חולין דף לה / "הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן"

[משיב כהלכה]

ולקמן בתירוץ הגמ', "מיגו דמהימן אקודש, מהימן נמי אתרומה".

וצ"ע כיצד הכהן יכול לסמוך על עם הארץ ולשתות את יין התרומה, הרי כל הנאמנות של עם הארץ בנוגע לקודש היא רק משום שחששו חז"ל שאם לא נקבל ממנו נסכים ומנחות, ילך ויבנה במה לעצמו ויכשל באיסור כרת (חגיגה כ"ב).

אבל מהיכי תיתי להתיר לכהן לשתות את היין של התרומה?

וא"ת שמוכרחים אנו להאמינו על התרומה, כי אם נתייחס לחבית יין התרומה כטמאה - יטמא גם הקודש, עדיין צ"ע מדוע לא נתייחס לזה כדבר טמא, בינתיים, לגבי הכהן, ולכשיגיע לבית המקדש לנסך את הרביעית שהקדיש - נתייחס אליה כדבר טהור.

גם לכאורה יש כאן "קומבינה" לכל עם הארץ שרוצה שיתייחסו לתרומתו כטהורה, ע"י שמקדיש רביעית ממנה וכך הופך לנאמן עליה יותר מ"חבר".