סנהדרין דף ס"ד - "אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה"

[משיב כהלכה]

לכאורה קשה שהרי לקמן דף ק"ג מספרת הגמ' "אמון בא על אמו, שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה. רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר: ששרף את התורה, וחד אמר: שבא על אמו, אמרה לו אמו: כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו? אמר לה: כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי".

וצ"ע דמהגמ' דידן משמע שלפני שהכניעו אנשי כנסת הגדולה את היצה"ר היה אדם מתגרה בקרובותיו, וא"כ מדוע שאלה אותו אמו איזה הנאה יש לו מזה?