בית יוסף להבה
חבר חדש
- הצטרף
- 20/10/25
- הודעות
- 73
הנה הירושלמי (ברכות ה ב) נקט שהאומר מוריד הטל בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם, על אף שהזכרת הגשם מעכבת, מכל מקום כיון שאמר מוריד הטל יצא.
והביאו הרי"ף בריש תענית וכן פסק הרמב"ם ומרן באורח חיים סימן קיד סעיף ג. והראב"ד (הובא בר"ן שם) סבירא ליה לעיקר דהבבלי פליג בזה, אבל ביטל דעתו לדעת הרי"ף. לעומת זאת הרא"ה והריטב"א חלוקים על פסק הרי"ף והרמב"ם.
ומכל מקום הלכה למעשה כדעת מרן.
וכתב על זה מרן בבית יוסף סימן קיד וזה לשונו: ותמיהא לי כיון דתנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר היאך הזכרת הטל עולה במקום מה שחייב להזכיר גשם וצריך לומר שכיון שבגבורות אין אנו שואלים אלא מזכירים לשבח להקב"ה נהי דלכתחלה צריך לשבחו שהוא מוריד הגשם שהוא דבר הנעצר וצריך להתפלל עליו מכל מקום בדיעבד אם שבחו בטל אף על פי שמתוך שאינו נעצר אין צריך להתפלל עליו מאחר ששיבח מיהא בדבר שהוא צורך העולם אין מחזירין אותו אבל כשלא שיבח לא בטל ולא במטר מחזירין אותו. עד כאן לשונו.
וכעין דברים אלה נמצא הביאור גם בראשונים.
ונקדים שבימות החמה אין צריך להזכיר גם טל.
וצריך להבין, בימות הגשמים שהזכיר טל יצא, האם הגדר הוא שבימות הגשמים מציאות הגשם גורמת למעשה להזכיר דבר חשוב שהוא הגשם, ומכל מקום סגי גם בהזכרת טל, על אף שבימות החמה אינו צריך להזכיר אותו כלל. או דלמא שלעולם אין הטל חלק מן החיוב, אלא דינו כדין תשלומין גרידא, שעל אף שלא עשה כעיקר הדין מכל מקום יצא בדיעבד, כלשון מרן.
נפקא מינה בזה, שאדם שהזיד ואמר מוריד הטל במקום משיב הרוח, חוזר לראש, כיון שאין דין מוריד הטל מועיל אלא בתורת תשלומין ובדיעבד, הא מיהא דלכתחילה הוא ממעכבי התפילה.
ויסוד לזה, ממה שפסק הבן איש חי בפרשת בשלח אות טז דהנזכר שלא הזכיר מוריד הגשם ועומד בין מחיה המתים לאתה קדוש, שיזכיר שם משיב הרוח. ולכאורה הוא תמוה מאד, דהא בדברים שאין מעכבין קיימא לן שאין מזכירים אותם בסוף הברכה. וכבר העיר בזה ביביע אומר חלק א אורח חיים סימן כב אות יג.
אבל לפי מה שנתבאר יש לומר בפשטות דסבירא ליה דכיון דהוא בדין תשלומין, אם כן הוא בגדר דברים המעכבים ויש לאמרם בין ברכה לברכה.
ובדעת חכם עובדיה יש לומר שהגם שהוא מודה לעיקר דברים אלה, וסבירא ליה דכיון שכבר אמר דברים שהם בגדר תשלומין בברכה זו, נפיק בה, ושוב אינו בגדר דברים המעכבים שהרי כבר חתם. ויש לפלפל בזה.
ולפי גדר זה, יש לדון גם כן שהגם דקיימא לן להלכה דהשואל הגשמים בברכת שומע תפילה יצא, מכל מקום הוא רק בגדר תשלומין ושאם הזיד ולא שאל בברכת השנים לא יצא, (ויחזור לראש), ולכן יש לומר גם כן עוד דיש לומר ותן טל ומטר לברכה דוקא בסוף הברכה, ולא יסמוך על ברכת שומע תפילה.
