בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" מיקוד עבודת ה' רק באמונה

מים מתוקים

חבר חדש
הצטרף
25/12/24
הודעות
141
עד כמה שחבקוק בא והעמיד את קיום כל התורה והמצוות ע"י מצוות האמונה, נראה לי שכדאי למקד את כל העבודה, ההתעלות, והמוסר דווקא ורק בנושא האמונה, וממילא תיגרם התפתחות והתקדמות בכל שאר ענייני העבודה הרוחנית, מה חו"ר הפורום חושבים ע"כ?

באשכול הזה יובאו חיזוקים בענייני האמונה
 
בְּנוֹגֵעַ לֶעָבָר אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים 'לָמָּה?' וּבְנוֹגֵעַ לֶעָתִיד הֵם שׁוֹאֲלִים 'מָה יִהְיֶה?'. הַמִּילָה 'לָמָּה' בְּגִימַטְרִיָּה 75 וְכֵן גַּם 'מָה יִהְיֶה' בְּגִימַטְרִיָּה 75. וְהִנֵּה רְאֵה זֶה פֶּלֶא - גַּם הַמִּלָּה 'בִּטָּחוֹן' עוֹלָה בְּגִימַטְרִיָּה 75. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן נִצּוֹל מִכָּל הַחֲשָׁשׁוֹת, הַפְּחָדִים וְהַסְּפֵקוֹת - הֵן בְּנוֹגֵעַ לֶעָבָר וְהֵן בְּנוֹגֵעַ לֶעָתִיד וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל לֹא 'לָמָּה' וְלֹא 'מָה יִהְיֶה'!

רַבִּי יְהוּדָה אַרְיֵה דִּינֶר
 
בֶּן אָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ. וּכְשֶׁמַּאֲמִין בְּכָךְ, הוּא מַשְׁפִּיעַ עַל יְדֵי זֶה עַל עַצְמוֹ חֲסָדִים גְּלוּיִים

'צֶמַח צַדִּיק' - פָּרָשַׁת כִּי תִּשָּׂא ד"ה "וְאַחַר כָּךְ קוֹרִין"
 
בִּימֵי הַשּׁוֹאָה נִגְּשׁוּ יְהוּדִים מְעוּנִים אֶל הָאַדְמוֹ"ר בַּעַל 'עֲקֵדַת יִצְחָק' מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר וּשְׁאָלוּהוּ עַל לְשׁוֹן הַפָּסוּק "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" - מַדּוּעַ כָּתוּב *וֶאֱמוּנָתְךָ ? לִכְאוֹרָה רָאוּי הָיָה לִכְתֹּב וֶאֱמוּנָתֵנוּ* שֶׁהֲרֵי מְדֻבָּר עַל הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ בְּמַהֲלַךְ הַנִּסְיוֹנוֹת?
הֵשִׁיב הָאַדְמוֹ"ר וְאָמַר - אִם הקב"ה מַעֲמִיד אוֹתָנוּ בְּנִסָּיוֹן בָּרוּר שֶׁהוּא מַאֲמִין בָּנוּ וּבִיכָלְתֵּנוּ לַעֲמֹד בּוֹ וְזוֹ הַכַּוָּנָה בַּמִּלָּה 'וֶאֱמוּנָתְךָ' - לְאוֹתָהּ אֱמוּנָה שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי וּבִיכָלְתּוֹ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן בְּהַצְלָחָה!
 
המהר"ל בחידושי אגדות בבא מציעא לג. "כי האדם בקל פועל בעצמו וכו' וכאשר הוא מתיירא מן העניות הרי יתן לעניות מקום בו ובא אליו הדבר וכמו שאמר איוב "אשר יגורתי יבא לי" כי כאשר הוא ירא מן דבר אחד והוא בעצמו מקטין עצמו לפני אותו דבר שהוא ירא ממנו ובזה פועל בו אותו דבר ובפרט העניות שהוא ההעדר, וכאשר נותן עצמו אל ההעדר מקבל ההעדר שהוא רודף אחריו תמיד וכו' שהמחשבה והשכל הוא פועל באדם ומקבל עניות והבן זה" וכן הפוך..
 
כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?
לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין,
וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו.
 
