ידועים דברי הגר"ח על הפסוק "ואני בחסדך בטחתי, יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' גי גמל עלי. שמוכח שעל אף שהאדם בטוח בישועה שתהיה לו, ואף שמח בה! בכל זאת לשיר שירה אינו יכול עד שיוושע ממנה בפועל.
ומצאנו שני מקומות שאמרו שירה עוד לפני הישועה, ולכאורה לא כדברי הגר"ח.
א. בפסוק "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁע". וברש"י שם: אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי. וזה לכאורה סתירה גמורה לדברי הגר"ח! קושיה זאת נמצאת בספר מאמרי פחד יצחק על פסח מאמר ב.
וביאר בפחד יצחק שם בשם מהרי"ל דיסקין שהרי נאמר שלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. וביאר שההלל שנאמר בתהילים שם הוא עוסק בשבח שמסדרים לפני התפילה, וזה אפשר על אף שעדיין לא נושע [ואולי הכוונה בזה שזה בתורת שבח ולא בתורת שירה].
ב. בשירת הים, באמצע בשירה על הטביעה של המצרים ישנה הפסקה באמצע השירה בפסוק "מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקודש נורא תהילות עושה פלא". ולכאורה הפסוק הזה אינו במקומו, אלא צריך להיות בסמיכות לפסוק ה' ימלוך לעולם ועד"? וביאר הגר"י הוטנר זללה"ה (הובא בספר מזמור לדוד ח"ב מאמר "שירה - עכשיו לשעבר לעתיד לבוא") ששירת הים מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון: עד מי כמכה וכו'. והוא הולך על מה שניצלו מהמצרים. החלק השני: מנטית ימינך וכו' עד ה' ימלוך לעולם ועד. וזה הולך על הגאולה העתידה.
וגם כאן קשה איך שרו שירה על הגאולה העתידה, הרי עדיין לא נושעו ממנה? קושיה זו הקשה הגר"ד כהן להר"י הוטנר שם. ותירץ לו מהר"י הוטנר שכיון שזה לא סתם בטחון בישועה אלא עם ישראל ראו בחוש את הישועה (זה אלי ואנוהו) על זה אפשר לומר שירה.
והנה התירוץ של מהר"י הוטנר כאן הוא תירוץ נפלא, וברור לי שהוא אמת. אבל חשבתי לומר תירוץ נוסף שנראה לי ג"כ אמת. והוא שכשהאדם נמצא בצרה, יש שלשה חלקים בייחס האדם אל הבורא שהביא לו את הצרה. א. בטחון ושמחה בה' שיושיע אותו מהצרה. ב. שמחה לה' על הצרה שהביא עליו כי זה בוודאי לטובת האדם. ג. הכאב של הצרה. שעל אף שהאדם שמח בצרה ומודה עליה לבוראו מכל מקום הכאב של הצרה קיים! ונכוןש הוא מודה לה' על הכאב, אבל אינו מתעלם מהצרה שכואבת לו.
לפי זה מיושב באופן נפלא, מאידך צדקו דברי הגר"ח שאי אפשר לומר הלל ושירה כל זמן שהאדם לא נושע מהצרה, וזה היות כי על אף שבוטח בה' ובישועתו מ"מ יש לו כאב מהצרה, ואינו יכול לשיר עליה [הוא כן יכול להודות ולשמוח בה]. אך עמ"י בשירת הים שרו שירה על צרה שעדיין לא הגיעה אליהם בכלל, ממילא אין כאן כאב מהצרה בכלל, יש רק את שני החלקים האחרים והם בטחון ושמחה שה' יושיע אותנו מהגלות הזו. ובגלל שאין כאב בכלל אפשר לשיר שירה.
ומצאנו שני מקומות שאמרו שירה עוד לפני הישועה, ולכאורה לא כדברי הגר"ח.
א. בפסוק "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁע". וברש"י שם: אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי. וזה לכאורה סתירה גמורה לדברי הגר"ח! קושיה זאת נמצאת בספר מאמרי פחד יצחק על פסח מאמר ב.
וביאר בפחד יצחק שם בשם מהרי"ל דיסקין שהרי נאמר שלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. וביאר שההלל שנאמר בתהילים שם הוא עוסק בשבח שמסדרים לפני התפילה, וזה אפשר על אף שעדיין לא נושע [ואולי הכוונה בזה שזה בתורת שבח ולא בתורת שירה].
ב. בשירת הים, באמצע בשירה על הטביעה של המצרים ישנה הפסקה באמצע השירה בפסוק "מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקודש נורא תהילות עושה פלא". ולכאורה הפסוק הזה אינו במקומו, אלא צריך להיות בסמיכות לפסוק ה' ימלוך לעולם ועד"? וביאר הגר"י הוטנר זללה"ה (הובא בספר מזמור לדוד ח"ב מאמר "שירה - עכשיו לשעבר לעתיד לבוא") ששירת הים מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון: עד מי כמכה וכו'. והוא הולך על מה שניצלו מהמצרים. החלק השני: מנטית ימינך וכו' עד ה' ימלוך לעולם ועד. וזה הולך על הגאולה העתידה.
וגם כאן קשה איך שרו שירה על הגאולה העתידה, הרי עדיין לא נושעו ממנה? קושיה זו הקשה הגר"ד כהן להר"י הוטנר שם. ותירץ לו מהר"י הוטנר שכיון שזה לא סתם בטחון בישועה אלא עם ישראל ראו בחוש את הישועה (זה אלי ואנוהו) על זה אפשר לומר שירה.
והנה התירוץ של מהר"י הוטנר כאן הוא תירוץ נפלא, וברור לי שהוא אמת. אבל חשבתי לומר תירוץ נוסף שנראה לי ג"כ אמת. והוא שכשהאדם נמצא בצרה, יש שלשה חלקים בייחס האדם אל הבורא שהביא לו את הצרה. א. בטחון ושמחה בה' שיושיע אותו מהצרה. ב. שמחה לה' על הצרה שהביא עליו כי זה בוודאי לטובת האדם. ג. הכאב של הצרה. שעל אף שהאדם שמח בצרה ומודה עליה לבוראו מכל מקום הכאב של הצרה קיים! ונכוןש הוא מודה לה' על הכאב, אבל אינו מתעלם מהצרה שכואבת לו.
לפי זה מיושב באופן נפלא, מאידך צדקו דברי הגר"ח שאי אפשר לומר הלל ושירה כל זמן שהאדם לא נושע מהצרה, וזה היות כי על אף שבוטח בה' ובישועתו מ"מ יש לו כאב מהצרה, ואינו יכול לשיר עליה [הוא כן יכול להודות ולשמוח בה]. אך עמ"י בשירת הים שרו שירה על צרה שעדיין לא הגיעה אליהם בכלל, ממילא אין כאן כאב מהצרה בכלל, יש רק את שני החלקים האחרים והם בטחון ושמחה שה' יושיע אותנו מהגלות הזו. ובגלל שאין כאב בכלל אפשר לשיר שירה.