דהא אמרינן שמי שיש לו שנים של ראש טולה עור על אחת מהן ועושה אותה של יד.)
וקצת היה נראה דלא בעי מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן ולא בקציצה וכן לא בבית ובתיתורא (ובלשוננו- וכן לא בתיתורא העליונה ובתיתורא התחתונה) הבולטים חוץ מן התפירה, כמו שמפרש רב פפא את ההלכה, ומשמע שדבריו הם פירוש ההלכה שרק על זה נאמר מרובעות, מ"ר.
שטמ"ק- והעולם רגילים לעשות הכל מרובעים לאתויי מה שבולט מהבתים ומהתיתורא חוצה מן התפירה ואפילו גוף התפילין למעלה מן הבתים- ולאתויי את בתי התפילין עצמם, תו' חיצוניות.
עוד יש להעיר שברמב"ם לא נזכר שתהא התיתורא מרובעת.
דעת שאר הראשונים
ומאידך הרבה ראשונים כתבו כדבר פשוט שכמו שהתפירה צריכה להיות בריבוע הכי נמי התיתורא עצמה, וז"ל הרא"ש- וכמו שהתפירה צריכה להיות [מרובעת גם צריכה להיות] התיתורא עצמה מרובעת. ולכך מקצרים בליטת הכפל מקום שהרצועה עוברת בו דהיינו מעברתא. וחותכין אותו משני צדדין שלא תהיה המעברתא רחבה כמו התיתורא כדי שיהיה ניכר ריבוע [של] התיתורא שהוא מושב התפילין. ומלבד השאלה מה הועילו חכמים בתקנתן בזה שמקצרים בליטת הכפל כו' הרי עדיין המעברתא מחוברת לתיתורא (עיין זבחים ס"ב ב'), יש לשאול עוד מעצם סוגיין, וכי כשרבא אמר "בתפרן" הוא בא לומר עוד מסורת, שמלבד ריבוע התפילין בעינן ג"כ שהתפר יהיה מרובע. ומדוע לא אמר רבא "ובתפרן" בוא"ו המוסיף על ענין ראשון. וכי "תפרן" זה כינוי למקום תפרן דהיינו התיתורא, אלא משמע כדפרישית לעיל שגבול התפילין נקבע לפי התפר, וצ"ע.
(ויש לעיין אם כשמדביק את התיתורא (להמתירים לעשות כן או בדיבוק קלוש) גם הדיבוק צריך להיות מרובע, דמעתה גם העור שחוץ לתפירה אינו בדין אחוריים אלא הוא מגוף התפילין, וגוף התפילין צריכים להיות מרובעים, או שהדבק לא מעלה ולא מוריד.)
בענין ריבוע הבתים
דעות הראשונים
ומאידך גיסא ריבוע הבתים שלענ"ד הוא יותר מבוסס מצד הגמרא מאשר ריבוע התיתורא, הרי שמצד הראשונים ז"ל הוא יותר מפוקפק מאשר ריבוע התיתורא. והראשונים המקילים בריבוע הבתים הם- נטיית התוספות ומשם בסמ"ק ובארחות חיים וכן דעת הרוקח המובא בברוך שאמר.
ומכל מקום דעת הרמב"ם והרא"ש ורוב הראשונים שגם הבתים צריכים להיות מרובעים. ונזכר בראשונים שתי ראיות לכך, א, דסתם "תפילין מרובעות" משמע על הבתים. ויש לדחות דקאמינא רק שעיקר דיוק הריבוע הוא בתפירה, ולכן רבא נעשה כמעמיד את ה"הלכה" בתפרן, אבל מן התפירה ולמעלה ג"כ אסור לעשותם בדפוס עגול או אריך וקטין טובא ואולי אף לא בריבוע שסוטה מריבוע התפירות , אך כל שהם פועל יוצא של ריבוע התפירות, אף שנעשו קצת אריך וקטין או נפרצו עליו, כשירות, וכן נראה בברוך שאמר, ויש מקום להורות כן בשעת הדחק. ואפשר שגם העולת תמיד והאליה רבה שהובאו בביאור הלכה (ד"ה שיהיו) הסוברים דבשעת הדחק יכול לברך על המרובעים בתפרן ולא בבתיהם, מודים שהבתים צריכים להיות פועל יוצא של ריבוע התפירות, כלומר שאם גידלן בדפוס ועשאן עגולות, פסולים, אך הם דיברו על המקרה הרגיל שנשאר בהם טעם של ריבוע. ול"ע.
ב, מדמייתי ליה סייעתא מהעושה תפילין עגולה ואי בתפר דוקא מאי סכנה איכא, וגם ראיה זו לא זכיתי להבין, דבודאי ההתייחסות של הסכנה היא לְפְּנֵי מושב התפילין ואם יש שם בטן לעולם היא תהיה חלק מצורת התפילין, וההתייחסות של הברייתא היא לאורך ורוחב של התפילין. אלא דסלקא דעתן דהתנא מצפה שנדרוש את המילים "אין בה מצוה" דמסתמא נוסח ההלכה היא בתלת מימד, שתפילין צריכות להיות קוביה ולא כדור, אך אם יש שם תפר שעושה את הבית קיבול, שפיר יש לומר שמן התפר ולחוץ אין זה התפילין.
ועל המחמירים יש להעיר קצת שאם הבתים גם צריכים להיות מרובעים לא הו"ל לפתוח במילה "בתפרן" שהיא פרטית, לפני המילה "באלכסונן" שהיא כללית. וצ"ע.
נעתיק כאן את לשון התוספות ואת פירושו לענ"ד- תפילין מרובעות - יש שאין מרבעין אלא במקום מושבן לכאורה היינו התיתורא ולאפוקי הקציצה, וטעמייהו דהא מפרש רב פפא לברייתא דהיינו בתפרן.
ושמא צריך [נמי שיהיו] הבתים מרובעין והיכי דמי מרובעים- של ראש כשארבעתן דבוקות והשתא כל חד בפני עצמה מלבני, וכן בית של יד מרובע בכללותו, (ואם כן מסתמא גם של ראש כן, דהא אמרינן שמי שיש לו שנים של ראש טולה עור על אחת מהן ועושה אותה של יד.)
וקצת היה נראה דלא בעי מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן ולא בקציצה וכן לא בבית ובתיתורא (ובלשוננו- וכן לא בתיתורא העליונה ובתיתורא התחתונה) הבולטים חוץ מן התפירה, כמו שמפרש רב פפא את ההלכה, ומשמע שדבריו הם פירוש ההלכה שרק על זה נאמר מרובעות, מ"ר.
שטמ"ק- והעולם רגילים לעשות הכל מרובעים לאתויי מה שבולט מהבתים ומהתיתורא חוצה מן התפירה ואפילו גוף התפילין למעלה מן הבתים- ולאתויי את בתי התפילין עצמם, תו' חיצוניות.
עוד יש להעיר שברמב"ם לא נזכר שתהא התיתורא מרובעת.
