עצות מעשיות להקנות ביטחון עצמי לילדים

[הולך את חכמים יחכם]

שמעתי לאחרונה משמיה דהגאון הגדול ר' חיים פרץ ברמן שליט"א ראש ישיבת פונוביז' [ רוח הדברים משמיה ]

שביטחון עצמי הוא כלי חשוב מאוד ומרכזי בחיים של בן עליה

ע"י כך שהאדם אוחז מעצמו ולא ירא מלעשות צעדים שיובילוהו למטרה

עד שאפשר לומר דדא ביה כולא ביה

וזה מקדם בכל התחומים בחיים וכמובן שמשתמשים בו בצורה הנכונה

ויש לאדם לעשות ככל הניתן לקדם את בטחונו העצמי .

וישנם המון אברכים ובני עליה שכל מה שהם לא מתקדמים ומצליחים זה אך ורק מחוסר ביטחון עצמי.


חשבתי שכדאי שכל אחד מחברי הפורום ייתן מעצותיו היאך מקנים לילדים ביטחון עצמי, שיהא כבר בגדר קנין אצליהם

שלא יצטרכו לעבוד ע"כ בגיל מבוגר, שזה גם יותר קשה ,וגם חבל על השנים לבטלה שיצברו משקעים וחסכים וכו'

כמו כן בוודאי שיעזור להם להמון התמודדויות בחברה, ומול הרבה קשיים בחיים...

 

[אלישמע]

השאלה מה זה בטחון עצמי ?

 

[דמדומי זריחה]

סתם מעניין אותי הרב @הולך את חכמים יחכם האם הגרח"פ ברמן שליט"א אמר דוקא ביטחון עצמי או שהוא אמר הערכה עצמית

השאלה מה זה בטחון עצמי ?

ביטחון עצמי-אמונה של האדם ביכולותיו, כישוריו, ושיקול הדעת שלו לעשות את מה שמוטל עליו/חובותיו/מה שבא לו, מבלי להיזדקק לאישורים של אחרים....
הערכה עצמית-האמונה שמגיע לי להיות מאושר, שמגיע לי שיכבדו אותי ושאהבה והצלחה הן זכויות טבעיות שלי (יש לי מקום בעולם), מבלי קשר לנתונים חיצוניים שלי (תפקיד/שטעלע, כסף, כח, יופי וכו'...)

שמעתי לאחרונה משמיה דהגאון הגדול ר' חיים פרץ ברמן שליט"א ראש ישיבת פונוביז' [ רוח הדברים משמיה ]

שביטחון עצמי הוא כלי חשוב מאוד ומרכזי בחיים של בן עליה

ע"י כך שהאדם אוחז מעצמו ולא ירא מלעשות צעדים שיובילוהו למטרה

עד שאפשר לומר דדא ביה כולא ביה

וזה מקדם בכל התחומים בחיים וכמובן שמשתמשים בו בצורה הנכונה

ויש לאדם לעשות ככל הניתן לקדם את בטחונו העצמי .

וישנם המון אברכים ובני עליה שכל מה שהם לא מתקדמים ומצליחים זה אך ורק מחוסר ביטחון עצמי.


חשבתי שכדאי שכל אחד מחברי הפורום ייתן מעצותיו היאך מקנים לילדים ביטחון עצמי, שיהא כבר בגדר קנין אצליהם

שלא יצטרכו לעבוד ע"כ בגיל מבוגר, שזה גם יותר קשה ,וגם חבל על השנים לבטלה שיצברו משקעים וחסכים וכו'

כמו כן בוודאי שיעזור להם להמון התמודדויות בחברה, ומול הרבה קשיים בחיים...

המחנך הרב הופמן בספר ועדים מהרב שלמה הופמן על יסודות החינוך
מביא כמה דברים מאוד נצרכים שהבולטים בהם
1- מה קורה כשהילד שלך טועה/מזיק/ואפי' עושה עבירה איך ההורים מגיבים
אפשרות א' לומר: אתה ילד רע, אתה מתנהג לא בסדר, אסור לעשות כך, מי שעושה כך יקבל עונש וילך לגיהנום....
אפשרות ב' לומר: אתה יודע ילדים גדולים לא מתנהגים ככה בעזה"י כשאתה תהיה גדול גם אתה לא תעשה ככה, אתה רוצה להיות גדול?

