איך הציווי שלפני מתן תורה ''יתקדשו פן יפרוץ בהם ה''' קשור אלינו, לימינו?

[דמדומי זריחה]

הרב וולבה זצ''ל בעלי שור ח''ב (בעמ' נג/נה)
''האדם אינו יציר מבודד, מקומו וזמנו שייכים לעצם מהותו... ארץ ארץ ותכונותיה.... מקום מקום ואנשיו....וישנה עוד בחינה של מקום מקומו של אדם בתוך הציבור שגם זה שייך לעצם חייו שכן הוא ייצור חברתי לפני מתן תורה אמר הקב''ה למרע''ה וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'''
רש''י יתקדשו ''יהו מזומנים להתייצב על עמדן'', עכ''ד. הרי יש בזה קדושה שיעמדו דווקא במקום אשר בו העמידו אותם... וזוהי קדושה אם יוותר על ההתקרבות כדי לעמוד במקום שהעמידוהו עליו...
זהו מעמדו של האדם בתוך חבורתו המטיל עליו חיובים לדאוג לה להישאר בתוכה ולא להינתק ממנה הרי מקום בשני מובנים זה שגדל בו מלידה, והציבור שהוא חי בו אחרי שעמד על דעתו.... ע'כ.


לסיכום אדם שיוצא מהמקום שה' שם אותו/מתכחש/או חמור מכך מקטין, כי מבחינתו הוא משיג/יכול להשיג יותר במקומות אחרים זה היפוך הקדושה...