ד. האם גם בנפתח כפיקה הנוגע טהור.
הגמרא בבכורות כב. מבואר שבהמה שנמצאת בעובר האמא קודם שנפתח כשיעור פיקה נחשב טומאה בלועה ולאחר שנפתח מטמא וברש''י ובתוס' שם מבואר שמה שמבואר במשנה אצלינו שהנוגע בעובר טהור היינו כשלא נפתח כפיקה אבל אם נפתח כפיקה טהור ומבואר מדברי רש''י ותוס' שטעם הטהרה של הרועה במשנה הוא משום דהוי טומאה בלועה וכבר הקשה שטמ''ק שם הלא בסוגיא דידן מבואר שטעם ההיתר הוא מדין ק''ו ולא מטעם בלועה ותירץ השטמ''ק שם איירי שהוציא את היד לחוץ ובאופן כזה אין ק''ו כיון שהוא לא מכשירו לאכילה ובמקרה כזה יש חילוק בין אם נפתח כפיקה או לא והמשנה אצלינו איירי שלא הוציא ידו ובזה היתר הוא מדינא דק''ו ודברי השטמ''ק הם היפך בעה''מ שלבעה''מ היכא שהוציא ידו לזה מהני הק''ו שנחשב כאבר המדולדל ואינו טמא ואילו לשטמ''ק באופן שהוציא ידו אין ק''ו נמצא שיש נפק''מ בהוציא ידו ונפתח כפיקה לשטמ''ק טמא ולבעה''מ טהור.
ובריט אלגזי כתב ליישב שבטמאה ההיתר מחמת בלועהו לא מחמת הק''ו וההיקש הוא רק לגבי דיני הטהרה שהלא יש לחקור בהקש טמאה וטהורה האם ההיקש הוא לומר כשם שבטהורה העובר נחשב חי וכך הוא בטמאה או דלמא ההיקש הוא רק לגבי דין הטהרה כשם שבטהורה טהור כך בטמאה הנוגע טהור ואם נלמד כהצד השני אפשר לומר שהם חלוקים ביסודם שבטהורה טעם הטהרה הוא מחמת הק''ו ולכן אפילו אם יפתח כפיקה יהיה טהור אבל בטמאה רק למדנו שטהור ובאמת אפש''ל שטעם הטהרה איננו משום הק''ו אלא מחמת טומאה בלועה ולפי''ז בטמאה אם יהיה כפיקה יהי טהור וממילא מיושב שהסויגא שלנו איירי בבהמ טהורה ולכן יש ק''ו אבל בבכורות איירי בבהמה טמאה ולכן שם יש חלוקה שאם נפתח כפיקה טמא
נמצא לסיכום בנפתח כפיקה-לשטמ''ק אם לא הוציא ידו טהור אפילו אם נפתח ואם הוציא ידו או אבר תלוי אם נפתח כפיקה הנוגע באבר טמא. ולרי''ט אלגאזי בבהמה טהורה תמיד טהור ובטמאה תלוי אם נפתח כפיקה ודו''ק.
הגמרא בבכורות כב. מבואר שבהמה שנמצאת בעובר האמא קודם שנפתח כשיעור פיקה נחשב טומאה בלועה ולאחר שנפתח מטמא וברש''י ובתוס' שם מבואר שמה שמבואר במשנה אצלינו שהנוגע בעובר טהור היינו כשלא נפתח כפיקה אבל אם נפתח כפיקה טהור ומבואר מדברי רש''י ותוס' שטעם הטהרה של הרועה במשנה הוא משום דהוי טומאה בלועה וכבר הקשה שטמ''ק שם הלא בסוגיא דידן מבואר שטעם ההיתר הוא מדין ק''ו ולא מטעם בלועה ותירץ השטמ''ק שם איירי שהוציא את היד לחוץ ובאופן כזה אין ק''ו כיון שהוא לא מכשירו לאכילה ובמקרה כזה יש חילוק בין אם נפתח כפיקה או לא והמשנה אצלינו איירי שלא הוציא ידו ובזה היתר הוא מדינא דק''ו ודברי השטמ''ק הם היפך בעה''מ שלבעה''מ היכא שהוציא ידו לזה מהני הק''ו שנחשב כאבר המדולדל ואינו טמא ואילו לשטמ''ק באופן שהוציא ידו אין ק''ו נמצא שיש נפק''מ בהוציא ידו ונפתח כפיקה לשטמ''ק טמא ולבעה''מ טהור.
ובריט אלגזי כתב ליישב שבטמאה ההיתר מחמת בלועהו לא מחמת הק''ו וההיקש הוא רק לגבי דיני הטהרה שהלא יש לחקור בהקש טמאה וטהורה האם ההיקש הוא לומר כשם שבטהורה העובר נחשב חי וכך הוא בטמאה או דלמא ההיקש הוא רק לגבי דין הטהרה כשם שבטהורה טהור כך בטמאה הנוגע טהור ואם נלמד כהצד השני אפשר לומר שהם חלוקים ביסודם שבטהורה טעם הטהרה הוא מחמת הק''ו ולכן אפילו אם יפתח כפיקה יהיה טהור אבל בטמאה רק למדנו שטהור ובאמת אפש''ל שטעם הטהרה איננו משום הק''ו אלא מחמת טומאה בלועה ולפי''ז בטמאה אם יהיה כפיקה יהי טהור וממילא מיושב שהסויגא שלנו איירי בבהמ טהורה ולכן יש ק''ו אבל בבכורות איירי בבהמה טמאה ולכן שם יש חלוקה שאם נפתח כפיקה טמא
נמצא לסיכום בנפתח כפיקה-לשטמ''ק אם לא הוציא ידו טהור אפילו אם נפתח ואם הוציא ידו או אבר תלוי אם נפתח כפיקה הנוגע באבר טמא. ולרי''ט אלגאזי בבהמה טהורה תמיד טהור ובטמאה תלוי אם נפתח כפיקה ודו''ק.