כשאתה אומר לילד אתה ילד רע, אתה מושחת (כמו אפשרות א') אתה מוציא עליו פסק דין הילד מתחיל להאמין בזה, והוא מפנים את זהו וכך ההורים מתחילים להרגיל אותו שהוא לא שווה כלום (ואז או שהוא מוסיף לחטוא כי בכל מקרה הוא לא שווה, או שהוא לא עושה, ומוציאים לו את החשק להפעיל את עצמו,..)

אבל כשהילד נכשל וההורה או המחנך אומרים לו תדע ילדים גדולים לא נוהגים כך וכשתהיה גדול לא תעשה כך אתה מעודד אותו ובעצם מקל עליו את הרגשת האשמה שהוא אבוד כי הוא יודע את האמת שהוא לא בסדר ואתה נותן לו את הכח לתקן ע"י שאתה מראה לו שזה יכול לקרות וכשיהיה גדול הוא יותר לו יעשה את זה

בקיצור ביקורת חיובית ובונה ולא ביקורת שלילית
2- האם ההורים תמיד צודקים/ צריך להתייחס רק לרצונותיהם מול הילדים/ ומה קורה כשהם לא יודעים ( למרות ש"אבא יודע הכל"...) ככל שהאבא יהיה אמיתי וכנה זה יתן לילד עוצמה יותר גדולה
טבע האדם שקשה לו להשלים שהוא לא בסדר...או שהרצונות של הילד (לדוג' להמשיך באמצע המשחק שהוא משחק...) חשובים לא פחות מהרצונות שלנו (שלא ייעשה רעש וכדו'...) ומה קורה כשאנו צועקים לא במקום על הילד וטעינו האם אנו יודעים להתנצל ולומר לילד טעינו? כשילד גדל עם אבא אמיתי וכנה 'שלא יודע הכל' שג"כ יודע לטעות' 'שמחשיב גם את הרצונות של הילד הגם שאינו רוצה ומוותר על רצונותיו-משחרר' זה נותן את העוצמה והביטחון הכי חזקה לילד (אני מוסיף לטעמי את הרציונל כי זה מקנה לו הרגשה פנימית שהדמות הכי משמעותית וחזקה בחייו אביו או המחנך שלו לא מפחד לטעות או לתת לשני...)

בקיצור לא לפחד להיות נכשל או לוותר כשצריך גם מול הילד
יש עוד, בעזה"י ככל שיתאפשר....

 

[הולך את חכמים יחכם]

סתם מעניין אותי הרב @הולך את חכמים יחכם האם הגרח"פ ברמן שליט"א אמר דוקא ביטחון עצמי או שהוא אמר הערכה עצמית

ביטחון עצמי-אמונה של האדם ביכולותיו, כישוריו, ושיקול הדעת שלו לעשות את מה שמוטל עליו/חובותיו/מה שבא לו, מבלי להיזדקק לאישורים של אחרים....
הערכה עצמית-האמונה שמגיע לי להיות מאושר, שמגיע לי שיכבדו אותי ושאהבה והצלחה הן זכויות טבעיות שלי (יש לי מקום בעולם), מבלי קשר לנתונים חיצוניים שלי (תפקיד/שטעלע, כסף, כח, יופי וכו'...)

המחנך הרב הופמן בספר ועדים מהרב שלמה הופמן על יסודות החינוך
מביא כמה דברים מאוד נצרכים שהבולטים בהם
1- מה קורה כשהילד שלך טועה/מזיק/ואפי' עושה עבירה איך ההורים מגיבים
אפשרות א' לומר: אתה ילד רע, אתה מתנהג לא בסדר, אסור לעשות כך, מי שעושה כך יקבל עונש וילך לגיהנום....
אפשרות ב' לומר: אתה יודע ילדים גדולים לא מתנהגים ככה בעזה"י כשאתה תהיה גדול גם אתה לא תעשה ככה, אתה רוצה להיות גדול?

