חציו ברוב אבר.
מבואר בגמרא ספק אם יצא חצי בדיוק ואם נאמר שרוב האבר שבחוץ ימשוך את המיעוט שבפנים וייחשב לידה או לא והגמרא נשארה בספק
ועיין בעל המאור שהוכיח מסוגיא זאת הלכה כמ''ד אין לידה שאילו נאמר שיש לידה פשיטא שימשוך את מה שבפנים
אבל הרמב''ן בסוגיין פליג וס''ל שהספק של הגמרא קאי לכו''ע שגם למ''ד אין לידה יש מקום להסתפק שדוקא נגד רוב אין לידה אבל כאן שיש חצי בחוץ אפשר שיודה שיש לידה
וכן למ''ד אין לידה אולי כ''ז דוקא לענין איסור יוצא שכבר לא נחשב בבהמה ואינה מותרת מדין ב''פ אבל לענין קדושת בכורה שתלוי בפט''ר יש לומר שפט''ר תלוי בפועל ויש לדון בכוונתו [וכבר חקר בזה במהריט אלגאזי פרק ג' דף טו סימן לד והתבואת שור יובא לקמן] האם כוונת הרמב''ן שהדין לידה לאברים הוא רק כלפי איסור יוצא בב''פ אבל לשאר דיני התורה פשיטא שלא נחשב ילוד או דלמא סוף דבריו עיקר וכן הפשטות שבאמת לכל שאר דיני התורה בוודאי שנחשב ילוד ורק לגבי פט''ר יש דין לידה בפועל וזה הספק של הגמרא ולפי''ז יוצא נפק''מ גדולה בחקריה זו האם חציו ברוב אבר למ''ד שי לידה לשאר דיני התורה האם נחשב ילוד או לא,ובאמת שאין בזה כ''כ נפק''מ כיון שעיקר להלכה כמ''ד אין לידה וכמש'כ הרמב''ן בהמשך וכך דעת רוב הראשונים.
ובתבואות שור סימן יד סק''יא כתב לחדש סברא חדשה בסוגיא שאף אם נימא שיש לידה לאברים א''א לומא עוד רוב של עובר דהיינו שא''א לומר תרי רובי גם רוב אבר וגם רוב עובר ולכן כתב שאם יצא חציו ברוב אבר מה שבפנים אסור ואע''פ שלכאורה ממ''נ צריך להיות מותר שאם נדון אותו כבפנים הרי שחיטת אימו התירתו ואם כבחוץ שיהיה מותר בשחיטת עצמו,אבל מבאר עפ''י דבריו שכיון שלא אומרים תרי רוב ממילא נדון את הבפנים מיעוט אבר כאילו יצא לבחוץ אבל מאידך גיסא לא יהיה נחשב כילוד כיון שלא אומרים תרי רובי.
והביא התבואות שור דברי הרשב''א והרמב''ן הנ''ל ותלה כך שבאמת עיקר החליוק שרק לגבי יוצא אומרים יש לידה לאברים אבל לגבי שאר דיני התורה לא אומרים יש לידה והרמב''ן לא ביאר כוונתו אבל התבואות שור מבאר כוונתו היטב שלגבי איסור יוצא זה רוב אחד של רוב אבר אבל להחשיבו כילוד זה תרי רובי ולא אמרינן אבל אם נלמד כמו הצד השני בריט אלגאזי וסוף דברי הרמב''ן עיקר שבאמת נחשב ילוד ורק לגבי פט''ר לא נחשב א''כ מבואר שאמרינן תרי רובי ודלא כסברת תבואות שור וע''ז מבאר ששמא נקטו סברא אחת ויש להם עוד סברא .
והביא ראיה שבוודאי יש סברא לומר שלא יחשב לידה גם בלי הסברא שבעינן פט''ר שהגמרא בזבחים אומרת שפרים הנשרפים מטמאים ביציאתן מהעזרה והגמרא מסתפקת חציו במיעוט אבר ואם זה סברא דוקא לגבי פט''ר מה הצד שלא יחשב בחוץ ולענ''ד הדברים קשים ששם כלל אין לידה ששיך לדון בה לידה לאברים וכיון שהספק כאן תלוי בלידה לאברים ושם לא תלוי בלידה לאברים הרי שני הספיקות שונים ואין לפשוט ספק אחד מהשני אבל לדבריו שני הספיקות שווים ולכן הוא פשט כצד אחד אבל אין הכרח לכך וכמש''נ.
