פסקה זוהמתן במ"ת, חזרה זוהמתן בחטא העגל, מה חזר?

[שכל הנעלם]

בספר התניא פרק ל"א מובא מדוע יציאת בנ"י ממצריים הייתה באופן של בריחה, "כי ברח העם" ולמה עדיין הייתה בריחה, ולכאורה אם משה רבינו היה מבקש מפרעה לשחרר את בנ"י לאחר י' המכות וכשה' ציווה כבר על צאת בנ"י ממצריים, וכי יעלה על הדעת שפרעה לא יסכים לשחרר? וא"כ מדוע הייתה היציאה באופן של בריחה? אלא כידוע כל דבר בעולם שורשו מרוחניות, וכמו שברוחניות נה"א השתחררה מנה"ב לכן גם בעוה"ז זה השתלשל כבריחה, (עיין שיעורים בספר התניא) ומכיוון שבבנ"י הייתה עדיין טומאה בתוכם בעצמם, ולכן לא הייתה אפשרות להשתחרר מטומאת מצריים חוץ מאופן של התנתקות, בריחה, אדה"ז ממשיך - מפני שהרע שבבנ"י לא פסק עד מ"ת, שבמ"ת פסקה זוהמתן,
במסכת ע"ז דף כ"ב ע"ב, מובא שהזוהמה שהייתה בבנ"י לפני מ"ת ופסקה במ"ת - זה הרצון לבעול בהמות,
לפ"ז לא מובן - האם במ"ת פסקה רק הזוהמה לבעול בהמות, או שפסקה כל טומאת מצרים? תאוות עוה"ז? וי"ל ע"פ מה שכתוב שבחטא העגל חזרה זוהמתן, ואם נאמר שהכוונה לרצון לבעול בהמות, א"א לאמר כן שהרי הגמ' בע"ז הוכיחה שרק גוים בועלים, משא"כ ישראל, אלא בוודאי שהכוונה לשאר תאוות ותענוגי עוה"ז שחזרו לבנ"י בחטא העגל, אז במ"ת פסק הכול, ובחטא העגל חזר רק התאוות ותענוגי עוה"ז,

 

[אד יעלה]

הרמב''ן עה''ת מבאר כמה פעמים שבא נחש על חווה זה אחיזת הרע במלכות והפריד בין תפארת למלכות ונענשו במיתה
ובמתן תורה פסקה זוהמתן ולכן שם חירות ממלאך המוות
וסדר הדברים הוא ארץ, ברית, ותורה דהיינו מלכות יסוד תפארת
ובחטא העגל חזרה זוהמתן
ויש עמדי עוד אריכות דברים בזה.