כשאתה אומר לילד אתה ילד רע, אתה מושחת (כמו אפשרות א') אתה מוציא עליו פסק דין הילד מתחיל להאמין בזה, והוא מפנים את זהו וכך ההורים מתחילים להרגיל אותו שהוא לא שווה כלום (ואז או שהוא מוסיף לחטוא כי בכל מקרה הוא לא שווה, או שהוא לא עושה, ומוציאים לו את החשק להפעיל את עצמו,..)

אבל כשהילד נכשל וההורה או המחנך אומרים לו תדע ילדים גדולים לא נוהגים כך וכשתהיה גדול לא תעשה כך אתה מעודד אותו ובעצם מקל עליו את הרגשת האשמה שהוא אבוד כי הוא יודע את האמת שהוא לא בסדר ואתה נותן לו את הכח לתקן ע"י שאתה מראה לו שזה יכול לקרות וכשיהיה גדול הוא יותר לו יעשה את זה

בקיצור ביקורת חיובית ובונה ולא ביקורת שלילית
2- האם ההורים תמיד צודקים/ צריך להתייחס רק לרצונותיהם מול הילדים/ ומה קורה כשהם לא יודעים ( למרות ש"אבא יודע הכל"...) ככל שהאבא יהיה אמיתי וכנה זה יתן לילד עוצמה יותר גדולה
טבע האדם שקשה לו להשלים שהוא לא בסדר...או שהרצונות של הילד (לדוג' להמשיך באמצע המשחק שהוא משחק...) חשובים לא פחות מהרצונות שלנו (שלא ייעשה רעש וכדו'...) ומה קורה כשאנו צועקים לא במקום על הילד וטעינו האם אנו יודעים להתנצל ולומר לילד טעינו? כשילד גדל עם אבא אמיתי וכנה 'שלא יודע הכל' שג"כ יודע לטעות' 'שמחשיב גם את הרצונות של הילד הגם שאינו רוצה ומוותר על רצונותיו-משחרר' זה נותן את העוצמה והביטחון הכי חזקה לילד (אני מוסיף לטעמי את הרציונל כי זה מקנה לו הרגשה פנימית שהדמות הכי משמעותית וחזקה בחייו אביו או המחנך שלו לא מפחד לטעות או לתת לשני...)

בקיצור לא לפחד להיות נכשל או לוותר כשצריך גם מול הילד
יש עוד, בעזה"י ככל שיתאפשר....

אבדוק את הדברים בעזהי"ת

 

[עשרה זהב]

אמר לי איש חינוך חכם: מה שפעם היו קוראים לו "עזות פנים" היום זה עבר כביסה וקוראים לו "ביטחון עצמי"...

אני לא חושב שהוא חולק על יסוד הדברים של הגרח"פ ברמן, אלא זה פשוט מניח את הדברים במקומם הנכון.

ישנם ילדים שתפקיד הוריהם ומוריהם לגדל ולרומם להם את הביטחון העצמי, זה מסוג הדברים שצריך לדחוף את ההורים, כי בסופו של דבר, הילדים עם הביטחון העצמי הנמוך יותר, ברוב המקרים הם ילדים נוחים יותר. פחות חצופים ויותר ממושמעים.
אבל זה רק כסות עיניים, כי באמת הם לא רוצים בכך, הם רוצים להשמיע את קולם רק שהם לא מעיזים, וזה עלול להתהפך לאידך גיסא.

מאידך, ישנם ילדים שצריך להעמיד אותם על המקום מבחינת הביטחון העצמי שלהם, לפעמים זה מופרז, ואחריתו מי ישורנה. גם כאן ישנם הורים שמעדיפים להשאיר את זה כך, הרבה יותר קשה להילחם בזה מאשר להתמודד עם זה. וגם כאן צריך לדעת, שדרך האמצע היא דרך המלך, כי ילד חוצפן, או בלשונינו: "ילד שעף על הכוחות שלו" הוא מרגיש שכל העולם חייב לו, בגיל הקטן זה חמוד, בגיל המבוגר זה צרעת נושנת ולך תתמודד.