אבל יעוין ברשב''א שכתב נפק''מ לענין היתר אכילה שאם יצא רובו במיעוט אבר שוודאי שמה שבפנים אסור דנחשב כילוד בשעת שחיטת האם ואפילו בחציו ברוב אבר כיון שהגמרא הסתפקה בזה לכן מספק נחשב כילוד, ולכאורה יש שלאול מדוע לא אמר נפק''מ בלידה רגילה האם נחשב לידה ונפק''מ לגבי לידה.
ואולי אפשר לחדש שלידה לאברים זה דוקא לגבי בהמות שהאברים מותרים באכילה יש יחס לכל אבר בפנ''ע אבל באדם הכל תלוי בשם הכללי ואין מ''ד שיסבור שיהיה לידה לאברים והדברים צריכים עוד ביאור .
אבל אם נאמר כמו הצד הראשון שביארנו ברמב''ן שכל לידה זה דוקא שנחשב בבהמה לגבי שלא יחשב יוצא אבל אינו כילוד לכל התורה א''כ א''ש היטב שהנפק''מ רק לגבי היתר אכילה.
[ועיין בתורת הבית בית שני שער שלישי שמשמע שפסק שאינו נחשב כילוד גם ברובו במיעוט אבר וכבר השיג שם ברא''ה שכאן נפסק שנחשב ילוד ועין משמרת שם]
-חזינן בדעת הרמב''ן שפט''ר צריך בפועל ולא סגי במה שבדין רוב ויש לשאול א''כ מדוע כאשר יוצא רוב הוא קדוש הלא לא נפטר כל הרחם וכיצד מה שבפנים נקדש ובאמת במהרי''ט אלגאזי נוקט שמה שבפנים לא קדוש והדברים מחודשים ובפשטות המכוון שכשיוצא רוב זה פט''ר ואי''ז מחמת שנחשב שהכל יצא שזה לא מהני בפט''ר וכמש'כ הרמב''ן גבי רוב אבר שבעינן פט''ר בפועל אלא שכשיש רוב היא גופא פט''ר אלא שיש להעיר שזה סותר למש''כ הגרי''ז לעיל בביאור המ''ד למפרע באופן שיצא שליש דרך דופן פטור כיון שיש חלקים שלא עברו דרך פט''ר והלא כאן מבואר שברוב סגי וא''כ מדוע שלא יהיה בשני שליש הנותרים וכדרבא.
מבואר בגמרא ספק אם יצא חצי בדיוק ואם נאמר שרוב האבר שבחוץ ימשוך את המיעוט שבפנים וייחשב לידה או לא והגמרא נשארה בספק
ועיין בעל המאור שהוכיח מסוגיא זאת הלכה כמ''ד אין לידה שאילו נאמר שיש לידה פשיטא שימשוך את מה שבפנים
אבל הרמב''ן בסוגיין פליג וס''ל שהספק של הגמרא קאי לכו''ע שגם למ''ד אין לידה יש מקום להסתפק שדוקא נגד רוב אין לידה אבל כאן שיש חצי בחוץ אפשר שיודה שיש לידה
וכן למ''ד אין לידה אולי כ''ז דוקא לענין איסור יוצא שכבר לא נחשב בבהמה ואינה מותרת מדין ב''פ אבל לענין קדושת בכורה שתלוי בפט''ר יש לומר שפט''ר תלוי בפועל ויש לדון בכוונתו [וכבר חקר בזה במהריט אלגאזי פרק ג' דף טו סימן לד והתבואת שור יובא לקמן] האם כוונת הרמב''ן שהדין לידה לאברים הוא רק כלפי איסור יוצא בב''פ אבל לשאר דיני התורה פשיטא שלא נחשב ילוד או דלמא סוף דבריו עיקר וכן הפשטות שבאמת לכל שאר דיני התורה בוודאי שנחשב ילוד ורק לגבי פט''ר יש דין לידה בפועל וזה הספק של הגמרא ולפי''ז יוצא נפק''מ גדולה בחקריה זו האם חציו ברוב אבר למ''ד שי לידה לשאר דיני התורה האם נחשב ילוד או לא,ובאמת שאין בזה כ''כ נפק''מ כיון שעיקר להלכה כמ''ד אין לידה וכמש'כ הרמב''ן בהמשך וכך דעת רוב הראשונים.