דעת שאר הראשונים
ומאידך הרבה ראשונים כתבו כדבר פשוט שכמו שהתפירה צריכה להיות בריבוע הכי נמי התיתורא עצמה, וז"ל הרא"ש- וכמו שהתפירה צריכה להיות [מרובעת גם צריכה להיות] התיתורא עצמה מרובעת. ולכך מקצרים בליטת הכפל מקום שהרצועה עוברת בו דהיינו מעברתא. וחותכין אותו משני צדדין שלא תהיה המעברתא רחבה כמו התיתורא כדי שיהיה ניכר ריבוע [של] התיתורא שהוא מושב התפילין. ומלבד השאלה מה הועילו חכמים בתקנתן בזה שמקצרים בליטת הכפל כו' הרי עדיין המעברתא מחוברת לתיתורא (עיין זבחים ס"ב ב'), יש לשאול עוד מעצם סוגיין, וכי כשרבא אמר "בתפרן" הוא בא לומר עוד מסורת, שמלבד ריבוע התפילין בעינן ג"כ שהתפר יהיה מרובע. ומדוע לא אמר רבא "ובתפרן" בוא"ו המוסיף על ענין ראשון. וכי "תפרן" זה כינוי למקום תפרן דהיינו התיתורא, אלא משמע כדפרישית לעיל שגבול התפילין נקבע לפי התפר, וצ"ע.
(ויש לעיין אם כשמדביק את התיתורא (להמתירים לעשות כן או בדיבוק קלוש) גם הדיבוק צריך להיות מרובע, דמעתה גם העור שחוץ לתפירה אינו בדין אחוריים אלא הוא מגוף התפילין, וגוף התפילין צריכים להיות מרובעים, או שהדבק לא מעלה ולא מוריד.)
בענין ריבוע הבתים
דעות הראשונים
ומאידך גיסא ריבוע הבתים שלענ"ד הוא יותר מבוסס מצד הגמרא מאשר ריבוע התיתורא, הרי שמצד הראשונים ז"ל הוא יותר מפוקפק מאשר ריבוע התיתורא. והראשונים המקילים בריבוע הבתים הם- נטיית התוספות ומשם בסמ"ק ובארחות חיים וכן דעת הרוקח המובא בברוך שאמר.
ומכל מקום דעת הרמב"ם והרא"ש ורוב הראשונים שגם הבתים צריכים להיות מרובעים. ונזכר בראשונים שתי ראיות לכך, א, דסתם "תפילין מרובעות" משמע על הבתים. ויש לדחות דקאמינא רק שעיקר דיוק הריבוע הוא בתפירה, ולכן רבא נעשה כמעמיד את ה"הלכה" בתפרן, אבל מן התפירה ולמעלה ג"כ אסור לעשותם בדפוס עגול או אריך וקטין טובא ואולי אף לא בריבוע שסוטה מריבוע התפירות , אך כל שהם פועל יוצא של ריבוע התפירות, אף שנעשו קצת אריך וקטין או נפרצו עליו, כשירות, וכן נראה בברוך שאמר, ויש מקום להורות כן בשעת הדחק. ואפשר שגם העולת תמיד והאליה רבה שהובאו בביאור הלכה (ד"ה שיהיו) הסוברים דבשעת הדחק יכול לברך על המרובעים בתפרן ולא בבתיהם, מודים שהבתים צריכים להיות פועל יוצא של ריבוע התפירות, כלומר שאם גידלן בדפוס ועשאן עגולות, פסולים, אך הם דיברו על המקרה הרגיל שנשאר בהם טעם של ריבוע. ול"ע.
ב, מדמייתי ליה סייעתא מהעושה תפילין עגולה ואי בתפר דוקא מאי סכנה איכא, וגם ראיה זו לא זכיתי להבין, דבודאי ההתייחסות של הסכנה היא לְפְּנֵי מושב התפילין ואם יש שם בטן לעולם היא תהיה חלק מצורת התפילין, וההתייחסות של הברייתא היא לאורך ורוחב של התפילין. אלא דסלקא דעתן דהתנא מצפה שנדרוש את המילים "אין בה מצוה" דמסתמא נוסח ההלכה היא בתלת מימד, שתפילין צריכות להיות קוביה ולא כדור, אך אם יש שם תפר שעושה את הבית קיבול, שפיר יש לומר שמן התפר ולחוץ אין זה התפילין.
ועל המחמירים יש להעיר קצת שאם הבתים גם צריכים להיות מרובעים לא הו"ל לפתוח במילה "בתפרן" שהיא פרטית, לפני המילה "באלכסונן" שהיא כללית. וצ"ע.
ד. פסול אריך וקטין (-מלבן)
הא דאמר רבא באלכסונן פירש"י שיהא ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהא להם אותו אלכסון שאמרו חכמים (סוכה דף ח) כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ולא יהא ארכו יתר על רחבו שאפי' יש להו זויות פסולין. ובאמת יש עוד מקומות שהלשון מרובע בא לאפוקי מלבן, אך יש מקומות שבא רק לאפוקי עיגול. וכאן הבין רבא שהוא מהמקומות שבאו גם לאפוקי מלבן, כיון שמרובע הוא צורה יותר חשובה ממלבן, ומסתמא התכוונו שנפרש את ההלכה בנטייה לאחשובי למצוה. וכן נקטו רוב הראשונים וכן עיקר לדינא.
אך דעת העיטור דמלבן כשר לתפילין, וכן כתב הריא"ז בשם זקינו הרי"ד, (וצריך עיון בפסקי רי"ד שלפנינו אם מוכח כן.) ופירוש באלכסונן להעיטור הבאנו כמה אפשרויות מתוך דבריו, ואלו הן- א. בתפירתן למטה ובאלכסונן (למטה) [למעלה] צריכין מרובעות. אולי כוונתו דבתפרן ובראש הבתים בעו ריבוע, אך כיון שהדרך מהתפר לראש הבתים הוא באלכסון [בפרט למאי דפירש העיטור שהלכה למשה מסיני להבליט את העור שתחת הבתים החוצה (כדידן) ושם לתפור] קרי לה באלכסונן.
ב. ואית דמפרש בתפרן באלכסונן שהתפירה באלכסון הלמ"מ. אם כוונתו שיש הלכה שהתפילין מרובעות אך התפירה תהיה באלכסון, קשה שהרי מסורת ישראל לא כך. [וצ"ע בהלכות קצובות שכתב בתש"ר- ותופר עליהם גידים מן מתני השוורים באלכסונן... ובתש"י- ותופרו ממעל בגידין באלכסונן... ולא ידענא מאי קאמר.]
ג. ואית דמפרש שיהא להן אלכסון ועיגול אין לו אלכסון, צריך עיון הרי כשאמר מרובעות כבר מבינים שיש להם קירות ישרים, ומה החכמנו יותר ע"י תיבת באלכסונן.
ולו"ד ז"ל אולי היה אפשר לפרש שבאלכסונן בא לומר שצריך שהאלכסונין יהיו שוים זה לזה כמו במלבן מעוצב, ולא כמו במלבן פראי וצ"ע.
