בביאור החילוק בין חלב וגיד שהותר בב''פ לדם הנאסר.
א.
ברש''י מבואר החילוק בין חלב וגיד לדם, שחלב וגיד ילפינן מה חלב ושתי כליות האמורים באשם מוצאים מכלל שליל אף כל יצא מכלל שליל ואילו דם הוי כדם האברים שפירש שאסור, ולכאורה צ''ב שאם צריך פסוק כדי להתיר חלב וגיד מדוע צריך להגיד שדם הוי כפירש והביאור בדברי רש''י הוא לפי האמור לעיל שבאמת ההיתר כיון שהעובר עדיין איננו בהמה ולכן הוא מותר ובאמת אין היתר מהדרשה אלא שהפסוק מגלה לי שחלב וגיד של שליל הם שונים כיון שהם נטפלים לאמא אבל דם גם אם נגיד שהוא נטפל לאמא הוי דם האברים שפירש .
אבל הרמב''ן והר''ן שהם הולכים בדרך אחרת [בפירוש דברי רש''י וכמו שביארנו לעיל ] שזה לא נושא של טפילות אלא אם יש סמני שחיטה ממילא הוא לא ניתר ולכן הר''ן שואל על רש''י מצאת היתר כלפי חלב אבל גיד מי יתירנו אבל רש'י לשיטתו לק''מ כיון ששם היה גילוי שהוא נטפל ואין לחלק.
ב.
אבל לפי הרמב''ן והר''ן הם מבארים שההיתר של חלב וגיד הוא מחמת כל בבהמה תאכלו ולר''מ כל שיש לו סמני טהרה אינו בכלל ההיתר ולרבנן אין הבדל וזה היתר של גיד ומה שהגמרא אמרה שחלב וגיד מוצא מכלל שליל שם שהוא הוציא מהעובר ששם אין היתר דכל בהמה תאכלו ולכן צריך להגיע להיתר זה ובאמת בגיד יהיה חייב אם יוציא מהעובר והר''ן גופיה מבאר שכל בבהמה תאכלו זה מתיר דוקא אכילה ואילו דם זה שתייה
ג.
הרא''ש מבאר כיון שהדם של העובר והאמא מעורב ולכן הדם אסור.
ד.
וברע''א [על השו''ע] מבואר דרך אחרת כיון שדם שבישלו הוי דרבנן א''כ כאשר התורה מתירה כל בבהמה תאכלו כלפי דם אפשר לומר שקאי כשבישלו.
א.
ברש''י מבואר החילוק בין חלב וגיד לדם, שחלב וגיד ילפינן מה חלב ושתי כליות האמורים באשם מוצאים מכלל שליל אף כל יצא מכלל שליל ואילו דם הוי כדם האברים שפירש שאסור, ולכאורה צ''ב שאם צריך פסוק כדי להתיר חלב וגיד מדוע צריך להגיד שדם הוי כפירש והביאור בדברי רש''י הוא לפי האמור לעיל שבאמת ההיתר כיון שהעובר עדיין איננו בהמה ולכן הוא מותר ובאמת אין היתר מהדרשה אלא שהפסוק מגלה לי שחלב וגיד של שליל הם שונים כיון שהם נטפלים לאמא אבל דם גם אם נגיד שהוא נטפל לאמא הוי דם האברים שפירש .
אבל הרמב''ן והר''ן שהם הולכים בדרך אחרת [בפירוש דברי רש''י וכמו שביארנו לעיל ] שזה לא נושא של טפילות אלא אם יש סמני שחיטה ממילא הוא לא ניתר ולכן הר''ן שואל על רש''י מצאת היתר כלפי חלב אבל גיד מי יתירנו אבל רש'י לשיטתו לק''מ כיון ששם היה גילוי שהוא נטפל ואין לחלק.
ב.
אבל לפי הרמב''ן והר''ן הם מבארים שההיתר של חלב וגיד הוא מחמת כל בבהמה תאכלו ולר''מ כל שיש לו סמני טהרה אינו בכלל ההיתר ולרבנן אין הבדל וזה היתר של גיד ומה שהגמרא אמרה שחלב וגיד מוצא מכלל שליל שם שהוא הוציא מהעובר ששם אין היתר דכל בהמה תאכלו ולכן צריך להגיע להיתר זה ובאמת בגיד יהיה חייב אם יוציא מהעובר והר''ן גופיה מבאר שכל בבהמה תאכלו זה מתיר דוקא אכילה ואילו דם זה שתייה
ג.
הרא''ש מבאר כיון שהדם של העובר והאמא מעורב ולכן הדם אסור.
ד.
וברע''א [על השו''ע] מבואר דרך אחרת כיון שדם שבישלו הוי דרבנן א''כ כאשר התורה מתירה כל בבהמה תאכלו כלפי דם אפשר לומר שקאי כשבישלו.