פלגיאט

  • יוזם האשכול יוזם האשכול עשרה זהב
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

עשרה זהב

חבר מוביל
הצטרף
19/12/24
הודעות
690

בספרות הכללית הנושא של העתקות ספרותיות מהווה כר נרחב מבחינה חוקית.
לעומת זאת בספרות ההלכתית לא נראה שהוא נדון כל כך.
מה גם, שישנם רבים וטובים ממחברי הספרים שאינם רואים בזה כל חסרון לא לציין דבר בשם אומרו.
אולם למעשה, בדורנו העניין הזה קיבל משנה משמעות, כאשר בחיפוש קליל אחר מטבעות לשון באוצר החכמה ניתן להבחין בהעתקות למיניהם, כאשר מתעלמים ממקורם. ולפעמים ניתן אף להבחין בהעתקות של קטעים שלמים. ונותר רק לבדוק מי כתב לפני מי...

מעניין אותי לדעת:

א. עד כמה התופעה נפוצה בספרות התורנית הנושנה [אני מעדיף לא להתעסק עם מחברים בני ימינו וד"ל].

ב. האם נידונה בהלכה, שוב, בספרי השו"ת, על המשמעות ההלכתית בנושא.

נ.ב. אנא, שמרו על האשכול למטרות אלו בלבד, ולא להיגרר למחוזות אחרים. (אני כותב את זה גם לעצמי...).
 
האשכול נפתח כמובן בעקבות האשכול המקביל על התורה תמימה, וביחוד אחר הודעתי זו:
 
ובכלל הנידון הוא שאלת השאלות, שכל כותב תורני נתקל בה לרוב:

עד כמה צריך לציין את מקורם של הדברים?!

אני לא מכיר מישהו שכתב: "וראיתי בהערות של שוטנשטיין שהעירו וכו'"... למרות שאני לא מאמין שאין כאלו.

כמו שגם לא ראיתי מי שכתב: "ראיתי בספר המפתח שדנו על ... ונ"ל לומר בזה וכו'... ודו"ק.

מהם גבולות הגזרה בכתיבה התורנית בנוגע להעתקות מסוג זה.
 
ובכלל הנידון הוא שאלת השאלות, שכל כותב תורני נתקל בה לרוב:

עד כמה צריך לציין את מקורם של הדברים?!

אני לא מכיר מישהו שכתב: "וראיתי בהערות של שוטנשטיין שהעירו וכו'"... למרות שאני לא מאמין שאין כאלו.

כמו שגם לא ראיתי מי שכתב: "ראיתי בספר המפתח שדנו על ... ונ"ל לומר בזה וכו'... ודו"ק.

מהם גבולות הגזרה בכתיבה התורנית בנוגע להעתקות מסוג זה.
הערתי בעבר לב' מחברי ספרים שונים על טעות שציינו מקור לדברים ולא היה שם כדבריהם. והסתבר שהם ראו בספר אחר את המקורות וטעו בהפניה כי לא פתחו בפנים המקורות.
ובשלמא אם היו פותחים המקורות איני רואה חובה קדושה לציין מקור המקורות, אם לא בחידוש גדול שהרי זה כמראה מקום, אבל להביא מקורות מספר אחר בלא שראית בפנים אינו ראוי, בפרט שמוביל לטעויות.
 
הערתי בעבר לב' מחברי ספרים שונים על טעות שציינו מקור לדברים ולא היה שם כדבריהם. והסתבר שהם ראו בספר אחר את המקורות וטעו בהפניה כי לא פתחו בפנים המקורות.
ובשלמא אם היו פותחים המקורות איני רואה חובה קדושה לציין מקור המקורות, אם לא בחידוש גדול שהרי זה כמראה מקום, אבל להביא מקורות מספר אחר בלא שראית בפנים אינו ראוי, בפרט שמוביל לטעויות.
כיו"ב במבוא לש"ע פרידמן אודות המג"א שלקח מקורות מכנה"ג וע"ת ולכן לא תמיד מדייק
 
הערתי בעבר לב' מחברי ספרים שונים על טעות שציינו מקור לדברים ולא היה שם כדבריהם. והסתבר שהם ראו בספר אחר את המקורות וטעו בהפניה כי לא פתחו בפנים המקורות.
ובשלמא אם היו פותחים המקורות איני רואה חובה קדושה לציין מקור המקורות, אם לא בחידוש גדול שהרי זה כמראה מקום, אבל להביא מקורות מספר אחר בלא שראית בפנים אינו ראוי, בפרט שמוביל לטעויות.

באמת במפרשי הש"ע ניתן לשים לב שהש"ך הקפיד מאוד לדייק במק"מ שלו.
למעשה, בימינו כשהכל כ"כ נגיש, כתיבת מק"מ מדוייקים זה ממש חובה. במיוחד שבהרבה מן המקרים ניתן לראות שהמחבר הבין משהו ואתה מבין את המקור אחרת לגמרי.
 
בימינו אין גניבות ספרותיות כי זה בתשלום.

יש בלי סוף, ואציין דבר ששמתי לב אליו לאחרונה.
אני מכיר יהודי ת"ח שכותב מאמרים תורניים בכ"מ מקומות, ברמה גבוהה.
באחד המאמרים הוא דיבר על איזה חוק מסויים שיש לו השלכה הלכתית, וציין שהחוק הזה קיים גם באמריקה, וציטט איזה משפט באנגלית בהקשר הזה. ותמהתי בקול, איך הוא הגיע למקורות האלו...
היה לידי אברך שמבין עניין והכניס את הציטוט באנגלית לחיפוש באוה"ח, ואז הבנתי מאיפה המאמרים המשובחים שלו מגיעים... ודו"ק.
 
ראשי תחתית