אנו קונים את הכוח מאת ה' יתברך בקנין חליפין, אנו נותנים לו קיווי ובטחון ובתמורתם מקבלים כוח, כמו שכתוב "וקווי ה' יחליפו כח".

בשם המהר"ם שיק זצוק"ל
 
כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָרֶגַע הַנָּכוֹן, יִשָּׁבְרוּ גַּם שְׁעָרִים מִבַּרְזֶל

רַבִּי יִצְחָק זְאֵב הַלֵּוִי סוֹלוֹבֵיְצִ'יק בְּמַעֲנֶה לְאָב שֶׁהִתְמַרְמֵר עַל כָּךְ שֶׁבִּתּוֹ לֹא מוֹצֵאת אֶת זִוּוּגָהּ - 'הָרַב מִבְּרִיסְק' חֵלֶק ג' עמ' 506
 
לִפְעָמִים מַחֲלִיפִים לָאָדָם אֶת מְקוֹר פַּרְנָסָתוֹ, הַמַּטָּרָה הִיא כְּדֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל לֶאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן
רַבִּי אִיתָמָר מִקּוֹנְסְקְוֹלָא
 
5 הדרכים לקנות את מצוות האמונה ע"פ הרב דסלר זצוק"ל ב"מכתב מאליהו"

1-הדרך החיצונית
הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה הִיא דֶּרֶךְ שֶׁל חִנּוּךְ, דְּהַיְנוּ, שֶׁיְּחַנֵּךְ הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לַעֲסֹק בָּאֱמוּנָה גַּם בְּאֹפֶן חִיצוֹנִי. יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תָּמִיד בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת: “בָּרוּךְ ה'”, “אִם יִרְצֶה ה'”, “בְּעֶזְרַת ה'” וְכַדּוֹמֶה. וְכֵן יְדַקְדֵּק לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלָּה, גַּם אִם עֲדַיִן מִתְפַּלֵּל בְּלִי כַּוָּנָה, כֵּיוָן שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בִּטּוּי הָאֱמוּנָה בהקב”ה, וְאַף שֶׁתְּפִלָּתוֹ עֲדַיִן חִיצוֹנִית, עוֹסֵק הוּא עַל כָּל פָּנִים בְּבִטּוּי דְּבָרִים שֶׁל אֱמוּנָה.
וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם, גַּם כְּשֶׁחֲסֵרָה בָּהֶן כַּוָּנָה פְּנִימִית, הֲרֵי עַל כָּל פָּנִים מְקַיֵּם אֶת צִוּוּי השי”ת, וְגַם בְּזֶה מְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה בַּה’ בְּדֶרֶךְ חִיצוֹנִית. וְזֶה יְבִיאֵהוּ לִהְיוֹת יָרֵא מִלַּעֲבֹר עֲבֵרָה, כִּי כְּבָר הֻרְגַּל לִשְׁמֹר אֶת צִוּוּיֵי השי”ת וּלְהִתְרַחֵק מִמַּה שֶׁנֶּגֶד רָצוֹן הַבּוֹרֵא ית’. אָמְנָם כָּל זֶה עֲדַיִן הוּא בְּדַרְגָּה שֶׁל חִנּוּךְ וְהֶרְגֵּל, וְאֵין רִשּׁוּמוֹ נִכָּר אֶלָּא בַּחִיצוֹנִיּוּת.

