דיאלוג בין חילוני לחרדי בעניין הגיוס לצבא

אברימי

חבר ותיק
הצטרף
1/1/25
הודעות
1,152
בין צחי (אולי שם בדוי), שֶׁבְּנוֹ משרת בצבא בפלוגה קרבית, לבין נהוראי (שם בדוי), בחור ישיבה בגיל גיוס, התפתח הדיון הבא: (הדיון היה בצורה מתונה ולא בצעקות).
צחי: אתם החרדים, לא הולכים לצבא... הבן שלי הולך להסתכן, נמצא בסכנת חיים [גם] בעבורכם, ואתם יושבים על זרי הדפנה ולא מסכנים את עצמכם!
נהוראי: דבר ראשון, אם הייתי מתגייס לצבא ולא הולך לפלוגה קרבית לא היית בא אלי בטענות (א.ה. מסתבר שרוב החרדים שלא מתאמנים וכו' לא היו נשלחים לפלוגה קרבית), בדיוק כמו שאתה לא בא בטענות לכל החילונים שלא נמצאים בפלוגה קרבית, אז הטענה ש"הבן שלך מסתכן ואנחנו לא" לא שייכת.
דבר שני, מה הכוונה "הבן שלך מסתכן"? שהוא יכול למות ואנחנו לא?! הרי רוב האנשים שמתים בארץ זה ממחלות, מתאונות וכד' ולא בצבא, אז מה הכוונה שהוא מסתכן? הרי אדם שהגיע עיתו למות ימות בכל זאת!
צחי: אבל הבן שלי יכול למות בטרם עת!
נהוראי: השאלה מה אתה מגדיר "בטרם עת"? אתה מחליט שהעת של אדם למות היא בגיל 80, ואם הוא מת קודם לכן אז זה "בטרם עת". אבל מי החליט? אדן לא יודע מתי העת שלו למות, ואם היא הגיעה זה לא משנה מה הוא יעשה הוא ימות. חוץ מזה, שכמו שכתבתי, אנשים שמתים מדום לב, מתאונות וכד' מתים בטרם עת, והם רבים יותר מאשר אלו שנהרגים בצבא.
צחי: אני צריך לחיות כל יום בפחד וחשש אולי יבואו וידפקו לי בבית להודיע לי שהבן שלי נהרג.
נהוראי: אתה חי ככה רק כשהבן יוצא למשימה קרבית, אבל כאשר הוא מתאמן או נמצא בבסיס לדברים אחרים הכל בסדר. אבל אמא שלי חיה ככה כל יום, כל הזמן, 24/7. היא חוששת כל רגע אולי אני יכול להתקלקל, אולי אני אצא לתרבות רעה, אולי אני אתחבר לחברים לא טובים, אולי אראה משהו לא טוב, (א.ה. אולי פתאום יבואו מהצבא ויקחו אותי בכח)...
 
@אברימי חזק ביותר.

אני חושב שזה הטענה האמיתית.
כי באמת אי אפשר להסביר לחילוני שרחוק מחיי תורה את מהות התורה שנותנת חיים לעושיה.
אבל אפשר לומר לו כה"ג, אתה לא תשלח את הבן שלך יום אחד לישיבה קדושה נכון?
למה? כי אתה מפחד שהוא יהיה דוס! כנ"ל אנחנו מפחדים שהוא יהיה חילוני!.
 
הדברים מצביעים שאין להתגייס כלל, גם מי שאינו לומד, שמא יתקלקל.
או קיי, אך מה נענה על חטיבת חשמונאים ?
 
