חולין דף יב / ואין מפרסמין הדבר

משיב כהלכה

חבר בכיר
הצטרף
18/12/24
הודעות
5,584
ברש"י סוף ד"ה פסח.

ומבאר הב"ח (יורה דעה סימן לט) "ואמר שאין מפרסמין הדבר דאם יבא החכם למידרשיה בפירקיה ויהא פרסום בדבר דשרי דיעבד איכא למיחש שבכוונה יוציאו הריאה וישליכוה לכלבים כדי להתירה לכן לא יפרסמו אלא מורין היתר לכל יחיד בשעת מעשה אם אירע כך".

ומזה חזינן שהדפסת הדברים ברש"י על הש"ס, או בב"ח, אינה פרסום...

ונפק"מ לספרים של תשובות בע"פ (מעין אומר, ועלהו לא יבול) שהרבנים המסכימים (בני הרב המשיב) הסתייגו מכמה דברים שהתפרסמו שם, שאע"פ שהם נכונים, לא נכון לפרסמם.

ולהאמור, אין זה נחשב פרסום אלא אם כן דורשים בפרקא לעמי הארץ שצופים בשיעור הלוויין.
 
ברש"י סוף ד"ה פסח.

ומבאר הב"ח (יורה דעה סימן לט) "ואמר שאין מפרסמין הדבר דאם יבא החכם למידרשיה בפירקיה ויהא פרסום בדבר דשרי דיעבד איכא למיחש שבכוונה יוציאו הריאה וישליכוה לכלבים כדי להתירה לכן לא יפרסמו אלא מורין היתר לכל יחיד בשעת מעשה אם אירע כך".

ומזה חזינן שהדפסת הדברים ברש"י על הש"ס, או בב"ח, אינה פרסום...

ונפק"מ לספרים של תשובות בע"פ (מעין אומר, ועלהו לא יבול) שהרבנים המסכימים (בני הרב המשיב) הסתייגו מכמה דברים שהתפרסמו שם, שאע"פ שהם נכונים, לא נכון לפרסמם.

ולהאמור, אין זה נחשב פרסום אלא אם כן דורשים בפרקא לעמי הארץ שצופים בשיעור הלוויין.
רש"י וב"ח מיועדים לברי אוריין.
מעיין אומר מיועד לכל מאן דבעי...
 
מילא ב"ח על יורה דעה, אבל רש"י על הש"ס לא נועד לכל מאן דבעי? גם הפחות שבפחותים שמגיע לשיעור בסוף היום על הדף היומי, לומד את רש"י על הש"ס.

ולגבי מעין אומר, אתה מוזמן לעשות משאל עם ולראות מי בכלל מכיר את סדרת הספרים הזו, שלא לדבר על לימוד בעיון. כנ"ל לגבי "ועלהו לא יבול".

עכ"פ החילוק מפורש בב"ח להדיא - רק דרשה מיוחדת הנאמרת בהמון ובפרסום רב, נחשבת ל"מפרסמין הדבר".
 
מילא ב"ח על יורה דעה, אבל רש"י על הש"ס לא נועד לכל מאן דבעי? גם הפחות שבפחותים שמגיע לשיעור בסוף היום על הדף היומי, לומד את רש"י על הש"ס.

ולגבי מעין אומר, אתה מוזמן לעשות משאל עם ולראות מי בכלל מכיר את סדרת הספרים הזו, שלא לדבר על לימוד בעיון. כנ"ל לגבי "ועלהו לא יבול".

