משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 605
בגמ' איתא "אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואני איני אוהבן", ואחד מהם"משתין מים ערום לפני מטתו".
ומבארים ע"פ המשנה באבות (פרק ג משנה י) שכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו, ופירשו רש"י ורע"ב, כל שהוא אהוב למטה, בידוע שאהוב גם למעלה, והמשתין מים לפני מטתו הוא דבר מאוס (כי מלכלך את הקרקע ומסריח אותה), ולא דוקא ערום, אלא שנקט דבר מצוי, שהערום מתעצל לצאת החוצה ולהשתין בבית הכסא ולכן משתין לפני מטתו.
והמקור לביאור זה הוא בשבת דף ס"ב, "שלושה דברים מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן: המשתין מים בפני מטתו ערום", ופירש רש"י "אורחא דמילתא נקט, מתוך שהוא ערום - אינו יוצא לחוץ להשתין, דטורח הוא לו ללבוש ולצאת", ומהרש"א שם כתב "דמביא לידי עניות משום מאיסותא".
וכן במשנה ברורה סימן רמ"א ביאר, "מפני שרצון הקדוש ברוך הוא שיהיה האדם מתנהג בדרך נקיות וקדושה וזה מתנהג עצמו בדרך מיאוס וטינופת ולא יוכל להשרות שכינתו אצלו... ומכ"ש אם משתין מים לפני מקומות אחרים שצריכים להתנהג יותר בנקיות כגון לפני שלחנו וכיוצא בזה... לאו דוקא ערום אלא הוא הדין אם היה לבוש אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין".
עכ"פ מכל הנ"ל יוצא שאדם שאינו נקי כגון שלא משתמש בדאודורנט והולך עמו לכל מקום ענן של סירחון, הקב"ה שונאו, והוא הדין אחד שביתו אינו נקי אלא מסריח מחמת חוסר נקיות וחוסר באוויר צח. והיה לנו פעם אברך כזה בכולל ערב, שבכל פעם שהיה נכנס היו כולם סותמים את האף ומעוותים את פניהם וכמעט שהיו מקיאים את נשמתם, ובכל בית המדרש היה מתפשט ריח סירחון איום ונורא של זיעה. ולכאורה אחד כזה צריך לדעת שלא רק הבריות מתעבות אותו אלא גם הקב"ה שונאו. וכן אשתי הלכה פעם לאיזה בית, וכאשר נפתחה הדלת עלה גל של סירחון וריח מחנק מהבית, וכמעט שהקיאה בפתח הבית.
גם לפעמים במקווה מגיעים אנשים מסריחים בריח של זיעה, ואחד כזה הצעתי לו שמפו (כדי שיבין את הרמז, מפני שאי אפשר לדבר עמו באופן ישיר ולא להלבין פניו) וענה לי שאין צורך כי הוא אינו נוהג להתקלח עם שמפו. ואולי לאחר קריאת כל הנ"ל, תהיה לאנשים הללו קצת מוּדָעוּת סביבתית.
ומבארים ע"פ המשנה באבות (פרק ג משנה י) שכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו, ופירשו רש"י ורע"ב, כל שהוא אהוב למטה, בידוע שאהוב גם למעלה, והמשתין מים לפני מטתו הוא דבר מאוס (כי מלכלך את הקרקע ומסריח אותה), ולא דוקא ערום, אלא שנקט דבר מצוי, שהערום מתעצל לצאת החוצה ולהשתין בבית הכסא ולכן משתין לפני מטתו.
והמקור לביאור זה הוא בשבת דף ס"ב, "שלושה דברים מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן: המשתין מים בפני מטתו ערום", ופירש רש"י "אורחא דמילתא נקט, מתוך שהוא ערום - אינו יוצא לחוץ להשתין, דטורח הוא לו ללבוש ולצאת", ומהרש"א שם כתב "דמביא לידי עניות משום מאיסותא".
וכן במשנה ברורה סימן רמ"א ביאר, "מפני שרצון הקדוש ברוך הוא שיהיה האדם מתנהג בדרך נקיות וקדושה וזה מתנהג עצמו בדרך מיאוס וטינופת ולא יוכל להשרות שכינתו אצלו... ומכ"ש אם משתין מים לפני מקומות אחרים שצריכים להתנהג יותר בנקיות כגון לפני שלחנו וכיוצא בזה... לאו דוקא ערום אלא הוא הדין אם היה לבוש אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין".
עכ"פ מכל הנ"ל יוצא שאדם שאינו נקי כגון שלא משתמש בדאודורנט והולך עמו לכל מקום ענן של סירחון, הקב"ה שונאו, והוא הדין אחד שביתו אינו נקי אלא מסריח מחמת חוסר נקיות וחוסר באוויר צח. והיה לנו פעם אברך כזה בכולל ערב, שבכל פעם שהיה נכנס היו כולם סותמים את האף ומעוותים את פניהם וכמעט שהיו מקיאים את נשמתם, ובכל בית המדרש היה מתפשט ריח סירחון איום ונורא של זיעה. ולכאורה אחד כזה צריך לדעת שלא רק הבריות מתעבות אותו אלא גם הקב"ה שונאו. וכן אשתי הלכה פעם לאיזה בית, וכאשר נפתחה הדלת עלה גל של סירחון וריח מחנק מהבית, וכמעט שהקיאה בפתח הבית.
גם לפעמים במקווה מגיעים אנשים מסריחים בריח של זיעה, ואחד כזה הצעתי לו שמפו (כדי שיבין את הרמז, מפני שאי אפשר לדבר עמו באופן ישיר ולא להלבין פניו) וענה לי שאין צורך כי הוא אינו נוהג להתקלח עם שמפו. ואולי לאחר קריאת כל הנ"ל, תהיה לאנשים הללו קצת מוּדָעוּת סביבתית.