צחי:

אבל בסוף, אם כולם יגידו "הכול בידי שמים" ולא ילכו לצבא, מי ישמור על המדינה? הרי מישהו צריך לעמוד על הגבול ולוודא שלא ייכנסו מחבלים, שלא ייפלו טילים. בלי חיילים — גם אתה לא תוכל לשבת ללמוד בשקט.
נהוראי:

נכון, צריך שמירה, אבל יש כמה דרכים לשמור על העם. אתה רואה את זה בגשמיות — בגבולות ובצבא. אני רואה את זה גם ברוחניות — בתורה ובתפילה. אנחנו מאמינים שזכות התורה מגינה על כלל ישראל לא פחות מהחיילים, ובלי זה גם הצבא לא היה מצליח. כל אחד תורם בדרך אחרת.
צחי:

אבל זה לא הוגן! אתה מדבר על "תרומה אחרת", אבל בפועל רק צד אחד נושא בעול הפיזי והנפשי של הסיכון, והשני לא. למה שלא תתנדב לפחות לשירות לאומי, לעזור בבתי חולים או משהו? זה גם חסד וגם תרומה אמיתית למדינה.
נהוראי:

יש בזה היגיון, אבל גם בזה יש קושי — לא כל מסגרת מאפשרת לשמור על אורח חיים דתי ברמה שדורשת ההלכה. ובנוסף, בשבילנו לימוד התורה זה לא רק עיסוק אישי — זו שליחות. כמו שחייל נדרש למלא תפקיד חיוני, כך גם אנחנו רואים בלימוד תפקיד שמגן על העם.
צחי:

אני מבין את הערך הרוחני, באמת, אבל כשהבן שלי חוזר עם פציעות, או כשחבר שלו נהרג — קשה לי לשמוע ש"הלימוד מגן עליו". זה לא מרגיש שוויוני.
נהוראי:

זה לגמרי מובן. גם אנחנו מעריכים את מי שמוסר נפשו על ביטחון העם. אולי אם היה שיח פתוח יותר, בלי כפייה הדדית, היה אפשר למצוא מודל שבו כל אחד תורם בתחומו באמת, בלי לבטל את השני.
צחי:

אז אתה אומר שאתה לא נגד צבא, אלא בעד שמי שתורתו באמת אומנותו — ימשיך, ומי שלא — אולי כן יתרום בדרך אחרת?
נהוראי:

בדיוק. לא כולם מתאימים לאותו מסלול, אבל כולנו רוצים בטובת עם ישראל. רק צריך להפסיק לראות אחד את השני כאויבים.
צחי:

אם כך — אולי באמת הוויכוח שלנו הוא לא על "מי צודק", אלא על איך יוצרים מערכת שמכבדת את שתי התרומות — של הצבא ושל התורה.
נהוראי:

נכון. והאמת, אם היינו מדברים ככה יותר — לא היה צורך "להתגונן", אלא לשתף פעולה.
 
הדברים מצביעים שאין להתגייס כלל, גם מי שאינו לומד, שמא יתקלקל.
או קיי, אך מה נענה על חטיבת חשמונאים ?


הרב עמית:
גם כשהלכו והקימו יחידת חשמונאים, מה שהם קוראים המתייוונים קוראים לזה חשמונאים אז המטרה היא אחרי הכל גם אם עושים אתה תלך שם עם חולצה לבנה ועם חליפה ועם פראק ועם שטריימל ועם הכל, אבל ברגע שאתה הולך לשם המטרה הם כותבים את זה מפורש אלה שנמצאים בישיבות בעולם התורה הם כפופים לדעת תורה. מה שהרבנים יגידו אנחנו עושים. ברגע שאתה הולך לשם זה יחידת קודקוד. מה זה קודקוד? לא מורידים לך את הראש, שמים לך ראש אחר. קודקוד חדש. זאת אומרת אתה הופך להיות עכשיו כפוף למערכת אחרת. הוד מעלתו המפקד. כן המפקד לא המפקד המפקד. יש פה מערכת אחרת. אתה פשוט עוקר את עצמך מהתחברות לצינור הזה ומתחבר לצינור הזה. זה הכל
עכשיו, גם היחידת חשמונאים, בוא נניח למי היא כפופה. אז יש מפקד חטיבה, לא נגמר הסיפור מפקד חטיבה. מעל מפקד החטיבה יש מפקד אוגדה ועל מפקד האוגדה יש אלוף הפיקוד ויש רמטכל. והם אנשים שמאלניים שהם מוכנים לעלות ברגל לאברסט כדי להפוך אותך לחילוני.