עכ"פ החילוק מפורש בב"ח להדיא - רק דרשה מיוחדת הנאמרת בהמון ובפרסום רב, נחשבת ל"מפרסמין הדבר".
אני מכיר את מעיין אומר מכאן - ומההודעות של כת"ר ואחרים הסקתי שזה ספר של מין מעשה רב כזה ולכן הנחתי שמיועד להמון העם.
אני בהחלט מסכים עם הראיה שלכתוב משהו ברש"י או בב"ח זה לא נחשב לפרסם, [ומאוד נהניתי מהחשיבה המקורית!], ולדעתי הסיבה לכך היא שלמרות שדברי רש"י והב"ח מפורסמים לעין כל, מ"מ אין כאן הוראה למעשה, ואין אדם [שלא הגיע להוראה] לומד דברי הב"ח או רש"י ומורה מתוכם, אלא שואל חכם שיודע להורות ומורה לו, מה שאין כן לדרוש בפירקא פירושו להורות הוראה למעשה, שהחכם הדורש הגיע להוראה ומורה לרבים הלכה למעשה, ולכן אף אם דברי רש"י גלויים לעין כל זה לא פרסום בתורת הוראה למעשה.
במאמר מוסגר - אני לא יודע איזה שיעורי דף יומי יש במקומך, אבל מעולם לא ראיתי שיעור דף יומי לבעלי בתים שמקריאים רש"י...
 
אני מכיר את מעיין אומר מכאן - ומההודעות של כת"ר ואחרים הסקתי שזה ספר של מין מעשה רב כזה ולכן הנחתי שמיועד להמון העם

אתה שעושה רושם של ת"ח - לא מכיר, מה יאמרו המון העם?

גם לא הבנתי מדוע הוראות שנרשמו מפיו של הגר"ע מיועדות להמון העם. לדידי הספר הזה מיועד רק למו"צים.
 
הסיבה לכך היא שלמרות שדברי רש"י והב"ח מפורסמים לעין כל, מ"מ אין כאן הוראה למעשה

בימינו.

אבל בזמנו של רש"י הוא נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. כנ"ל לגבי הב"ח, שימש כרב בכמה ערים וחיבר ספרי שו"ת.
 
בימינו.

אבל בזמנו של רש"י הוא נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. כנ"ל לגבי הב"ח, שימש כרב בכמה ערים וחיבר ספרי שו"ת.
אכן.
אך לא היה המורה מורה מתוך דברי רש"י ישירות למעשה, אלא היה מתיישב בדבר ומעמיק בו ואח"כ מורה לפי מה שיצא לו בסוגיא.
וחשבתי שמא זו כוונת הב"ח בלשון שהביא כת"ר "דאם יבא חכם למדרשיה בפירקא ויהיה פרסום".
 
כיום רש"י בפירושו לא נחשב כפסקן, אבל אין לך אפשרות לדעת מתוך מה היה המורה מורה בזמן ההוא.
בוודאי שרש"י [בפרט בחולין ובעבודה זרה - אבל לא רק] כותב פסקי הלכה, ובוודאי שמהלך הגמרא אליבא דרש"י הוא הלכה גמורה והלכה למעשה, רק שכשם שאין להורות מתוך הרמב"ם הלכה למעשה, שאם כן היה הדבר לא היה טעם למושג של "הגיע להוראה" אלא כל אחד יפתח רמב"ם ויורה, וכך הוא גם ברש"י.
על כן מי שהגיע להוראה, לגבי דידו אין לחוש לפרסום, שהוא גם אם יראה את הדבר לא יוציא הריאה בכוונה וישליך לכלבים כדי להתיר, מה שאין כן מי שלא הגיע להוראה - גם אם יגיעו לעיניו דברי רש"י לא יעלה בדעתו להורות מתוכם, מה שאין כן אם ידרשו לו בפירקא כן, בוודאי כך יעשה.
 
רק שכשם שאין להורות מתוך הרמב"ם הלכה למעשה, שאם כן היה הדבר לא היה טעם למושג של "הגיע להוראה" אלא כל אחד יפתח רמב"ם ויורה, וכך הוא גם ברש"י.

שוב, בזמן הרמב"ם היה פשוט להורות ממנו להלכה ולמעשה, וזו מטרת הספר.
 
כדי להורות מתוך חזון עובדיה צריך להגיע להוראה?
כדי להורות צריך להגיע להוראה.
חזון עובדיה הוא מדרש שדורשים בפירקא - היינו מיועד הלכה למעשה.
רמב"ם הוא לימוד תורה שבעל פה, מפיו של רבינו משה בן מיימון, ולהוראה יש תנאים כמו שימוש ת"ח, עמל מסוים וכו', אמת הוא שגם הרמב"ם כתב הרבה הוראות למעשה, אבל סביר להניח שהוא מצריך להגיע להוראה כדי להורות.
ובכנות הנקודה שעלתה כאן היא מעניינת ויש בה כמה צדדים לכאן ולכאן, הייתי רוצה לחשוב עוד זמן כדי להביע עמדה מנומקת דיה.
 
