מנחות דף נו / אף נשחט על אותו המום

[משיב כהלכה]

רש"י מבאר שרבי שמעון לשיטתו שדבר שאינו מתכון מותר. ותוס' בבכורות דף ל"ד מקשים שהוא פסיק רישיה.

אבל בלאו הכי קשה, כיצד אפשר לומר שאינו מתכוון, כאשר יכול לעשות נקב הקזה בכל מקום אחר בגוף, ועושה דוקא באוזן או בעין - במקום שעושה מום קבוע?

 

[שאינו יודע לשאול]

הואיל והמניע שלו הוא להקיז דם ולא להטיל מום.
הרי בעצם כת"ר רוצה להחשיב אותו "מתכוון" משום שהוא מכוון למום, שהרי אם היה מכוון להקזה היה עושה במקום שאין בו מום קבוע, ולפי אותה הנחה נוכל להקשות איפכא, אם כוונתו לעשות מום למה מוציא את הדם החוצה ונוהג כמעשה הקזה, היה לו לחתוך את עורו וכיו"ב, ובוודאי שאיירי כאן באדם שהתכלית מבחינתו היא לרפא את הבהמה, ע"י הקזה, ומה שבחר דווקא שם יכולות להיות סיבות רבות.
[יש לי כעין דוגמא לזה מדברי הרשב"א שהובא בב"י בסימן רב לגבי ברכת שמן זית ואניגרון שמתכוון לשם רפואה, ודעת ר' האי גאון שאם כוונתו לשם רפואה לא היה לו לשתות שמן באניגרון אלא שמן לבד, ולכן אם שותה עם אניגרון ודאי שכוונתו לטעם האניגרון, ואילו לדעת הרשב"א אם הוא אומר שכוונתו לרפואה, הרי שכוונתו לרפואה, אף שבשביל רפואה סגי בשמן לבד בלי אניגרון, ובימינו הדבר מצוי מי ששותה כדור של תרופה עם משקה ממותק שוודאי כוונתו לרפואה]

 

[משיב כהלכה]

ומה שבחר דווקא שם יכולות להיות סיבות רבות

כגון?

 

[שאינו יודע לשאול]

נוח לו יותר טכנית, העור שם פחות קשה, יש שם יותר כלי דם, ואולי עוד דברים שנשגבים מבינתי...

 

[משיב כהלכה]

לא מסתבר.