2-דרך ההתבוננות
הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה הִנָּהּ פְּנִימִית יוֹתֵר, וְהִיא דֶּרֶךְ הַהִתְבּוֹנְנוּת. כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּפִלְאֵי הַבְּרִיאָה, וּמְבָרֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהֵם מַעֲשֵׂי ה’ וְגִלּוּיֵי חָכְמָתוֹ הָאֵין סוֹפִית, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב: “מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'” וכו’, מִתְחַזֶּקֶת בּוֹ אֱמוּנָה פְּנִימִית. אַף שֶׁאֵין הוּא בַּמַּדְרֵגָה לְהַכִּיר אֶת הקב”ה מִתּוֹךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר סְבִיבוֹ (בְּחִינַת “וְקוֹנֶה הַכֹּל”), עַל כָּל פָּנִים יִתְפַּעֵל מִנִּפְלָאוֹת הַטֶּבַע, כְּגוֹן מֵהַסֵּדֶר הַנִּפְלָא הַקַּיָּם בַּבְּרִיאָה; וְהַהַתְאָמָה הַנִּפְלָאָה בֵּין כָּל חֶלְקֵי הַבְּרִיאָה, אֵיךְ כָּל דָּבָר מַתְאִים עִם חֲבֵרוֹ; וַאֲשֶׁר הַכֹּל הוֹלֵךְ לְתַכְלִית אַחַת, וְכַדּוֹמֶה.
וְכֵן אִם יִתְבּוֹנֵן בָּעוֹלָם הַפְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם. אִם יִסְתַּכֵּל בְּיֵצֶר הָרַע וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִתְבּוֹנֵן בַּשְּׁנִיּוּת שֶׁבְּלֵב הָאָדָם, וּבַהִתְרוֹצְצוּת הַתְּמִידִית בְּקִרְבּוֹ בֵּין מַצְפּוּנוֹ וְכֹחוֹת הָרַע, מַה צָרְכָּהּ וּמַה תַּכְלִיתָהּ, יַכִּיר גַּם בָּזֶה אֶת תַּכְלִית הַבְּרִיאָה – לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ הַטּוֹב עַל הָרַע, וְיִוָּכַח שֶׁהַכֹּל נוֹצַר לְמַטָּרָה אַחַת: גִּלּוּי הָרוּחָנִיּוּת. כָּךְ יוּכַל לִלְמֹד אֱמוּנָה עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהָּ” (איוב, י”ט, כ”ו).

3-דרך הקדושה
הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁית הִיא דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה וְעוֹלִים אֵלֶיהָ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה גְּדָרִים.
הַגֶּדֶר הָרִאשׁוֹן הוּא מִדַּת הָאֱמֶת, לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת נֶאֱמָן בְּלִבּוֹ – שֶׁיּוֹדֶה תָּמִיד עַל הָאֱמֶת, וִיסָרֵב לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁקֶר כֶּאֱמֶת. זוֹהִי בְּחִינַת הָאֱמוּנָה שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה – עליו השלום, וּפֵרְשָׁהּ נְחֶמְיָה בִּתְפִלָּתוֹ: “וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ” – לִבּוֹ הָיָה נֶאֱמָן לָאֱמֶת שֶׁהִכִּיר.
הַגֶּדֶר הַשֵּׁנִי הוּא לַעֲסֹק בִּשְׁבִירַת הַיֵּצֶר, וּלְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִפְרֹשׁ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש”י: “קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ – פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ”; כִּי בְּסִלּוּק הָרַע מִן הַלֵּב מִמֵּילָא רוֹאֶה הוּא אֶת אוֹרוֹ שֶׁל השי”ת.
וְהַגֶּדֶר הַשְּׁלִישִׁי – לַעֲסֹק בַּקְּדֻשָּׁה לֹא רַק בְּדֶרֶךְ פְּרִישׁוּת, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ דְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה בְּהִתְלַהֲבוּת. עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה מַגִּיעִים לְלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם רַק כַּאֲשֶׁר עוֹסֵק בָּהֶם בְּהִתְפַּעֲלוּת וְהִתְרַגְּשׁוּת. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִּישׁ תָּמִיד חִדּוּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, כִּי אֵין הִתְפַּעֲלוּת וְהִתְרַגְּשׁוּת אֶלָּא עַל יְדֵי פְּגִיעָה פִּתְאוֹמִית בְּדָבָר חָדָשׁ, וּפְגִישָׁה כָּזוֹ, שֶׁהַלֵּב חָשׁ פִּתְאוֹם בְּדָבָר חָדָשׁ, הִיא הָעוֹשָׂה בּוֹ רֹשֶׁם שֶׁלֹּא יָסוּף מִמֶּנּוּ. זֶהוּ אֲמָרָם ז”ל עַל הַנֶּאֱמָר בִּקְרִיאַת שְׁמַע – “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם”: “לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוֹטְגָמָא (= מִצְוַת הַמֶּלֶךְ) יְשָׁנָה שֶׁאֵין הָאָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ” (רש”י דברים ו’, ו’). אוּלָם אֵין חִדּוּשׁ זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת חָדָשׁ מַמָּשׁ עֲבוּר הַשֵּׂכֶל, כִּי אַף אִם כְּבָר יָדַע מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישׁ כָּזֶה בֶּעָבָר, אֶלָּא שֶׁהַרְגָּשָׁתוֹ עַתָּה אֶת הַדָּבָר הִנָּהּ הַרְגָּשָׁה פְּנִימִית יוֹתֵר – זוֹהִי כְּבָר בְּחִינַת חִדּוּשׁ לַלֵּב. כָּל דַּרְגָּה בַּפְּנִימִיּוּת הִיא עוֹלָם חָדָשׁ, וּמֻרְגֶּשֶׁת בַּלֵּב כְּאִלּוּ לֹא רָאָה דָּבָר זֶה מִיָּמָיו. אוּלָם מִי שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם, וְאֵינוֹ מִתְפַּעֵל מֵהֶם – יִשָּׁאֵר עַם־הָאָרֶץ, כִּי אִם חִדּוּשָׁיו אֵינָם עוֹשִׂים בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל, תֶּחְסַר לוֹ הַדְּחִיפָה וְהַשְּׁאִיפָה לְהִתְעַמֵּק בְּלִמּוּדוֹ. מֵאִידָךְ גִּיסָא, בְּהִתְדַּבְּקוֹ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי הִתְפַּעֲלוּתוֹ מִמֶּנָּה, יַעֲלֶה לִבּוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן אוֹר הַתּוֹרָה הוּא הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל לָאֱמוּנָה.

