בס"ד
הערות על שיעור שנמסר בבית הכנסת היזדים במוצאי שבת קודש פרשת וירא תשפ"ו
סוף זמן תפילת מנחה לדעת מרן הגרב"צ זצוק"ל
תקף בשיעורו את רבן של כל בני התורה מרנא ורבנא הגרב"צ אבא שאול זצוקללה"ה, היאך מתיר להתפלל מנחה עד עשרים וחמש דקות מהשקיעה נגד כל האחרונים, והוסיף שאם היה מתיר רק בדיעבד היה מחריש, אבל מתיר זאת לכתחילה, והיאך מתיר כן נגד כל האחרונים. ואמר שאין לענות אמן אחר תפילה כזו, דבר ראשון לא בטוח שחכם בן ציון אמר את זה, וגם אם אמר, זה נגד האחרונים.
והנה פתחתי את האור לציון ולא מצאתי לא מיניה ולא מקצתיה, וז"ל שו"ת אור לציון חלק ב פרק טו - הלכות מנחה וערבית אות ד. שאלה. עד איזו שעה אפשר להתפלל תפילת מנחה. תשובה. לכתחילה יש להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה, ובדיעבד אפשר להתפלל עד שלוש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה. ואם אין הציבור מתפללים אלא לאחר השקיעה, לא יתפלל ביחידות לפני השקיעה, אלא ימתין לציבור ויתפלל עמהם, ואם נתאחר על ידי אונס להתפלל עד לאחר שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה, יכול עדיין להתפלל, ויתנה ויאמר, אם עתה עדיין יום, הריני מתפלל לשם מנחה, ואם עתה לילה, הריני מתפלל לשם ערבית, ויתפלל תפילה שניה, ויתנה בה גם כן ויאמר, אם עלתה לי התפילה הקודמת למנחה, הריני מתפלל עתה לשם ערבית, ואם התפילה הקודמת עלתה לי לערבית, הריני מתפלל תפילה זו לשם תשלומין לתפילת מנחה, ואין עושים תנאי זה במנחה של ערב שבת ושל מוצאי שבת.
ובשו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן כ כתב וז"ל, וגדולה מזו נלע"ד, דבדיעבד אפשר להתפלל מנחה עד כעשרים וחמש דקות אחר השקיעה, על פי מה שביארנו (שם סי' י') שיש להסתפק בזמנינו אימתי הוא זמן ביה"ש (דר' יהודה), אם מתחיל מן השקיעה הנראית לעינינו (כאן בא"י) ונמשך עד 13 וחצי דקות אחרי כן, או שמתחיל כ - 12 - 14 דקות אחר השקיעה שלנו, ונמשך עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי כן, (דהיינו בסך הכל כ - 28 - 25 דקות אחר השקיעה שלנו, תלוי באורך היום בקיץ ובחורף), שהוא זמן צאת הכוכבים הנראה לעינינו, ונמצא לפי זה דעד עשרים וחמש דקות בערך מן השקיעה יש להסתפק שמא עדיין יום הוא לר' יוסי, ולכן בדיעבד יוכל עדיין להתפלל מנחה, ומיהו בכה"ג יעשה תנאי ויאמר, אם עדיין יום עתה הרי אני מתפלל לשם מנחה, ואם לילה עתה הרי אני מתפלל לשם ערבית, ואח"כ יתפלל תפילה שניה, ויעשה ג"כ תנאי ויאמר, אם עלתה לו התפילה הקודמת למנחה הריני מתפלל עתה לשם ערבית, ואם התפילה הקודמת עלתה לי לערבית, הריני מתפלל תשלומין לתפילת מנחה.
והעולה מדברי האור לציון בח"א התיר להתפלל מנחה לאחר 25 דק' מהשקיעה בתנאי שאולי זה ערבית, ורק בדיעבד. ודבר זה נכתב באור לציון ח"א שגם לשיטתו נכתב ע"י מרן זצוק"ל, ובח"ב כלל לא הוזכר דבר זה.
ואם כן, איך הוא אומר א. 'אם חכם בן ציון אמר כן', והלא כתב כן במפורש בספרו, ואולי אף אנו נאמר על דברי הילקוט יוסף, אם הרב יצחק יוסף אמר כן? ב. אמר שלא עונים אמן על כזו תפילה, וכי היאך אפשר לענות אמן על שמו"ע דלחש (דעת הילק"י שלא עונים). ג. גם אי נימא שיענה אמן על שמו"ע דלחש, למה לא יענה על תפילה שהתנו שמא מנחה שמא ערבית. ד. מקשה שדבריו נגד האחרונים (גם אי נימא הכי, ולא בדקתי), מה הבעיה לעשות תנאי ולהחמיר שמא עוד לא היה שקיעה, ומה שייך צעקתו 'סב"ל', כאמור שאין כאן שום סרך איסור כלל כי אם חומרא ראויה. ה. זעק איך מרן זצוק"ל (ועם כל מה שאומר כל הזמן שמכבד את חכם בן ציון, כמובן שלא אמר עליו 'מרן', כי מרן יש רק שלשה, השו"ע, האבא והבן) התיר כן לכתחילה, בעוד שמרן זצוק"ל כותב במפורש שזה רק בדיעבד ובאונס. והדברים תמוהים.