שוב, בזמן הרמב"ם היה פשוט להורות ממנו להלכה ולמעשה, וזו מטרת הספר.

כדי להורות מתוך חזון עובדיה צריך להגיע להוראה?

לא מדובר על הוראה לרבים אלא עיון בספרי פסקי הלכות ופסיקה לעצמו על פיו. ובזה אין שום נפק"מ בין חזון עובדיה לבין רמב"ם.
חשבתי עוד בדבר ומסתבר שכת"ר צודק ואנוכי טעיתי.
וגדר הדברים הוא שמכיוון שהכותב עצמו [בין אם היה אחד הראשונים כמו רש"י או הרמב"ם, ובין אפילו מי מחכמי דורנו שהגיע להוראה לפי מדרגה ששייכת בימיו], הגיע להוראה ומורה, אין חסרון להורות מתוך ספרו, שהרי ספרו הוא גופא הוראתו - והוא הרי הגיע להוראה.
אלא שמתוך הדברים עולה כאן שאלה משמעותית - אמת דייק מר שרואים שאין בפרסום הדבר בשיטה של רש"י על הש"ס, או בביאור הב"ח על הטור, משום "פרסום", אך הדבר צריך ביאור רב, הלא דומה שאין לך ספר מפורסם יותר מביאור רש"י לש"ס, לבד מהתנ"ך ואולי מהש"ס עצמו...
על כן חשבתי להציע ביאור שונה בזה.
בחנוכה האחרון הראה לי מישהו שאלה ששאל הגר"ש אלתר מגור שליט"א בנושא פרסומי ניסא, הוא טען עבור מי מיועד הפרסום, הלא כל הרואה מדליק בעצמו אם כן מפורסם אצלו הדבר, ומה יש עוד לפרסם, ואני הקטן טענתי שרואים כאן שהמושג פרסום איננו הכשרת והזמנת הדבר לידיעת רבים, אלא לעשות מעשה שיגרום לרבים להעלות את הדבר על לוח ליבם, וכמו שכתב הרמח"ל בהקדמת מסילת ישרים, שהוא עומד לכתוב דברים שכולם יודעים אותם ומפורסמים אצלם פרסום גדול, ואעפ"כ ההעלם מצוי בהם ושכחה רבה, ולכאורה אלו תרתי דסתרי, אלא שיש דבר שידוע לאדם אבל הוא לא מעלה אותו על לוח לבו, לא משיב אל הלב, רק יודע מקופיא, וידוע מאמר חז"ל בסנהדרין ליבא דאינשי אינשי.
[ולכן כתב שהתועלת היוצאת מספר מסלת ישרים היא דווקא בחזרה עליו וההתמדה שאז הדברים יושבו אל הלב].
ויש גם יסוד לדברים אלו בלא שלטא ביה עינא האמור בקורה של עירוב ובסוכה ונר חנוכה, ומ"מ באמלתרא שלטא עינא וכל צורב מכיר את הדברים.
על כן יש לבאר, שמא גם כאן זהו הביאור, שהואיל והדבר הוא הלכה והוא מכלל תורה שבעל פה, מחובתנו לעסוק בו, ואותם ספרים שנכתבו על ידי רבותינו מי לתכלית פירוש התלמוד, ומי לתכלית פסק הלכה, בוודאי צריך שיכתבו דין זה, שהרי דין הוא ואין תורתנו חסרה דבר, אבל לעשות מעשה שיגרום לבני אדם לשים לב להלכה זו, זה נאסר מחשש שבכוונה יוציאו הריאה וישליכוה לכלבים.
ודוגמא לדבר נתן הב"ח שאין לדרוש בפירקא, שזה דבר שגורם לכך שאנשים יעלו על לב וכיו"ב.
אבל לכתוב הדברים עלי ספר אין בזה משום פרסום ואם הם תורה ממש, אדרבה יש לכותבם.
 
ראשי תחתית