חולין דף טז / הא בכח ראשון הא בכח שני

[משיב כהלכה]

לכאורה מכאן משמע שאי אפשר לצאת ידי חובה במצות מכונה בליל הסדר, משום שהמשך פעולת המכונה הוא "כח שני" בדיוק כמו המים.

וכתב בשו”ת יחווה דעת סימן יד:

"ולכן מצת מכונה איננה חשובה יותר מעשיית סתם מצה, ואף שהלוחץ על הכפתור להפעלת המכונה אומר בפירוש לשם מצת מצוה, אין זה מועיל, מפני שאמירתו חלה רק על כח ראשון של המכונה, וכשהיא ממשיכה אוטומטית לפעול, נפסק כוחו הראשון, ולא חלה על המשך הפעולה אמירת לשמה. וכמו שחילקו בחולין (טז ע”א) לענין שחיטה, בענין הפוטר מים, עד שבאו וסבבו הגלגל, ושחט, שמכח שני והלאה נחשב לגרמא בעלמא, ולא נחשב כח אדם, ושחיטתו פסולה. וכן נפסק בשלחן ערוך יורה דעה (סי’ ז)...

אמנם מצאנו לכמה גדולים שכתבו שלחיצת הכפתור להפעלת המכונה שנעשית על ידי ישראל שאומר לשמה, נחשבת כאמירת לשמה על כל מה שממשיכה המכונה לפעול עד הפסקת פעולתה, והכל נחשב ככח אדם לשמה. וכן דעת הגאון רבי אברהם תאומים בשו”ת חסד לאברהם מהדורא תנינא (סימן ג’). וראה עוד בשו”ת מהרש”ם ח”ב (סימן ט”ז). וחלק ד’ (סימן קכ”ט). ובשו”ת אחיעזר ח”ג (סי’ ס”ט). ובשו”ת תורת רפאל (סי’ ע”ג). ובשו”ת ארץ צבי פרומר (סי’ ה’). ובספר חזון איש (חאו”ח סי’ ו’). ובשו”ת הר צבי (חאו”ח סי’ ו’) ועוד".

(ויש לציין גם למרן הגר"ש משאש ועוד גדולים מכל החוגים שהעדיפו מצת מכונה על מצד יד משום כל ההידורים, ולא חשו לחיסרון ב"לשמה").

כיצד יישבו אותם גדולים את הגמ' דידן?

 

[ממדבר מתנה]

החילוק מובא בחסד לאברהם שאליו ציינת (והביאו הגרצ"פ פראנק במקראי קודש פסח ב').
אין לי כרגע אפשרות להעתיק את דבריו, אבל בעיקרון הוא מחלק שדוקא בשחיטה בעינן כח גברא, דדרשינן וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל. ולכן לא מהני כח שני. מה שאין כן בענין מצה (הוא כותב כן לגבי טוייה לשמה בציצית, ובמקראי קודש הבין בפשטות שה"ה לענין מצה), לא צריך כלל כח גברא, וסגי כשאומר לשמה בכח ראשון.