4-דרכי ביטחון ודבקות
הַדֶּרֶךְ הָרְבִיעִית הִיא הַבִּטָּחוֹן בהשי”ת בְּפֹעַל, שֶׁיִּתְנַהֵג בְּכָל דְּרָכָיו בְּדֶרֶךְ הַבִּטָּחוֹן. שֶׁיֵּדַע שהקב”ה יָכוֹל לָתֵת לוֹ צְרָכָיו בְּכָל עֵת, לָכֵן אֵינוֹ דּוֹאֵג הַיּוֹם לְמַה שֶׁיִּהְיֶה לְמָחָר; כִּי יוֹדֵעַ שֶׁלְּכָל יוֹם יֵשׁ הַשְׁפָּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, בִּהְיוֹתוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְגִלּוּי חָדָשׁ שֶׁל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. מוּבָן הוּא, שֶׁבְּלֹא הַקְדָּמַת אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְמַעֲלַת הַבִּטָּחוֹן. אַךְ כַּאֲשֶׁר יַתְמִיד לְהִתְנַהֵג בְּבִטָּחוֹן בְּכָל מַעֲשָׂיו, תַּעֲלֶה דַּרְגַּת אֱמוּנָתוֹ וּבְהִירוּתָהּ, כִּי כֵּיוָן שֶׁתּוֹלֶה אֶת עֵינָיו בקב”ה, וּמִשְׁתַּחְרֵר מֵהַמַּבָּט הַטִּבְעִי, יִרְאֶה בַּחוּשׁ אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בַּכּלׁ.

5-הַדֶּרֶךְ הַחֲמִישִׁית הִיא הַהִתְעַסְּקוּת בִּדְבֵקוּת גְּמוּרָה וּתְמִידִית בהשי”ת, שֶׁעַל יָדָהּ רוֹאֶה אֶת הקב”ה בִּבְהִירוּת בִּפְנִים לְבָבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָּמִיד”. הִיא הַדַּרְגָּה הַיּוֹתֵר נַעֲלָה בְּהִתְעַסְּקוּת הָאֱמוּנָה…
 
דַּע, כִּי מִדַּת הַבִּטָּחוֹן אֵינָהּ תְּלוּיָה בַּזְּכֻיּוֹת וַאֲפִלּוּ הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן רַק שֶׁחִזֵּק בִּטְחוֹנוֹ בַּה׳ כִּי זֶה כֹּחַ הַבִּטָּחוֹן מָגֵן עָלָיו כִּי עֵין ה׳ אֶל יְרֵאָיו כֹּחַ הַבִּטָּחוֹן מָגֵן עָלָיו ַאֲפִלּוּ עֲדַיִן אֵינוֹ יְרֵא ה׳ רַק הוּא מְיַחֵל לְחַסְדּוֹ עֵין ה׳ עָלָיו, לְהַחֲיוֹתוֹ (ע״פ החפץ חיים בשם הגר״א קונטרס נפוצות ישראל)
 
