המעיין בדברי המקובלים בטעמים שכתבו להלכה יראה שהטעמים שלהם הם על פי מה שראו בהלכה 'בפשט'.
וברוב המקרים יש מחלוקות בין המקובלים, פעמים בין המקובלים הראשונים לאחרונים, פעמים בין הראשונים לראשונים, ופעמים בין האחרונים לאחרונים, ובד"כ כל אחד כותב טעם בקבלה למנהג מקומו או רבו וכדומה.
כלומר אין טעם 'אמיתי' בקבלה שצריך ואפשר לומר שהוא הוא יכריע, אלא כל מקובל אומר ומסביר מסברא שלו את הפסק שנראה לו בפשט - לפי הקבלה.
במילים אחרות אין שום משמעות לטעם הקבלי, כיון שבודאי יש טעם קבלי גם לצד השני, וחזר...