ומנין למד העיטור דמלבן כשר, זה לשונו- ודייקינן מינה מדלא משני ר"פ מתניתין דלא מרבעי כלל אבל ברבוע ארוך כשרה ואתא ברייתא למיפסלינהו ש"מ דרבוע ארוך לברייתא כשרה ופירוש באלכסונן כדפרישית ומסתברא לן דתפלין ברבוע ארוך כשרין. ולדעת שאר הראשונים הא דלא משני רב פפא מתניתין דלא מרבעי כלל כו', משום דאין מגמת הגמרא מימרא דרבא, והיא נזכרה כאן מסירכא דברייתא [וכדרך הגמרא], אך מגמת הגמרא לדון אם את מה שודאי כתוב בברייתא, דהיינו דפנות ישרות ולא עגולות, אפשר ללמוד מהמשנה או לא.
אך דעת העיטור דמלבן כשר לתפילין, וכן כתב הריא"ז בשם זקינו הרי"ד, (וצריך עיון בפסקי רי"ד שלפנינו אם מוכח כן.) ופירוש באלכסונן להעיטור הבאנו כמה אפשרויות מתוך דבריו, ואלו הן- א. בתפירתן למטה ובאלכסונן (למטה) [למעלה] צריכין מרובעות. אולי כוונתו דבתפרן ובראש הבתים בעו ריבוע, אך כיון שהדרך מהתפר לראש הבתים הוא באלכסון [בפרט למאי דפירש העיטור שהלכה למשה מסיני להבליט את העור שתחת הבתים החוצה (כדידן) ושם לתפור] קרי לה באלכסונן.
ב. ואית דמפרש בתפרן באלכסונן שהתפירה באלכסון הלמ"מ. אם כוונתו שיש הלכה שהתפילין מרובעות אך התפירה תהיה באלכסון, קשה שהרי מסורת ישראל לא כך. [וצ"ע בהלכות קצובות שכתב בתש"ר- ותופר עליהם גידים מן מתני השוורים באלכסונן... ובתש"י- ותופרו ממעל בגידין באלכסונן... ולא ידענא מאי קאמר.]
ג. ואית דמפרש שיהא להן אלכסון ועיגול אין לו אלכסון, צריך עיון הרי כשאמר מרובעות כבר מבינים שיש להם קירות ישרים, ומה החכמנו יותר ע"י תיבת באלכסונן.
ולו"ד ז"ל אולי היה אפשר לפרש שבאלכסונן בא לומר שצריך שהאלכסונין יהיו שוים זה לזה כמו במלבן מעוצב, ולא כמו במלבן פראי וצ"ע.
ומנין למד העיטור דמלבן כשר, זה לשונו- ודייקינן מינה מדלא משני ר"פ מתניתין דלא מרבעי כלל אבל ברבוע ארוך כשרה ואתא ברייתא למיפסלינהו ש"מ דרבוע ארוך לברייתא כשרה ופירוש באלכסונן כדפרישית ומסתברא לן דתפלין ברבוע ארוך כשרין. ולדעת שאר הראשונים הא דלא משני רב פפא מתניתין דלא מרבעי כלל כו', משום דאין מגמת הגמרא מימרא דרבא, והיא נזכרה כאן מסירכא דברייתא [וכדרך הגמרא], אך מגמת הגמרא לדון אם את מה שודאי כתוב בברייתא, דהיינו דפנות ישרות ולא עגולות, אפשר ללמוד מהמשנה או לא.
ה. בענין דיוק הריבוע
המשנה ברורה בסוף ס"ק קע"ו ציין לעיקרי דינים (סי' ב' אות י"ב) שדן על תפילין ש"ר שלמראית העין נראות מרובעות וכשנעמוד למודדה בדקדוק אינן מרובעות עי"ש מה שכתב בזה. ואני הקטן אענה אף עני חלקי, אחוה דעי ודעת רבותי אף אני.
לפי דרך תלמודינו שאל משה רבינו ע"ה אם יש דין בצורת התפילין, שיהיו מרובעות מלבן או עגולות, והשיבוהו דבעינן תפילין מרובעות, ובכלל מרובעות הוא כל מה שנקרא בלשה"ק מרובע, אף אם על פי מדידות אינו בתכלית הריבוע.
ובכל שם שבתורה יש לחקור מה הגבול של השם, אך לא בהכרח שגבול השם ממוקם בקוטב הקיצוני ביותר, דוגמא לדבר, אטו כשכתוב בתורה "שער לבן" הכוונה שיהיה בתכלית הלבנונית, לא היא, אלא כל מראה לובן מיקרי לבן (נגעים פ"ד מ"א), ואטו כשכתוב בתורה "מלחם הארץ" הכוונה למאכל המתאים ביותר לקביעות סעודה, לא היא, אלא גם טרוקנין חייבין בחלה (ברכות ל"ז ב'), וכן "רשות היחיד" אטו בעינן דווקא ד' מחיצות ותקרה, וכן כל כיוצא בזה. ומינה נלמד ללשון מרובע שאין גבולו ממוקם בקוטב הקיצוני ביותר.
וככל השמות שבתורה גם כאן יש מצבים גבוליים שאפשר לדון עליהם ולהתווכח, כגון מצב שהחוקר מתאר את החפץ [ולדעת הברוך שאמר- את התפירה] כ"בערך מרובע", ולחידודי בעלמא נזכיר כאן את מחלוקת האמוראים (סוכה ל"ב ב') על הדס שהחוקר מתאר אותו שעליו בנויים קומות קומות שבכל קומה יש תרי וחד, דיש אמוראים דסבירא להו שפסול, כי אינו עבות, ויש אמוראים דסבירא להו שכשר, משום שמבחינה בוטאנית חזינן שכוונת הצמח להוציא ג' עלים בכל קומה, שהרי ההפלגה בין קומה לקומה היא יותר גדולה מההפלגה בין התרי לחד, אך מחמת חולשת כוחו לא הצליח להוציאם ממש כמין קליעה, וחכמת הבוטאניקה תכריע לשייכו לעבותים. וכמובן שנתונים אלה אינם שייכים בתפילין, ובכל מקום יש את מכלול השיקולים שלו. אך מצב שהחוקר מתאר את החפץ [ולדעת הברוך שאמר- את התפירה] כ"מרובע" ולא כ"בערך מרובע", מסברא הוא כשר.