הרב פליסקין
מבטיחים לנו שכעת יקימו 'גדוד חשמונאים', ששם - סוף סוף - מי שנכנס כחרדי יוכל גם לצאת כחרדי! זה לא אמת, וזה לא יכול להיות אמת הבטיחו את זה כבר בנח"ל החרדי, והבטיחו את זה בפלוגת 'תומר', והבטיחו את זה לדתיים-לאומיים בשבע גלגולים – ותמיד זה היה שקר הצבא הוא חילוני, הפיקוד הבכיר חילוני, ו'חוקי צה"ל', כמו 'ערכי צה"ל' - גם הם חילוניים זה פשוט לא ניתן לשינוי.

אז מה אם הם הבטיחו? אין להם אפשרות לקיים.
מי אוכל רבנות? למה אף חרדי מן השורה לא אוכל בהכשר הרבנות? כי כולם יודעים שזה לא כשר. והסיבה – כי זה שייך למדינה חילונית, שלא יכולה להנפיק דבר כשר באמת. יש רבנות אחת שכולם אוכלים, הלא היא בד"ץ ק"ק קרית ספר, שהיא בעצם הרבנות המקומית שם.
ומדוע?
כי היא מנוהלת באופן עצמאי ע"י רבני מודיעין עילית, לפי אמות המידה המקובלות במסורת מגדולי הפוסקים, וכנהוג בוועדי הכשרות.
אז כשיקימו צבא חרדי, שיהיה עצמאי לגמרי, פטור מכל חוקי המדינה, חוקיו ייכתבו על ידי הבית דין, הרמטכ"ל יהיה הרב פלוני,
כשזה יקרה – נדבר... וגם נשמח לשלוח לשם חיילים...
בשביל זה עבדנו שלשת אלפים שנה?

אז מי הוא הטיפש שיחשוב, שטרחנו לשאת את הלפיד אלפי שנים, רק בשביל לכבות אותו כעת בצבא הישראלי?

אנחנו משתמטים?

היום גם הגוים יודעים שעם ישראל – הוא עם הנצח שיש סוד רוחני פנימי, על טבעי, שמניע אותו ושומר עליו לאורך כל ההיסטוריה. והסוד הזה - הוא שמירת המצוות ולכן, דווקא בשביל שנישאר קיימים בשביל שנוכל לחיות בארץ ישראל אנחנו מוכרחים ללמוד תורה ולשמור מצוות אז לא צריך להתבייש, ולא צריך להתנצל מותר לנו ללכת ברחוב בקומה זקופה כי אנחנו יודעים שאי ההתגייסות שלנו זו לא אגואיסטיות, ולא בריחה מאחריות זו הטובה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתרום באהבה לכל עם ישראל ועבור הבריאה כולה.
מצ"ב חוברת נפלאה שהגיעה לידי בשם 'עד עלות השחר' (אמנם כתבתי ספר עם שם זהה, אבל זה לא קשור) ובו הסבר עובדתי מפורט בנושא הצבא והחרדים בדקתי באופן מדגמי חלק מהתוכן שלו, והכל נמצא אמת, בנוסף לכך שהכל תואם למציאות המוכרת לכולנו.


