דבר שלא מעכב בדיעבד ורק צריך לעשותו לכתחילה האם מיחזי תיקון

[סייג לחכמה שתיקה]

דעת תה"ד (רכא) דבשבת אסור לקבוע מקום לחליצה דמיחזי כמתקן.
ואע"ג דקביעת מקום לחליצה אינה מעכבת בדיעבד. (עי' רמב"ם יבום ד).
ומבואר, דכיון דלכתחילה בעינן קביעת מקום, חשוב מתקן.
וצ"ב, דביבמות מו: אמרינן אליבא דר"י דסגי במילה לחוד, מטבילין גר בשבת. אע"ג דלכתחילה לכו"ע בעי טבילה.
ולכא' מוכח דכיון דלאו לעיכובא לא הוי כמתקן.

 

[ממדבר מתנה]

ייש"כ על הערה הנפלאה.
עיין מג"א בסימן של"ט (סק"ג) שנראה שהרגיש בזה, ועל כן כתב לבאר דהטעם דאין קובעין מקום לחליצה אינו משום איסור החליצה בשבת, אלא משום מאי דאיתא בשלחן ערוך שם דאין דנין בשבת.
והיינו שבשבת אסור ליישב כלל בלשכת הגזית במקום שבו הדיינים היו יושבים, שלא יהיו נראין כאילו דנין בשבת. וציין לסנהדרין (פח ע"ב). ע"ש.

 

[סייג לחכמה שתיקה]

ייש"כ על הערה הנפלאה.
עיין מג"א בסימן של"ט (סק"ג) שנראה שהרגיש בזה, ועל כן כתב לבאר דהטעם דאין קובעין מקום לחליצה אינו משום איסור החליצה בשבת, אלא משום מאי דאיתא בשלחן ערוך שם דאין דנין בשבת.
והיינו שבשבת אסור ליישב כלל בלשכת הגזית במקום שבו הדיינים היו יושבים, שלא יהיו נראין כאילו דנין בשבת. וציין לסנהדרין (פח ע"ב). ע"ש.

שאלתי היתה בעיקר לדעת התה"ד שכתב שזה נראה מתקן ובונה
והב"י אה"ע קסט רק השיג על הטעם שאין בו ריח.
ולא הקשה יותר מזה על עצם היסוד. והב"ח שם בכלל יישב דבריו ע"פ שבת מב: וכו'.
וגם בדעת המג"א צ"ב שהרי לא חייב שיהיו יושבים בשביל לקבוע. ואפי' באמירה בעלמא ד'חד' מן הדיינים סגי (לחלק מהרא' בב"י באה"ע שם).
ולכא' פשיטא שצ"ל שרי, ואף במכ"ש, ממה שכתב שם בריש דבריו שמותר לקבול וכו'.
ומה גם שממתי מיירי בלשכת הגזית בדברי השו"ע והלא הוא בעצמו התיר כשזה מחוץ וסתם ב"ד חשיב מחוץ.
ועוד שאפי' בד"מ שרי, וכ"ש כאן שזה רק זימון בעלמא. וצריך להתיישב בכל זה.