ולכאורה יש ראיה גדולה לדבר שהרי הראשונים מדברים על הגשר של הגאונים דהיינו רצועה שהיו נוהגים לתפור על התפילין של יד לרוחבם מצד לצד מצפון לדרום , יש שפירשו דהיינו הלכתא דתיתורא דתפילין ויש שפירשו דהיינו הלכתא דמעברתא דתפילין ויש שפירשו שעושים זאת לחיזוק בעלמא, ויש מהם שכתבו להחמיר מספק לעשות גשר זה, ויש שכתבו שאף אם אי"ז חיוב מכל מקום אין בזה פסול דבית חיצון שאינו רואה את האויר, ושפיר דמי לעשות רצועה זו. ואף אחד לא הרעיש על זה שחובה להכריע נידון זה כבר בייצור האימום של תפילין, שאם ביצור התפילין השתמשו באימום שארכו כרחבו, ויעשה עליו את הגשר של הגאונים, הרי הוא פוסל את התפילין, משום שע"י תוספת הגשר יהיה קו הצפון-דרום של התפילין עצמם רחב מקו המזרח-מערב, ולא חשיבי מרובעות. ואם ביצור התפילין השתמשו באימום שקו המזרח-מערב שלו רחב קצת מקו הצפון-דרום כדי שהגשר יאזן את המידות, אזי אם לא יעשה עליו את הגשר של הגאונים התפילין יהיו פסולות, משום שקו המזרח-מערב של התפילין עצמם יהיה רחב קצת מקו הצפון-דרום, ולא חשיבי מרובעות. והטעם שלא הרעישו על זה הוא משום דסבירא להו שריבוע שעשו לו גשר באחד מכיווניו עדיין לא נפיק מכלל ריבוע, למרות שבמדידה יימצא שצד הגשר רחב יותר. והיחיד שאולי נכנס לייעץ בנושא זה הוא התיקון תפילין (בעמוד נ"ט) ברמז וללא רעש כלל. עיין שם. [נ.ב. יתכן שמבואר שם שגם בתפילין של ראש מי שיעשה את האימום ארכו כרחבו ממש וכפשטות הדרכת גדולי הראשונים, לא יצאו לו תפילין מרובעות לגמרי, משום שצד הדרום- צפון צריך יותר רוחב, ואם אכן זה מה שכתוב שם, אם כן מבואר מדברי גדולי הראשונים שסתמו ארכו כרחבו, שהדיוק הרב אינו מעכב.]
ומה שבכל זאת גרם לאיזה מחברים לדון אם צריך שהתפילין יהיו מרובעות גם על פי מדידה, נראה דלישנא דרבא קשיא להו, מאי אריא דקאמר "באלכסונן", לימא "ארכן כרחבן", וסבורים הם שהתשובה היא שהוא השתמש בתופעה שאינה ניכרת לעין אלא לכלי המדידה, דהיינו דכל דאמתא בריבועא כו', כדי לרמוז שצריך שיהיה מרובע על פי כלי מדידה.
אם כי עדיין קשה מנא ליה לרבא הא, האם היתה לו מסורת מיוחדת מסיני על כך שלא נאמרה בברייתא, וכן מדוע לא אמר "בדיוק" במקום "באלכסונן".
ותשובת הראשונים לקושיא זו [מדוע אמר "באלכסונן" ולא "ארכן כרחבן"] להרמב"ם אתא לאפוקי מקבילית שהיא אמנם ארכה כרחבה אך אין זויותיה שוות, וז"ל- שיהיו מרובעות, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות. כלומר שיהיו מרובעות לאפוקי מלבן, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות של 90˚- לאפוקי מקבילית. וק"ל.
וראשונים אחרים שלא הזכירו מקבילית, אלא פירשו בסתם שאלכסונן בא לאפוקי אריך וקטין, יש לפרש דהא דלא קאמר בהדיא "בתפרן וארכן כרחבן", הוא לשם קיצור וחרוז, "בתפרן ובאלכסונן". אך מכל מקום חובת כלי מדידה לא נזכרה לכולי עלמא.
ויש שהביאו ראיה שצריך לעשות את הריבוע מדויק על פי מדידה מאמרינן בבכורות י"ז ב' תא שמע ממדת כלים ממדת מזבח שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה. ולגוף דברי הגמרא שם יש לפרש דאף שאין מתאים ליתן דין מיוחד למצב מצומצם, כגון ביצאו שני ראשיהן כאחת, כי לעולם לא נוכל להצביע על מקרה מסוים ולומר כי הוא זה המקרה שעליו התורה נתנה דין זה, דלעולם נסתפק אולי כאן זה חורג, מכל מקום כן מתאים ליתן דין עם שיעור והוא יהיה גמיש לפי דעתו של רואה, והוא יצטרך להשתדל כיכלתו לעשות כהשיעור המדויק, דאטו משום שהאדם אינו מלאך גם אי אפשר לחייבו לעשות מעשה אדם.
ויש שלמדו מכך גם לענין ריבוע המזבח וריבוע התפילין שהאדם צריך להשתדל כיכלתו על פי כלי מדידה וכו' לעשות ריבוע מדויק, ולא סגי במה שלמראית עין הוא מרובע. אך זו ראיה בטעות, דשיעורים האמורים בכלי המקדש מפטירינן בהו "לא פחות ולא יותר" (-הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל) לפיכך בעינן למיטרח בהו כולי האי. אך שם "מרובע" בתורה אין שום מקור לומר שהוא חל רק על תכלית המרובע, דבפשוטו כל מה שלמראית עין נראה מרובע מיקרי מרובע עד שיאמר לך הכתוב להדיא לא כך.
ויש שהביאו ראיה לחומרא מהתיקון תפילין והברוך שאמר שכתבו שבעת יצירת התפילין יסמן עיגול ע"י מחוגה ואחר כך יסמן ריבועא מגו עיגולא, אלמא צריך כלי מדידה. אך אין זה ראיה כלל, דאנא נמי קאמינא לשאוף לעשות מרובע גמור, משום הידור ונוי ומשום דעי"ז בפועל ייצא על כל פנים מרובע כשר, אך אם ישאף לעשות רק מרובע כשר, ייצא לו בפועל אריך וקטין, מפני החוסר שליטה על החומר וריבוי התזוזות המתהוות.
לפי דרך תלמודינו שאל משה רבינו ע"ה אם יש דין בצורת התפילין, שיהיו מרובעות מלבן או עגולות, והשיבוהו דבעינן תפילין מרובעות, ובכלל מרובעות הוא כל מה שנקרא בלשה"ק מרובע, אף אם על פי מדידות אינו בתכלית הריבוע.
ובכל שם שבתורה יש לחקור מה הגבול של השם, אך לא בהכרח שגבול השם ממוקם בקוטב הקיצוני ביותר, דוגמא לדבר, אטו כשכתוב בתורה "שער לבן" הכוונה שיהיה בתכלית הלבנונית, לא היא, אלא כל מראה לובן מיקרי לבן (נגעים פ"ד מ"א), ואטו כשכתוב בתורה "מלחם הארץ" הכוונה למאכל המתאים ביותר לקביעות סעודה, לא היא, אלא גם טרוקנין חייבין בחלה (ברכות ל"ז ב'), וכן "רשות היחיד" אטו בעינן דווקא ד' מחיצות ותקרה, וכן כל כיוצא בזה. ומינה נלמד ללשון מרובע שאין גבולו ממוקם בקוטב הקיצוני ביותר.
וככל השמות שבתורה גם כאן יש מצבים גבוליים שאפשר לדון עליהם ולהתווכח, כגון מצב שהחוקר מתאר את החפץ [ולדעת הברוך שאמר- את התפירה] כ"בערך מרובע", ולחידודי בעלמא נזכיר כאן את מחלוקת האמוראים (סוכה ל"ב ב') על הדס שהחוקר מתאר אותו שעליו בנויים קומות קומות שבכל קומה יש תרי וחד, דיש אמוראים דסבירא להו שפסול, כי אינו עבות, ויש אמוראים דסבירא להו שכשר, משום שמבחינה בוטאנית חזינן שכוונת הצמח להוציא ג' עלים בכל קומה, שהרי ההפלגה בין קומה לקומה היא יותר גדולה מההפלגה בין התרי לחד, אך מחמת חולשת כוחו לא הצליח להוציאם ממש כמין קליעה, וחכמת הבוטאניקה תכריע לשייכו לעבותים. וכמובן שנתונים אלה אינם שייכים בתפילין, ובכל מקום יש את מכלול השיקולים שלו. אך מצב שהחוקר מתאר את החפץ [ולדעת הברוך שאמר- את התפירה] כ"מרובע" ולא כ"בערך מרובע", מסברא הוא כשר.