הרב עמית

יש כל מיני שוטים אני לא יודע מה הם יותר רשעים או שוטים או שניהם ביחד. מקימים כל מיני יחידות כאלה שמיוחדות רק לחרדים .זה פתיון . זה פתיון . קודם כל כל המערכת הזאת כפופה כפופה לאנשים חילוניים. כפופה לאנשים חילוניים . גם בתוך המערכת הזאת אם יהיה איזשהו בעיה זה כפוף להחלטות אחרות . הם מחליטים שם כן שבת לא שבת . מתי שבת . לי היה ויכוח עם אלוף משנה באמצע מלחמה רצה שאני אעשה משהו מבצעי . אמרתי לו אני לא חושב שצריך לעשות את זה בשבת נעשה את זה מוצאי שבת . הוא צעק עליי . אמרתי לו אני מבין אותך - איך אפשר לנהל צבא כשכל חייל או קצין מחליט איזה פקודה הוא מקיים איזה לא. אמרתי לו אבל יש בעיה אחרת - איך אפשר לנהל שבת כשכל קיבוצניק מהשומר הצעיר מוסמך להחליט מתי לבטל אותה. אותך זה לא מטריד אותי זה מטריד
אז הוא אמר לי לפי הדברים שלך חייל דתי לא יכול לשרת בצהל. אמרתי לו נכון, אבל לא בגללי -בגללך .בגללך . באמת זה המצב . וברגע שדבר מבצעי אז גמרנו -הכל מותר . ולך תדע מתי זה כן מבצעי מתי זה לא מבצעי . אני הייתי בצבא ביחידות מבצעיות וראיתי כמה חילולי שבת עשו תחת הקטגוריות מבצעי כשזה לא היה מבצעי בכלל ,שום דבר. השבת לא תופסת מקום . וגם דברים אחרים. עכשיו גם אם אחד הולך שם למערכת - ברגע שהוא נכנס הוא בתוך המערכת קודם כל הוא הפיל את כל הקירות . כך אנחנו פה אתם שם . אנחנו עם ישראל אנחנו שומרי התורה הם אבר מדולדל. כל החילונים האלה זה איזה זנב כזה שכבר עוד בקושי . עוד מעט הוא מתנתק עוד מעט הוא מתנתק . ראיתי השבוע קיבל איזה הזמנה של אחד שהוא היה גיבור ישראל. קיבל איזה תואר כאן בארץ על איזה גבורה שלו . הוא בארצות הברית עומד להתחתן עם גויה זה גיבור ישראל כל הילדים שלו היו יהיו גויים. אנחנו אנחנו עם ישראל אנחנו שומרים על הגחלת שעם ישראל ישמר. אלה בני התורה.
ברגע שהפלתי את הקיר, אני כבר בצד ההוא. ברגע שאני בצד ההוא, תגידו לי מה לעשות, עכשיו תלך, תעשה את זה, עכשיו תעשה את זה, ולאט לאט אתה נכנס ונסחף לתוך המערכת. אתה כבר בתוך המערכת ואתה עומד חצי שעה במסדר בחמסין להוד מעלתו המ"פ ואחר כך לעוד מעלתו המג"ד ולעוד מעלתו המח"ט מי הם האנשים האלה הרמב"ם אומר שכל האנשים האלה אומר הרמב"ם לא ממנים שום מינוי בישראל מי שאין בו יראת שמיים לא את המג"ד ולא את המח"ט ולא את אלוף הפיקוד ולא את הרמטכ"ל ולא את ראש השב"כ ולא את כל אלה. אסור למנות אותו אחראי על משאית אשפה עם שני פועלים . שום מינוי בישראל . והם צריכים להחליט החלטות כאשר אנחנו שומעים אותם רואים אותם בחוץ . יום אחרי שהוא מוריד את המדים הוא נכנס לכנסת אתה רואה אותו איך הוא מדבר נגד החיילים ונגד הכל . מה הכל מיליגרם כבוד ומיליגרם כיסא של משהו של שלטון הוא מוכן להפקיר את הכל . ואתמול הוא צריך להחליט הוא אתמול הוא היה בתפקיד שהוא מחליט על חיים של בן אדם . והם הם מרגישים שהם ריקים אז יש להם מוסר . אז הם המציאו מוסר אז עם המוסר הזה מוכנים לסכן חיילים כדי לא לפגוע חס ושלום בספק לפגוע באיזה אזרח פלסטיני באיזה אזרחית פלסטינית . והם שמחים שהם בצד הנכון של המוסר כמה יהודים נפלו בגלל השטויות האלה איך אפשר לסמוך על האנשים האלה אלה אסור ללכת לשם זה ביהרג ואל יעבור .

