משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,735
צ"ע, שהרי בברייתא איתא "על העלם שבועה הוא חייב, ואינו חייב על העלם חפץ".
וחפץ שנעלם ממנו אינו שייך אלא באופן ששכח את החפץ שנשבע עליו (ואת זה הגמ' דחתה דהיינו העלם שבועה), אבל במקרה שאינו יודע אם פת חיטין היא או פת שעורים, אין זה נקרא שנעלם ממנו החפץ שנשבע עליו, כלומר ששכח על מה נדר, אלא שאינו יודע מהי הפת שלפניו.
וא"כ אין קשר בין המקרה של הברייתא ששכח על מה נדר, לבין המקרה בקושיית רב יוסף, שאינו יודע מהי הפת שלפניו.
כי יש שתי אופציות לשכחה: או ששכח שנשבע (חשב שנשבע לאכול, ובפועל נשבע שלא לאכול), או ששכח על מה נשבע (ומחכו עלה במערבא, דהיינו הך). אבל אי ידיעה של מה שהוא אוכל לא קשור לשני סוגי השכחה הנ"ל.
וחפץ שנעלם ממנו אינו שייך אלא באופן ששכח את החפץ שנשבע עליו (ואת זה הגמ' דחתה דהיינו העלם שבועה), אבל במקרה שאינו יודע אם פת חיטין היא או פת שעורים, אין זה נקרא שנעלם ממנו החפץ שנשבע עליו, כלומר ששכח על מה נדר, אלא שאינו יודע מהי הפת שלפניו.
וא"כ אין קשר בין המקרה של הברייתא ששכח על מה נדר, לבין המקרה בקושיית רב יוסף, שאינו יודע מהי הפת שלפניו.
כי יש שתי אופציות לשכחה: או ששכח שנשבע (חשב שנשבע לאכול, ובפועל נשבע שלא לאכול), או ששכח על מה נשבע (ומחכו עלה במערבא, דהיינו הך). אבל אי ידיעה של מה שהוא אוכל לא קשור לשני סוגי השכחה הנ"ל.