והוא הדין כלפי בחורי ישיבות ומבוגרים. עזות וביטחון גדול מדאי, בלי גבול, עלול רק להרחיק ממך אנשים.

מאידך, להלך בצידי דרכים, ולהנמיך עצמך עד עפר, ולחשוב כל הזמן - מי אני ומה חיי, זה לא יוביל אותך לשום מקום.

 

[הולך את חכמים יחכם]

אמר לי איש חינוך חכם: מה שפעם היו קוראים לו "עזות פנים" היום זה עבר כביסה וקוראים לו "ביטחון עצמי"...

אני לא חושב שהוא חולק על יסוד הדברים של הגרח"פ ברמן, אלא זה פשוט מניח את הדברים במקומם הנכון.

ישנם ילדים שתפקיד הוריהם ומוריהם לגדל ולרומם להם את הביטחון העצמי, זה מסוג הדברים שצריך לדחוף את ההורים, כי בסופו של דבר, הילדים עם הביטחון העצמי הנמוך יותר, ברוב המקרים הם ילדים נוחים יותר. פחות חצופים ויותר ממושמעים.
אבל זה רק כסות עיניים, כי באמת הם לא רוצים בכך, הם רוצים להשמיע את קולם רק שהם לא מעיזים, וזה עלול להתהפך לאידך גיסא.

מאידך, ישנם ילדים שצריך להעמיד אותם על המקום מבחינת הביטחון העצמי שלהם, לפעמים זה מופרז, ואחריתו מי ישורנה. גם כאן ישנם הורים שמעדיפים להשאיר את זה כך, הרבה יותר קשה להילחם בזה מאשר להתמודד עם זה. וגם כאן צריך לדעת, שדרך האמצע היא דרך המלך, כי ילד חוצפן, או בלשונינו: "ילד שעף על הכוחות שלו" הוא מרגיש שכל העולם חייב לו, בגיל הקטן זה חמוד, בגיל המבוגר זה צרעת נושנת ולך תתמודד.

והוא הדין כלפי בחורי ישיבות ומבוגרים. עזות וביטחון גדול מדאי, בלי גבול, עלול רק להרחיק ממך אנשים.

מאידך, להלך בצידי דרכים, ולהנמיך עצמך עד עפר, ולחשוב כל הזמן - מי אני ומה חיי, זה לא יוביל אותך לשום מקום.

ברור שזה עם הסתייגות שמשתמשים בו בצורה נכונה.

מכיר הרבה שהביטחון העצמי הורידם לשאול תחתית, כי לא היה שום פורפורציה בין מה שיש להם לביטחון שלהם

אבל עדיין חושבני שבעדיפות מול אלו שנטולי ביטחון עצמי לגמרי אולי כבר עדיף את השיגעון של אלו.

 

[אלישמע]

ביטחון עצמי-אמונה של האדם ביכולותיו, כישוריו, ושיקול הדעת שלו לעשות את מה שמוטל עליו/חובותיו/מה שבא לו, מבלי להיזדקק לאישורים של אחרים....
הערכה עצמית-האמונה שמגיע לי להיות מאושר, שמגיע לי שיכבדו אותי ושאהבה והצלחה הן זכויות טבעיות שלי (יש לי מקום בעולם), מבלי קשר לנתונים חיצוניים שלי (תפקיד/שטעלע, כסף, כח, יופי וכו'...)

אתה מערבב בין כעס ותסכול עצמי, לביטחון עצמי.

 

[בנאות דשא]

לא קראתי.

לכאו' תנאי ראשון להקנות לילד ביטחון עצמי, הוא להאמין לו.

לתת לו שטר של 200 ש"ח שיקנה כמה דברים. יש סיכוי שהשטר יאבד, בהחלט, אני סומך עליו שלא.
גם לאדם מבוגר יש את הסיכוי שיאבד לו הכסף ..

 

[עשרה זהב]

ברור שזה עם הסתייגות שמשתמשים בו בצורה נכונה.

