א.שו''ת הרשב''א ח''ה סימן יג מבואר שבין תש''י לש''ר צריך להפסיק ולענות איש''ר ואח''כ צריך לחזור ולברך ואילו לענין ב' שחיטות כתב אם שמע איש''ר צריך להפסיק ולענות ואינו חוזר ומברך אפילו לפי הצד שסח שיחת חולין חוזר ומברך וצ''ב טובא מאי שנא איש''ר מדברי חולין.
ב. שו''ע סימן יט ס''ז התחיל לשחוט והביאו לו עוד כמה בהמות אם עדיין יש לפניו מהראשונות אינו חוזר ומברך והרמ'א פליג שאפילו אם לא נשאר מן הראשונות אלא שהביאו לו מאותו המין של הראשונות אינו חוזר ומברך,וצ''ב דבשלמא בסעודה אפש''ל שהברכה היא על הסעודה ולכן לא מברך על כל כזית וכזית ולכן אם מביאים לפניו מאותו המין וכיו''ב נחשב חלק מהסעודה ואינו מברך אבל בשחיטה שהוא ברכת המצוות אף אם נבין שסח בין שחיטה לשחיטה אינו צריך לברך אבל אם הביאו לפניו חדשים שהברכה כלל לא היתה עליהם מדוע שלא יברך.
ג. וביותר קשה מאד שהלא דעת הש''ך ועוד שדעת השו''ע שאם סח בין שחיטה לשחיטה צריך לחזור ולברך דהיינו ששחיטה דומה לתפילין שהוי הפסק ולא דומה לסעודה וא''כ קשה מאד מדוע אם יש לפניו מהראשונות אינו מברך הלא הויא כתפילין והוי הפסק.
ד. הרמ''א הביא ב' דיעות היכא שסח בין שחיטה לשחיטה האם צריך לחזור ולברך ומאידך גיסא ביו''ד רסה כשהיו לפניו ב' תינוקות וכן באו''ח סימן ח' כשלובש ב' בגדים של ציצית שמברך ברכה אחת רק אם לא הסיח דעתו אבל אם דיבר מברך שתיים [ועיין במג''א מש''כ ליישב בזה אבל עיין ט''ז סימן ח' סק''י שלא קיבל תשובת המג''א]
ה. ושמעתי לבאר בזה עפ''י מה שיש לדון האם אפשר להגביל את הברכה בברכת הנהנין כגון הבא לאכול שני תפוחין ומגביל שיחול רק על תפוח אחד מבואר בתבואות שור פשיטא שאינו יכול והוי כמנאץ וגרע מברכה שאינה צריכה אלא שיש להקשות מכמה מקומות שמצאנו שאפשר להגביל כמו בין תש''י לתש''ר כתבו האחרונים שיכווןלהגביל וצ''ב מאי שנא ויש שביארו שיש לחלק בין ברכת המצוות ששם הברכה היא על כל דבר לעצמו אלא שיכול לפטור הכל ברכה אחת אבל ברכת הנהנין הכל זה ברכה אחת ואם הוא מגביל הרי הוא מנאץ, אלא שאף צ''ע שמצאנו גם בברכת הנהנין הגבלה כגון יין שקודם המזון שפוטר שבתוך הסעודה ואם הוא רוצה יכול להגביל.
ו. ושמעתי לבאר בזה שבאמת אין חילוק בין ברכת הנהנין למצוות אלא הכל תלוי כיצד זה עומד לפניו אם עומדים לפניו עשרה תפוחים והוא מגביל אותם בזה הוא מנאץ אבל יין שקודם הסעודה ובתוך הסעודה חלוקים הם ולען יכול להגביל, ולפי''ז יש לבאר החילוק בין סעודה ששם זה עסק אחד ולכן הסח אינו מפסיק לתפילין שחלוקים הם והסח מפסיק ונסתפקו הראשונים כיצד לדון שחיטה שמצד אחד מבואר בתבו''ש שהשוחט כמה עופות אינו יכול להגביל כיון שאע''פ שכל עוף הוא מצווה לעצמו אבל זה מוגדר שיש כאן עסק של שחיטה מכולם ולא שיש כאן כמה חפצא שכל אחד טעון שחיטה כיון שהוא בא להתיר לעצמו לאכול וא''כ הכל עסק אחד ארוך.