"מי שאינו מאמין שהקב"ה נמצא בתוך טומאתו לאפיקורס ייחשב" הרה"צ ר' אלימלך בידרמן בשם הבת עין (שהשבוע היארצייט שלו י"ב כסלו)
 
"בטח בה' ועשה טוב, הקדים בטח בה' לעשה טוב כלומר אע"פ שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע עם כל זה בטח בה' כי הוא בעל הרחמים וירחמך"-הרמב"ן אמונה ובטחון פ"א

והוסיף והנתיבות שלום בפרשת מקץ ומש"נ "ויירא יעקב" ואחז"ל שנתיירא שמא ייגרום החטא אין הפרוש שחטא הוא סתירה למידת הביטחון, כי בטחון יכול להיות אפי' כאשר יש חטא וכמובא ברמב"ן אלא הכוונה שנתיירא שמא ייגרום החטא שיאבד את הבטחון, שאדם חוטא נדמה לו שיש מסך מבדיל.
 
פְּרִי הַבִּטָּחוֹן - הַשְׁגָּחָה. כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר יִתְחַזֵּק בִּטְחוֹנוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ, יוֹסִיף עָלָיו הַהַשְׁגָּחָה וְשֶׁפַע הָאֱלוֹקוּת. וְכָל אֲשֶׁר יַרְפֶּה בִּטְחוֹנוֹ, מֵסִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַהַשְׁגָּחָה מֵעָלָיו, וְאָז מִקְרֵי הַסִּבּוֹת פּוֹגְעִים בּוֹ

הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא - 'סֵפֶר הַמִּדּוֹת' שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן פֶּרֶק ד'
 
"עיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו ביטחונם בה' כמו שנאמר "וישימו באלוקים כסלם ולא ישכחו מעללי א-ל ומצותיו ינצורו" (תהילים עח,ז) והוא לפי שעיקר הכל הוא הבטחון השלם והוא כלל כל המצוות וכו' "

הגר"א במשלי כב,יט
 
"עוד זאת יבין האדם, כי אם ימעט עסקיו ויתחזק בביטחונו, כן תתמעט ממנו היגיעה ומזמין לו צרכיו באומנות קלה ונקיה, וכל מה שהאדם מרבה בהשתדלות ומעמיק בהם ועושה אותו במחשבתו לעיקר, כן אין מזמין לו פרנסתו רק אחרי היגיעה רבה, וכדרך שאמרו חז"ל (רמב"ן שמות ג,יג בשם המדרש) "כדרך שאתה הוה עמי אני הוה עמך" -בית הלוי מאמר הביטחון י"ז

וזהו ע"פ המדרש "אהי"ה אשר אהי"ה" כשם שאתה עמי כך אני הוה עמך"
 
"נטיה גדולה ביותר בימים טרופים אלה לשמוע ולראות מהנכתב והנאמר על הנעשה בעולם בזמנים אלו והם הם "הוברי שמים" דזמננו, בא שליט פלוני ואמר כך יהיה, מיד אומר שליט אחר ומבטל דבריו ואומר כך יהיה, ומכאן המקור לבלבול בקרב ההמון דכאלו הדברים הללו הם הידיעות האמיתיות, ואם הדברים נראים טובים שמחים בהם, ואם חלילה נראים רעים הרי רע לאדם, ובדר"כ יוצא מבולבל מרוב רעיונות ודעות, והאמת דהוא טעות, דהכל שקר וכזב, וע"ז נאמרה מצוה בתורה "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" וכל ההנהגות והעתידות הכל תלוי בדבר אחד, רק כפי מדת התקרבותנו אליו ושום דבר אחר אינו במציאות כלל"
עיני ישראל להגרי"א וינטרוב זצ"ל עמ' קמ"ו
 
העיקר של כל המידות טובות הוא האמונה והבטחון והוא היסוד והשורש של כל המידות הטובות
ספר הישר לר"ת
 
עד כמה שחבקוק בא והעמיד את קיום כל התורה והמצוות ע"י מצוות האמונה, נראה לי שכדאי למקד את כל העבודה, ההתעלות, והמוסר דווקא ורק בנושא האמונה, וממילא תיגרם התפתחות והתקדמות בכל שאר ענייני העבודה הרוחנית, מה חו"ר הפורום חושבים ע"כ?