מכיר הרבה שהביטחון העצמי הורידם לשאול תחתית, כי לא היה שום פורפורציה בין מה שיש להם לביטחון שלהם

אבל עדיין חושבני שבעדיפות מול אלו שנטולי ביטחון עצמי לגמרי אולי כבר עדיף את השיגעון של אלו.

אני לא יודע!

 

[דמדומי זריחה]

מאידך, ישנם ילדים שצריך להעמיד אותם על המקום מבחינת הביטחון העצמי שלהם, לפעמים זה מופרז

התקיפות החיצונית הרבה פעמים אינה אלא הסוואה לחולשה פנימית וחוסר ביטחון עצמי

 

[עשרה זהב]

לכאו' תנאי ראשון להקנות לילד ביטחון עצמי, הוא להאמין בו.

ביכולות שלו.
במסוגלות שלו.

 

[בנאות דשא]

ביכולות שלו.
במסוגלות שלו.

נכון מאוד,

אבל אני חושב שיש כאן משהו יותר פשוט, 'להאמין לו',
הוא אמר שהוא יכול לדאוג לכיבוד, שיהיה לך בהצלחה.
אם אני בטוח ב100 אחוז שהוא יכול, האמנתי לעצמי לא לו, אבל כשאני לא בטוח, אני מאמין לו שהוא יכול.
פשוט,
לתת לו את החיים שלו בידיים שלו. בפשטות גמורה.

 

[בנאות דשא]

כשהילד שלי יוצא לקנות כמה דברים,
אם הוא צריך פלאפון הוא לוקח ואם לא לא.
אני לא מתערב ואומר לו 'אתה יכול בלי' וגם לא 'קח שלא תסתבך'. כלום, תחליט אתה.

 

[עשרה זהב]

התקיפות החיצונית הרבה פעמים אינה אלא הסוואה לחולשה פנימית וחוסר ביטחון עצמי

זו סיבה נוספת למה לא לקבל כל ביטחון עצמי מופרז כמובן מאליו.

 

[דמדומי זריחה]

אתה מערבב בין כעס ותסכול עצמי, לביטחון עצמי.

אמנם לא הזכרתי את המילים כעס ותסכול עצמי אבל (בספרות המקצועית) אלו הסימפטומים שהכי מבטאים את החוסר הערכה עצמית וחוסר ביטחון עצמי...

 

[עשרה זהב]

יש סיבה נוספת למה ביטחון עצמי הוא לא מובן מאליו דבר הנצרך באופן מוחלט.

ביחסים בין אנושיים בריאים, יחסי חברות בסיסיים, היחסים מתבססים על הדדיות.

לפעמים אני בצד הנותן, לפעמים בצד של המקבל.

כאשר אדם מתבסס בחייו על מערכות יחסים הבנויות על סיפוק צרכיו, והביטחון העצמי שלו גורם לכולם לעמוד מולו דום,

מהר מאוד הוא ימצא עצמו לבד.

ומשם הוא יצטרך להחליט, אם הוא רוצה לשנות את דרכו,

או שפשוט להיות יותר אגרסיבי.

כלומר, ביטחון עצמי שבא ממקום בריא, ממקום של נתינה וראיית האחר, אדרבא, זה יכול להוביל למקומות טובים.

ביטחון עצמי שבא ממקום שרואה רק את עצמו, את צרכיו, תוך רמיסת הזולת, אין הרס גדול מזה.

למרות שאנחנו יודעים שעם הכוחות שלו הוא יכול היה לשנות את העולם. לבינתיים הוא משנה את העולם לרעה...

 

[אלישמע]

אמנם לא הזכרתי את המילים כעס ותסכול עצמי אבל (בספרות המקצועית) אלו הסימפטומים שהכי מבטאים את החוסר הערכה עצמית וחוסר ביטחון עצמי...

