העלון השבועי "אשכול יוסף"

[אשכול יוסף]

חידוש עצום בגיליון החדש: חיוב קריעה בעת היציאה מהארץ | מדוע כיסתה התורה ולא הזכירה בפירוש היכן מקום המקדש שהוא דבר גדול מעיקרי התורה? ועוד עניינים נפלאים

 

[פונטה דל אסטה]

גיליון נפלא, כרגיל.
מה שכתבתם שאפשר על דרך דברי רבינו משה לומר שיחלקו על הוראת מקום המקדש, לפי עניות דעתי צריך עיון מה יועיל מה שיודיע שיהיה על פי נביא, והלא גם אז יכולים לחלוק על דבריו כמחלוקת קרח ועדתו.
ואולי יש לתרץ את עיקר השאלה, דאין הכי נמי לא היה בהכרח מקום המקדש באותו המקום, ועדיין לא נגזר שכך יהיה, שאפשר היה שיהיה לעולם בשילה.

 

[אשכול יוסף]

עוד נראה שכיון שעדיין לא הודיע הכתוב היכן יהיה מקום המקדש, רק בבואם לארץ, צמצם זמן המחלוקת וגם מנעה מרבים.
יישר כח גדול.

 

[פונטה דל אסטה]

לאחר קריאת הפרשה שמו"ת, ראיתי שהתורה חוזרת על ענין מקום המקדש בלשון "אשר יבחר ה' אלוקיך בו" או באופן דומה, ויבחר הוא לשון עתיד, ומוכח ומוכרח ומבואר מזה דאין הכי נמי באותה השעה עדיין לא נבחר מקום המקדש.
וכן כתוב בתהילים וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר.
וכל זה למרות שהעקידה היתה שמה ואברהם אמר ה' יראה, והיה בית אלוקים מזמן יעקב אבינו, מכל מקום היה אפשר שיהיה שני בתים או כיוצא בזה.
וגם אנו רואים שקדושת שילה במובן מסויים גדולה יותר, ששם היו אוכלים בכל הרואה, כמידת יוסף הצדיק שהוא המשפיע, לעומת ירושלים שרק לפנים מן החומה, שהיא מידת המלכות. ודוק.
מצפה לתגובתך מורנו ורבינו.
שבוע טוב וחודש טוב.

 

[אשכול יוסף]

כעשרה תירוצים בגיליון
מדוע המלך חייב לעסוק בתורה תמיד ואינו פטור משום עוסק במצוה פטור מהמצוה לפי שעוסק בצורכי ציבור?

איתא בתוספתא (סנהדרין ד' ה'), והלא דברים ק"ו ומה אם מלך ישראל שלא עוסק אלא בצורכי ציבור נאמר בו "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, כיוצא בו (דברים ל"ד) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" וגו' וכן הוא אומר (שמות לג) "ויהושע בן נון נער" וכן הוא אומר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" והרי דברים ק"ו ומה יהושע בן נון שעסק בכיבוש הארץ ועומד לחלקה לישראל נאמר בו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, שאר בנ"א על אחת כמה וכמה. וקשה מכיון שהמלך היה עסוק כל הזמן בצורכי ציבור, מדוע א"כ חייב בת"ת ומחוייב לקרוא בו כל ימי חייו, והלא העוסק בצורכי ציבור פטור מן המצוות מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, כמבואר בשו"ע (או"ח סי' ע' ס"ד וע"ע סי' צ' ס"ד) שאם היה עוסק בצורכי רבים והגיע זמן ק"ש לא יפסיק, אלא יגמור עסקיהם ויקרא אם נשאר עת לקרות, וכן הקשו בקובץ עיון הפרשה (בפרשתן גיליון רל"ב). אולם יש להוסיף שהקושיא גדולה יותר, כי הנה אמנם יתכן היה לומר שבא הכתוב לחייב את המלך בת"ת בזמנים שאינו עסוק בצורכי ציבור, אך א"כ יקשה דא"כ בלא"ה המלך חייב בת"ת כמו כל איש ישראל ומה חידוש החיוב של וקרא בו כל ימי חייו? כעשרה תירוצים בגיליון "אשכול יוסף" המצ"ב

 

[אשכול יוסף]

כבודו כותב דברים נפלאים ביותר! אולם לכאורה הלשון אשר יבחר אינו בהכרח שעדיין לא בחר ויתכן שיבחר בדבר אחר, שהרי מצינו כמה פעמים לשון זה בתורה, לאו דוקא באומרו כן לפני בואם לארץ ובניין הבית, וכן הוא להדיא ביהושע ט' כ"ז: וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח ה' עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר:
חזק ואמץ
ויישר כח שכת"ר דולה ומשקה מהגיליון ובשפלינו זכר לנו
חודש טוב ומבורך ובשורות טובות בקרוב.