גם בקבוצות שם אם בחור נמצא שם ומסיבה מסוימת הוא לא מתאים למערכת הוא כבר כבר בתוך הצבא, הם לא שולחים אותו חזרה לישיבה, הוא כבר עובר למערכת החטא, הוא כבר בתוך השק, אתה מבין? הוא נגמר. וגם הקבוצות האלה בזמן מלחמה או דברים כאלה או דברים של דברים מבצעיים אז השיקולים האלה יגברו על כל העניינים. גם אם הוא יצטרך לשים אותם עם בנות יחד באיזשהו מקום, אין איזה שיקול מבצעי. גם הם כפופים לזה. וגם עליהם עומדים אנשים, עומדים שם אנשים שונאי דת. אין כזה דבר. הוא כפוף לפיקוד שלהם כמו שהסברתי קודם.

מישהו הביא לי איזה עיתון על אחד סגן נשיא בית המשפט בבאר שבע שהוא אמר שהדתיים יותר גרועים מהחמס. כך אוחז אותו אחד. יש כאלה קצינים שמאלניים שהוא היום מפקד החטיבה או מפקד האוגדה או אלוף הפיקוד וחלק גדול שם שמאלניים. והוא צריך מחר להחליט על החיילים האלה החיילים האלה עם סיכונים וזה אתה מוכן להפקיד את הבן שלך בידיים שלו כן ?
בשנה הראשונה של הישיבה כאן התקשה אלי איזה אישה ואמרה לי מישהו נתן לי את הטלפון שלך אולי אתה יכול לעזור לי מה מה נידון יש לי בן הוא בצבא ובזמן האחרון הוא יורד מבחינה רוחנית איפה הוא למד בנתיב מאיר ומה היא אומרת בחור כזה כל שולחן שבת זמירות ודברי תורה ובצבא הוא עשה שיעורים וחיזק בחורים והכל .בזמן אחרון היא מרגישה שמשהו ... שאלתי אותה הוא מניח תפילין כל יום היא אומרת אני חוששת שלא איפה הוא משרת? אז היא אמרה לי באיזה בסיס... בבסיס חיל האוויר של לוד בדיוק היה לי בחור שהיה אז בישיבה כאן והוא הוא בא אחרי צבא ועשה מילואים באותו בסיס. אמרתי לו תעשה טובה, תיצור קשר הבחור הזה, תביא אותו אליי. הוא הלך שלושה שבועות מילואים, אחרי זה הוא חזר. שאלתי אותו, פגשת דיברת עם הבחור הזה? הוא אומר, "לא, למה?" הלכתי לברר עליו. אמרו לי, "זה שמארגן את כל המסיבות בליל שבת." גמרנו אותם בן אדם נסחף לתוך המערכת. נגמר הסיפור. גם אנשים חזקים נופלים שם במערכת


ואם יכניסו אותך לכלא על זה שאתה למדת תורה תגיד שיש מישהו מוכן להחליף אותך אני מוכן לתת לך 100 דולר לכל יום לשבת במקומך
אני מוכן לשלם לזכות לשבת בכלא על זה שרצית ללמוד תורה
אשרי חלקך הייתי שמח לבוא לשמיים עם זכות כזאת. אל תתרגשו מזה. בסדר?
 

קבצים מצורפים

אודה ולא אבוש,
לא קראתי הכל (ובודאי לא הקשבתי להקלטות/הסרטות),
זה ארוך מדאי.
בקטע הראשון שאותו קראתי אתה נוגע בנקודה המרכזית שהיא לכאו' הכל.
הם לא יהיו עצמאיים אלא יהיו כפופים ל...
מסכים!
השאלה, אז מה הפתרון אם ישנו ?
(אני מתכוין לגייס את מי שאינו לומד ולהשתתף בנטל בלי להסתכן רוחנית, ולא לזרוק את הכל עליהם תחת מסווה של "תורתו אומנותו").
 