באשכול הזה יובאו חיזוקים בענייני האמונה
אני שנים רבות מתקשה בהבנת הגמ' הנ''ל. לא מצאתי ביאור פשוט, שמניח את דעתי.
 
עד כמה שחבקוק בא והעמיד את קיום כל התורה והמצוות ע"י מצוות האמונה, נראה לי שכדאי למקד את כל העבודה, ההתעלות, והמוסר דווקא ורק בנושא האמונה, וממילא תיגרם התפתחות והתקדמות בכל שאר ענייני העבודה הרוחנית, מה חו"ר הפורום חושבים ע"כ?

באשכול הזה יובאו חיזוקים בענייני האמונה

מעודי תהיתי אם פי' הגמ' הוא כפי שרגילים לפרשו על "אמונה" במובן הנפוץ כיום - אמונה בהשגחתו ית' וטובו,
היות ובלשון המקרא וחז"ל יש פנים נוספות למושג זה, כגון "נשאת ונתת באמונה" דקאי על נאמנות שבין אדם לחברו
וכגון "אמת" כאמור "כל משפטיך אמונה".

וכעת מצאתי להריטב"א בחי' (מכות כד.), ז"ל: בא חבקוק והעמידן על אחת. שהמקיים אותה מקיים כל התורה והיא האמור' (צ"ל האמונה) בשם כראוי בקבלת אלהותו וייחודו ועול מלכותו כדרך שנצטוינו בפ' ק"ש שכוללת כל התורה. והיינו דכתי' וצדיק באמונתו יחיה כדרך שנאמר בכל המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. עכ"ל.

ומבואר שענין אמונה זו היא קבלת אלהותו וייחודו ועול מלכותו ית' כענין פ' ק"ש.
ובזה יתבאר אולי מה שהוקשה להרב @עת שערי רצון
ויתקבל יותר על הדעת שזה כולל את כל התורה כולה.
 
וכעת מצאתי להריטב"א בחי' (מכות כד.), ז"ל: בא חבקוק והעמידן על אחת. שהמקיים אותה מקיים כל התורה והיא האמור' (צ"ל האמונה) בשם כראוי בקבלת אלהותו וייחודו ועול מלכותו כדרך שנצטוינו בפ' ק"ש שכוללת כל התורה. והיינו דכתי' וצדיק באמונתו יחיה כדרך שנאמר בכל המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. עכ"ל.

ומבואר שענין אמונה זו היא קבלת אלהותו וייחודו ועול מלכותו ית' כענין פ' ק"ש.
ובזה יתבאר אולי מה שהוקשה להרב @עת שערי רצון
ויתקבל יותר על הדעת שזה כולל את כל התורה כולה.
בהערות על מאמר הבטחון של הבית הלוי (הרב פרסר) הוא מביא שיסוד מידת הבטחון מושתת א-מצות האמונה במציאות ה', והשגחתו, ויכולתו, ושאין דבר בעולם שנעשה מבלעדי רצונו, ב-על הידיעה שה' חפץ להיטיב לבריותיו. וא"כ חזרנו למידת האמונה שהיא שורש כל התורה
 
בהערות על מאמר הבטחון של הבית הלוי (הרב פרסר) הוא מביא שיסוד מידת הבטחון מושתת א-מצות האמונה במציאות ה', והשגחתו, ויכולתו, ושאין דבר בעולם שנעשה מבלעדי רצונו, ב-על הידיעה שה' חפץ להיטיב לבריותיו. וא"כ חזרנו למידת האמונה שהיא שורש כל התורה
בודאי שהיא שורש כל התורה
אבל זה לא מה שחידש חבקוק
(את זה חידש משה רבינו).
החידוש של חבקוק הוא שזה כולל את כל התורה
כלומר שהמקיים את זה קיים את כל התורה
ולכן הוצרך הריטב"א להוסיף קבלת עול מלכותו וכו'
שרק בהצטרף כ"ז כולל את הכל
שהמקבל את עול מלכותו הרי הוא מוכרח לקיים הכל
אבל המאמין ואפי' הבוטח -
התקדם שלב אחד, אבל כעת אינו אוחז בכל הכלל.
ודוק.
 
ראשי תחתית