ולפי''ז יש לבאר הרשבא באות א' שבשחיטה כיון שמצד אחד השחיטות חלוקות ומצד שני יש כאן עסק של שחיטה ולכן אם שח בזה עצמו מחלק את השחיטות אבל אם היה מוכרח לענות בזה יש לדון שלא נחשב שהפסיק את השחיטות כין שהיה מוכרח ולפי''ז מבואר דעת השו''ע שאם הביאו לו עוד אינו צריך לחזור ולברך כיון שהויא כברכת הנהנין שהכל זה עסק אחד ואע''פ שמאידך גיסא אם סח מברך כיון ששם הוא חילק להדיא,
ב. שו''ע סימן יט ס''ז התחיל לשחוט והביאו לו עוד כמה בהמות אם עדיין יש לפניו מהראשונות אינו חוזר ומברך והרמ'א פליג שאפילו אם לא נשאר מן הראשונות אלא שהביאו לו מאותו המין של הראשונות אינו חוזר ומברך,וצ''ב דבשלמא בסעודה אפש''ל שהברכה היא על הסעודה ולכן לא מברך על כל כזית וכזית ולכן אם מביאים לפניו מאותו המין וכיו''ב נחשב חלק מהסעודה ואינו מברך אבל בשחיטה שהוא ברכת המצוות אף אם נבין שסח בין שחיטה לשחיטה אינו צריך לברך אבל אם הביאו לפניו חדשים שהברכה כלל לא היתה עליהם מדוע שלא יברך.
ג. וביותר קשה מאד שהלא דעת הש''ך ועוד שדעת השו''ע שאם סח בין שחיטה לשחיטה צריך לחזור ולברך דהיינו ששחיטה דומה לתפילין שהוי הפסק ולא דומה לסעודה וא''כ קשה מאד מדוע אם יש לפניו מהראשונות אינו מברך הלא הויא כתפילין והוי הפסק.
ד. הרמ''א הביא ב' דיעות היכא שסח בין שחיטה לשחיטה האם צריך לחזור ולברך ומאידך גיסא ביו''ד רסה כשהיו לפניו ב' תינוקות וכן באו''ח סימן ח' כשלובש ב' בגדים של ציצית שמברך ברכה אחת רק אם לא הסיח דעתו אבל אם דיבר מברך שתיים [ועיין במג''א מש''כ ליישב בזה אבל עיין ט''ז סימן ח' סק''י שלא קיבל תשובת המג''א]
ה. ושמעתי לבאר בזה עפ''י מה שיש לדון האם אפשר להגביל את הברכה בברכת הנהנין כגון הבא לאכול שני תפוחין ומגביל שיחול רק על תפוח אחד מבואר בתבואות שור פשיטא שאינו יכול והוי כמנאץ וגרע מברכה שאינה צריכה אלא שיש להקשות מכמה מקומות שמצאנו שאפשר להגביל כמו בין תש''י לתש''ר כתבו האחרונים שיכווןלהגביל וצ''ב מאי שנא ויש שביארו שיש לחלק בין ברכת המצוות ששם הברכה היא על כל דבר לעצמו אלא שיכול לפטור הכל ברכה אחת אבל ברכת הנהנין הכל זה ברכה אחת ואם הוא מגביל הרי הוא מנאץ, אלא שאף צ''ע שמצאנו גם בברכת הנהנין הגבלה כגון יין שקודם המזון שפוטר שבתוך הסעודה ואם הוא רוצה יכול להגביל.
ו. ושמעתי לבאר בזה שבאמת אין חילוק בין ברכת הנהנין למצוות אלא הכל תלוי כיצד זה עומד לפניו אם עומדים לפניו עשרה תפוחים והוא מגביל אותם בזה הוא מנאץ אבל יין שקודם הסעודה ובתוך הסעודה חלוקים הם ולען יכול להגביל, ולפי''ז יש לבאר החילוק בין סעודה ששם זה עסק אחד ולכן הסח אינו מפסיק לתפילין שחלוקים הם והסח מפסיק ונסתפקו הראשונים כיצד לדון שחיטה שמצד אחד מבואר בתבו''ש שהשוחט כמה עופות אינו יכול להגביל כיון שאע''פ שכל עוף הוא מצווה לעצמו אבל זה מוגדר שיש כאן עסק של שחיטה מכולם ולא שיש כאן כמה חפצא שכל אחד טעון שחיטה כיון שהוא בא להתיר לעצמו לאכול וא''כ הכל עסק אחד ארוך.
ולפי''ז יש לבאר הרשבא באות א' שבשחיטה כיון שמצד אחד השחיטות חלוקות ומצד שני יש כאן עסק של שחיטה ולכן אם שח בזה עצמו מחלק את השחיטות אבל אם היה מוכרח לענות בזה יש לדון שלא נחשב שהפסיק את השחיטות כין שהיה מוכרח ולפי''ז מבואר דעת השו''ע שאם הביאו לו עוד אינו צריך לחזור ולברך כיון שהויא כברכת הנהנין שהכל זה עסק אחד ואע''פ שמאידך גיסא אם סח מברך כיון ששם הוא חילק להדיא,