נכון,
אדם שיש לו בטחון עצמי, הוא אינו מפחד מלשמוע ביקורת,
הוא מודע לחולשותיו לצד יכולותיו, ומודע לחולשותיהם של אחרים לצד יכולותיהם,
והוא פועל לקדם את עצמו בהתאם.
הוא יודע לשלב בין דעותיו לבין דעותיהם של אחרים,
והוא אינו רואה בלקיחת רעיונות מאחרים, או בהכרה במעלותיהם (במקומות החלשים שלו),
כשלילת ישותו.
לאידך אדם שהוא חסר ביטחון עצמי,
הוא לא מוכן להקשיב, הוא לא מוכן לשמוע, הוא לא מוכן להשתנות.
הוא רואה בכל רעיון שניתן לו כשלילת ישותו.
והוא מנסה להביע דעה אישית בכל דבר וענין, העיקר לא לומר שיש לו מה ללמוד או לקבל.
והוא מאד רוגז ומפוחד,
ומשכך, בכל ענין ובכל מקום הוא ידחוף את זה, גם כשידברו על משהו שלא קשור לנושא.
הוא תמיד מרגיש נרדף, והוא תמיד מלא כעס ותסכול,
ולכן הוא תמיד יוציא את זה החוצה.

 

[דמדומי זריחה]

ביטחון עצמי שבא ממקום שרואה רק את עצמו, את צרכיו, תוך רמיסת הזולת

ביטחון עצמי אמור ליצור רוגע נפשי ופנימי אמיתי, היכרות ריאלית עם עצמך להבין שאף אחד לא מאיים על מקומך..
אם הוא מגיע לרמיסת האחרים משהו לא רגוע בפנים הוא צריך לרמוס/לדרוך/להקטין את הזולת כדי שיחשיבו אותו בתפיסה שלו אולי זה ביטחון עצמי אבל 'העליונות הזאת' היא האשליה הכי גדולה לביטחון עצמי זה סה"כ אגו או שחצנות.... (ע"פ ד''ר נתנאל ברנדן בששת עמודי התווך של ההערכה העצמית)

 

[החש בראשו]

השאלה מה זה בטחון עצמי ?

בטוח בעצמו. כפשוטו... (לא מפחד).

ומילה אחת על הכותרת, בטחון עצמי אי אפשר ״לקנות״ אלא יש להסיר את אותם פחדים שבגללם הבטחון שלו בעצמו נפגע.
מי שקונה בטחון עצמי זה לא אמיתי.

 

[אלישמע]

בטוח בעצמו. כפשוטו... (לא מפחד).

פחד יכול להתבטא ב:
ילד קטן שלא מדבר עם אורחים, מופנם, לא משתתף בחברה, לא מדבר.
או ילד/בחור מפחד לשאול שאלה בשיעור. השאלה ממה זה נובע, הוא לא בטוח שהשאלה שלו טובה, הוא מפחד מהמורה שיכעס, שהחברים יצחקו.
או שהוא סתם מרגיש חסם, ולא מסוגל לדבר בציבור.

יש אפשרות; ילד שמרביצים לו והוא לא מחזיר כי הוא מפחד.
לא יודע לעמוד על שלו.

ויש הפוך בדיוק, הוא מרגיש מאויים כל הזמן, ולכן הוא כל הזמן מרביץ, או צועק.

וזה יכול לבוא ממקורות שונים. א' משהו מולד. ב' בעיות בשמיעה או בעיות קשב וריכוז.
וזה יכול לבוא מטראומה ועוד ועוד.

סתם באופן כללי, חשוב לתת לילד תחושת אהבה, בטחון עצמי, להקשיב לו, לשמוע אותו, ולא להשתיק אותו, וגם כשהוא טועה לא לשסות אותו.
אבל ביני וביני לשים לב שהוא לא הופך למטרד, לנודניק. (זה אולי מלמד שחסר לו משהו בחוץ, ואז אולי צריך לערב את הגננת או המלמד, או סתם לערב איש מקצוע).

זה מה שהתכוונתתי בשאלתי.

 

[עת שערי רצון]

מי שחושב שאין לו ביטחון עצמי, אז זה נקרא חוסר ביטחון עצמי ?!
אני סתם שואל.

 

[אלישמע]

מי שחושב שאין לו ביטחון עצמי, אז זה נקרא חוסר ביטחון עצמי ?!
אני סתם שואל.