והביאו הרי"ף בריש תענית וכן פסק הרמב"ם ומרן באורח חיים סימן קיד סעיף ג. והראב"ד (הובא בר"ן שם) סבירא ליה לעיקר דהבבלי פליג בזה, אבל ביטל דעתו לדעת הרי"ף. לעומת זאת הרא"ה והריטב"א חלוקים על פסק הרי"ף והרמב"ם.
ומכל מקום הלכה למעשה כדעת מרן.
וכתב על זה מרן בבית יוסף סימן קיד וזה לשונו: ותמיהא לי כיון דתנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר היאך הזכרת הטל עולה במקום מה שחייב להזכיר גשם וצריך לומר שכיון שבגבורות אין אנו שואלים אלא מזכירים לשבח להקב"ה נהי דלכתחלה צריך לשבחו שהוא מוריד הגשם שהוא דבר הנעצר וצריך להתפלל עליו מכל מקום בדיעבד אם שבחו בטל אף על פי שמתוך שאינו נעצר אין צריך להתפלל עליו מאחר ששיבח מיהא בדבר שהוא צורך העולם אין מחזירין אותו אבל כשלא שיבח לא בטל ולא במטר מחזירין אותו. עד כאן לשונו.
וכעין דברים אלה נמצא הביאור גם בראשונים.
ונקדים שבימות החמה אין צריך להזכיר גם טל.
וצריך להבין, בימות הגשמים שהזכיר טל יצא, האם הגדר הוא שבימות הגשמים מציאות הגשם גורמת למעשה להזכיר דבר חשוב שהוא הגשם, ומכל מקום סגי גם בהזכרת טל, על אף שבימות החמה אינו צריך להזכיר אותו כלל. או דלמא שלעולם אין הטל חלק מן החיוב, אלא דינו כדין תשלומין גרידא, שעל אף שלא עשה כעיקר הדין מכל מקום יצא בדיעבד, כלשון מרן.
נפקא מינה בזה, שאדם שהזיד ואמר מוריד הטל במקום משיב הרוח, חוזר לראש, כיון שאין דין מוריד הטל מועיל אלא בתורת תשלומין ובדיעבד, הא מיהא דלכתחילה הוא ממעכבי התפילה.
ויסוד לזה, ממה שפסק הבן איש חי בפרשת בשלח אות טז דהנזכר שלא הזכיר מוריד הגשם ועומד בין מחיה המתים לאתה קדוש, שיזכיר שם משיב הרוח. ולכאורה הוא תמוה מאד, דהא בדברים שאין מעכבין קיימא לן שאין מזכירים אותם בסוף הברכה. וכבר העיר בזה ביביע אומר חלק א אורח חיים סימן כב אות יג.
אבל לפי מה שנתבאר יש לומר בפשטות דסבירא ליה דכיון דהוא בדין תשלומין, אם כן הוא בגדר דברים המעכבים ויש לאמרם בין ברכה לברכה.
ובדעת חכם עובדיה יש לומר שהגם שהוא מודה לעיקר דברים אלה, וסבירא ליה דכיון שכבר אמר דברים שהם בגדר תשלומין בברכה זו, נפיק בה, ושוב אינו בגדר דברים המעכבים שהרי כבר חתם. ויש לפלפל בזה.
ולפי גדר זה, יש לדון גם כן שהגם דקיימא לן להלכה דהשואל הגשמים בברכת שומע תפילה יצא, מכל מקום הוא רק בגדר תשלומין ושאם הזיד ולא שאל בברכת השנים לא יצא, (ויחזור לראש), ולכן יש לומר גם כן עוד דיש לומר ותן טל ומטר לברכה דוקא בסוף הברכה, ולא יסמוך על ברכת שומע תפילה.