ולכאורה יש ראיה גדולה לדבר שהרי הראשונים מדברים על הגשר של הגאונים דהיינו רצועה שהיו נוהגים לתפור על התפילין של יד לרוחבם מצד לצד מצפון לדרום , יש שפירשו דהיינו הלכתא דתיתורא דתפילין ויש שפירשו דהיינו הלכתא דמעברתא דתפילין ויש שפירשו שעושים זאת לחיזוק בעלמא, ויש מהם שכתבו להחמיר מספק לעשות גשר זה, ויש שכתבו שאף אם אי"ז חיוב מכל מקום אין בזה פסול דבית חיצון שאינו רואה את האויר, ושפיר דמי לעשות רצועה זו. ואף אחד לא הרעיש על זה שחובה להכריע נידון זה כבר בייצור האימום של תפילין, שאם ביצור התפילין השתמשו באימום שארכו כרחבו, ויעשה עליו את הגשר של הגאונים, הרי הוא פוסל את התפילין, משום שע"י תוספת הגשר יהיה קו הצפון-דרום של התפילין עצמם רחב מקו המזרח-מערב, ולא חשיבי מרובעות. ואם ביצור התפילין השתמשו באימום שקו המזרח-מערב שלו רחב קצת מקו הצפון-דרום כדי שהגשר יאזן את המידות, אזי אם לא יעשה עליו את הגשר של הגאונים התפילין יהיו פסולות, משום שקו המזרח-מערב של התפילין עצמם יהיה רחב קצת מקו הצפון-דרום, ולא חשיבי מרובעות. והטעם שלא הרעישו על זה הוא משום דסבירא להו שריבוע שעשו לו גשר באחד מכיווניו עדיין לא נפיק מכלל ריבוע, למרות שבמדידה יימצא שצד הגשר רחב יותר. והיחיד שאולי נכנס לייעץ בנושא זה הוא התיקון תפילין (בעמוד נ"ט) ברמז וללא רעש כלל. עיין שם. [נ.ב. יתכן שמבואר שם שגם בתפילין של ראש מי שיעשה את האימום ארכו כרחבו ממש וכפשטות הדרכת גדולי הראשונים, לא יצאו לו תפילין מרובעות לגמרי, משום שצד הדרום- צפון צריך יותר רוחב, ואם אכן זה מה שכתוב שם, אם כן מבואר מדברי גדולי הראשונים שסתמו ארכו כרחבו, שהדיוק הרב אינו מעכב.]
ומה שבכל זאת גרם לאיזה מחברים לדון אם צריך שהתפילין יהיו מרובעות גם על פי מדידה, נראה דלישנא דרבא קשיא להו, מאי אריא דקאמר "באלכסונן", לימא "ארכן כרחבן", וסבורים הם שהתשובה היא שהוא השתמש בתופעה שאינה ניכרת לעין אלא לכלי המדידה, דהיינו דכל דאמתא בריבועא כו', כדי לרמוז שצריך שיהיה מרובע על פי כלי מדידה.
אם כי עדיין קשה מנא ליה לרבא הא, האם היתה לו מסורת מיוחדת מסיני על כך שלא נאמרה בברייתא, וכן מדוע לא אמר "בדיוק" במקום "באלכסונן".
ותשובת הראשונים לקושיא זו [מדוע אמר "באלכסונן" ולא "ארכן כרחבן"] להרמב"ם אתא לאפוקי מקבילית שהיא אמנם ארכה כרחבה אך אין זויותיה שוות, וז"ל- שיהיו מרובעות, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות. כלומר שיהיו מרובעות לאפוקי מלבן, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות של 90˚- לאפוקי מקבילית. וק"ל.
וראשונים אחרים שלא הזכירו מקבילית, אלא פירשו בסתם שאלכסונן בא לאפוקי אריך וקטין, יש לפרש דהא דלא קאמר בהדיא "בתפרן וארכן כרחבן", הוא לשם קיצור וחרוז, "בתפרן ובאלכסונן". אך מכל מקום חובת כלי מדידה לא נזכרה לכולי עלמא.
ויש שהביאו ראיה שצריך לעשות את הריבוע מדויק על פי מדידה מאמרינן בבכורות י"ז ב' תא שמע ממדת כלים ממדת מזבח שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה. ולגוף דברי הגמרא שם יש לפרש דאף שאין מתאים ליתן דין מיוחד למצב מצומצם, כגון ביצאו שני ראשיהן כאחת, כי לעולם לא נוכל להצביע על מקרה מסוים ולומר כי הוא זה המקרה שעליו התורה נתנה דין זה, דלעולם נסתפק אולי כאן זה חורג, מכל מקום כן מתאים ליתן דין עם שיעור והוא יהיה גמיש לפי דעתו של רואה, והוא יצטרך להשתדל כיכלתו לעשות כהשיעור המדויק, דאטו משום שהאדם אינו מלאך גם אי אפשר לחייבו לעשות מעשה אדם.
ויש שלמדו מכך גם לענין ריבוע המזבח וריבוע התפילין שהאדם צריך להשתדל כיכלתו על פי כלי מדידה וכו' לעשות ריבוע מדויק, ולא סגי במה שלמראית עין הוא מרובע. אך זו ראיה בטעות, דשיעורים האמורים בכלי המקדש מפטירינן בהו "לא פחות ולא יותר" (-הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל) לפיכך בעינן למיטרח בהו כולי האי. אך שם "מרובע" בתורה אין שום מקור לומר שהוא חל רק על תכלית המרובע, דבפשוטו כל מה שלמראית עין נראה מרובע מיקרי מרובע עד שיאמר לך הכתוב להדיא לא כך.
ויש שהביאו ראיה לחומרא מהתיקון תפילין והברוך שאמר שכתבו שבעת יצירת התפילין יסמן עיגול ע"י מחוגה ואחר כך יסמן ריבועא מגו עיגולא, אלמא צריך כלי מדידה. אך אין זה ראיה כלל, דאנא נמי קאמינא לשאוף לעשות מרובע גמור, משום הידור ונוי ומשום דעי"ז בפועל ייצא על כל פנים מרובע כשר, אך אם ישאף לעשות רק מרובע כשר, ייצא לו בפועל אריך וקטין, מפני החוסר שליטה על החומר וריבוי התזוזות המתהוות.
ו. שקע או בליטה האם מקלקלין את הריבוע
יש לעיין אם בליטות שבולטות מן הריבוע כמו מרפסת מקלקלות לו שם ריבוע, והנה אמרינן בזבחים ס"ב ב' אמר רב יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא משום שנאמר סביב ומובדלין מן המזבח מלא נימא משום שנאמר סביב ורבי אבהו אמר רבוע, ושמעינן מיהא על כל פנים לדעת רבי אבהו דריבוע שיוצאים ממנו זיזין אפילו על פני מיעוטו זה מקלקל שם ריבוע, וממילא יש ללמוד מזה גם לתפילין שקיבלנו בהם לשון מרובעות, שאם יוצא מהם זיז הרי הם פסולות. ואפשר דאף רב יהודה מודה בזה, ול"ע.
