כתובות דף צג. בכותבת (ענין האוקימתות בגמרא)

[משיב כהלכה]

קצת תמוה (ולא בפעם הראשונה) שהתנא כותב דברים פשוטים, הלכות פסוקות כיצד לחלק את הממון בין כל הנשים, והגמרא מעמידה אוקימתא דחוקה "בכותבת".

הראשונים הוסיפו עוד תמיהות, שהחלוקה אינה נכונה גם לפי האוקימתא, והריטב"א מסביר מדוע התנא הוצרך למקרים משונים כאלה - כי רצה לנקוט מספרים שלמים ולא שברים (גם תירוץ זה דחוק) אבל אף אחד לא עומד על השאלה הנ"ל.

וניתן לראות בסוף המסכת שהגמ' שואלת על כמה אוקימתות "ומאי פסקא", דהיינו שלא יתכן שהתנא דיבר במקרה כל כך חריג וספציפי, ואכן מקבלת את הדחיה ומציעה תירוץ אחר.

וזה עוד יותר מחדד את השאלה, מדוע באוקימתות דחוקות אחרות לא הקשו "ומאי פסקא".

וראיתי שבהספד של בעל השואל ומשיב על אחד מגדולי דורו [כמדומני שזה השו"מ ואיני זוכר מי ואיפה] שהסביר את ענין האוקימתות באופן נפלא ביותר, דהנה אמרו על ר"מ שהיה חריף ומפולפל מכל בני דורו ולא נקבעה הלכה כמותו משום שלא היו יכולים חכמים לעמוד על סוף דעתו, וצריך ביאור למה מפני שלא הבינו את טעמו לא הכריעו כוותיה.

והסביר השו"מ שרבי מאיר היה מדבר באופנים מסויימים, ולרוב עומקו וחריפותו לא היה צריך לפרט ביחוד את כל האופנים, וסמך על המבין שיבין על איזה מקרה מדובר, וכל מסירת תורתו היתה באופן זה שיתכן ויהא הדין כך באופן מסויים וכו'. ועל כן לא נקבעה הלכה כמותו כיון שלא ידוע האופן המדוייק בו אמר את דבריו.

והנה סתם מתני' ר"מ ולכך מצינו הרבה אוקימתות במשנה, עכת"ד השו"מ ודפח"ח.