אודה ולא אבוש,
לא קראתי הכל (ובודאי לא הקשבתי להקלטות/הסרטות),
זה ארוך מדאי.
בקטע הראשון שאותו קראתי אתה נוגע בנקודה המרכזית שהיא לכאו' הכל.
הם לא יהיו עצמאיים אלא יהיו כפופים ל...
מסכים!
השאלה, אז מה הפתרון אם ישנו ?
(אני מתכוין לגייס את מי שאינו לומד ולהשתתף בנטל בלי להסתכן רוחנית, ולא לזרוק את הכל עליהם תחת מסווה של "תורתו אומנותו").
לענ"ד, עכ"פ לדעת רבותי
המאבק שלנו הוא רק לתת ללומדים אפשרות להנצל מהצבא כפי שהיה מקום המדינה, א"א להלחם על יותר מזה
אמנם כמובן גם לאחרים אסור ללכת, והם צריכים למצוא עצה לנפשם, כגון להתמסר ללימוד למרות הקושי או עצה אחרת
 
לענ"ד, עכ"פ לדעת רבותי
המאבק שלנו הוא רק לתת ללומדים אפשרות להנצל מהצבא כפי שהיה מקום המדינה, א"א להלחם על יותר מזה
אמנם כמובן גם לאחרים אסור ללכת, והם צריכים למוצא עצה לנפשם

הבעייה מתחילה כשאתה מחפה עליהם (ביננו לא כל מי שיושב בפוניבז' לומד...).
והבעיייה האחרת מתחילה, כשמפקירים את מי שכן לומד שאינו מהשמנת (בינינו לא כל מי שבנתיבות עולם אינו עונה לגדר תורתו אומנותו).
ואני שואל, האם ישנה נוסחה לאפשר גיוס/נשיאה-בנטל למי שמעוניין וראוי לכך מבלי להסתכן רוחנית ?
 
לא כל מי שבכל מסגרת צבאית או אזרחית נושא בנטל, ואכמ"ל
אבל ההבנה היא שעצם זה שהוא מקדיש את חייו להיות במסגרת זו זה מספיק
אלא שלא הנשיאה בנטל מטרידה אותם
אלא החילון וההיתוך של החרדים
ושום דבר אחר לא יספק אותם
 
לא כל מי שבכל מסגרת צבאית או אזרחית נושא בנטל, ואכמ"ל
אבל ההבנה היא שעצם זה שהוא מקדיש את חייו להיות במסגרת זו זה מספיק

זו טענה אחרת,
ואני מסכים איתך.
אבל בל נשכח, שיש כאן תרומה גדולה מצד ציבור ענק, ולאידך ציבור שלם שיכול לתרום אך לא תורם כלום (מאלו שלא לומדים).
אז נכון שלא כל מי שמתגייס ממש תורם, אבל לאידך לא לתרום כלום, אף אחד ?
השאלה היא, האם ניתן לשלב בין הדברים ?
 
צחי:

אבל בסוף, אם כולם יגידו "הכול בידי שמים" ולא ילכו לצבא, מי ישמור על המדינה? הרי מישהו צריך לעמוד על הגבול ולוודא שלא ייכנסו מחבלים, שלא ייפלו טילים. בלי חיילים — גם אתה לא תוכל לשבת ללמוד בשקט.
נהוראי:

נכון, צריך שמירה, אבל יש כמה דרכים לשמור על העם. אתה רואה את זה בגשמיות — בגבולות ובצבא. אני רואה את זה גם ברוחניות — בתורה ובתפילה. אנחנו מאמינים שזכות התורה מגינה על כלל ישראל לא פחות מהחיילים, ובלי זה גם הצבא לא היה מצליח. כל אחד תורם בדרך אחרת.
צחי:

אבל זה לא הוגן! אתה מדבר על "תרומה אחרת", אבל בפועל רק צד אחד נושא בעול הפיזי והנפשי של הסיכון, והשני לא. למה שלא תתנדב לפחות לשירות לאומי, לעזור בבתי חולים או משהו? זה גם חסד וגם תרומה אמיתית למדינה.
נהוראי:

