קהלת "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת" מול "אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת"

[איש מאסף]

לאורך מגילת קהלת מצויה כפילות שנראית סותרת במהותה:
מחד גיסא, קהלת קובע שוב ושוב כי "הבל הבלים הכל הבל" – העולם חסר משמעות וכל עמל האדם לשווא.
מאידך גיסא, שב ומדריך את האדם "לך אכול בשמחה לחמך", "ראה חיים עם אשה אשר אהבת", ומעודד ליהנות גם מהחיים ומהיגיעה.

כיצד יש להבין את היחס שבין מה שנראה כפסימיות קיומית, לבין קריאה לחיים ולהנאה מהם, כולל הנאה מסוימת מחיי חומר (לכאורה, בפשט)?
אם הבל הבלים, למה יפה לאכול ולשתות?
אם הכל הבל, למה שישמח הבחור?

 

[ציון הלא תשאלי]

שאלה טובה - והתכתב על כך ספרים שלמים - אבל בפשטות נראה לבאר כך - יש מצוי ויש רצוי ...
אנחנו חיים כולנו במערכת חיים מאוד מורכבת שיש בה המון סתירות ...
סתירות בין החיים בעוה"ז לחיי עוה"ב ...
סתירות בין היצה"ט ליה"ר ...
סתירות בין ה"וידעת היום" ל"השבות אל לבבך" ...
סתירות בין המציאות החומרית והרצון להמשך אחר תאוות ותענוגי עוה"ז ... אך הנשמה חלק אלוקים מושכת כלפי מעלה ...

שלמה המלך בא לומר לך במילים הכי ברורות ופשוטות : דע לך העולם הזה הוא כולו הבל הבלים ... אני מלך ויש לי הכל ... הכל במובן הכי הכי הכי ... נשים ... אוכל ... שתיה ... הנאה ... ואחר הכל אני ורק אני יכול לומר לך למרות שיש בזה משהו נחמד ... נעים ... טעים ... הנאה רגעית לגוף ... זה לא משהו אמיתי זה הכל דימיון ... משביעו = רעב ... מרעיבו = שבע !!! הכל הפוך מהאמת המוחלטת !!
עשיית רצון ה' ודבקות בקוב"ה ...

יש בזה המון במה להאריך ואכמ"ל ..

 

[מים מתוקים]

אני חושב שהמשמעות המרכזית ב"הבל הבלים" זה רק ביחס ליעד כלומר אל תיקח את העולם הזה כמטרה מרכזית וכיעד סופי כי יש טרקלין וכאן זה רק פרוזדור...
השאלה אם אני צריך בגלל זה לא לספור כלל את הפרוזדור ולא להשקיע בו בפרופורציות הנכונות
לדוג' לעשות בפרוזדור תקרה נמוכה שאני צריך להתכופף בה, כי בסוף העיקר זה הטרקלין... או לא להשקיע ביופי הבסיסי והנצרך שיהיה לי כיף לעבור בו ברור שלא!!!
סו"ס יש כאן עולם ויש לו משמעות של פרוזדור אמנם, אבל משמעות עם צרכים שמתאימים ביחס למשמעות העכשווית שלו (כמו "אשר יפה לאכול ולשתות") כדי שאני יצלח את הדרך להגיע לטרקלין, ולא נכון לבטל משמעות זאת.