ברם המשך הגמרא שם מעורר להסתפק דאפילו לרבי אבהו לשון רבוע לבד אינו שולל בעל זיזין, ורק היכא דכתיב "רבוע" ו"סביב" מפקינן בעל זיזין. וז"ל הגמרא שם- ואיצטריך למכתב סביב ואיצטריך למכתב רבוע דאי כתב רחמנא סביב הוה אמינא דעגיל מעגל כתב רחמנא רבוע, ואי כתב רחמנא רבוע הוה אמינא דאריך וקטין כתב רחמנא סביב. והנה דברי הגמרא מוקשים לן מאד, היאך סלקא דעתיה לפרש רבוע דאריך וקטין, הרי רבוע נזכר בתורה רק על כלים שארכן כרחבן (דהיינו המזבחות והחושן) ולא על כלים מלבניים (דהיינו הארון והשלחן), וכיון דכתיב רבוע יהיה "המזבח" יש לנו ללמוד שארכו כרחבו מעכב. עוד צריך ביאור כיצד לשון "סביב" שולל אריך וקטין, אטו על דבר מלבני לא שייך לומר סביב, והכתיב כל עמודי החצר סביב מחושקים כסף, וכהנה רבות.
ואולי צריך לדחוק שאין נידון הגמרא על עיקר צורת המזבח, אלא על איסור הצמדת הכבש למזבח, והוא דבר הלמד מענינו, וקאמר דשני הדרשות של "סביב" ו"רבוע" נצרכים כדי להסיק שאסור להצמיד את הכבש למזבח ואכמ"ל, ולפי זה בתפילין שנזכר רק לשון ריבוע ולא נזכר לשון סביב יתכן שאם יהיו מחוברים לקציצה זיזים זה לא יפריע לריבוע. וצ"ע.
ברם המשך הגמרא שם מעורר להסתפק דאפילו לרבי אבהו לשון רבוע לבד אינו שולל בעל זיזין, ורק היכא דכתיב "רבוע" ו"סביב" מפקינן בעל זיזין. וז"ל הגמרא שם- ואיצטריך למכתב סביב ואיצטריך למכתב רבוע דאי כתב רחמנא סביב הוה אמינא דעגיל מעגל כתב רחמנא רבוע, ואי כתב רחמנא רבוע הוה אמינא דאריך וקטין כתב רחמנא סביב. והנה דברי הגמרא מוקשים לן מאד, היאך סלקא דעתיה לפרש רבוע דאריך וקטין, הרי רבוע נזכר בתורה רק על כלים שארכן כרחבן (דהיינו המזבחות והחושן) ולא על כלים מלבניים (דהיינו הארון והשלחן), וכיון דכתיב רבוע יהיה "המזבח" יש לנו ללמוד שארכו כרחבו מעכב. עוד צריך ביאור כיצד לשון "סביב" שולל אריך וקטין, אטו על דבר מלבני לא שייך לומר סביב, והכתיב כל עמודי החצר סביב מחושקים כסף, וכהנה רבות.
ואולי צריך לדחוק שאין נידון הגמרא על עיקר צורת המזבח, אלא על איסור הצמדת הכבש למזבח, והוא דבר הלמד מענינו, וקאמר דשני הדרשות של "סביב" ו"רבוע" נצרכים כדי להסיק שאסור להצמיד את הכבש למזבח ואכמ"ל, ולפי זה בתפילין שנזכר רק לשון ריבוע ולא נזכר לשון סביב יתכן שאם יהיו מחוברים לקציצה זיזים זה לא יפריע לריבוע. וצ"ע.
ז. בענין שקע או בליטה כל שהיא
הביאור הלכה מביא את דברי התוספות ששקע במזבח מקלקל שם ריבוע ולומד מזה לתפילין, אך דברי התוס' אינם מוסכמים, וגם להתוס' יתכן שזה דין מיוחד בקדשים.
הביאור הלכה מביא את דברי התוספות ששקע במזבח מקלקל שם ריבוע ולומד מזה לתפילין, אך דברי התוס' אינם מוסכמים, וגם להתוס' יתכן שזה דין מיוחד בקדשים.
הנה קיימא לן שאבנים שיש בהם פגם כחגירת צפורן אפילו מאליהם, או שנגע בהם ברזל אף אם לא נפגמו כלל, פסולים למזבח, אלא בעינן אבנים חלקות לגמרי ושלא נגע בהם ברזל, עיין מדות פ"ג מ"ד ועבודה זרה נ"ב ב' וזבחים נ"ד ב' ושאר דוכתי ומדרשי הלכה. ושיעור הפגימה הפוסלת מבואר בחולין י"ח א' שהיא כחגירת צפורן, ופסול זה אינו ענין לריבוע המזבח כלל, שהרי אפילו אם האבן בלועה ביציקה של הסיד והיציקה חלקה ומושלמת עובר איסור, ומקור האיסור מוסכם על כל הראשונים דהוא מדכתיב אבנים שלמות תבנה את מזבח ד' אלקיך.
מיהו אם כל המזבח בנוי מאבנים כשרות ויש בו אבן אחת או שתים פגומות, אין המזבח נפסל, עיין מדות שם ומדרשי הלכה יתרו. ומשמע במכילתא שם דאף בעוד האבנים הפסולות מחוברות עדיין שאר המזבח כשר להקרבה, [והיינו כשאין בפסול כזית או טפח.] וכן כתב מו"ז זללה"ה בזבחים נ"ט א'.
ומאידך גיסא נזכר בחז"ל בכמה מקומות כדבר ידוע שיש מצב שמזבח שנפגם פסול, עיין זבחים נ"ט א' אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים, ועיין עוד שם בהמשך הפרק ובמנחות ה' ב' ובסוכה מ"ח ב' ועוד. ובשיעור הפגימה נחלקו בחולין י"ח א' כמה הוא, ר' שמעון בן יוחאי אומר טפח רבי אליעזר בן יעקב אומר כזית. אך אפילו בשיעור כזה צריך ביאור מדוע מזבח שנפגם פסול, אי משום דחסר ליה, הרי אמרו (זבחים ס"ב א') מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. ופשטא דמילתא דיגיד עליו רעו, דכמו שפגימא באבנא ענינה הוא מום, כך גם פגימא בסידא ענינה הוא מום, (וכשזה קרה ביום טוב ולא היה אפשר לתקן, הביאו בול של מלח וסתמוהו שלא יראה מזבח פגום, סוכה מ"ח ב', ושפיר יש לומר שזה גם הטעם שהתורה פסלתו.) אך במקור הפסול של מום כזה במזבח נאמרו כמה דרכים בראשונים ז"ל.