יש בזה היגיון, אבל גם בזה יש קושי — לא כל מסגרת מאפשרת לשמור על אורח חיים דתי ברמה שדורשת ההלכה. ובנוסף, בשבילנו לימוד התורה זה לא רק עיסוק אישי — זו שליחות. כמו שחייל נדרש למלא תפקיד חיוני, כך גם אנחנו רואים בלימוד תפקיד שמגן על העם.
צחי:

אני מבין את הערך הרוחני, באמת, אבל כשהבן שלי חוזר עם פציעות, או כשחבר שלו נהרג — קשה לי לשמוע ש"הלימוד מגן עליו". זה לא מרגיש שוויוני.
נהוראי:

זה לגמרי מובן. גם אנחנו מעריכים את מי שמוסר נפשו על ביטחון העם. אולי אם היה שיח פתוח יותר, בלי כפייה הדדית, היה אפשר למצוא מודל שבו כל אחד תורם בתחומו באמת, בלי לבטל את השני.
צחי:

אז אתה אומר שאתה לא נגד צבא, אלא בעד שמי שתורתו באמת אומנותו — ימשיך, ומי שלא — אולי כן יתרום בדרך אחרת?
נהוראי:

בדיוק. לא כולם מתאימים לאותו מסלול, אבל כולנו רוצים בטובת עם ישראל. רק צריך להפסיק לראות אחד את השני כאויבים.
צחי:

אם כך — אולי באמת הוויכוח שלנו הוא לא על "מי צודק", אלא על איך יוצרים מערכת שמכבדת את שתי התרומות — של הצבא ושל התורה.
נהוראי:

נכון. והאמת, אם היינו מדברים ככה יותר — לא היה צורך "להתגונן", אלא לשתף פעולה.
זה בינה מלאכותית?
 
זו טענה אחרת,
ואני מסכים איתך.
אבל בל נשכח, שיש כאן תרומה גדולה מצד ציבור ענק, ולאידך ציבור שלם שיכול לתרום אך לא תורם כלום (מאלו שלא לומדים).
אז נכון שלא כל מי שמתגייס ממש תורם, אבל לאידך לא לתרום כלום, אף אחד ?
השאלה היא, האם ניתן לשלב בין הדברים ?
שוב, אני טוען שכל מי שבמסגרת לימוד תורה תורם לפחות כמו מי שבכל מסגרת שירות אחרת, גם שם לא בודקים בציציות מה בדיוק הוא עושה
מי שלא במסגרת לימודים זה באמת בעיה, צריכים למצוא לו מסגרת חרדית שאינה כפופה לצבא
 
שוב, אני טוען שכל מי שבמסגרת לימוד תורה תורם לפחות כמו מי שבכל מסגרת שירות אחרת, גם שם לא בודקים בציציות מה בדיוק הוא עושה
מי שלא במסגרת לימודים זה באמת בעיה, צריכים למצוא לו מסגרת חרדית שאינה כפופה לצבא

מחילה, כל המסגרות בסוף מתגייסים - מה עושים שם ? יש שיבוץ, והרבה מהם צריכים.
למשל, במד"א לא כולם מנשימים, אבל צריך את כולם, גם את המוקדנית, וגם את המנקה, וגם את האחראי לתחזוקה, וגם את הקניין של האלונקות, ואת האפסנאי של התחבושות, צריך. וה"ה בצבא, (לצד אלו שלא צריכים אותם בכלל, או קיי, אבל חלק לא מבוטל נצרך).
אבל בישיבות לא מתגייסים כלל. ולכן צריך לבדוק שמי שמקבל פטור באופן גורף, צריך להיות ראוי לכך, לא ?
 
אבל בישיבות לא מתגייסים כלל
חלילה, הם מגויסים ללימוד תורה שמקיים את העם
והוא הגלולה נגד הקאתנו מהארץ
הוא הערובה היחידה להמשך שמירת התורה,
ל'אם בחוקותי תלכו' שהיא התנאי לקיומנו כאן
והערובה היחידה למניעת ההתבוללות ואבדן היהדות לחלוטין
כפי שראינו בארצות שעזבו את לימודה
 
ראשי תחתית