לא בהכרח.

 

[כהנא דמסייע]

אני חושב שבטחון עצמי קשור ל: מודעות עצמית

הרב וולבה זצ''ל היה אומר בשם ר' ירוחם ממיר

שאדם שלא יודע חסרונותיו, לא יודע מה לתקן, וזה חסרון, כי אינו יודע על מה לעבוד.

אולם אדם שלא יודע מעלותיו הוא במצב גרוע הרבה יותר, כי אינו יודע מה הם הכלים שיש לו לעבוד בכלל.

ר''א בן הרמב''ם כותב שהאהבה העצמית (אגאוסיטיות בלשון זמנינו) והגאוה מקורן בכח שהכח השכלי רואה עצמו יותר מכפי שהוא באמת.

ואילו ענוה היא הכרת עצמו כפי שהוא באמת.

יש כאלה שחושבים שענוה זה רפיסות, וחוסר עמוד שדרה, אבל לא הענין הוא מודעות מדוייקת, לכוחות, לא יותר ולא פחות.

כשאדם מכיר את עצמו אז הערך העצמי שלו מוגדר היטב.

ובזה יש לו בטחון במה שהשם חנן אותו, לעשות ולפעול.

 

[אור יעקב]

לעודד את המאמץ, לא רק את התוצאה - במקום להגיד "איזה ציור מהמם", עדיף לומר "וואו, אני רואה כמה השקעת וישבת על זה".

לתת להם תפקידים בבית - לתת משימות קטנות שמתאימות לגיל שלהם (לעזור לערוך את השולחן, לשים בגדים בכביסה). כשהם מרגישים שהם תורמים ומסוגלים, הביטחון שלהם עולה באופן טבעי.

לתת להם לבחור - לאפשר להם לקבל החלטות קטנות בתוך גבולות ברורים. למשל: "אתה רוצה ללבוש את החולצה הירוקה או הכחולה?". זה נותן להם תחושת שליטה ועצמאות.

לא להתרגש מטעויות: כשהם נכשלים או שמשהו מתקלקל, לא לכעוס. להראות להם שזה קורה לכולם ושמכל טעות לומדים איך להשתפר בפעם הבאה.

זמן איכות אמיתי: לשבת איתם כמה דקות ביום, בלי פלאפונים ובלי מסיחי דעת, ופשוט להקשיב למה שיש להם לספר. כשהם רואים שאתם מקשיבים להם באמת, הם מבינים שהם חשובים.


א.ה - אין לי נסיון בתחום והכל עולה לי ממחשבה פשוטה... (התינוק שלי בן 10 חודשים)

 

[כמטמונים תחפשנה]

אשכול חשוב מאוד
ממש רואים כשילדים מתבגרים כמה חשוב הביטחון העצמי
וכן ישנם הרבה אברכים מופלגים, שלא מוסרים חבורות או מוסרים שיעורים בליל שבת בביהכ"נ רק מחוסר ביטחון עצמי

שמעתי מהמחנך ר' רפאל גריינמן הי"ו
שצריך לתת לילד הרגשה שמבינים אותו גם אם לא מסכימים אתו
ולדוגמא, אם הילד קורא ספר בשעה שהוא כבר צריך לעלות לישון
לא להגיד לילד זה לא זמן עכשיו לקרוא ספר, לא מעניין אותי כלום לך הרגע לישון וכדו'
כי ע"י כך הילד מרגיש שאנחנו לא מבינים אותו, ולא נמצאים בצורך שלו.
אלא יש לומר לילד בצורה כזאת:
אני מאוד מבין אותך שאתה רוצה לקרוא ספר, וזה מעניין אותך, אבל זה לא הזמן כעת.
כי ככה הילד מרגיש שההורים מבינים אותו ורק שיש סדר לדברים.

 

[הולך את חכמים יחכם]

בטוח בעצמו. כפשוטו... (לא מפחד).

ומילה אחת על הכותרת, בטחון עצמי אי אפשר ״לקנות״ אלא יש להסיר את אותם פחדים שבגללם הבטחון שלו בעצמו נפגע.
מי שקונה בטחון עצמי זה לא אמיתי.