א. רש"י בחולין שם כתב- מזבח שנפגם פסול כדילפינן בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו' וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר והאי עליו בשבילו הוא כלומר כשהוא בחזקתו. (הובאו דבריו ברמב"ן וריטב"א ובפירוש רבינו שמואל על התורת כהנים וביחוסי תנאים ואמוראים) וכמובן דהאי דרשא ליתה בתפילין. והנה מפירש"י ז"ל משמע לכאורה דמעיקרא הוה סבירא לן שמזבח פגום כשר ונתחדש שם בסוגיא חומרא בהלכות מזבח, שפסול.
מיהו כבר הביא הרשב"א (חולין י"ח א') שהתוס' שלפניו העירו דבפשוטו גדרי פסול מזבח שנפגם היו ידועים לפני סוגיא דהתם, ונתחדש שם בסוגיא רק שכשאין מזבח כשר אזי כל הקרבנות שבדרך למזבח נפסלים מכאן ולעולם, אך כדי שיהיה נפקותא בזה צריך לדבר על פסול קטן שתיכף מתקנין אותו, לכך נקט שם מזבח שנפגם ולא מזבח שנהרס, דמזבח שנהרס בלאו הכי כל הזבחים ששם איזקון להו עד שיחזור ויבנה במהרה.
ב. ובתוספות סוכה מ"ט א' פירשו דטעם הפסול לנפגם בסידא מדבעינן מרובע, וכיון שנפגם אינו מרובע, ופירוש זה הובא גם ברשב"א חולין י"ח א' והוא מסייע פירוש זה, וכמו כן רצה רבינו תם (חולין פ"ג ב') לפרש את פסול ביטול עפר של כיסוי הדם למזבח, דהוא משום קלקול הריבוע, אך שם התוספות (ד"ה קא מוסיף) דחו דבריו מכח הגמרא שם.
ג. ואולי מקור הדין שחסרון טפח פוסל הוא מדדרשינן בתורת כהנים המזבח סביב בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח הא אם ניטלה קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה. ואף דלשון התנא הוא "נטלה קרנו" מכל מקום הא דקרן מעכבת מקרנות המזבח נפקא (עיין זבחים ס"ב א'), אלא ע"כ כוונת התנא לנפגמה קרנו, והיינו שנפגם ממנה כזית או טפח, שו"ר שכן פירש שם במיוחס לר"ש משנץ, והוא הדין לשאר מקומות שבמזבח. [וקרנו הוא אורחא דמילתא וצ"ב.] וגם זה לא שייך בתפילין.
ד. ומצאנו בראשונים עוד כמה לשונות למקור הפסול בנפגם הסיד טפח, זה קלי ואנוהו (עיין יראים ולדידיה הוא בחריגת צפורן משום שהסיד נראה לרבים משא"כ אבן שהיא טמונה ביציקה). גמרא גמירי לה (עיין ריטב"א) מסרו הכתוב לחכמים (עיין ריטב"א) מדרבנן (עיין רמב"ן). וכל הלשונות האלה אינם חלים על תפילין עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש.
בדברי הרמב"ם לא נתפרש מה החסרון במזבח שנפגם טפח, וכמובן פשטות קריאת הרמב"ם שהוא מכלל המומים הפוסלים במזבח ולא חסרון בריבוע, אך אין לזה משמעות יתירה בדברי הרמב"ם. (נ.ב. הערוך השלחן רוצה לומר דלהרמב"ם פסול פגם בסיד הוא מדרבנן, ולכן הרמב"ם פסק כדברי המיקל שהשיעור הפוסל הוא טפח.)
לסיכום- הראשונים שלא ראו בפגם במזבח חסרון של ריבוע, הלא הם- רש"י רמב"ן ריטב"א והמפרש על התורת כהנים ויחוסי תנאים ואמוראים, וגם לדעת היראים אין מקור לזה. והראשונים שפירשו בפגם במזבח חסרון של ריבוע הלא הם-תוס' וגם דברי הרשב"א מצדדים כן, ודבר זה הובא בבה"ל ד"ה נתקלקל כדבר פשוט ומוסכם.
והרשב"א סייע את דעת התוספות מדתניא (סוכה מ"ח ב' זבחים ס"ב א') אותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו ולא מפני שכשר לעבודה אלא שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול, מכלל דפסול פגימה משום דאינו מרובע. מיהו בתוספתא (סוכה) וירושלמי (יומא פ"א וסוכה פ"ד) איתא- שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פסול הוא. וליתא שם לתיבת "ריבוע", מכלל דהדגש של הברייתא הוא על תיבת "קרן" וכפשטות הבבלי, וכנראה היה ידוע להם שאם יש מום במזבח הוא פסול, אך איבעיא להו שמא הקרן אינו מעכב ונימא דל מינה את הקרן ויתכשר עכ"פ עיקר המזבח, לכך הוצרכו להביא דקרן מעכבת. אלא שהברייתא שבבבלי ניצלה את ההזדמנות למנות את כל הדברים המעכבים במזבח והזכירה גם ריבוע.
גם הדבר קשה מסברא, ובפרט כשהנידון הוא על חסרון שאינו בזוית אלא באיזה מקום בקיר המזבח, דאם אמנם התורה אמרה שהמזבח יהיה רבוע לאפוקי דעגיל מיעגל וסביב לאפוקי אריך וקטין, אטו אפשר ללמוד מזה שמרובע שחסר בדופנו כזית פסול.
גם יש להעיר שהרי במזבחות שבמשכן היו קבועים טבעות, ואעפ"כ לא נמנעה התורה לקרוא להם רבוע, והיינו משום שלא כל חריגה צדדית מפקיעה שם רבוע. עוד יש להעיר מדאמרינן (זבחים נ"ג ב') דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד, אלמא למרות שבמפלס התחתון יש מעט חריגה מהריבוע, מכל מקום אין זה שולל מהמזבח שם מרובע, כיון שהחריגה היא מועטת ובשאר המפלסים הוא מרובע גמור.
ושמא יש ליישב דעת התוספות דגבי פגימות במזבח אנו מושפעים מהדין של אבנים שלימות ומידיעה שהתורה לא רוצה מזבח בעל מום, ולכן אנו מחמירים בגדרי ריבוע. ולפי זה יתכן דגדרי ריבוע של תפילין יהיו קלים יותר. מיהו עיין בה"ל ד"ה נתקלקל, וצ"ע.
מיהו אם כל המזבח בנוי מאבנים כשרות ויש בו אבן אחת או שתים פגומות, אין המזבח נפסל, עיין מדות שם ומדרשי הלכה יתרו. ומשמע במכילתא שם דאף בעוד האבנים הפסולות מחוברות עדיין שאר המזבח כשר להקרבה, [והיינו כשאין בפסול כזית או טפח.] וכן כתב מו"ז זללה"ה בזבחים נ"ט א'.