ובתבואות שור סימן יד סק''יא כתב לחדש סברא חדשה בסוגיא שאף אם נימא שיש לידה לאברים א''א לומא עוד רוב של עובר דהיינו שא''א לומר תרי רובי גם רוב אבר וגם רוב עובר ולכן כתב שאם יצא חציו ברוב אבר מה שבפנים אסור ואע''פ שלכאורה ממ''נ צריך להיות מותר שאם נדון אותו כבפנים הרי שחיטת אימו התירתו ואם כבחוץ שיהיה מותר בשחיטת עצמו,אבל מבאר עפ''י דבריו שכיון שלא אומרים תרי רוב ממילא נדון את הבפנים מיעוט אבר כאילו יצא לבחוץ אבל מאידך גיסא לא יהיה נחשב כילוד כיון שלא אומרים תרי רובי.
והביא התבואות שור דברי הרשב''א והרמב''ן הנ''ל ותלה כך שבאמת עיקר החליוק שרק לגבי יוצא אומרים יש לידה לאברים אבל לגבי שאר דיני התורה לא אומרים יש לידה והרמב''ן לא ביאר כוונתו אבל התבואות שור מבאר כוונתו היטב שלגבי איסור יוצא זה רוב אחד של רוב אבר אבל להחשיבו כילוד זה תרי רובי ולא אמרינן אבל אם נלמד כמו הצד השני בריט אלגאזי וסוף דברי הרמב''ן עיקר שבאמת נחשב ילוד ורק לגבי פט''ר לא נחשב א''כ מבואר שאמרינן תרי רובי ודלא כסברת תבואות שור וע''ז מבאר ששמא נקטו סברא אחת ויש להם עוד סברא .
והביא ראיה שבוודאי יש סברא לומר שלא יחשב לידה גם בלי הסברא שבעינן פט''ר שהגמרא בזבחים אומרת שפרים הנשרפים מטמאים ביציאתן מהעזרה והגמרא מסתפקת חציו במיעוט אבר ואם זה סברא דוקא לגבי פט''ר מה הצד שלא יחשב בחוץ ולענ''ד הדברים קשים ששם כלל אין לידה ששיך לדון בה לידה לאברים וכיון שהספק כאן תלוי בלידה לאברים ושם לא תלוי בלידה לאברים הרי שני הספיקות שונים ואין לפשוט ספק אחד מהשני אבל לדבריו שני הספיקות שווים ולכן הוא פשט כצד אחד אבל אין הכרח לכך וכמש''נ.
אבל יעוין ברשב''א שכתב נפק''מ לענין היתר אכילה שאם יצא רובו במיעוט אבר שוודאי שמה שבפנים אסור דנחשב כילוד בשעת שחיטת האם ואפילו בחציו ברוב אבר כיון שהגמרא הסתפקה בזה לכן מספק נחשב כילוד, ולכאורה יש שלאול מדוע לא אמר נפק''מ בלידה רגילה האם נחשב לידה ונפק''מ לגבי לידה.
ואולי אפשר לחדש שלידה לאברים זה דוקא לגבי בהמות שהאברים מותרים באכילה יש יחס לכל אבר בפנ''ע אבל באדם הכל תלוי בשם הכללי ואין מ''ד שיסבור שיהיה לידה לאברים והדברים צריכים עוד ביאור .
אבל אם נאמר כמו הצד הראשון שביארנו ברמב''ן שכל לידה זה דוקא שנחשב בבהמה לגבי שלא יחשב יוצא אבל אינו כילוד לכל התורה א''כ א''ש היטב שהנפק''מ רק לגבי היתר אכילה.
[ועיין בתורת הבית בית שני שער שלישי שמשמע שפסק שאינו נחשב כילוד גם ברובו במיעוט אבר וכבר השיג שם ברא''ה שכאן נפסק שנחשב ילוד ועין משמרת שם]
-חזינן בדעת הרמב''ן שפט''ר צריך בפועל ולא סגי במה שבדין רוב ויש לשאול א''כ מדוע כאשר יוצא רוב הוא קדוש הלא לא נפטר כל הרחם וכיצד מה שבפנים נקדש ובאמת במהרי''ט אלגאזי נוקט שמה שבפנים לא קדוש והדברים מחודשים ובפשטות המכוון שכשיוצא רוב זה פט''ר ואי''ז מחמת שנחשב שהכל יצא שזה לא מהני בפט''ר וכמש'כ הרמב''ן גבי רוב אבר שבעינן פט''ר בפועל אלא שכשיש רוב היא גופא פט''ר אלא שיש להעיר שזה סותר למש''כ הגרי''ז לעיל בביאור המ''ד למפרע באופן שיצא שליש דרך דופן פטור כיון שיש חלקים שלא עברו דרך פט''ר והלא כאן מבואר שברוב סגי וא''כ מדוע שלא יהיה בשני שליש הנותרים וכדרבא.