מה לי מקרב הדבר אצל האש או האש אצל הדבר
העיקר שיהיה לו ערך וביטחון עצמי, בכל דרך שהיא.

 

[דמדומי זריחה]

רבי צדוק הכהן מלובלין ב''צדקת צדיק'' קנ''ד אומר "כשם שצריך אדם להאמין בה' יתברך כך צריך אח"כ להאמין בעצמו"
ב'שאהבה נפשי' הקשה מדוע לא כתב מיד אדם צריך להאמין בעצמו למה תלה את זה באימון בה'?! ומהו גם לשונו 'כשם'?!
אלא המקובל הוא שאדם יכול ואמור להאמין בטוב שלו בגלל מעלותיו, בגלל שהוא מצליח ומתקדם בדברים טובים, וכדו'....
אבל הרי בטוב ובקדושה של ה' אנו לא מאמינים בגלל דבר כזה או אחר (הרי אמונה מלשון אימון בלי ידיעה...) והיא מעל הדעת... ואותו דבר אמור להיות באימון שלנו בעצמינו ללא כל תנאים וללא צורך בהסבר שכלי והגיוני. ומה הסיבה לאימון כזה? בגלל שהנפש שלנו נחצבה ממנו ואנו חלק אלוק מלמעלה וברובד הפנימי היא אינה נפרדת....


איך זה מסתדר עם הרב וולבה בעלי שור ועוד שנקטו שדרך העבודה לערך עצמי ע''י מעלותיו הטובות, כמו שהביאו?! קודם כל הרב וולבה בח"ב במערכה 'אדם' ואפשר למצוא מכמה מקומות בח''א שיש שתי דרגות ערך עצמי שאדם יש לו מקום בעולם ושווי בלי קשר למעשיו ובנוסף יש את מעלותיו הטובות....

ולטעמי ואני ישמח לשמוע נימוקים ממי שאינו מסכים הרב וולבה בעיקר התמקד בדרך הפרקטית והיעילה להעריך את עצמו, כי זאת דרגה גבוהה ועבודה מפרכת להאמין באמת שאנו שווים ללא תנאים, הגם שברובד הפנימי הערך אינו תלוי מעשים טובים...

 

[דמדומי זריחה]

מי שחושב שאין לו ביטחון עצמי, אז זה נקרא חוסר ביטחון עצמי ?!
אני סתם שואל.

חד משמעית, החוויה הפנימית היא הקובעת...

 

[אלישמע]

חד משמעית, החוויה הפנימית היא הקובעת...

התחושה קובעת את הסימפטום, לא את הבעייה.

אדם שהוא פרפקציוניסט, עלול להרגיש בלתי בטוח בעצמו, וזה לא בהכרח חוסר ביטחון עצמי.

אדם שסובל מ-OCD (נערווין), עלול לחוש חסר בטחון עצמי, וזה לא בהכרח חוסר בטחון עצמי.

אדם שסובל מבקורת עצמית, עלול לחוש חסר בטחון עצמי, וזה לא בהכרח חוסר בטחון עצמי.

העולה: הסימפטום זהה, הבעיות שונות לחלוטין. (וממילא התרופה/טיפול שונים לגמרי).

 

[דמדומי זריחה]

התחושה קובעת את הסימפטום, לא את הבעייה.

אדם שהוא פרפקציוניסט, עלול להרגיש בלתי בטוח בעצמו, וזה לא בהכרח חוסר ביטחון עצמי.

אדם שסובל מ-OCD (נערווין), עלול לחוש חסר בטחון עצמי, וזה לא בהכרח חוסר בטחון עצמי.

אדם שסובל מבקורת עצמית, עלול לחוש חסר בטחון עצמי, וזה לא בהכרח חוסר בטחון עצמי.

העולה: הסימפטום זהה, הבעיות שונות לחלוטין. (וממילא התרופה/טיפול שונים לגמרי).

בסוף בסוף בחוויה הפנימית יש חוסר ביטחון גם אם זה לא השורש...