ואגב יש להעיר בדברי המשיג שאמר שזה נגד כל האחרונים שאמרו עד י"ג וחצי דקות, לא התבונן ולא דק, דזה דבר שגם מרן זצוק"ל מסכים לו, אלא שכתב דיש לדון ממתי אנו מונים את השקיעה בא"י.
וביאר דבר זה בהרחבה (ח"א) בחיו"ד סי' י', לגבי מילה דהמנהג הינו שהנולד בביה"ש דער"ש, עד 27 דק' לא מלים אותו בשבת אלא ביום ראשון, וביאר הטעם:
אולם המנהג דלא כחדא מהני שיטתי, אלא מהשקיעה עד עשרים ושבע דקות חשיב ספק וימול לתשיעי ולעשירי, ואחר עשרים ושבע דקות הוי לילה ודאי, ונלע"ד ליישב המנהג, משום דלא חיישינן לר"ת, כיון שהגאונים לא סברי כוותיה, ונראה שכן היא גם דעת הרמב"ם, שהרי כתב בהל' שבת (פ"ה ה"ד) וז"ל: משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום וכו', והעושה מלאכה בין השמשות בע"ש ובמוצ"ש בשוגג חייב חטאת וכו', וכוכבים אלו לא גדולים הנראים ביום וכו', אלא בינונים, ומשיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים הרי זה לילה ודאי, עכ"ל. מבואר בדבריו, דמשיצאו ג' כוכבים בינונים הרי זה לילה ודאי, ומותר בעשיית מלאכה במוצ"ש, ואי הוה ס"ל כר"ת (שיציאת ג' כוכבים בינונים הוא אחר ארבע מילין מהשקיעה), הוה ליה לפרושי ולמימר דימתין עד שיעור ארבע מילין, שהרי אפשר לטעות בדבריו ולומר דג' כוכבים דקאמר היינו כשיטת הגאונים (דהיינו שלש עשרה וחצי דקות מהשקיעה), ואיכא בזה תקלה גדולה, אלא ודאי לא ס"ל כר"ת, ועוד, דאף מי שנוהג כר"ת היינו דווקא לחומרא ולא לקולא, לפיכך אם נולד תוך שלש עשרה וחצי דקות, אין לומר כסברא ראשונה ולצרף שיטת ר"ת להחשיבו כנולד ביום, ולהקל במי שנולד במוצ"ש למולו בשבת, אלא ימול ביום ראשון מספק.
וגם אין לומר כסברא השניה, שאם נולד אחר שלש עשרה וחצי דקות הוי לילה ודאי, ולהקל במי שנולד בע"ש אחר שלש עשרה וחצי דקות למולו בשבת, אלא ימול ביום ראשון מספק, והטעם משום דעד עשרים ושבע דקות לשקיעה הנראית לעינינו (כאן בא"י), איכא לאיסתפוקי בביה"ש, דהרי אנו רואים בחוש דמן השקיעה ועד צה"כ יש בערך 28 - 25 דקות, ולא שלש עשרה וחצי דקות כדאיתא בגמ', לפיכך צריך להחליט או שהשקיעה שלנו נכונה וצה"כ אינו נכון, או להיפך, שצה"כ הוא הנכון והשקיעה אינה נכונה, דיש להסתפק בזמנינו מהי השקיעה האמורה בגמ', אם בשעה שגלגל חמה שוקע ונעלם מעינינו, או דילמא כל זמן שהאדמומית נראית במערב עדיין יום הוא, ורק כשהאדמומית תעלה למעלה הוא זמן השקיעה, לכן אפילו נולד אחר שלש עשרה וחצי דקות מן השקיעה בליל שבת, אין למולו בשבת, ואפילו נולד אחר שמונה עשרה או עשרים וארבע דקות, הוי ספק עד עשרים ושבע דקות, דיתכן דצה"כ שלנו הוא האמת ורק אז הוי לילה ודאי, ורק אם נולד אחר עשרים ושבע דקות ימול בשבת. דעתה הוא לילה ודאי, שכבר יצא הספק מלבנו. וגם כסברא שלישית דחיישי לר"ת לא עבדינן, כדפרישנא לעיל דלא חיישינן לר"ת אפילו לחומרא וכו' עיי"ש באורך.