ומאידך גיסא נזכר בחז"ל בכמה מקומות כדבר ידוע שיש מצב שמזבח שנפגם פסול, עיין זבחים נ"ט א' אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים, ועיין עוד שם בהמשך הפרק ובמנחות ה' ב' ובסוכה מ"ח ב' ועוד. ובשיעור הפגימה נחלקו בחולין י"ח א' כמה הוא, ר' שמעון בן יוחאי אומר טפח רבי אליעזר בן יעקב אומר כזית. אך אפילו בשיעור כזה צריך ביאור מדוע מזבח שנפגם פסול, אי משום דחסר ליה, הרי אמרו (זבחים ס"ב א') מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. ופשטא דמילתא דיגיד עליו רעו, דכמו שפגימא באבנא ענינה הוא מום, כך גם פגימא בסידא ענינה הוא מום, (וכשזה קרה ביום טוב ולא היה אפשר לתקן, הביאו בול של מלח וסתמוהו שלא יראה מזבח פגום, סוכה מ"ח ב', ושפיר יש לומר שזה גם הטעם שהתורה פסלתו.) אך במקור הפסול של מום כזה במזבח נאמרו כמה דרכים בראשונים ז"ל.
א. רש"י בחולין שם כתב- מזבח שנפגם פסול כדילפינן בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו' וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר והאי עליו בשבילו הוא כלומר כשהוא בחזקתו. (הובאו דבריו ברמב"ן וריטב"א ובפירוש רבינו שמואל על התורת כהנים וביחוסי תנאים ואמוראים) וכמובן דהאי דרשא ליתה בתפילין. והנה מפירש"י ז"ל משמע לכאורה דמעיקרא הוה סבירא לן שמזבח פגום כשר ונתחדש שם בסוגיא חומרא בהלכות מזבח, שפסול.
מיהו כבר הביא הרשב"א (חולין י"ח א') שהתוס' שלפניו העירו דבפשוטו גדרי פסול מזבח שנפגם היו ידועים לפני סוגיא דהתם, ונתחדש שם בסוגיא רק שכשאין מזבח כשר אזי כל הקרבנות שבדרך למזבח נפסלים מכאן ולעולם, אך כדי שיהיה נפקותא בזה צריך לדבר על פסול קטן שתיכף מתקנין אותו, לכך נקט שם מזבח שנפגם ולא מזבח שנהרס, דמזבח שנהרס בלאו הכי כל הזבחים ששם איזקון להו עד שיחזור ויבנה במהרה.
ב. ובתוספות סוכה מ"ט א' פירשו דטעם הפסול לנפגם בסידא מדבעינן מרובע, וכיון שנפגם אינו מרובע, ופירוש זה הובא גם ברשב"א חולין י"ח א' והוא מסייע פירוש זה, וכמו כן רצה רבינו תם (חולין פ"ג ב') לפרש את פסול ביטול עפר של כיסוי הדם למזבח, דהוא משום קלקול הריבוע, אך שם התוספות (ד"ה קא מוסיף) דחו דבריו מכח הגמרא שם.
ג. ואולי מקור הדין שחסרון טפח פוסל הוא מדדרשינן בתורת כהנים המזבח סביב בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח הא אם ניטלה קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה. ואף דלשון התנא הוא "נטלה קרנו" מכל מקום הא דקרן מעכבת מקרנות המזבח נפקא (עיין זבחים ס"ב א'), אלא ע"כ כוונת התנא לנפגמה קרנו, והיינו שנפגם ממנה כזית או טפח, שו"ר שכן פירש שם במיוחס לר"ש משנץ, והוא הדין לשאר מקומות שבמזבח. [וקרנו הוא אורחא דמילתא וצ"ב.] וגם זה לא שייך בתפילין.
ד. ומצאנו בראשונים עוד כמה לשונות למקור הפסול בנפגם הסיד טפח, זה קלי ואנוהו (עיין יראים ולדידיה הוא בחריגת צפורן משום שהסיד נראה לרבים משא"כ אבן שהיא טמונה ביציקה). גמרא גמירי לה (עיין ריטב"א) מסרו הכתוב לחכמים (עיין ריטב"א) מדרבנן (עיין רמב"ן). וכל הלשונות האלה אינם חלים על תפילין עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש.
בדברי הרמב"ם לא נתפרש מה החסרון במזבח שנפגם טפח, וכמובן פשטות קריאת הרמב"ם שהוא מכלל המומים הפוסלים במזבח ולא חסרון בריבוע, אך אין לזה משמעות יתירה בדברי הרמב"ם. (נ.ב. הערוך השלחן רוצה לומר דלהרמב"ם פסול פגם בסיד הוא מדרבנן, ולכן הרמב"ם פסק כדברי המיקל שהשיעור הפוסל הוא טפח.)
לסיכום- הראשונים שלא ראו בפגם במזבח חסרון של ריבוע, הלא הם- רש"י רמב"ן ריטב"א והמפרש על התורת כהנים ויחוסי תנאים ואמוראים, וגם לדעת היראים אין מקור לזה. והראשונים שפירשו בפגם במזבח חסרון של ריבוע הלא הם-תוס' וגם דברי הרשב"א מצדדים כן, ודבר זה הובא בבה"ל ד"ה נתקלקל כדבר פשוט ומוסכם.
והרשב"א סייע את דעת התוספות מדתניא (סוכה מ"ח ב' זבחים ס"ב א') אותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו ולא מפני שכשר לעבודה אלא שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול, מכלל דפסול פגימה משום דאינו מרובע. מיהו בתוספתא (סוכה) וירושלמי (יומא פ"א וסוכה פ"ד) איתא- שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פסול הוא. וליתא שם לתיבת "ריבוע", מכלל דהדגש של הברייתא הוא על תיבת "קרן" וכפשטות הבבלי, וכנראה היה ידוע להם שאם יש מום במזבח הוא פסול, אך איבעיא להו שמא הקרן אינו מעכב ונימא דל מינה את הקרן ויתכשר עכ"פ עיקר המזבח, לכך הוצרכו להביא דקרן מעכבת. אלא שהברייתא שבבבלי ניצלה את ההזדמנות למנות את כל הדברים המעכבים במזבח והזכירה גם ריבוע.
גם הדבר קשה מסברא, ובפרט כשהנידון הוא על חסרון שאינו בזוית אלא באיזה מקום בקיר המזבח, דאם אמנם התורה אמרה שהמזבח יהיה רבוע לאפוקי דעגיל מיעגל וסביב לאפוקי אריך וקטין, אטו אפשר ללמוד מזה שמרובע שחסר בדופנו כזית פסול.
גם יש להעיר שהרי במזבחות שבמשכן היו קבועים טבעות, ואעפ"כ לא נמנעה התורה לקרוא להם רבוע, והיינו משום שלא כל חריגה צדדית מפקיעה שם רבוע. עוד יש להעיר מדאמרינן (זבחים נ"ג ב') דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד, אלמא למרות שבמפלס התחתון יש מעט חריגה מהריבוע, מכל מקום אין זה שולל מהמזבח שם מרובע, כיון שהחריגה היא מועטת ובשאר המפלסים הוא מרובע גמור.
ושמא יש ליישב דעת התוספות דגבי פגימות במזבח אנו מושפעים מהדין של אבנים שלימות ומידיעה שהתורה לא רוצה מזבח בעל מום, ולכן אנו מחמירים בגדרי ריבוע. ולפי זה יתכן דגדרי ריבוע של תפילין יהיו קלים יותר. מיהו עיין בה"ל ד"ה נתקלקל, וצ"ע.