הערות על שיעור שנמסר בבית הכנסת היזדים במוצאי שבת קודש פרשת וירא תשפ"ו
סוף זמן תפילת מנחה לדעת מרן הגרב"צ זצוק"ל
תקף בשיעורו את רבן של כל בני התורה מרנא ורבנא הגרב"צ אבא שאול זצוקללה"ה, היאך מתיר להתפלל מנחה עד עשרים וחמש דקות מהשקיעה נגד כל האחרונים, והוסיף שאם היה מתיר רק בדיעבד היה מחריש, אבל מתיר זאת לכתחילה, והיאך מתיר כן נגד כל האחרונים. ואמר שאין לענות אמן אחר תפילה כזו, דבר ראשון לא בטוח שחכם בן ציון אמר את זה, וגם אם אמר, זה נגד האחרונים.
והנה פתחתי את האור לציון ולא מצאתי לא מיניה ולא מקצתיה, וז"ל שו"ת אור לציון חלק ב פרק טו - הלכות מנחה וערבית אות ד. שאלה. עד איזו שעה אפשר להתפלל תפילת מנחה. תשובה. לכתחילה יש להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה, ובדיעבד אפשר להתפלל עד שלוש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה. ואם אין הציבור מתפללים אלא לאחר השקיעה, לא יתפלל ביחידות לפני השקיעה, אלא ימתין לציבור ויתפלל עמהם, ואם נתאחר על ידי אונס להתפלל עד לאחר שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה, יכול עדיין להתפלל, ויתנה ויאמר, אם עתה עדיין יום, הריני מתפלל לשם מנחה, ואם עתה לילה, הריני מתפלל לשם ערבית, ויתפלל תפילה שניה, ויתנה בה גם כן ויאמר, אם עלתה לי התפילה הקודמת למנחה, הריני מתפלל עתה לשם ערבית, ואם התפילה הקודמת עלתה לי לערבית, הריני מתפלל תפילה זו לשם תשלומין לתפילת מנחה, ואין עושים תנאי זה במנחה של ערב שבת ושל מוצאי שבת.
ובשו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן כ כתב וז"ל, וגדולה מזו נלע"ד, דבדיעבד אפשר להתפלל מנחה עד כעשרים וחמש דקות אחר השקיעה, על פי מה שביארנו (שם סי' י') שיש להסתפק בזמנינו אימתי הוא זמן ביה"ש (דר' יהודה), אם מתחיל מן השקיעה הנראית לעינינו (כאן בא"י) ונמשך עד 13 וחצי דקות אחרי כן, או שמתחיל כ - 12 - 14 דקות אחר השקיעה שלנו, ונמשך עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי כן, (דהיינו בסך הכל כ - 28 - 25 דקות אחר השקיעה שלנו, תלוי באורך היום בקיץ ובחורף), שהוא זמן צאת הכוכבים הנראה לעינינו, ונמצא לפי זה דעד עשרים וחמש דקות בערך מן השקיעה יש להסתפק שמא עדיין יום הוא לר' יוסי, ולכן בדיעבד יוכל עדיין להתפלל מנחה, ומיהו בכה"ג יעשה תנאי ויאמר, אם עדיין יום עתה הרי אני מתפלל לשם מנחה, ואם לילה עתה הרי אני מתפלל לשם ערבית, ואח"כ יתפלל תפילה שניה, ויעשה ג"כ תנאי ויאמר, אם עלתה לו התפילה הקודמת למנחה הריני מתפלל עתה לשם ערבית, ואם התפילה הקודמת עלתה לי לערבית, הריני מתפלל תשלומין לתפילת מנחה.
והעולה מדברי האור לציון בח"א התיר להתפלל מנחה לאחר 25 דק' מהשקיעה בתנאי שאולי זה ערבית, ורק בדיעבד. ודבר זה נכתב באור לציון ח"א שגם לשיטתו נכתב ע"י מרן זצוק"ל, ובח"ב כלל לא הוזכר דבר זה.
ואם כן, איך הוא אומר א. 'אם חכם בן ציון אמר כן', והלא כתב כן במפורש בספרו, ואולי אף אנו נאמר על דברי הילקוט יוסף, אם הרב יצחק יוסף אמר כן? ב. אמר שלא עונים אמן על כזו תפילה, וכי היאך אפשר לענות אמן על שמו"ע דלחש (דעת הילק"י שלא עונים). ג. גם אי נימא שיענה אמן על שמו"ע דלחש, למה לא יענה על תפילה שהתנו שמא מנחה שמא ערבית. ד. מקשה שדבריו נגד האחרונים (גם אי נימא הכי, ולא בדקתי), מה הבעיה לעשות תנאי ולהחמיר שמא עוד לא היה שקיעה, ומה שייך צעקתו 'סב"ל', כאמור שאין כאן שום סרך איסור כלל כי אם חומרא ראויה. ה. זעק איך מרן זצוק"ל (ועם כל מה שאומר כל הזמן שמכבד את חכם בן ציון, כמובן שלא אמר עליו 'מרן', כי מרן יש רק שלשה, השו"ע, האבא והבן) התיר כן לכתחילה, בעוד שמרן זצוק"ל כותב במפורש שזה רק בדיעבד ובאונס. והדברים תמוהים.
ואגב יש להעיר בדברי המשיג שאמר שזה נגד כל האחרונים שאמרו עד י"ג וחצי דקות, לא התבונן ולא דק, דזה דבר שגם מרן זצוק"ל מסכים לו, אלא שכתב דיש לדון ממתי אנו מונים את השקיעה בא"י.
וביאר דבר זה בהרחבה (ח"א) בחיו"ד סי' י', לגבי מילה דהמנהג הינו שהנולד בביה"ש דער"ש, עד 27 דק' לא מלים אותו בשבת אלא ביום ראשון, וביאר הטעם:
אולם המנהג דלא כחדא מהני שיטתי, אלא מהשקיעה עד עשרים ושבע דקות חשיב ספק וימול לתשיעי ולעשירי, ואחר עשרים ושבע דקות הוי לילה ודאי, ונלע"ד ליישב המנהג, משום דלא חיישינן לר"ת, כיון שהגאונים לא סברי כוותיה, ונראה שכן היא גם דעת הרמב"ם, שהרי כתב בהל' שבת (פ"ה ה"ד) וז"ל: משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום וכו', והעושה מלאכה בין השמשות בע"ש ובמוצ"ש בשוגג חייב חטאת וכו', וכוכבים אלו לא גדולים הנראים ביום וכו', אלא בינונים, ומשיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים הרי זה לילה ודאי, עכ"ל. מבואר בדבריו, דמשיצאו ג' כוכבים בינונים הרי זה לילה ודאי, ומותר בעשיית מלאכה במוצ"ש, ואי הוה ס"ל כר"ת (שיציאת ג' כוכבים בינונים הוא אחר ארבע מילין מהשקיעה), הוה ליה לפרושי ולמימר דימתין עד שיעור ארבע מילין, שהרי אפשר לטעות בדבריו ולומר דג' כוכבים דקאמר היינו כשיטת הגאונים (דהיינו שלש עשרה וחצי דקות מהשקיעה), ואיכא בזה תקלה גדולה, אלא ודאי לא ס"ל כר"ת, ועוד, דאף מי שנוהג כר"ת היינו דווקא לחומרא ולא לקולא, לפיכך אם נולד תוך שלש עשרה וחצי דקות, אין לומר כסברא ראשונה ולצרף שיטת ר"ת להחשיבו כנולד ביום, ולהקל במי שנולד במוצ"ש למולו בשבת, אלא ימול ביום ראשון מספק.
וגם אין לומר כסברא השניה, שאם נולד אחר שלש עשרה וחצי דקות הוי לילה ודאי, ולהקל במי שנולד בע"ש אחר שלש עשרה וחצי דקות למולו בשבת, אלא ימול ביום ראשון מספק, והטעם משום דעד עשרים ושבע דקות לשקיעה הנראית לעינינו (כאן בא"י), איכא לאיסתפוקי בביה"ש, דהרי אנו רואים בחוש דמן השקיעה ועד צה"כ יש בערך 28 - 25 דקות, ולא שלש עשרה וחצי דקות כדאיתא בגמ', לפיכך צריך להחליט או שהשקיעה שלנו נכונה וצה"כ אינו נכון, או להיפך, שצה"כ הוא הנכון והשקיעה אינה נכונה, דיש להסתפק בזמנינו מהי השקיעה האמורה בגמ', אם בשעה שגלגל חמה שוקע ונעלם מעינינו, או דילמא כל זמן שהאדמומית נראית במערב עדיין יום הוא, ורק כשהאדמומית תעלה למעלה הוא זמן השקיעה, לכן אפילו נולד אחר שלש עשרה וחצי דקות מן השקיעה בליל שבת, אין למולו בשבת, ואפילו נולד אחר שמונה עשרה או עשרים וארבע דקות, הוי ספק עד עשרים ושבע דקות, דיתכן דצה"כ שלנו הוא האמת ורק אז הוי לילה ודאי, ורק אם נולד אחר עשרים ושבע דקות ימול בשבת. דעתה הוא לילה ודאי, שכבר יצא הספק מלבנו. וגם כסברא שלישית דחיישי לר"ת לא עבדינן, כדפרישנא לעיל דלא חיישינן לר"ת אפילו לחומרא וכו' עיי"ש באורך.
